איןאריותכאלה
New member
מי מחנך בבית של סבא וסבתא?
לבקשת פרפרית - מעלה גם כאן סוגיה שמטרידה אותי (איך לשמור על הדרך שלי בבית שהוא לא שלי, בלי לפגוע באף אחד) ----------- ------------- חמי וחמותי אנשים מקסימים וחמים, קשורים מאד לנכדים, ומארחים אותנו מכל הלב בערך פעם בשבועיים לשבת. לרוב אנחנו מגיעים בשעות אחה"צ ביום שישי ועוזבים בשבת בצהרים. חמותי מאד קפדנית בענייני נקיון והגיינה אישית וגם חשוב לה מאד שהילדים יאכלו. היא כל הזמן שואלת אותם אם הם רעבים. אם הם עונים שלא, היא שואלת " אז משה, מה לחמם לך?" הוא חוזר ואומר שהוא לא רעב, והיא בשלה: "אז לחמם לך מרק? רוצה עוף? לפתוח לך אבוקדו?" בבית לימדנו את הילדים להפסיק לאכול כשהבטן שבעה, ושאוכלים לפי תחושת הרעב (ולא, נניח, כי השעה אחת). כנ"ל לגבי מקלחת. ילד שקם מאוחר בשבת, רבץ בבית כמה שעות ויוצא לנסיעה - מבחינתי ממש לא חייב להתקלח. היא חוזרת ומבקשת מאיתנו שוב ושוב שנקלח את הילדים. הסברנו שאנחנו מקלחים בערב בבית. היא בכל זאת עושה מצדה כל מאמץ לקלח את הילדים. שני הגדולים, בני 5 ו-7 הם כבר ילדים עצמאיים, יודעים להתקלח לבד (לבן החמש אני רק חופפת את הראש), ופשוט מסרבים להצעות שלה. אין לה סמכות לאכוף עליהם להתקלח בלי הגיבוי שלנו, והיא מתמרמרת באוזננו על החינוך הקלוקל שאנחנו נותנים לילדים בענייני הגיינה (בעינינו מקלחת כל ערב זה לגמרי מספיק). כנ"ל בענייני אוכל. אין אצלנו "אבל תאכל עוד ביס" או "אבל אכלת נורא מעט" או "תגמור מהצלחת". מי ששבע רשאי לקום מיד מהשולחן ולפנות לעיסוקיו, אלא אם מתחשק לו להישאר ולשבת עם כולם (הם המון פעמים נשארים). בגלל שהחינוך שלנו כל כך שונה, לפעמים השאלות החוזרות שלה בענייני אוכל מרגיזות אותם והם עונים לא יפה. הסברתי וגם הענשתי. מותר להם לומר לא כמה שהם רוצים, אבל בצורה מנומסת. גם כאן נמתחת עלינו ביקורת (שאנחנו לא דואגים להאכיל את הילדים). ובפעם האחרונה שהיינו שם חמי אמר לילדים - בבית שלי תתנהגו לפי הכללים שלי. אני כבר מזמן (מזמן) לא מעירה על כמויות הסוכר שהם נותנים לילדים (ובכלל זה שתיה ממותקת שמוקצה מחמת מיאוס אצלי). אז מי מחנך אצל סבא וסבתא? מצד אחד, לא רוצה 'לשים עליהם פס', מצד שני - לא אכריח ילד לאכול (גם אין לי מושג אם בכלל אפשר או איך עושים את זה) ולא אקלח ילד בן 5 בכוח 4 שעות אחרי שקם נקי מהשינה. אני נותנת לילדים שלי אוטונומיה על גופם עד גבול מסוים,
לבקשת פרפרית - מעלה גם כאן סוגיה שמטרידה אותי (איך לשמור על הדרך שלי בבית שהוא לא שלי, בלי לפגוע באף אחד) ----------- ------------- חמי וחמותי אנשים מקסימים וחמים, קשורים מאד לנכדים, ומארחים אותנו מכל הלב בערך פעם בשבועיים לשבת. לרוב אנחנו מגיעים בשעות אחה"צ ביום שישי ועוזבים בשבת בצהרים. חמותי מאד קפדנית בענייני נקיון והגיינה אישית וגם חשוב לה מאד שהילדים יאכלו. היא כל הזמן שואלת אותם אם הם רעבים. אם הם עונים שלא, היא שואלת " אז משה, מה לחמם לך?" הוא חוזר ואומר שהוא לא רעב, והיא בשלה: "אז לחמם לך מרק? רוצה עוף? לפתוח לך אבוקדו?" בבית לימדנו את הילדים להפסיק לאכול כשהבטן שבעה, ושאוכלים לפי תחושת הרעב (ולא, נניח, כי השעה אחת). כנ"ל לגבי מקלחת. ילד שקם מאוחר בשבת, רבץ בבית כמה שעות ויוצא לנסיעה - מבחינתי ממש לא חייב להתקלח. היא חוזרת ומבקשת מאיתנו שוב ושוב שנקלח את הילדים. הסברנו שאנחנו מקלחים בערב בבית. היא בכל זאת עושה מצדה כל מאמץ לקלח את הילדים. שני הגדולים, בני 5 ו-7 הם כבר ילדים עצמאיים, יודעים להתקלח לבד (לבן החמש אני רק חופפת את הראש), ופשוט מסרבים להצעות שלה. אין לה סמכות לאכוף עליהם להתקלח בלי הגיבוי שלנו, והיא מתמרמרת באוזננו על החינוך הקלוקל שאנחנו נותנים לילדים בענייני הגיינה (בעינינו מקלחת כל ערב זה לגמרי מספיק). כנ"ל בענייני אוכל. אין אצלנו "אבל תאכל עוד ביס" או "אבל אכלת נורא מעט" או "תגמור מהצלחת". מי ששבע רשאי לקום מיד מהשולחן ולפנות לעיסוקיו, אלא אם מתחשק לו להישאר ולשבת עם כולם (הם המון פעמים נשארים). בגלל שהחינוך שלנו כל כך שונה, לפעמים השאלות החוזרות שלה בענייני אוכל מרגיזות אותם והם עונים לא יפה. הסברתי וגם הענשתי. מותר להם לומר לא כמה שהם רוצים, אבל בצורה מנומסת. גם כאן נמתחת עלינו ביקורת (שאנחנו לא דואגים להאכיל את הילדים). ובפעם האחרונה שהיינו שם חמי אמר לילדים - בבית שלי תתנהגו לפי הכללים שלי. אני כבר מזמן (מזמן) לא מעירה על כמויות הסוכר שהם נותנים לילדים (ובכלל זה שתיה ממותקת שמוקצה מחמת מיאוס אצלי). אז מי מחנך אצל סבא וסבתא? מצד אחד, לא רוצה 'לשים עליהם פס', מצד שני - לא אכריח ילד לאכול (גם אין לי מושג אם בכלל אפשר או איך עושים את זה) ולא אקלח ילד בן 5 בכוח 4 שעות אחרי שקם נקי מהשינה. אני נותנת לילדים שלי אוטונומיה על גופם עד גבול מסוים,
