ניפנופי ידיים ונהמות

[Astroo]

זה ידרוש יותר מדי "תימלול"

ויציג אותי באור מגוחך. אולי זה מתאים יותר לאישה. כרגע מה שאני עושה זה פשוט תופס לו את אחת הידיים, ואז הוא מפסיק, עד הפעם הבאה.

 

[TikvaBonneh]

אולי הכנה מראש

לפני שאתם יוצאים למגרש המשחקים תזכיר לו בקיצור שלא כדאי לנפנף ולנהום. ואם אתה רואה שהוא מצליח, אז תגיד לו כל הכבוד. ותשאר קרוב כדי לעצור אותו מיד כשהוא מתחיל.

 

[Astroo]

תודה, זה רעיון טוב

 

[dina199]

הבעיה שלך שזה מציג אותך

'באור מגוחך' ? ואתה אבא לשניי ילדים בספקטרום .
הגיע הזמן פחות לפחד מהסביבה.
מה יש מגוחך בהורה לילדים אוטיסטים ?

ולמה לא לתפוס לו את שני הידיים ? הרי זה הרבה יותר יעיל מלתפוס יד אחת.

 

[Astroo]

אם אני "אתמלל את זה"

כפי שהוצע לי זה יראה מגוחך לדעתי.

אני סובל מחרדה חברתית מסויימת ולכן גם רגיש יותר למציבים מביכים.

 

[Astroo]

*מצבים

 

[dina199]

ואתה הורה לילד א"ס. זו עובדה.

גם אני סובלת מחרדה חברתית. דווקא הצורך שלי להגן על הילדים שלי אולי לא עזר להתגבר ממש על החרדה , אבל עזר לעשות כל מני דברים למרות החרדה (למרות שגזל הרבה אנרגיה).

והאם את מצפה שילד א"ס שלך יבין שאתה רגיש למצבים חברתיים ויפתור לך את החרדה החברתית שלך ? בעיקר בזה שיפסיק להביך אותך? ( הוא רק בן 4 ללא קשר להיותו א"ס)

גם ילדים (שמפחדים מהבן שלך ) מביכים את האמהות שאתה מפחד מהן (שנרתעות מהבן שלך) , מביכים אותן מספיק. רק שהן לא עושות עניין ובמיוחד כי הן לא יודעות שהן צריכות לעשות עניין.

 

[arana1]

עלית על משהו משמעותי

שגם מנסיוני הוא חלק מהסמטוכה הבלתי נסבלת של חיים עם וליד אוטיסטים
שזה ממש לא מקרי שאוטיסטים בלווא הכי נולדו לאנשים עם מידה מסויימת של חריגות ולכן גם חרדה חברתית
ואוטיסטים,בדיוק כמו כל ילד אחר,משפרים ומעצימים מאפיינים ותכונות של ההורים
ולכן מה שיחד את הההורה מהכלל נוכח בדרך כלל בצורה ניכרת יותר אצל הילד
והתוצאה היא ילד שעושה כל הזמן פדיחות מול ועם הורה שהכי מפחד מפדיחות
ילד "רע" שצריך לחיות עם הורה שיוצר מגדרו על מנת להיות ילד "טוב"

לא פשוט בכלל
וזה גם מוביל למצב שבו ילדים לא מקבלים הגנה מההורים בדיוק במקום שבו הם הכי מצפים וצריכים לה
וזו גם הסיבה שאי אפשר להתמודד בכנות ויעילות עם אוטיזם בלי לתת את הדעת לשאלות שנוגעות במהותם של כללי החברה
בצורה עמוקה ואמיצה ככל האפשר

אפשר גם בפורום זה להבחין שיש הורים שנוטים ומסוגלים להתמודדות מהותית ועצמאית יותר ולכן הם גם אלה שפחות מתרשמים מהסביבות החינוכיות והמקצועיות
ולדעתי אין ספק שהם גם אלה שיותר מקדמים את הילדים

 

[אדרמל]

האם הוא מסכן את עצמו שאתה נאלץ לאחוז בידיו?

איך שאתה תופס את הילד שלך כך הסביבה רואה אותו, אם תצליח להבין שהנפנוף זו דרך לבטא את האושר ,השמחה וההתרגשות שלו אז אפילו תהנה מלראות אותו עושה את זה, כי הרי כולנו רוצים שילדינו יהיו מאושרים. אין יותר שמחה ממני שהפשוש שלי נמצא בים והוא מנפנף ומשמיע קולות שמחה וצהלה.
אל תאחז לו בידיים , זה נשמע לי נורא, הוא כנראה לא התנהג בצורה ״ רגילה״ למשך ימי חייו, שמח איתו והתרגש איתו בדרכו שלו...
הסביבה תלמד לקבל אותו אם אתה תתייחס אליו בטבעיות ומבטים משונים מהסביבה תמיד יהיו בעיה שלהם לא שלנו.

 

[אדרמל]

התנהג= יתנהג

 

[אמא של המלאכית]

תסלח לי שאני כותבת את זה

אבל מהתשובות שלך כאן עולה הרושם כי יותר חשוב לך שאתה לא תוצג באור מגוחך, האם זה באמת יותר חשוב ממה שילד בן 4 רוצה ומרגיש. לא יודעת מה איתך אבל גם בתי כמעט בת 4 ומנפנפת בידיים כשהיא מתרגשת ומתלהבת, מעולם לא הובכתי מכך ומעולם לא הרחיקו מבתי ילדים אחרים בגלל זה. אגב היא גם אינה מדברת בכלל כך שכל הדיאלוג איתה הוא על בסיס של נהימות ומעט ג'יבריש. אני אגלה לך סוד, ביום שאתה תפסיק ליהיות מובך מכך ותשדר לסביבה שזה בסדר וזו עוד דרך להביעה רגשות, ביום הזה גם הסביבה תרגיש שזה בסדר, תרצה או לא תרצה אתה משדר את התחושות שלך לסביבה.
אגב לא מומלץ להשוות בין שני אחים, גם אם שניהם אסי"ם שכן כל אחד עם הייחוד שלו, מציע לך להפסיק לחפש מה לא בסדר אלא לראות את היופי בו ויש בהם הרבה יופי. אל תחפש התנהגות שנחשבת "נורמאלית" אצל הילד שלך, הילד הוא א"ס וישאר כזה ויש לו התנהגויות שהן "נורמאליות" עבורו ואותם יש ללמוד לקבל.

 

[ימימה]

אני נהגתי כך וזו שיטה מצוינת לדעתי

כשהבן שלי עלה לכיתה א' (עדיין לא היה מאובחן) היה לו "טיק" מוזר - הוא היה משלב קללות בדיבור בעיקר כשהיה מתרגש (אפילו הציעו לי לבדוק טורט). זה היה מאד מביך בשיח שלו עם ילדים אחרים שלא הבינו מאיפה זה בא. אז הייתי מסבירה להם - שכשהוא מתרגש/לחוץ/שמח הוא מקלל ושזה לא נגדם.
הכנסנו אותו אז באמצע השנה לבי"ס (דמוקרטי) חדש, והמורה הסתכלה עלי במבט מופתע כשהסברתי את זה לילד בן גילו שרצה לשחק איתו. הילד דוקא קיבל את זה בקלות ובהבנה והתעלם מהקללות.
בתחילת כיתה ב' כשנפגש איתו שוב אחרי החופש, הילד הזה שאל אותו "אתה עדיין מקלל?" (התשובה הייתה - כן. מאוחר יותר במהלך כיתה ב' נעלמו הקללות לגמרי והופיעו דרכים אחרות לבטא הצפה רגשית).
אני מבינה את הקושי של אסטרו לעשות זאת, ואם זה לא נוח לו אני לא חושבת שצריך להלחץ מזה.
דבר נוסף שלמדתי מאוחר יותר ממטפלת רגשית שהיתה לילד, הוא לתמלל לו עצמו מה הוא מרגיש שגורם לו לעשות את הפעולה. למשל בכיתה ד' התחיל לפתע לעשות פרצופים מוזרים בכל פעם שהיה לחוץ. הסתבר לנו שהוא בכלל לא מודע לעובדה שהוא עושה אותם(!) הרעיון היה במקרים כאלה לזהות מה הסיבה שגורמת לו להתנהג כך, ולתמלל לו אותה "אתה לחוץ כי הולכים לפגוש את כל ילדי הכיתה בפעילות" למשל. המטרה היא שילמד לבטא בעוד דרכים את הרגש שמציף אותו וגם ללמד אותו להבין/לזהות מה גורם לו להרגיש מוצף.
גיליתי שבמשך הזמן, דיבור על סיבת הלחץ הפחית מיידית את הפרצופים הלא מודעים - שכמובן יכלו לחזור אחרי כמה דקות/שעות, בהתאם לרמת הלחץ.
היום הוא בן 13 ויש לו עדיין התנהגויות כאלה ואחרות שמבטאות בצורה גופנית התרגשות או לחץ. עכשיו התחלתי בעדינות, לצד הדיבור על הגורם להתנהגות, להביא אותו למודעות מה הוא עושה מבחינה פיזית. אני לא אומרת לו לא לעשות את זה ולא אומרת שזה לא בסדר- רק מביאה את זה למודעות שלו, כדי שבהמשך יוכל להחליט האם הוא רוצה/זקוק לדרך הביטוי הזו או לא. למשל אני אומרת לו "אתה לחוץ" והוא מאשר, ואז אני אומרת לו "אתה יודע איך ידעתי?" (הוא אף פעם לא יודע...) "עשית ככה וככה, אז הבנתי".
ולאסטרו - להבדיל משיחה עם האמהות בגן, לדיבור כזה עם הילד (בהתאם לרמת ההבנה שלו כמובן) לא תהיה השפעה מיידית על ההתנהגות של הילד, אבל הוא מאד כדאי לטווח הארוך.

 

[dina199]

ילד מנפנף בגיל 4 זה לא ילד מקלל בגיל 8.

וייתכן וחלק מהדברים עוברים לבד עם הגיל.
לדרוש מילד בן 4 להפסיק לנוהפף כי כך אבא שלו מרגיש לא נוח מול אנא ש ילד אחד, נראה לי משימה בלתי אפשרית (לפחות עבור הילד)

 

[ימימה]

אמרתי לדרוש ממנו להפסיק לנפנף?

כתבתי את הדברים כתגובה ל Precious37. קודם כל הסכמתי איתה שטוב להסביר לסביבה את ההתנהגות של הילד ובהמשך הוספתי שכדאי להסביר גם לילד את מה שעובר עליו.
אם לא הובנתי, אז מה שהתכוונתי לומר זה שלשיים לילד רגשות ולעזור לו להגדיר מה הוא מרגיש זו טכניקה שעוזרת לילד קודם כל להפחתת ההצפה, ובהמשך ליכולת (אולי) לבטא אותה בדרכים אחרות, אם יבחר בכך. זה נכון בכל גיל - לילד שמבין שפה ואפילו עוד לפני וזה תהליך לטווח ארוך ובודאי לא משהו שיפסיק נפנופים בגיל 4, ואם תחזרי להודעה שלי תראי שזה ב-ד-י-ו-ק מה שכתבתי לאסטרו בסוף ההודעה שלי.
והבן שלי שקילל בגיל 7, עשה את זה בדיוק כמו שעשה פרצופים בגיל 10 או כפי שהיה הולך ב"הליכת דינוזאור" בגיל 4 בכל פעם שהיה לחוץ או נרגש, בלי שום מודעות למה שהוא עושה, כך שלדעתי זה בהחלט דומה לנפנופים שהאב תיאר (נפנופי התרגשות וקפיצות יש לו בנוסף עד היום ולאורך כל חייו) וגם לא כתבתי שזה עבר - זה פשוט שינה צורה.

 

[Precious37]

 

[dina199]

נכון. אני מסכימה איתך.

אבל כאן השרשור התחיל (וזה ממשיך במשך כל השרשור שאבא מובך ע"י ילד בן 4 בגלל 'הבתנהגות לא תקינה' )והוא מנסה להיפטר מההתנהגות הזו (כי היא מביכה אותו ) כאן ועכשיו. ז"א דוגמאות של גיל 7 , 10 ויותר לא בדיוק משכנעות אותו (לדעתי)

 

[חייבתלהגיב]

נראה לי שאתה יכול לנסות

להסית את תשומת לבו למשהו אחר שיעצור את הפעולה - נניח, אם הוא מתחיל, לגשת אליו ולהושיט לו כף ודלי ולשאול אם הוא רוצה לשחק בחול, או להראות לו את המגלשה, או כל דבר אחר. רק תקפיד שזה לא יהפוך להיות פרס על הנפנוף, אלא רק הסחת דעת למשהו אחר (אחרת אתה תעודד אותו לעשות את זה במקום להפחית את ההתנהגות).
שמת לב, אגב, מתי בדיוק זה קורה? אולי הוא צריך עזרה במשהו (נניח לעלות ולהתנדנד על הנדנדה) או וכו', או נלחץ ממשהו, או וכו' - ואם תבין מתי זה קורה אולי תצליח להתאים פתרונות ספציפיים למצב, ולעזור לו היכן שצריך, או להרחיק אותו ממשהו ספציפי שמעודד את ההתנהגות, וכו'.

 

[חייבתלהגיב]

להסיט

 

[נועהספרבר]

באילו סיטואציות זה קורה? ממה הוא מתרגש?

 

[Astroo]

בעיקר

כשהוא רואה ילדים אחרים מתרוצצים ומשחקים במשחקים אקטיביים, אז הוא כאילו משתתף בשמחתם בצורה כזאת.