זכרונות ילדות

זכרונות ילדות


האם אתם זוכרים את הקשר עם הסבא/סבתא שלכם והקשר של ההורים שלכם עם הסבא/סבתא משני הצדדים?

האם הקשר של ההורים שלכם עם ההורים שלהם/חמים-ות השפיע על הקשר שלכם איתם (עם הסבא והסבתא)?
 
הסבים והסבתות שלי מתו בגיל צעיר.

שתי הסבתות לא הגיעו לגיל 70, הסבים נפטרו בגיל 73 ו-76. האחרון שנפטר (בן ה-76) נפטר אחרי תקופה שהוא היה עם אלצהיימר.
אני זוכרת את כולם חוץ מאת אמא של בעלי (כלומר החמות של אמא שלי), שנפטרה כשהייתי בת שנתיים. לא היו לי יחסים איתם כבוגרת עצמאית, כי כולם נפטרו. הקשר איתם היה קשר עם סבים - אין לי מילה רעה להגיד על אף אחד מהם. כולם היו נחמדים וסבים טובים שאוהבים את הנכדים. לא זכורים לי גם עימותים כלשהם בין ההורים שלי לבין הסבים. כאמור, אני לא יודעת כלום על יחסי כלה-חמות של אמא שלי עם אמא של אבי כי הייתי קטנה מדי.
 
כתבת "אמא של בעלי" במקום "אמא של אבא שלי"


מעניין מה פרויד היה אומר על זה

&nbsp
מעניין לראות איך אמא שלך תגיב אם תשאלי אותה על היחסים עם חמותה ואם דברים יעלו.
 

raya

Well-known member
קשר עם סבתא....
היתה לי "רק" סבתא אחת, אמא של אמא שלי.
הסבתא הזו גרה בצרפת, כך שלא היה ממש קשר איתה, פרט לביקורים בארץ שלא היו כל שנה.
מצד אבא שלי - הוא התייתם בגיל צעיר.
לפיכך - אין לי תשובה לשאלה השניה.
אני יודעת שסבתא שלי אמרה לאמא שלי - לפני שהיא עלתה ארצה, וכבר הכירה את אבי - שהתנאי שלה הוא שהיא תלמד מקצוע לפני העליה לארץ.
אז אמא למדה "כלכלת בית"......עלתה ארצה והתחתנה עם אבי.
הם היו בין מקימי קיבוץ הזורע, ועזבו את הקיבוץ אחרי שאחותי הגדולה נולדה (ילדה 3 או 4 בקיבוץ) .
עזבו - כי היתה אוירה כזו שהילדים שזה עתה נולדו היו "שייכים" כביכול לכל חברי הקיבוץ.
זה לא מצא חן בעינהם, שהם לא יכולים לגדל את הבת שלהם לפי רצונם והשקפתם.
אכן - היו ימים...... ומדובר על סוף שנות ה-30
 
בוודאי. התמזל מזלי וההורים של אמי נפטרו בגיל מתקדם מאוד
סבי בגיל 90, סבתי בגיל 85. זכיתי לנהל מערכת יחסים קרובה וחמה איתם, בעיקר עם סבי, והוא נפטר כשהייתי בת 30. לצערי הרב הוא לא הספיק לראות את הילדים שלי.. למעשה נכנסתי להריון בדיוק בימים בהם נפטר. סבתי זכתה לראות את שני בניי, אבל בגלל האלצהיימר לא ממש ידעה או זכרה שראתה אותם, ולא זכתה ליהנות מהם.
ההורים של אבי נפטרו בגיל צעיר הרבה יותר - סבתי כשהייתי בת 12, סבי כשהייתי בת 19. עם סבתי זכיתי לנהל מערכת יחסים כילדה בלבד, וממש חבל לי שלא הכרתי אותה בתור בוגרת. סבי השתנה מאוד אחרי מות סבתי, די נכנס לדכאון, והיה קשה לנהל איתו מערכת יחסית לאחר מותה.
אני לא יודעת להגיד עד כמה הקשרים בין ההורים שלי והוריהם/החמים והחמיות שלהם השפיעו עליי או על הקשרים שאני מנהלת היום. האמת שלא ממש חשבתי על זה לעומק עד היום, ובעיקר נראה לי שכולנו אנשים שונים ולכן גם מנהלים מערכות יחסים שונות.
 
לי, עד גיל מאוחר יחסית, היו המון סבים וסבתות

מצד אבא שלי היו לי "רק" סבא וסבתא - ההורים של אבא שלי.
מצד אמא שלי היו לי ההורים שלה, והסבים שלה משני הצדדים (ההורים של אמא שלה וההורים של אבא שלה).
כולם היו בחיים ובמצב פיזי ומנטלי טוב עד שאני הייתי בגיל 16 בערך.

כך שלמעשה, עד גיל 16, היו לי 4 זוגות של סבים.

זה אמר המון ביקורים משפחתיים.
ארוחות שישי תמיד היו אצל ההורים של אמא שלי, עם הדודים ובני הדודים, כאשר לפני זה הולכים ברגל להורים של אבא שלי (שגרו בקצה של אותו רחוב), ואחרי זה הולכים לסבים של אמא שלי (שגם גרו מאוד קרוב).
זה אמר שכל פעם שאני או אחד האחים שלי היינו חולים - תמיד היתה סבתא שהזמינה שנבוא אליה ליום פינוק, במקום שאחד ההורים שלנו ישאר איתנו.
בכלל - הקרבה הזו (שכולם גרים באותה עיר, ויחסית בסמיכות)הייתה מאוד נעימה לי כילדה.
כבוגרת - חמותי נפטרה 3 חודשים אחרי שנולדו הבנות שלי (כשהבן הגדול היה בן 5). אנחנו גרים רחוק מההורים שלי (לא רחוק של כמה שעות נסיעה, אלא "רק" שעה אחת, אבל זה מספיק רחוק שאי אפשר "לקפוץ" לסבא וסבתא לביקור ספונטני), ועוד יותר רחוק מחמי וזוגתו.
מצד שני - אני מקפידה שלפחות פעם בשבוע הילדים יתקשרו לסבא וסבתא ולסבא. לבקר לפחות פעם בחודש. לשמור על הקשר הזה.
אני רואה שלפעמים ההורים שלי הם האוזן הקשבת לילדים, כאשר הילדים חושבים שאנחנו ההורים לא מבינים או לא בצד שלהם. וזה חשוב לי הקשר הזה.
 

mykal

New member
זכרונות ילדות,

מהמשפחה של אימי לא נותר איש,
אז אין לי זכרוות מהם, כן אני קרויה ע"ש שני הוריה של אמא,
וכשאימי נפטרה המשמעות של נשיאת השם--היה משמעותי כפלים,
והרגשתי ועדין מרגישה שהוא מחייב אותי.

לגבי סבא וסבתא הורי אבי --הם עלו לארץ כשהייתי בת 4,
ובעקבות מגוריהם אנחנו עברנו דירה להיות קרובים יותר,
הם גרו עם חצר גדולה, ולנו הנכדים היה הכי כיף בעולם.
סבא היה אדם "רך" וחיכן, ובכל פעם שעברנו לידו זכינו ללטיפה ו/או נשיקה,
עם חיוך רחב של כיף.הוא נפטר בחנוכה כשהייתי בת 9.
והיינו עצובים מאוד.
סבתא ניהלה את הבית ביד רמה--לה היו הרבה תובנות שלמדה אותנו הנכדים,
ועד היום זו בהחלט צידה חשובה ואפילו נעימה.
היא חיתה ונפטרה בגיל 94 בראש צלול. לא היתה חולה אבל הגוף בגד.
אמי כבדה את סבתי מאוד, ולא "תמרדה" גם אם לסבתא היו דיעות שונות.
אבל כיון שהיתה דעתנית--עשתה בחן מה שרצתה--ו"שכנעה" בדרכה
את סבתא--היתה מערכת יחסים נעימה, מכילה, ונבונה מצד שתיהן.
אמי סעדה אותה כשהגוף נחלש.
אהבנו אותם מאוד, ויש זכרונות כיפיים שאנחנו מתענגים עליהם גם היום.
 
בטח

מצד אבי היתה לי רק סבתא מוזרה, מארץ רחוקה, דוברת שפה אחרת, שפגשתי 3 פעמים בחיי ולא נקשרתי אליה או אהבתי אותה. סבי וסבתי - הוריה של אמי - היו דמויות מאד משמעותיות בחיי, ועל אף שאני הנכדה החמישית שלהם, הייתי כמו נכדה ראשונה, כי כל כך אהבתי לבוא אליהם ותמיד רציתי להישאר לישון אצלם (מה שהארבעה האחרים לא עשו מעולם). היה לי קשר קרוב ואינטימי עם סבתי, הייתי מתייעצת איתה המון. היא היתה חכמה, חמה, נדיבה ואוהבת. בגלל שגרו רחוק הייתי באה בערך פעמיים בשנה לביקור של כמה ימים, וככל שבגרתי לזמנים ארוכים יותר ויותר. היא נפטרה כשהייתי בכתה ח' ועד היום אני מתגעגעת אליה מאד ונוצרת את הזכרונות ממנה. כולם חשבו שסבי לא יאריך ימים אחריה, אבל הוא עבר מהעיר לקיבוץ וחי עוד 14 שנים. היה צלול עד יום מותו בגיל 93. אחותי ואני היינו נוסעות אליו כמה פעמים בשנה, גם בחגים עם אמא וגם בחופשים. בחודשי חייו האחרונים נסעתי עם אמא שלי כמה פעמים (מרחק של כמה שעות). גם אותו אהבתי מאד, אבל הייתי קשורה יותר לסבתא, אולי כי היא ידעה לדבר הרבה יותר ממנו והוא היה שתקן.
 

La Milagrosa

New member
הכרתי רק את אבא של אמא שלי

וממש לא היה לי קשר משמעותי איתו, חוץ מביקורים (ארוכים ומשעממים עד מאד בשבילי כילדה) אחת לשבועיים בערך.
ההורים של אבא נספו בשואה והאמא של אמי מתה קצת לפני שנולדתי, ואני קרויה שרה על שמה.
 
למעלה