חמות חסרת טאקט (בנאלי, אבל זה מה יש
)

PAND76

New member
חמות חסרת טאקט (בנאלי, אבל זה מה יש
)

מצטערת שלא גיליתי את הפורום הזה, לפני שנים
. יישר כח לכל הכותבות והמגיבות, וכמובן למי שמנהלים.
קצת רקע ומחילה אם זה יוצא ארוך:
אני והאיש, נשואים 4 שנים. התארסנו בגילאים מבוגרים אחרי כשנה יחד, ללא מגורים לפני. אחרי שהתארסנו, אמו לא הסתירה את מורת רוחה וניסתה לשכנע אותו לדחות (היה גרוש). כשזה לא עבד וכבר קיבלתי טבעת, שלחה אחת מבנותיה לשכנע אותו.
כשראתה שאנו נחושים, התחילה לחרב לנו את ההכנות לחתונה ובכללי - דאגה שלא יהיה לי כיף ככלה ושאבין שאני על הכוונת שלה. בעלי ניסה לרסן אותה, אבל בגדול הבלגנו. אחותו נישאה לא הרבה אחרי בחתונה עלובה למדי (אמה התפלצה מזה), אבל שם לא הייתה שום ביקורת והיה פסטיבל ליקוקים אחד גדול לזוג הצעיר (והסטלן) ולמחותנים, כי על הזיווג שלהם חמותי דווקא בירכה ומפרגנים להם מכל כיוון, עד היום.
בשנתנו הראשונה יחד, פתאום התעורר אצלה איזה עניין שנדרשה בו לסיוע בתחום המקצועי שלי. לא נטרתי ועזרתי לה 24/7. זה חייב אותה לנהוג בי תרבותיות כמו כל פולנייה טובה אבל העקיצות, הביקורות והעין שכל הזמן בוחנת, המשיכו (דוגמה: 10 חודשים עברו מהחתונה והיא עדיין הקפידה לומר בכל ביקור, איך שום דבר לא היה שם טוב ואיך הפורמט בו גיסתי התחתנה, היה מהמם). האחים והגיסים שלו, הצטרפו גם לירידות. שוב הבלגתי. מקסימום, הייתי בוכה לבעלי שכבר נמאס לו להתעסק בזה ודרש שלא אקח ללב (אצלי בבית מתים עליו).
רצה אלוקים, ובמהלך אותה שנה, התמודד הבעלול עם משבר נפשי די קשה. הוא עירב את אמו ואת אחותו ואז התחילה צרמוניה של ירידות עלי, שהכל בגללי ולמה אנחנו לא עוברים דירה ובלה בלה בלה. שוב הבלגתי. אני בעצמי מצאתי לו דרך קשרים טיפול שעזר לו, אבל הן בעיקר דיברו והעבירו ביקורת. השיא היה, כשאחותו החליטה ואמה הסכימה שהוא צריך להתאשפז, והן פנו אליו וניסו לשכנע אותו בלי בכלל להכניס אותי לתמונה.
זה היה השיא ואני בתגובה ברחתי מביתי שלי, השתוללתי ואחרי כמה שבועות נכנסתי טוב טוב באמו, על כל ההתנהלות שלה ושל משפחתה מהאירוסין שלנו ועד כה. היא נבהלה וככה גם גיסתי, כולם התחילו התנצלויות והתחנפויות אלי ואני שוב לא נטרתי ועזרתי לחמותי עם עניינים מקצועיים. לכאורה, העניינים בינינו בסדר. הן ביקשו סליחה, אבל אצלי זה לא מחק כלום, כי הייתי מצפה מאנשים מבוגרים, שידעו שיש קווים אדומים בחייו של זוג צעיר, שלא חוצים.
מתחת לפני השטח, אני עדיין סוחבת מלא כעס על מה שעשו, לא סומכת עליהן בשיט ובכללי מרגישה שבעיני חמותי, אנחנו זוג סוג ב' לעומת הבת שלה ובעלה.

אחרי כל מה שעברנו, הסתבר שאנחנו זקוקים לטיפולי פוריות. כולם יודעים ואני לא צריכה לספר מה זה עושה לאישה ומה זה עושה לזוגיות. לעומת זאת, אותה גיסה חצופה, שבחשה עם אמה בחיים שלי ורחוקה מלהיות יציבה, נקלטה מגרעפס של בעלה. נכון, אני מקנאה. נכון, אני חושבת שאחרי כל מה שהיא ואמה עשו לי, זה לא הוגן שהן מקבלות מתנות במקום עונשים.
אבל הקושי שלי, הוא ביציאה שהייתה לחמותי, כשהיינו אצלם לפני זמן מה רק אני והוא, אז הבנתי עד כמה אני ובעלי, בדרגה נחותה לעומתם בעיניה.
היא פנתה אליו ונזפה בו: "אתה צריך להתקשר יותר לאחותך! היא .
בהריון! היא רגישה עכשיו! צריך להתעניין בה יותר!" הוא לא ענה לה והמשיך בשלו. אני רתחתי מבפנים. כאילו שלזוג הזה היה חסר אי פעם פרגון ממישהו! אפילו אני, עם כל מה שעשו לי, פירגנתי להם! כאילו לה אין חמות וגיסה שמשום מה מתות עליה, כאילו אין לה בעל שיתמוך בה וכאילו אני והאיש שלי, עם כל המיץ של הזבל שאנחנו נמצאים בו בטיפולים, עוד צריכים לנצל את האנרגיות שלנו, שיש לנו בקושי לעצמנו ולזוגיות המתנודדת שלנו, כדי לשמש להם כקבוצת מעודדות!

היו לי כבר כמה התפרצויות בכי ועצבים על העניין הזה ואני חוששת שאישי מאבד את סבלנותו אלי. לא יודעת איך אצליח להתמודד עם הסיטואציה, אם אנחנו לא ניקלט ורק להם יהיה. גם ככה הם נחשבים לנסיכי הכתר. בעלי נתן לי רשות מלאה לענות לאמו, אבל אני לא יודעת מה לומר לאישה מבוגרת (שבעצמה חיכתה שנים לילדים), שחינכו אותי לתת לה כבוד מבלי לצאת קנאית וצרת עין.

אם למישהו יש פה תובנה איך מתמודדים ומה אומרים, אם מישהו התמודד פה עם מצב דומה, אני אשמח לשמוע. תודה ושוב סליחה על האורך.
 

La Milagrosa

New member
את אשמה שהבלגת עד עכשיו.

אם כל מה שאת מתארת אמיתי ומדוייק, אז אני הייתי מעיפה את הזקנה הזאת מחיי כבר בהתחלה, ובטח שלא עוזרת לה מקצועית.
 

PAND76

New member
זה גם מה שבעלי אמר.

וכן, לצערי הרב (ולתדהמתו הרבה של אישי, שלא הבין מאין מגיע העליהום עלי, תמיד הייתי חביבה לכולם), זו אכן האמת. לכאורה, העניינים מזה שנתיים על מי מנוחות. עכשיו, בגלל ההריון של גיסתי, כאילו נסוגנו אחורה למעמד שהיה לנו כזוג אחרי החתונה (רמז: אף אחד מהם לא האמין שזה יחזיק ובאמת - נדיר שיש לנו תקופה של שקט. תמיד יש לנו עם מה להתמודד. כאילו דפקו עלינו עין רעה).

פה ושם אנחנו משתפים מה עובר עלינו בטיפולים, אבל בגדול רוצים פרטיות. פעם אחת חלקתי עם חמותי ניתוח שאני צפויה לעבור. ביקשתי במפורש שלא תספר לגיסתי (זה לא היה נראה לי לעניין לספר דברים כאלה להריונית - עוד יחשדו שעיני צרה בה), אבל היא סיפרה בכל זאת. מגיע לי שבכלל סמכתי עליה.

לא יודעת איך להתמודד עם זה, שאנחנו כרגיל נאבקים בנישואין והם, זוג חסרי אחריות מעופפים שכמותם (כולל אלכוהול, סמים ובזבוזי כסף בלי חשבון), הולכים להיות הורים. מי ישים עלינו בכלל עכשיו.

תודה על תגובתך.
 

mykal

New member
כמה דברים לדבריך--

1)מצטרפת למה שאמרה קודם--תתרחקי ובטח בקטע המקצועי.
תגידי לה שאין לך זמן שתמצא מישהוא אחר שיטפל בעיניניה.
2)חבל שאת משוה עצמך דרך המעשים שלהם לגיסתך,
אתם זוג לעצמו, והם לעצמם--את מאפשרת לתחרות
מטופשת שאין בה ממש להיות נוכחת ומשפיעה על חייך.
3)חמותך לא חייבת לאהוב אותך, ולא את אותה--היא חייבת לכבד
אותך בשביל הבן שלה, את לא חייבת לאהוב ולהעניק, לכבד מרחוק וזהו.
4)אל תרסי את הזוגיות שלך בגללה, ותריבי עם הבעל בגללה,
הוא הבן לא המחנך שלה, והעלבונות שלך הם שלך.
5)מותר לבקר פחות, לספר פחות, לבוא לארוחה ולהיות קורקטיים,
להמשיך הלאה עודף הביחד לא טוב לכם ולא מתאם.
אם תרצה יותרביקורים עושי תנאים שיתאימו לך. תשתפי בכל הרבה פחות.

אם תהיי רגועה יותר, יש סיכוי להקלט להריון קל יותר. בהצלחה.
 

PAND76

New member
תודה רבה על תגובה מפורטת ומושקעת.

לצערי רוגע לא מה שיעזור פה. רוב הזמן אני בסדר. פשוט ההריון של גיסתי, הדגיש את האין שלנו. אנחנו לא צעירים. מעל 40, והבעיות שלנו בפוריות הן אמיתיות ודורשות טיפול. רוגע בטח שלא מזיק. אבל הוא לא המפתח כדי שניקלט.

אחרי ההערה האחרונה שלה, אני באמת לא יודעת איך להתמודד. היא באמת לא מבינה שיש לנו מעט מאוד אנרגיה להקדיש לאחרים?
היא באמת לא מבינה שגם אם אנחנו לא מדברים, הניסיון הזה (אחד מני רבים שעברנו בקושי בארבע שנים יחד) הוא קשה מאוד ולא צריך להדביק לנו לפרצוף את מה שאנחנו כמהים לו ולאחרים יש?
מה אנחנו אמורים לענות על יציאה כזו, ברצינות אני שואלת.
 

mykal

New member
לדעתי, לחייך בפנים,

ופשוט להתרחק, לא לשתף, לא לעזור, להתמקד בקשר שלכם כזוג,
למצוא חברים דומים לכם, ולנהל איתם חיים.
קצת לבנות עמוד שדרה אישי--זוגי, ולהניח לקשר המשפחתי הזה.

ובכלל את כבר מכירה אותה--ויודעת איך היא מתנהל--מותר לבקר את מה שהיא מכינה--העוג לא הצליחה, המרק חמוץ, לא טעים לי.
וללכת. שהיא תצטרך להתמודד לא את.
כשאת תשדרי שהיא לא מענינת אותך, היא תחפש קשר.
אבל תגייסי את בעלך--במקום בקור אצלם, ללכת לסרט וכו'.
 

מיכל203

New member
מה את אמורה לענות?

לענות בצורה ישירה, כמו שאת כותבת כאן: את יודעת שאנחנו בטיפולי פוריות, זה דורש המון אנרגיות פיזיות ונפשיות. משנינו. את יודעת שברגיל אנחנו כן מעורבים בענייני המשפחה ועוזרים המון. פשוט עכשיו הרבה יותר קשה לנו... ובתקופה הזאת חשובה לנו הפרטיות. אני אשמח אם תביני גם אותנו.

אין טעם להתחרבש בשאלות בינך לבין עצמך – מה, היא לא מבינה שככה וככה? איך היא לא קולטת ש X ו Y? הרי זה לא יוביל אותך לאף מקום.
אולי היא לגמרי חסרת מודעות, חסרת הבנה, לא אכפת לה, שואבת הנאה סדיסטית מלדרוך עלייך כי את משדרת לה נמיכות ומסכנות, או שהיא צריכה נבוט בראש כדי לקלוט דברים. אז תגידי דברים בצורה ברורה, כמו שאת מסבירה לילד קטן, פעם פעמיים, ולפחות תדעי שעשית את שלך.

וחוץ מזה – מה אכפת לך את מי היא אוהבת, מי הוכתר לנסיך הכתר או מי הולך להיות דוכס בשבוע הבא? אישה שאת לא ממש אוהבת או מכבדת הכתירה לנסיכי הכתר של ממלכת כלומניסטאן, 2 כלומניקים שאת מכבדת עוד פחות...
בזה את מקנאת?... לא חבל על תעצומות הנפש שאת מבזבזת?
 

PAND76

New member
תודה רבה על תגובתך. אני בהחלט לוקחת ממנה המון.

ובשכל אני יודעת שהכל נכון. העניין הוא, שאני לא מצליחה להשתלט כרגע על הקנאה ועל תחושת הלא פייריות. קשה לי בעיקר, עם זה שהיא וגיסתי כל הזמן בחשו וטרפדו ובסופו של דבר, עם כל הרוע שלהן, לא רק שהן לא מקבלות עונש, הן גם מקבלות מתנות. ואני מה? מקבלת טיפולי פוריות.
החשבון שלי, הוא כנראה מול אלוקים/גורל/יקום. זה בכלל כבר לא קשור למה שלהן יש, אלא למה שלי אין. לא הייתי כועסת כל כך, אלמלא נדרשנו להתמודד עם עוד אתגר, בנוסף למה שהיה עד כה ולחוסר הפרגון שלהם.

יש בגאז' גדול של כעס, שאני נושאת עמי כלפיהן. כי מהרגע שנישאנו, זה כאילו הן חיכו כל הזמן לראות מתי כבר לא נסתדר ויתגלה שהן צדקו לגבינו כזוג לא מתאים.
אולי אם היה פרגון, לא היינו מתמודדים עם כל כך הרבה. הייתי רוצה מאוד להיפטר מהבגאז' הזה, ואני אעשה זאת כנראה באמצעות טיפול. תודה שוב, על כך שטרחת לענות.
 

מיכל203

New member
טוב, אני לא מאמינה בשכר ועונש,

גורל, יקום וכיו"ב.
מה שקורה קורה בגלל שנוצרו התנאים להיווצרותו. זהו.
וזה שהיא בהריון לא עושה אותה יותר טובה או יותר שווה, גם אם HRH חמותך חושבת ככה (וכדאי שגם את תיפטרי מהחשיבה הלא מתקדמת הזאת).

מה שכתבת כאן כבר שונה ממה ששאלת בהתחלה.
זה כבר לא רק איך ומה לענות לה.
יש בך המון כעס שאת סוחבת, ויש מצב שגם אם כולם היו עכשיו הכי בסדר בעולם איתך, עדיין הן היו מכעיסות אותך... טיפול אכן יהיה התחלה טובה.

ואם את בכ"ז רוצה לחשוב על זה במושגים של שכר ועונש, אז אי אפשר לדעת מה יהיה, מי יקבל את עונשו מתי ובאיזה צורה.
... It's not over until the fat lady sings
 

PAND76

New member
תודה לך שוב, פנדורה


זה לא מובן מאליו, שאת ככה מתייחסת וטורחת לענות. אני יודעת שהמחשבות האלה לא הגיוניות. הן וודאי גם לא היו צצות, אלמלא היה משהו מאוד מכעיס/מעצבן/מרגיז, בעובדה שהשתיים הללו חיבלו תחבולות כדי להרוס לי ולאישי, ואני חייבת לסלוח להן רק כי אמרו המילה "סליחה" ורק בגלל הקרבה המשפחתית.
 

ayaht

New member
סליחה על הישירות, אבל: תתתגרשי.

לפני שיהיה מאוחר מדי.
יש לך מזל גדול שלא נכנסת להריון.

הבעיה שלך היא לא החמות.
היא סתם מגעילה.
לא הייתי מזמינה אותה לחתונה ובחיים לא הייתי עוזרת לה עם כזאת התנהגות.
את סוג של קדושה שהבלגת כל כך הרבה זמן.

אבל בואי נעזוב אותה כי היא לא הבעיה העיקרית.
כתבת פה שאת נשואה לאדם עם בעיות נפשיות.

אני מניחה שזה לא צץ פתאום ושהוא הסתיר את זה עד שהתחתנתם.
הוא גם ככה כבר גרוש פעם אחת (מעניין למה).
עזבי אותו, עזבי את טיפולי הפוריות.
הדבר האחרון שאת רוצה זה ילד ממנו.
במיוחד שיש לו משפחה כזאת מלבבת.
כבר הגעת למצב שעזבת את ביתך שלך.
לא הספיק לך?
כמה נמוך את עוד רוצה להגיע?
את רוצה לחכות שזה יגיע גם לאלימות מצידו?
ברגע שאת עושה לו ילד את כבולה אליו לכל החיים.

* סליחה על הישירות. אני נגד נישואים, ונגד פוליטיקלי קורקט.
מקווה שחסכתי לך כמה שנים של כאב לב
 

PAND76

New member
תודה רבה על הישירות ועל העצות


בעיניי זה לא יסולא בפז.

אבל אני אוהבת את בעלי ורוצה ממנו בע"ה ילדים. וכן, הוא סבל בעבר מחרדות על רקע כימי, אבל מעולם לא הסתיר את זה ממני וזה בטח לא ברמה שהוא לא מתפקד כבעל או חלילה אלים, וזו גם לא הסיבה בגינה התגרש בפעם הראשונה (בדוק ומוצלב
).

מסתבר שלכלתה הראשונה, חמותי דווקא ידעה להיות חמות טובה, או לפחות אחת כזו שלא מתערבת בדבר. לצערי, הבחורה הזו גם עשתה לכולם בית ספר וניסתה לסחוט אותו בגירושין, עד כדי כך שכנראה משם האנטי אלי (למרות שאני הגעתי עצמאית לגמרי ולא בניתי על הנישואין שיבנו אותי, בשום צורה).

יצאו אצלו בבית מנקודת הנחה, שהוא שוב בחר לא נכון. וכמו שכתבתי, לכאורה כבר שנתיים הכל בסדר.
אבל זה לא משנה את העובדה שאנחנו תמיד תחת עין בוחנת. בעלי טוען שקשה יותר לחתן בן מאשר בת. ולכן בגלל זה, אחותו ובעלה הם כביכול "נסיכי הכתר" בעיני חמותי. לא רציתי להיכנס לתחרות המטופשת הזו. זו חמותי שיצרה אותה.
ועכשיו פשוט קשה לי. כי כאמור, אני שוב מקבלת אתגר להתמודד עמו ואצל גיסתי הכל הולך חלק. זו קנאה פשוטה. הלוואי שחמותי הייתה מנסה קצת לצנזר, זה הכל.
.
 
וואו, נשמע שהמשפחה של בעלך פשוט באנטי לא ברור

ואת יודעת מה, ממש לא מגיע לך כזה אנטי במיוחד שאת התעלית מעל עצמך ולמרות הכל-עזרת לחמותך כל כך.
&nbsp
אני חושבת שהבעיה היא בעלך שלא מציב גבולות למשפחה שלו ואומר "עד כאן" מבחינת פגיעה בך.
&nbsp
וחיבוק ענקי על הטיפולים- הייתי שם ותודה לאל חובקת בת

תרגישי חופשי תמיד לשתף.
 

PAND76

New member
תודה. קוראת אותך הרבה גם בפורום טיפולי פוריות.

תודה שענית לי. זה לא מובן מאליו.
 
התחרות עם גיסתך חסרת טעם.

באופן כללי, אין הרבה דמיון בין יחסי חותנת-חתן לחמות-כלה, כשהשניים בעייתיים יותר. ולגבי הילדים - ממילא הילדים של הבת שלה יהיו בעדיפות על פני הילדים שלך כשיהיו. את תפני לאמא שלך, והיא תפנה לאמא שלה. אין שום דרך לכלה להתחרות בבת של החמות.
לגבי זה שבעלך יתקשר לאחותו - זו בקשה סופר-לגיטימית של אמא, והקשר שלך לבקשה לא ברור. את יכולה לבקש ממנו שלא יעשה את זה בנוכחותך, אם זה מפריע לך. אם זה מפריע לו איכשהו שאחותו בהריון, הוא יכול לא לעשות את זה. אבל זה עניין שלו, ולא קשור אלייך. כמו שלא היית אוסרת עליו להתקשר אליה כי היא בהריון, אין סיבה שתאסרי עליו לעשות כבקשת אמו ולהתקשר אליה יותר כי היא בהריון, או שתכעסי על אמא שלו שהיא דואגת לבת שלה.
לגבי באופן כללי היחס של חמותך אלייך (הניסיון להרוס את היחסים מההתחלה) - הוא מטורף, וגם אני לא ממש מבינה למה את עושה משהו מעבר ללשמור על יחסים קורקטיים איתה. מה פתאום לעזור לה מבחינה מקצועית? אחרי שהיא ניסתה להפריד ביניכם? איך זה הגיוני?
 

PAND76

New member
תודה על תגובתך המפורטת

בזמנו עזרתי לה, כי חשבתי שהיא תבין ככה שאני אדם טוב וטובה לבנה. זה רק גרם לכולם לזלזל בי יותר. בשלב מסוים, פשוט עשיתי הכל בשביל חמי. הגיע לו, כי הוא האדם היחיד שמלכתחילה היה לבבי ומקבל.

אין לי כוונה לאסור על בעלי דבר. גם בתקופה שהן עשו מה שעשו מאחוריי גבי והיה טריז ברור, לא מנעתי ממנו דבר ולא ביקשתי אותו לבחור.
למזלי, בעלי לא נמצא ביום יום בקשר מי יודע מה הדוק עם האחים שלו. זו המציאות מאז ומעולם. גם הם עסוקים בחייהם, כל אחד בעולמו. ואחרי שהבנתי שאני לא באה להם טוב, לא עודדתי אותו לפתח עמם קשר הדוק, כמו שלי יש עם אחיי.

אבל לא אהבתי, איך שהיא אמרה את זה לידי. היא ובעלה, חיכו לילדים אותו זמן כמונו. אני אולי לא בתה ואין לה רגש אמהי אלי, אבל כן אמור להיות לה רגש כלשהו, לקושי שאנחנו חווים כזוג וגם לבן שלה. יש מקום וזמן להגיד דברים כאלה. לא ליד כלה שיודעים כולם מה היא עוברת ורק יכולים לתאר מה זה עושה לזוגיות, במיוחד שאנחנו עושים שמיניות באוויר והם נקלטו ישר. לא צריך להיות חכם כדי לצנזר דברים כאלה. אפשר להיות מעט ראית.

אבל כנראה כמו שכתבת, לא צריכות להיות לי ציפיות. אני לא בתה ובצירוף העובדה שיש לנו עבר לא טוב, כנראה שעדיף להיות קורקטיים וזהו.
 
תתרחקי. תתרחקי. תתרחקי.

תתרחקי פיסית ונפשית.
לא רק לא להיפגשף אלא להפסיק לחשוב עליהם ולהטריד את עצמך בשאלה מה הם חושבים.

נוצרה אצלכם שנאה וקנאה איומה. וזה חבל.
לא רק בינך לחמות, אלא גם גיסתך.
אולי חמותך גרמה לזה, אולי לא רק.
אבל זה המצב.

אני מציעה לאמר לאישך שאת במצב לא פשוט, וחייבת רגיעה. הוא מוזמן לשמור על איזה קשר שהוא בוחר עם אימו ואחותו, אבל את לא יכולה כרגע להיות חלק מזה. והוא חייב, לטובתך ולטובת נסיונות ההריון - להגן עלייך. הוא זה שצריך להסביר למשפחתו למה הוא בא להורים לבד, ואת נשארת בבית לנוח. והוא חייב להגן עלייך ולא להביא הביתה כל פיסת רכילות מרושעת שהוא שומע שם

ואם הוא לא מגן עלייך ושומר עלייך, אז באמת לא נעים - אבל אני מצטרפת למה שנכתב מעליי. חבל שקשרת את גורלך בגורל אדם שבעצם מאמלל אותך. לא בעצמו, אבל בזה שהוא מאפשר למשפחתו לאמלל אותך.

וכל עוד את בוחרת להיות איתו - אני מאחלת לך המון המון הצלחה.

ואת מוזמנת להישאר כאן ולקבל תמיכה נפשית... בשביל זה אנחנו פה
 
למעלה