היי חברים

[הייתיאביבקיץ]

קיבלתי כל מיני הערות

על זה שלא בריא להיות צמחונים.

כשהיו קטנות - על זה שאנחנו לא מכריחים לישון בצהריים ובגלל זה אחרכך הילדה עייפה.

זה מההורים שלי.

מחמותי - על הרגלי ה(חוסר) נקיון שלנו... על זה שאני לא מגהצת.

כשהביקורת מגיעה עם המלצות של "עשה" - אני לפעמים מקשיבה. נניח שמחה לשמוע המלצות על מתכונים בריאים, ומתעלמת מהרמזים שבגלל הצמחונות הילדה לא גבהה. (כשהממלצות הן איך לנקות את המקרר - אני מקשיבה פחות).

 

[נומלה]

ולכן אל תנדבי חוות דעת

תתני רק אם התבקשת, או אם היא טובה.

 

[פרפרי אהבה]

 

[kagome10]

 

[ayaht]

יש לי ביקורת אחת כללית וקבועה לכל העולם

למה אתם לא משתמשים בלינוקס?

לא לדאוג. עם השנים למדתי לשמור אותה לעצמי..

בכל מקרה, כשעסוקים בלסדר לכולם את הטלפון והמחשב, ניצלים מדי הרבה חוות דעת..

 

[mykal]

אהמממ

לא כ"כ מבינה את החוות דעת כביקורת--
חוות דעת היא השמעת הדיעה שלי---בלי שום קשר למי שאיתו משוחחים--
ביקורת היא אישית--
גם לגבי ביקורת---יש כזו שנאמרת ממקום טוב, בצורה משכנעת ולא מתקיפה--
ואפשר ללמוד ממנה ולנסות לישם--
ויש ביקורות מתקיפות ממקום מתנשא--שיוצרות אוירה נוראית.
עד כדי השפלה.

בד"כ לא מתיחסת לביקורות של רוע--הופכת אותן להומור ובדיחה--
ומתרחקת מאנשים שזה כל מהותם.
אני באופן אישי--לא נותנת עיצות--לא מבקרת בקול רם--אף אחד,
אם שואלים עיצה דיעה--אומרת שאתן ושבעצם לא מחייב שכל אחד יבחר.

לאחרונה--אני קצת בבעיה --כי אני קרובה מאוד לנכדים--
שהתיתמו מאמם (הבת שלי)ואני מחויבת לבקשה שלה, להשגיח
ולדאוג להם--ועושה באהבה--אבל, תמיד מתלבטת אםם ואיך להעיר ולהאיר
כדי שישמע--ולא ישמע כביקורת--ולא יצור אנטיגוניזם--
מודעת ונזהרת--ואחרי שאומרת--מאפשרת חשיבה ובחירה, בלי לחייב.
מקוה להצליח--לא פשוט בכלל.

 

[הייתיאביבקיץ]

באמת לא פשוט

אבל את עושה את זה בהרבה רגישות

ואני בטוחה שזה מאד חשוב לנכדים.
וימשיך להיות חשוב להם כל השנים.

 

[mykal]

תודה על האמפטיה.

ככ קשה--אבל מתגברת.
המחויבות באנ עם זהירות.
מאחלת לעצמי--להצליח ולהם להנות מהאהבה.
(גם אם לא נוח לפעמים שיבינו שגם לי לא נוח)

 

[ayaht]

זה נכון, אבל יש כנראה סיבה למה הבן שלה לא לצידה

הרי כשהם ביקשו ממנה לגור אצלה בזמנו, היא סירבה.
ייתכן שהיחס הקר שהיא מקבלת די קשור לזה.

ועוד משהו שלא הבנתי:
בעלה בא יחד איתה, הביא ציוד וחזר הביתה.
השאיר אותה שם?
הם באו כל אחד בנפרד?
לא ברור כל הסיפור הזה

 

[mykal]

בעיני,

זה לא שהבן שלה לא לצידה--הבן שלה "שפוט" של אשתו.
למה? אן לי מושג? מה קורה בזוגיות ביניהם אנחנו לא יודעים.

לומר שבגלל העובדה שהיא סירבה שיגורו אצלם--הם עדין שומרים טינה--
נשמע לי הזוי, קודם כל על הרקע שהיציעה לשלם עבור מגורים אחרם,
שנית--למה לא הלכו לגור אצל הוריה?
ומאז חלפו שנים--והיא משקיעה בקשר בלי סוף, ובעיני באופן מוגזם--
במיוחד על רקע הזלזול של הכלה לאורך שנים.
ואיפה היה בעלה? לדעתי בבית--הם גרים קרוב. היא הבאה את התינוק וכיבוד.
וחזרה הביתה.

 

[ayaht]

את תתפלאי איזה דברים יכולים לגרום לטינה של שנים

היתה לי שכנה שרק מהפחד הייתי הולכת לאירועים שלה.
כדי למנוע מריבות שכנים.
זה אחרי ששמעתי את הזעם המטורף שלה על מישהו רחוק שהעז לא להגיע פעם.

הבן שלה לא איזה שבוי אומלל של החמאס.
קשה לדעת אם יש לו בכלל תלונות.
סה"כ בנאדם מבוגר, לא איזה חוסה שנזקק לאפוטרופוס.

הכלה שלו כנראה מאוד לא מוצאת בעיני אמא שלו. ולהיפך.
אבל זה החיים שלו והבחירות שלו.

יש לי הרגשה שהוא פשוט בוחר לא להכניס ראש בריא למיטה חולה ולא להתעסק בעניינים נפיצים.
אם הוא היה מתגעגע, רוצה יותר קשר עם אמא שלו וכו', הוא היה פועל למען זה.
כנראה שאין לו אינטרס. אני יכולה להבין אותו.

 

[הייתיאביבקיץ]

היא לא אשמה. היא אחראית

היא הזמינה את עצמה למסיבה. ולא בצורה נעימה של "אמא שלך בכל זאת באה? אז את יודעת מה, אנחנו גם נבוא לכמה דקות". אלא בצורה של הטפת מוסר ואמירות "אני הסבתא היותר טובה ודוווקא אותי לא מזמינים?".
זו בחירה ראשונה.
טוב, אז הזמינו אותה.
הגיעה.
הבן אמר "למה את לא נכנסת?"
במקום להיכנס - בחרה לעמוד איתו על הסף, בזמן יום ההולדת של הילד שלו, ולהתלונן שהיא הוזמנה רק ברגע האחרון ולכן זו לא הזמנה אמיתית והיא לא תיכנס.
היא בחרה להתנהג כמו שליח בסופר, לא הבן שלה. הוא דווקא ניסה להיות אדיב וחביב.
גם לא באה, וגם קצת הרסה לו את החגיגה. וגם קצת לסכסך עם אשתו.

גם זו בחירה שלה.

גם אני מקווה שלעולם לא אהיה בחוויה כזאת. אבל אם אהיה, ואם אכנס לפורום כדי לשתף - גם מקווה שאצליח להקשיב למה שאומרים לי ואנסה להבין מה לעשות.

הפורום הזה טעון, כי אנשים כאן טעונים. לא סתם נכנסים לפורום הזה.
אבל זה גם הייחוד שלו - לשמוע איך הדברים נראים "מהצד השני".
אם אני כלה וכועסת על חמותי - אני קוראת כאן גם חמיות, ופתאום מבינה איך הן רואות את הדברים.
זה לא קל, אבל זה יכול לעזור בחיים.

 

[yeshpitaron]

היי מיכל כן, הם מחוברים אלי. כפי

הנראה משהו מהיחס שלי אליהם מחלחל וחשים את אהבתי ולדעתי זה חורה לצד האחר. אני אומרת, קשה לכם? תעבדו. זה שזו הבת שלכם והאימא תמיד נותנת את ההכוונה יותר מהאבא (לרוב) לא אומר שהנכדים יאהבו אוטומטית... אי אפשר לא להקדיש כלום ולקבל (מהנכדים)....יש מן תחושה כזו ובאחת משיחותיי עם כלתי אמרה שהוריה חיים את חייהם ועושים מה שנוח להם אז מה אתם רוצים? שואלת את עצמי מידי פעם כשאני מבינה שמפריע להם עניין הקרבה שלי כלפי הנכדים.

נכון, שלא תזמין אבל כואב ומפריע זה כן. כתבתי על כך כי חשתי שזה המקום לפרוק את הפגיעה...לא הרחבתי אבל זה היה כל כך מכוער לגלות שרק צד אחד מוזמן לאחר שנתבקשתי לשמור על תינוק שבע שעות (דחיתי פגישה) וחייתי באשליה שהכל טוב...כשאת לא מוזמנת אז המוח מחליט להשלים, להתרחק, להתנתק, לקחת צעד אחורה אבל כשמתייחסים
אלייך מאוד יפה וברגע אחד פוגעים במשהו רגיש אצלך במכוון גם לאחר שביקשת והסברת והבהרת כמו בכל שנה, זה פשוט מגעיל.

לגבי המתנות הם כבר גדולים ויש כמה אופנים של גישה, כל בגד שאני קונה, מתקשרת לכלתי, מצלמת לה לבחור בין התצוגה של מה שהנכדה או נכד רוצים. כן, פתק החלפה יש כמובן...לגבי צעצועים הם בוחרים. לעיתים נשארים אצלנו וכשבאים משחקים איתם ולעיתים מתעקשים ממש לקחת הביתה...

לגבי הנכדים כשההורים שם או בכל מקום אחר והם נגשים אלי במכוון, זה מביך אותי כי אני יודעת שכלתי לא אוהבת את זה. בכל זאת הוריה...אני רוצה שכולם יהיו מרוצים כי בכל זאת המושכות בידי האישה בענייני חינוך לרוב...

כאמור, ההתנהגות שלה הייתה מצוינת (אולי כל עוד הצטרכה?) והתקרבנו ממש. אולי יש לי שריטה גם כן לגבי סוכריה או יחס טוב קטן ואני בשבילכם כל אימת שתרצו...לאחרונה כאמור התחברנו והייתי בטוחה שהכל מאחורינו גם שוחחנו על כך וכפי שכתבתי בהודעה לעיל, הכל טוב אבל הדבר שמצריך מאמץ מצדה או עימות עם הוריה (כי אולי זאת הסיבה. לאזן תחרות שיש בראשה) שוברת יחס. היא לא מתחשבת בשום רגש והעיקר שהוריה יהיו מרוצים. ופה שברה אותי במיוחד הפעם גם מסיבות שלא בא לי לפרט...וגם כי אני היחידה שהייתי מוכנה לתת יד ולעזור. זה לא עניין לעוזרת...

תקופה הפסקתי לקנות בגדים וצעצועים נותרו בביתי כשיום אחד הבן ליד אישתו אמר, אין מספיק בגדים מאז הפסקת לקנות אמרתי: "לא קונה יותר אם אתם לא מלבישים" הוא הביט בי ואמר "איזה שטויות. מי לא מלביש". אמרתי "אתם". ובזה נגמר. פה יש סיטואציה מיוחדת...שלקחתי את הנכדים לחנות לבחור וכשפרקו מזוודות, אף לא בגד. אף לא צעצוע...הכל של הצד שלה...כאילו למחוק מהתודעה....הסיטואציה לא מובנת לקוראים אולי וקצת חוששת לפרט למרות שאולי זה מטומטם אבל בכל זאת מעדיפה שלא. רק אכתוב שהמצב רגיש כי הסיטואציה מיוחדת...

 

[נומלה]

שאני אבין כלתך היא אמא חד הורית?

גידלת וחינכת בן במשך לא מעט שנים. דברי איתו על מה שמציק לך. הוא חלק ממה שקורה אצלו בבית. אם הוא לא בצד שלך, מי יהיה?

 

[yeshpitaron]

מנסה לא לערב כדי לא לסכסך. אבל

כשהבאתי ציוד שביקשו מאיתנו ליום ההולדת וגם את אחת הנכדות ששמרתי עליה שבע שעות באותו יום כי לי "מותר" בשם האהבה לבטל עבודה שאל בני למה אנחנו לא נכנסים ואמרתי שלא הוזמנו. פתח עיניים ואמר: "די עם הרגשי שלך. אישתי אמרה שהוזמנת גם את וגם אבא. התקשרה אליכם אתמול". לכי תסבירי לו שזה לא נכון. תסבירי לו שתוך שיחה איתה גילית שרק צד אחד מוזמן ושאפילו שאלתי איך נראה בעיני הנכדים שרק צד אחד נוכח. שאישתו ענתה לי שהוריה התעקשו להיות נוכחים. שאמרתי שלמרות זאת, ברגע שהוריה התעקשו ונכנעה הייתה צריכה מיד לחשוב שנצטרף רק משום שיש עוד צד לצערה או שמחתה. במיוחד שהוא עוזר יותר (אלה דברי כלתי ברגעי שיחה נעימה שלי ושלה) ונותן כל מה שאפשר ומעבר כדי להקל...כלתי אמרה שהזמינה רק אחרי שהתווכחתי איתה על העניין . אמרתי לה שאגיע למרות שחשתי כופה את עצמי למען הנכדים האהובים אבל בעלי התעקש לשמור על כבודנו ושוכנעתי. הקטע, שהכעס הופנה אלינו...הוריה שם מרצון, אנחנו מוזמנים מכורח ויש תלונות...אז בקיצור, הבן שלי מסובן כמונו....לכי תוכיחי לו מילה שלי מילה שלה...לא אני אסכסך ביניהם...

 

[הייתיאביבקיץ]

היא בעצמה אמרה שגם ההורים שלה הוזמנו כי התעקשו

את לא מקופחת. היא רצתה יום הולדת בלי סבים, ועושה רושם שכל הסבים התעקשו בכל זאת להגיע.

במקום להרגיש שאת המקופחת ולעשות רגשי לבן ולאשתו - תבואי ותיהני

אני מנחשת שהוריה, שגם הם לא הוזמנו אלא הזמינו את עצמם - באו ונהנו. למה את בחרת להישאר ברגש העלבון והקנאה?

 

[yeshpitaron]

א. זה לא אמין כי היא אמרה שאימה

התעקשה לבוא לצלם וללכת וכשהבאתי את הציוד ואת התינוקת שהייתה אצלי היו בעלה והיא כלומר הוריה. (וזה לא היה בבית...).
ב. ידעתי זאת רק כי "תפסתי אותה תוך שיחה" היא לא התכוונה כלל לספר לי. גם שאמרתי לה אמרה "ישעמם לך...". נראה לך נורמאלי?
ג. האם היית הולכת לאירוע רק כי תפסת? רק כי כעסת? רק כדרך אגב?
ד. אילו רצתה, הייתה מתקשרת לאחר ש"אימה התעקשה" ואומרת לי, "תקשיבי, אימי מתעקשת לבוא למרות אי רצוני ולכן אין מצב שרק היא תהיה" (וכן, כי אני פה איתם לאורך כל הדרך והיא גם אומרת את זה בפירוש מידי פעם).
אי אפשר להיות מאושרים ושמחים מהזמנה שיזמתי...כך גיליתי כל יום הולדת. פשוט ליום ההולדת הנוכחי הייתה משמעות מיוחדת שלא יכולה לפרט...אבל בלי קשר, האם אני צריכה לדעת במקרה בכל יום הולדת ולקבל אחר כך איזה תירוץ?

 

[חייבתלהגיב]

רגע, מי כן הוזמן ליום ההולדת הזה?

אם זה יום הולדת לחברים/ילדי הגן/כיתה (בניגוד ליום הולדת למשפחה או ליום הולדת משולב) מאוד לא מקובל להזמין אליו סבים, וגם אנחנו לא מזמינים (וגם אחרים שאנחנו מגיעים למסיבות שלהם לא מביאים סבים) - זה באמת משעמם למבוגרים.
אנחנו עושים מסיבת הלואין שנתית לחברים של הילדות בבית של חמותי - ואפילו למסיבה הזאת היא וחמי לא מגיעים כי הם מבינים שזה לא בשבילם...
כשיש אירוע למשפחה זה סיפור אחר.

 

[yeshpitaron]

יום הולדת לגן לא הוזמן איש מהסבים והיה ברור

שגם אנחנו...
אחר כך אמרו לי שעושים מסיבה לחברים וילדיהם "אולי גם אחיינים" בלי הורים כך הבנתי... נתבקשתי להכין שני כיבודים והכנתי. תוך כדי שיחה התברר שאימה "התעקשה" להגיע רק לצלם. כשהגעתי למקום כאמור, היו שני הוריה ולא רק האם. אחותה ושני בניה נוכחו וגם אחיה וחברתו. נאמר לי שאחותי הוזמנה עם שתי נכדותיה מכיוון שהוריה היו באירוע אך לא יכלה להגיע.
דווקא הצעתי לעשות אצלי באופן שירצו אבל משום מה זה לא קרה...

 

[הייתיאביבקיץ]

חבל שהכנת כיבודים. זה מאד לא מנומס מצידם.

בעולם שלי, כשמבקשים ממישהו להביא כיבוד למסיבה - זה רק אם הוא מוזמן למסיבה.