על איבחון וזוגיות...

tzipi750

New member
על איבחון וזוגיות...

בני בן ה-3 אובחן לפני כחצי שנה,נמצא כרגע בגן רגיל עם סייעת +תוכנית ביתית. קצת לפני האיבחון היחסים ביני לבין בעלי התחילו להתדרדר על רקע הבעיות של הילד. בתחילה הוא לא שיתף פעולה עם מה שניסיתי לעשות.עכשיו הוא משתף פעולה אבל אני מלאת כעסים עליו ולא מסוגלת לתקשר איתו. האם היתה השפעה לאיבחון על הזוגיות שלכם?עצות?
 

schlomitsmile

Member
מנהל
ברוכה הבאה
האתגרים שילד אוטיסט מציב בפני הוריו, הם אכן לא פשוטים,
וזוגות רבים נקלעים למשברים בזוגיות.
טוב לשמוע שכעת יש ביניכם שיתוף פעולה

האם שקלתם טיפול זוגי?
ברור שצריך "לשחרר כעסים" (יתכן שגם לו יש כעסים עלייך),
אי-אפשר להעמיד פנים שהם אינם.
מטפל טוב יוכל אולי לעזור לכם לשחרר אותם ולהשתחרר מהם
ואולי
לשקם את הזוגיות שלכם,
וגם אם לא- בנכם יצטרך שתשתפו פעולה ביניכם כהורים
מתוך כבוד הדדי ואולי גם איזושהי חמימות מינימלית.

אצלי אישית לאיבחון היתה השפעה מרחקית לכת על הזוגיות:
בעקבו האיבחון של הבן, גם אביו אובחן

זה בהחלט תרם לזוגיות, להבנה ההדדית בינינו.
 

nirity1

New member
כמובן שיש לזה השפעה

האבחון הכניס הרבה מתחים לבית. גם כל העבודה שעושים אחר הצהרים עם הילד. בהחלט יש מקום ללכת ליעוץ הורים.
 

dina199

New member
המתחים מתחילים לפני האיבחון


גם ההחלטה (של אחד ההורים) ללכת לאיבחון גורמת מתחים
 

brum

New member
מצטרפת להמלצות

בתור מישהי שמכירה הרבה זוגות לילדים עם צרכים מיוחדים - שכיח שהאב קולט לאט יותר את המצב והאמא מרגישה שהיא לבד או שהוא רוצה לנקוט בצורה אחת של טיפול והאם באחרת וכתוצאה מזה חיכוכים רבים.
כדאי מאוד לגשת לטיפול זוגי ע"י פסיכולוג.ית (ולא עו"ס) ואם לילד יש טיפול רגשי ע"י פסיכולוג/ית -רוב הסיכויים שיש אפשרות לקבל ממנו/ממנה הדרכת הורים שיכולה לסלול את הדרך.

אני יכולה גם להגיד לך שמה שעוזר לי הוא המשפט שהעבר כבר עבר, הווה כבר קורה ומה שאפשר לשנות זה רק את העתיד.
 

tzipi750

New member
המשך...

אני יודעת שזה נשמע לא הוגן וגם לא הגיוני ולא נכון, אבל איפשהו אני מאשימה אותו... אני שמה לב פתאום לכל מיני מוזרויות שלו שלא ייחסתי להן חשיבות בעבר ופתאום הכל נראה לי ברור...הייתי צריכה לשים לב... אני יודעת שזה לא הוגן אבל ככה אני מרגישה ולא מצליחה להשתחרר מזה. אני רק אציין שהוא אבא נהדר, הילד מת עליו, והוא באמת יושב איתו ברצינות עכשיו כשהוא איתו.
 

galitkm

New member
אפשרויות למחשבה

יש לי השערה, (לא בטוח שזה נכון עבורך ואם זה לא נכון אז סליחה ואת יכולה להתעלם):
אולי יכול להיות שאת בעצם כועסת לא באמת על בעלך, אלא על עצם זה שהילד אוטיסט, כלומר את מרגישה כעס כי זה לא מה שאת רצית ואת מרגישה שהמצב לא הוגן כלפייך, ובגלל שאין באמת את מי להאשים אז באופן טבעי ואוטומטי את מפנה את הכעס כלפי בן הזוג, אולי כי בהתחלה הוא ריחף קצת ולא שיתף פעולה ולכן יותר הגיוני לך לכעוס עליו? אין זאת ביקורת כלפייך, אלא רק ניסיון לעזור לך למצוא הסברים או הבנה על מה מקור הכעס.
כי את כותבת שאת התחלת לשים לב לכל מיני מוזרויות אצל בעלך, אז אולי זה מפריע לך עכשיו כי את חושבת שהוא הוריש לילד את המוזרויות הללו ובכך בעצם הוא אחראי לאוטיזם של הילד, גם אם זה לא היה בשליטתו אלא רק בגלל הגנים שלו?
אם זה אכן כך וזאת הסיבה האמיתית לכעס (ואת זה רק את יכולה לדעת, אנשים אחרים רק מעלים השערות ורעיונות) - אז אולי זה יעזור לך אם תשני את הדעה שלך על אוטיזם, אם תחשבי שאולי בעצם אין שום דבר רע במוזרויות והן לא מזיקות לאף אחד, ותגלי שלאוטיזם יש גם יתרונות ולא רק חסרונות, אולי זה יקל עלייך ויעזור לך שלא לכעוס על בעלך. בסך הכל לפי מה שתארת בעלך נשמע ממש בסדר, וגם זה שהוא לא שיתף פעולה בהתחלה זה מצב טבעי שהרבה הורים עוברים, כלומר הרבה פעמים רק אחד מבני הזוג שם לב ונכנס מהר ובלהט לעניין הטיפולים ואילו השני מתכנס בעצמו, מכחיש או לא מסכים לאבחון או לטיפולים. ואולי בהמשך את עלולה להגיע למסקנה שהוא דווקא פעל נכון כשהוא התמהמה, מי יודע
 

dina199

New member
הגיוני מאוד שאת שמה לב לדברים

יותר מהר ממנו. בד"כ הנשים נמצאות יותר זצן עם הילד וגם 'מעכלות' את הבשורה יותר מהר.
אני חוזרת על מה שאמרו לי המטפלים כשבאתי בטענות שבעלי אמנם עוזר בהכל אבל מעביר ביקורת. אמרו לי 'תגידי תודה שהוא עוזר ולא מפריע'. יש מצבים שאבות (לא שמעתי על אמהות, אבל גם זה ייתכן) שממש מפריעים לטיפול.
 

dina199

New member
יש הרבה סוגי טיפולים


למשל במקרה שלנו אלה היו פגישות פרטניות או קבוצתיות עם עו"סית . בעלי הביא את הבן למפגשים (כי אני עובדת הרבה שעות ורחוק מהבית) אבל כל הזמן קיטר.
והמטפלים אמרו לי שיש אבות שמסרבים לדברים כאלה או לכל פגישה מכל סוג עם כל סוג של גורם טיפולי כי 'לילד אין שום דבר ורק האמא ההיסטרית מכניסה לו מחשבות לראש ובגלל זה הוא מפחד מאנשים'.
 

גור42

New member
מאשימה אותו במה? לא ממש הבנתי.

את אומרת שבעלך כנראה גם על הספקטרום, ואת גם אומרת שהוא אבא הנהדר.

ומדברייך שזה נשמע שהתפוח לא נפל רחוק מהעץ. אז בהחלט ייתכן, ואף סביר, שגם בנך יהיה בעתיד "אבא נהדר שהוא גם על הספקטרום". אז אני לא מבין, מה הבעיה פה? על מה הכעס?
 

galitkm

New member
אבא נהדר, שהילד מת עליו,

ויושב איתו ברצינות כשהוא איתו... אני חושבת שכל גבר שיש לו התכונות והיכולות הללו שווה מאוד להערכה מצד בת הזוג שלו, אלו תכונות השוות זהב במיוחד אצל גבר, כי יש כל כך הרבה גברים שהם ההפך מזה או שלא יכולים להיות כאלה או שלא רוצים להיות כאלה כי זה לא נראה להם מספיק חשוב ואני מכירה לא מעט מקרי גירושים שנשים עזבו בן זוג כי הוא לא היה אבא טוב ולא השקיע בילדים אלא בחר להיות שקוע בעבודה ובתחומי העניין שלו ושם אותם בעדיפות גבוהה מאשר להיות עם הילדים.
יש לצערנו כל כך הרבה אבות שבוחרים לחזור הביתה מאוחר מהעבודה ולעבוד שעות נוספות ולא כי הם חייבים תוספת של כסף אלא כי זה עדיף להם מאשר לשבת ולהשקיע תשומת לב בילדים, מבחינתם להשקיע בעבודה שלהם או בחברים שלהם או בטלויזיה שלהם זה יותר חשוב מאשר להשקיע תשומת לב לילדים שלהם.
גבר שהוא אבא נהדר ומשקיע בילד שלו, ממש לא כדאי לכעוס עליו, להפך.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
זו לא שאלה של כדאיות
אם יש רגשות קשים, לא יועיל להתעלם מהם.
הם לא בלתי לגיטימיים.
יתכן שגם לו יש רגשות קשים כלפיה,
וגם מהם לא יועיל להתעלם.
פותחת השירשור כתבה שהיא לא מצליחה להשתחרר מהכעסים.
לפעמים זה קשה.
ואז צריך עזרה.
 

galitkm

New member
גם לדעתי לא מומלץ להתעלם מהרגשות

להפך, אני בעד לברר אותם לעומק ולנסות להבין בדיוק למה ומדוע כועסים.
בנוסף, לפעמים אפשר לנסות לראות את הדברים אחרת ולפעמים כשמצליחים לראות את הדברים אחרת אז הרגשות משתנים בהתאם. מה שאני ניסיתי להביע, זה להצביע על זווית ראיה אחרת, לנסות לעזור לה לראות את בעלה באור אחר, חיובי יותר, אולי זה יוכל לעזור לה פחות לכעוס עליו ויותר להעריך אותו.
 

גור42

New member
לא זו הנקודה שלי (ואת מה שכתבת - היא יודעת)

פותחת השרשור כבר כתבה, לא פעם ולא פעמיים, שהיא יודעת שהכעס שלה "לא הוגן", אז היא לא צריכה אותנו שנגיד לה את זה עוד פעם.

מה שאני ניסיתי לברר, זה על מה - באמת - הכעס? על פניו, מההסבר שלה הבנתי שמדובר בכעס על ה"גנים הדפוקים" שהאבא הוריש לילד. אבל האבא נשמע לי מתפקד יופי טופי עם הא"סיות המשוערת שלו (יותר טוב מרוב הנ"טים שאני מכיר, למעשה) אז אני לא מבין על מה התסכול והכעס.

שוב - אין לזה שום קשר ל"כדאי" או "מותר" או "הוגן". אנחנו מדברים פה על רגשות אנושיים, והכל מותר. אני פשוט מנסה להבין את מקור הכעס והתסכול, ולא כל-כך מצליח.
 

galitkm

New member
תמיד מותר לכעוס, ולפעמים גם כדאי מאוד לכעוס.

במקרה הזה, נראה לי שהכעס נובע מכך שהאבא כנראה בעצמו יש בו משהו אוטיסטי. לי זה נראה כאילו הכעס כאן הוא בעצם על האוטיזם. של האבא, ושל הילד (וכמובן יכול להיות שאני לגמרי טועה אז אם אני טועה תרגישי בנוח לתקן אותי).
אני ניסיתי להציע לה לנסות לראות את בעלה באור אחר, אולי זה יוכל להפחית או לשנות את הכעס. אני לא התכוונתי להגיד שצריך או כדאי כך או כך אלא לנסות להראות את המצב מזווית ראיה אחרת.
לי באופן אישי זה עוזר לפעמים, אם אני כועסת על מישהו ומישהו אחר מציע לי זווית ראיה נוספת על אותו האדם, לפעמים זה יכול לשנות לגמרי את הדעה שלי ולהפוך את הכעס לרגש אחר
כמו חמלה או הבנה יותר טובה בקשר למישהו הזה.
וכמובן שיכול להיות שאני טועה בקשר אליה ספציפית ושיש לה עוד סיבות לכעוס על בעלה מעבר למה שהיא פירטה כאן ואם זה אכן כך אז כל מה שכתבתי לא ממש רלוונטי לגביה.
 

dina199

New member
אצלי היה כעס כי האבא היה בהכחשה

למרות שעזר.
אז נראה לי גם כאן הכעס שאבא היה בהכחשה , בזמן שהאמא עברה כבר לקבלה.
והיום גם נאבא כבר מקבל , רק שהוא 'לא עמד בזמנים'

לא נראה לי אם העובדה שהוא א"ס או לא א"ס חשובה כאן. גם בל להיות בספקטרום, גברים ונשים שונים מאוד מבחינה תקשורתית (ושאר הדברים
)
 

dina199

New member
יש הבדל בין ידע לבין הרגשה.

אי אפשר לשלוט על רגשות , הם מתפתחים מעצמם.
לכן אדם גכול לדעת משהו , ולהגיד את לעצתמו אבל עדיין לא להרגיש.
וקורה כשאנשים חיצוניים אומרים בדיוק אותו דבר (מה שאותו אדם כבר יודע) ואז זה משפיע על הרגשות.
 
למעלה