היי חברים

yeshpitaron

New member
לא צריך להלחם ולא לקרוא אבל
אדם צריך פרטיות גם אם הזוגיות מושלמת. לי לא קרה שחיטטתי בטלפון כדי לראות מה גיסותיי כתבו או חמותי אמרה ולא שלא היו חילוקי דעות פשוט, בעלי לא אהב את זה ואני לא אוהבת שמחטטים לי ולא מדובר על מקרים בודדים שחיפשתי משהו בנוכחותו.
אני חיה בזוגיות מצוינת תודה לאל ולא מוכנה שבעלי יראה מודעות לשם חטטנות. זה לא מקובל עלי ולכן גם אני לא עושה זאת.
 
אצלנו כל כך ברור שהכל עובר אליי,
שלפעמים אנשים אומרים דברים לבעלי ומתפלאים שזה עדיין לא ידוע לי.
לפעמים אפילו בעלי מתפלא שאני עדיין לא יודעת משהו שהוא לא סיפר לי.
 
יום כיפור,סובלנות ועוד...

ממי תרצו לבקש סליחה השנה? על מה?
האם תרצו שיבקשו ממכם סליחה?

וקשור-לא קשור:
במידה ויש פערים מבחינה דתית ומסורתית וחלק מהמשפחה צמה וחלק לא- כיצד אתם מתגברים על הפערים ומתחשבים?
 
שאלה לדיון
מה עושים כשהחמות משנה את היחס לרעה?

איך הייתם מתנהלים אם הייתם מרגישים שהמשפחה של הבעל/אישה לא אוהבת/מתחברת אליכם?

האם זה משהו שהיה מפריע לכם והייתם רוצים לשנות? איך הייתם משנים?

במידה וזה משהו שהשתנה עם הזמן ואתם מרגישים ביקורת או עויינות - מה תעשו עם זה מבחינה מחשבתית או רגשית? האם תדברו על זה איתם? האם תנסו לשנות את מה שמפריע להם בכם? האם תתעלמו במחשבה שלא כולם חייבים לאהוב אותכם?
 
תסבירי לבנך שמאחר ויש לך 3 ילדים אינך יכולה לעזור רק לו
וברגע שתנצלי את הזכות למשכן את דירתך במקסימום עבורו, למעשה חסמת את האפשרות הזאת משאר הילדים.
לכן, אם את כן יכולה למשכן את הדירה ב-800000 תציעי לו שליש מזה (כלומר הוא יכול לקבל ממך הלוואה של כ-265000).
האם בזה תהיי מוכנה לעמוד?
 

mykal

New member
הרעיון שלך היה יכול להיות נכון,
אם מערכת היחסים היתה טובה,
הרי מראש הוא בא בתביעה על הכל,
תביעה ודרישה אינם ניסוח של בקשת עזרה שאז אפשר לדון.
אז חלק מהסכום לא פותר להם את הדרישה שלהם.
והערת אזהרה וצירוף שמה יש בהן שתי בעיות.--
האחת הם יכולים להתנגד והיא כבר העבירה זכויות ואז....
השניה---אם באמת לא יצליחו לשלם --איזו אוירה תהיה אם תפעיל את הערת האזהרה ותתבע את חלקה.

בשביל מה להזמין את הבעיות הביתה.
היא הודיעה להם שזה הבטחון הכלכלי היחיד שלה,
הם החליטו להתרחק--זה שלהם, והיא תנסה לשמור על הגחלת.
יצליח יופי! לא יצליח למדה ביתר שאת שצדקה, ותוכל להוכיח להם דרך,ההתנהלות שלהם--כמה צדקה.
 

שני717

New member
חמותי מתעלמת מקיומי

היי אודה לעזרתכם,
אני נשואה לבעל ממש מקסים ועם ילד קטן בן שנה. חמותי מהתחלה לא כל כך התחברה אליי למרות שניסיתי להיות חביבה אליה אבל תמיד היא העדיפה את חברתם של הכלות האחרות. בארוחות חג ושישי בערב אני משתעממת כי חוץ מלאכול אני לא מנהלת עימה שום שיחות, זה מתחיל ב״היי״ ונגמר ב״ביי״.
שהייתי בהריון היא לא התעניינה בכלל וגם אחרי לידה לא הציעה עזרה או התענייינות לאיך אני מסתדרת כאמא טריה.
במפגשים היא שואלת תמיד את בעלי שאלות על הילד כמו:״ מה הוא אוכל ,מתי אכל ,האם הוא בוכה במעון ,האם הביא לו בגד להחלפה...״ כאילו אני לא קיימת שם בסביבה. וגם מתקשרת אליו כדי לשאול לשלום הילד.
שאר בני המשפחה המורחבת בסדר,אני מנהלת איתם שיחות ענייניות אבל איתה הנושא מאוד בעייתי היא גם לא מכבדת את המשפחה שלי כמו שהיא מכבדת את משפחות הכלות האחרות. בעלי דיבר עימה הרבה פעמים בנועם אבל עדיין היא ממשיכה בשלה.
מה אתם חושבים ואיך עלינו לפעול? כי הנושא הזה די פוגע ביחסים שלי ושל בעלי.
 

mykal

New member
חבל, חבל, שאת עצובה

כמהה משמח לדעת--שהם מחוברים אליך,
כמה משמח לדעת שהיא נכשלה בריחוק ממך,
שלא תזמין--תחגגי איתם לבד, תקני להם מתנות מתכלות,
חוברות עבודה, חומרי יצירה,
או מתנות שיכולות להשאר אצלך--אופנים--שירכבו אצלך,
מונופול שתוכלי לשחק איתם.
אבל גם מותר לא לעשות--למשל--1)אם ההורים והאחים שם והם באים אליך,
תחבקי תשמחי, תהיי איתם--ושיכאב להם למה זה מביך אותך, למה להמנע?
תהיי שלימה במה שאת עושה.
2)למה את אמורה לעזור אצלה? שתקח עוזרת, שבעלה יעזור,
מקסימום שיביאו את הילדים אליך, למה את עוזרת, את מאפשרת ניצול-- וכועסת?נעלבת? מי שמושיט את הראש לגיליוטינה שידע שהוא נחתך.
3)תפסיקי לומר--למה לא הזמנתם? איפה המתנות ממני?
אין צורך לתת מזון לבהמה, זה לא תפקיד שלך, אז העלימה--למה לתת
לה את הסיפוק שזה מכאיב לך, תתעלמי ותחשבי איך לנהוג אחרת.
 

mykal

New member
גם את וגם 12000

בתגובתכן, אתן הופכות אותה לאשמה,
היא באמת לא השליח מהסופר, היא באמת לא שמרטפית--
היא סבתא אוהבת, היא אמא אוהבת, היא אשה עדינה שנפגעה.
זה הבית של אשתו--אין לו שום חוט שדרה,
"הוא הולך עם המטריה הפתוחה מתחת לשולחן",
היה צריך לעמוד כמו גבר מול אשתו---ולומר אם הורי לא מוזמנים בכבוד--
גם הוריך לא יהיו במסיבה.
מותר לה להיעלב ולהרגיש רע בסיטואציה כזו--
גם אם מחליטה לא לעשות "ענין" --ללמוד להרפות, לתת פחות,
להביא אף פעם לא--רוצים/צריכים והיא מוכנה שיגיעו ויקחו.
לא רק כיבוד גם את הילדים.

מאחלת לכן לא להתנסות לעולם בחויה כזו.
רק חבל לי שפותחת השרשור לא לומדת לקח
וחושבת שאם תקנה ותשמור ותעזור תוערך--
לא! לא! לא! בדיוק ההפך.
 

PAND76

New member
אני לא מעבירה ביקורת. בתור כלה

אני עדיין מרגישה שבאתי מבחוץ, כך שאין לי מעמד מספיק חזק להתחיל לבקר אנשים. ביקורת לעומת זאת, אני ואישי מקבלים בכמויות. מחמותי. בהתחלה היו ירידות על כל בחירה שעשינו לגבי חתונתנו (הגם שהיא וחמי שיחיה לא שילמו על דבר בה), אחרי באו ירידות בהקשר מקום המגורים שלנו והריח שבו, אחרי על אופי הנישואין שלנו ואיך שאני נוהגת בו, עכשיו כשיחסים השתפרו (בעקבות התפרצות מפחידה שלי עליה), זה על הרכב שלנו ועל המקומות שאנחנו בוחרים לנפוש בהם ועוד כהנה וכהנה וכהנה (כשהדוגמה למי שאנו צריכים ללמוד ממנו, הם גיסי וגיסתי).

הכי מצחיק, שתמיד היא פותחת ב: "אני לא רוצה להגיד לכם מה לעשות, אבל X Y Z " (הכנס ביקורת כאן
).
גם לאחותי יש קווי התנהגות כאלו, ואני מקפידה לקרוא לה מיד "חמותי השנייה" וזה משתיק אותה במיידי. מומלץ בחום.
 

mykal

New member
ואני רק תגובה
נכון מה שאת אומרת--אבל לפעמים צריך גם ללמד
הרבה צעירים--חכמים ונבונים--חושבים שנכון שאין הפרדה כלל
והכל ביחד. מותר ללמד ולהדריך--שגם בזוגיות יש מקום לפרטיות.
והרבה זוגות שלא מאפשרים מרחב פרטי בסופו של דבר ניזוקים--
מה לעשות שבכז אנחנו אינדיוידוליים.
וזה שאני בזוגיות--ההורים שלי--הם שלי וההורים שלו הם שלו.
והאחים שלי הם שלי ושלו נשארים שלו.
ומותר לי כאמא להיות במרחב פרטי עם ילדי הנשואים--
זה לא שאינני מכבדת זוגיות שלהם--זו לא סתירה.
 

mykal

New member
ראשית מאחלת לך חג שמח

שנה טובה בריאה שמחה ושיהיה לך טוב.

לגבי האוכל האשכנזי--מותר לך להתחכם לא במילים אל במעשים
תכין בבית מעט מכלים שאפשר להעביר ותביא ותאכל אותו.
לא נראה לי שלמישהו יהיה באמת אכפת.

לגבי בלבולי שכל--אתה אדם בוגר חלק מהזמן תשמע אל תגיב תן לזה לעבור ובחלק מהזמן תהיה עסוק בקריאה בשיחה אישית עם אחד הילדים
לא מוכרחים להתנגש, ולא מוכרחים לסבול. אפשר גם לא להיות צודק אבל כן חכם.
בהצלחה.ושוב חג שמח.
 

נומלה

New member
לבקש סליחה

אין לי ממי לבקש סליחה. אני מאמינה בלבקש סליחה מייד כשאני נכשלת (וזה קורה לא מעט), ככה שלא צריך לחכות ליום כיפור. מאלוהים שלהם אינני נוהגת לבקש סליחה.
הבת שלי צמה. אנחנו נשב איתה לאכול קצת יותר מוקדם ואני אדאג שיהיה אוכל מתאים לסיום הצום, וביום כיפור נשאיר אותה לבד בבית רוב היום לישון ונלך לעבוד כמו כל הגויים שלא צמים פה.
 

mykal

New member
רק משהו

אני לא מאמינה שניתן לשנות יחס של חמות.
בכלל קשה מאוד לשנות אופי ויחס של בני אדם.
ומהבנת נקודה זו, צריך לבחור איך להתנהג.
ושוב כל אחד בוחר עפ תכונות האופי הבסיסות שלו,
ולכן אין נכון ולא נכון.
 
צדק זה שם של כוכב לשבת לבד בבית ולדעת שהיא צודקת לא יעשה אותה מאושרת. לעומת זאת, לעזור לילדים להתבסס בחיים כנראה ישמח את כולם... בעיקר שהמחיר הוא "רק" החשש שלא יוכלו לעמוד בהחזר (חשש שאולי איננו מעוגן במציאות). יחד עם זאת, אני מסכימה עם הכותבת שנראה שהתוכנית של הזוג הצעיר אולי קצת גדולה עליהם... ובשביל להתמודד עם זה הייתי דווקא מציעה מפגש משותף שלה עם בנה, כלתה ויועץ כלכלי שישמעו יחד אם התכנית ריאלית או לא, זה כתנאי למתן ההלוואה.
 
וואו, איזה כיף לך! תודי על מזלך הטוב.

למה את צריכה לשוחח איתה בחג ובשישי? בעלך לא שם? אין שם אנשים אחרים? זה רק את והיא? ברור שהיא מתקשרת אליו - הוא הבן שלה. זה היה נראה לי מאוד מוזר אם חמותי הייתה מתקשרת אליי לשאול משהו שהיא יכולה לשאול את הבן שלה. למעשה כשאנחנו משוחחות בטלפון זה או כי בעלי לא יכול לגשת לטלפון או שהיא מצלצלת בטעות לטלפון של הבית במקום לסלולרי שלו.
ומה היית רוצה שהיא תעשה עם המשפחה שלך?
בעקרון, יכול להיות שלוקח לה זמן להתחמם (ואת הכלות האחרות היא מכירה יותר). אם זה חשוב לך, את יכולה לשוחח עם הכלות בנושא ולשאול איך זה היה אצלן ואיך הן התחברו איתה. על אף שבמקומך הייתי, כאמור, מודה על מזלי הטוב ושמחה שאני לא צריכה לקבל עוד חוות דעת על איך לגדל את הילד וכו'. להערכתי רוב הכלות והחמיות ביחסים לא טובים (במיוחד אחרי הולדת הנכדים) - אתם ביחסים ניטרליים וזה עדיף על יחסים לא טובים, ריבים, עלבונות, ניתוק קשר מכוון (ולא סתם התעלמות), או וכו'.
 
למעלה