חמותי קנתה לבתי בת ה-7 נעלי שבת עם עקב

[איןאריותכאלה]

חמותי קנתה לבתי בת ה-7 נעלי שבת עם עקב

מצד אחד - הנעליים מהממות, הילדה מאושרת, וכמובן, אומרים תודה ולא סופרים שיניים של סוס שקיבלת במתנה. מצד שני - עקבים? בגיל 7? הסברתי לה שאלה נעליים ממש מיוחדות וחגיגיות, שעקבים לא כ"כ בריאים, ושננעל אותן בהזדמנויות מיוחדות. מודה שהייתי שמחה לקבל טלפון מהחנות, הרי יש גם נעלי שבת שטוחות בעולם. מה אתן אומרות, אני מגזימה בתחושת חוסר הנוחות שלי? הילדה רצה אלי להראות לי את הנעליים בשמחה (ובחשש), הסבתא אמרה 'זה מה שהילדה רצתה' (בהתגוננות), היה ברור שהן ידעו (שתיהן) שלא אתלהב מהעקב.

 

[חייבתלהגיב]

לדעתי אם נתת יד חופשית

לסבתא, אז נתת יד חופשית. את בהחלט יכולה להגביל את השימוש בנעליים, ולהבא אם את רוצה להימנע מתקריות כאלה, אל תתני להן לעשות שופינג לבד או תבהירי מה הקווים האדומים שלך. בלי עקב, בלי איפור, וכו' - אלה כללים סבירים בהחלט

אם הסבתא קנתה לבד, אז פשוט לבקש שלהבא לא תקנה נעלי עקב.

אגב, לילדות שלי, וגם לסבתות שלהן, ברור שיש לי זכות וטו על כל מתנה שהן מקבלות, ואם אני לא מאשרת - המתנה לא נשארת.

 

[mykal]

מצטרפת לקודמתי,

ומצאת הפעם פתרון נפלא, תנעל פעם ב....
ומותר לומר לסבתא--בבקשה לפני קניה תשאלי, כיחבל.
הילדה רצתה אבל היא עדין קטנה להחליט.
אני גם מניחה שזה לא עקב 5 ס"מ, קצת עקב תניחי.

 

[הייתיאביבקיץ]

מצאת פתרון טוב - נעליים להזדמנויות רחוקות

גם אני מאד נגד עקבים. אבל אני לא הייתי מצפה מסבתא להיות מסוגלת לעמוד בחנות מול נכדתה המקסימה שמתחננת לנעליים היפיפיות...

אני לא הייתי מצפה לטלפון מהחנות במצב שכזה.

 

[סתם מבקרת]

את לא מגזימה בתחושות שלך. נעליים עם עקב לילדה בת 7 לא רק

לא בריאות אלא שהן גם גורמות נזק לטווח הרחוק.
כאמא, לא הסכמתי בשום אופן לקנות נעליים עם עקב לבנות שלי, לדעתי עד התיכון, וכסבתא, לא יעלה על דעתי לרכוש נעליים עם עקב לנכדות בגיל צעיר ובוודאי שלא בלי לשאול את אימותיהן.
הפתרון שלך, לנעול אותן רק בהזדמנויות מיוחדות, סביר.
אגב, אין מה להתקשר לחנות. אני שאלתי פעם למה לכל הרוחות מציעים נעלי עקב לילדות קטנות והמוכר ענה לי שזו דרישה שבאה מאמהות ואני אכן מכירה אמהות שלא מהססות לקנות נעלים כאלה לבנותיהן הקטנות, בעיני זוועה.

 

[איןאריותכאלה]

המקרה הזה לא כ"כ בעייתי

ומצאתי לו פתרון מוצלח. אבל יש הרבה דברים שהילדים שלי רוצים ואין מכל מיני סיבות, ולא הגיוני שסבא וסבתא יקנו. ומעבר לזה, אני לא יודעת איפה עובר הגבול, כי יש דברים שטרם נתתי עליהם את דעתי (חולצת בטן, חורים לעגילים ועוד). אז מה, היא (הנכדה) תבקש, סבתא תיעתר, ואני בתורי אאסור? (כי לא רואה איך ייתכן תיאום מלא בינינו, לא מצפה ממנה לחנך, ובהחלט מאמינה ביד חופשית - יש לה קשר נפרד ועצמאי עם הנכדים. פשוט גבולות הטעם הטוב שלנו שונים).

 

[חייבתלהגיב]

כן, למה לא?

הבת שלך יודעת שאת אמא שלה, ואת זאת שקובעת. וזה הרי לא יקרה עם כ-ל מתנה אלא רק לעתים רחוקות. הבנות שלי לא מתקשות להבין שזה שהן קיבלו מתנה (לא משנה ממי - סבתא או לא) לא אומר שבהכרח המתנה תישאר, אלא ההורים קובעים.

חורים לעגילים זה מקרה יוצא דופן כי זה משהו בלתי הפיך (למדי), ומאוד אתפלא אם הסבתא תעשה את זה בלי אישור שלך. אולי אם את לא מעוניינת באמת בחורים וחוששת שזה כן יקרה, כדאי להקדים תרופה למכה ולוודא שהסבתא יודעת שאת מתנגדת.

 

[חייבתלהגיב]

אפשרות אחרת

לגבי העגילים ודברים בסגנון, שהם קו אדום - בהנחה שמדובר בבת הגדולה - להבהיר לבת שאת מתנגדת אליהם. בגיל יסודי, לפחות מהניסיון שלי עם הבנות שלי, הן יודעות לא "לעקוף" ולבקש ממישהו אחר משהו שהם יודעים שחשוב לאמא שלא יקבלו, לפחות לא בלי לוודא עם אמא שזה בסדר.
אם מדובר בחשש לגבי ילדים קטנים יותר - אין ברירה אלא לדבר ישירות עם הסבתא לגבי קווים אדומים ספציפיים.

 

[הייתיאביבקיץ]

חשוב שהילדה תדע את הגבול

ואני מאד מקווה שהסבתא תדע שלא לעשות חורים באזניים בלי אישור שלך.

אבל אם הילדה יודעת שאת מתנגדת לחולצת בטן והיא תבקש מסבתא ותקבל - את תגידי לילדה שהחולצה היא רק למשחקים בבית או פיג'מה.
אבל בשביל זה צריך שיהיה ברור לילדה מה מותר ומה אסור. אי אפשר שהיא תגיע הביתה עם משהו, ואז את תפתיעי אותה באיסור.

לגבי טעם טוב - אין מה לעשות. לסבתא יש טעם משלה, ואני בטוחה שגם לבת יש, והיא תבחר מה ללבוש מתי.

 

[חייבתלהגיב]

אצלי, לא רק שאפשר ש"אפתיע" את הילדה באיסור,

פעם לקחתי בחזרה לחנות מתנה שא-נ-י קניתי לילדה (ליום הולדת 5, נדמה לי), כשהתברר שיש שם משהו שאני לא מאשרת (ואי אפשר היה לדעת מבחוץ שזה חלק מהדבר).
אני לא רואה אפשרות להכריז מראש על החוקים לגבי כל דבר בעולם - וזה גם לא הכרחי, לדעתי. לדעתי לגיטימי שלהורה יהיה שיקול דעת לגבי מתנות שהילד מקבל, ושהוא יחליט שמשהו מסוים לא קביל ויטיל וטו - גם אחרי שהמתנה כבר נקנתה.

 

[איןאריותכאלה]

לבן שלי יש שיער ארוך

הוא בן 5, הוא אוהב את השיער הארוך ואנחנו כבר מזמן (מזמן) הסברנו שכל עוד הוא רוצה לגדל שיער זה מקובל עלינו. ובכל זאת קרה יותר מפעם אחת שסבא אמר, בנוכחותנו, בוא, אני לוקח אותך לספר. חזרנו והדגשנו שזו החלטה של הבן (בלבד). כל הסבים מתנגדים לארוך, אבל אני לא מאמינה שייקחו אותו לספר בלי אישור מפורש מאיתנו. אם כן זה יהיה פיצוץ ע-נ-ק. אני לא יכולה לאסור עכשיו על חולצת בטן, כי הילדה אפילו לא יודעת מה זה.... מסכימה איתך חייבתלהגיב, לפעמים יש איסורים בדיעבד. אני, אגב, בטוחה שיכולתי להחזיר את הנעלים, רק לא רציתי לצער אף אחד מהצדדים.

 

[חייבתלהגיב]

אחת הבנות שלי שונאת סנדלים.

היא החליטה את זה לפני 4 שנים או משהו כזה (כשהגיעה לגיל שבו מוכרים סנדלים פחות נוחים, באמת - שהרצועה מאחור לא עוטפת ורכה כמו אצל הקטנים). רוב השנים אנחנו קונים לה בכל זאת, ליתר בטחון, כשברור שהיא לא תנעל אותם. באחת השנים, על אף שקנינו לה כבר, חמותי החליטה ללכת לקנות לה סנדלים. הסברתי לה שכבר יש לה סנדלים, אבל היא לא רוצה לנעול אותם. חמותי אמרה שהיא דיברה עם הילדה והילדה אמרה לה שהסנדלים לא נוחים. הסברתי לה שהלכנו במיוחד וקנינו לה סנדלים מהסוג הכי נוח שיש, והיא אמרה בחנות שהם נוחים - ועדיין לא נעלה, כי היא פשוט לא מוכנה לנעול סנדלים. גם הילדה אמרה לה שהיא לא מוכנה לנעול סנדלים.

בכל זאת סבתא שלה הלכה איתה לחנות וקנתה לה סנדלים. באמת סנדלים מאוד יפים... שאני מקווה שהקטנה תלבש כשתגיע לגיל הזה, כי הילדה שהיא קנתה לה את הסנדלים, מן הסתם, לא נעלה אותם אפילו פעם אחת...

מוסר השכל: לפעמים סבתות נורא רוצות לקנות משהו, ושום דבר שתעשי לא ימנע מהן לקנות אותו...

 

[איןאריותכאלה]

אחלה מוסר השכל

זו סבתא שמאד מאד אוהבת לקנות חדש, במיוחד לפסח ולראש השנה. ללא קשר למה שיש בבית. לפני שנתיים קנתה לבכורה סנדלים חדשים, בדיוק בתחילת הסתיו כשעוברים לנעליים, ובפסח קנתה נעליים (כן, כן... בדיוק כשעוברים לסנדלים). לא עזרו לי כל ההסברים לגבי מזג האוויר. בחלוף חצי שנה הרגל גדלה... וקניתי לה במידה הנכונה ואת הנעל הנכונה. מאז למדתי, וכשהסבתא שואלת בפנים להוטים "לקנות? לקנות? נכון כדאי? נכון צריך?" אני פשוט אומרת כן. כסף שלה, נכדה שלה, לא ענייני.

 

[mykal]

תהיה וכמה מוסרי השכל---

מדברת כסבתא--גם לנכדים מבנים וגם לנכדים מבנות.
ותוהה האם הסבתות הן כולן טמבליות--אין להן שיקול דעת
בשום צורה לפחות כמו לבנות שלהן או לכלות שלהן--
הן לא מכירות את סגנון הבית שהנכדים גדלים בהם?
כדי לקנות משהו ממש נגד רצון הבית--אלא לפי רצון הילדים?!
סבתא היתה קונה מעלי עקב לבת שלה בגיל כזה? נכון שלא--אז למה לנכדה כן?
תוהה האם יש רצון לדוקא--להכאבה? להכעסה? באמת תמוה.

מוסר השכל 1--אם את לא סומכת על הקניות של הסבתא--לכי איתן/ם
מוסר השכל 2--אם את כאמא לא רוצה להצטרף--תבקשי שלפני כל קניה
בפועל יתקשרו לברר אם זה נראה לך או לא. הילדה זכותה לבקש
ואם אין הסכמה לא קונים.
מוסר השכל 3--לומר לסבתא--אם הקניה היא לשם בילוי בקניות--אל תיעלבי
אם לא אאפשר שימוש במוצר שנקנה.
אפשר בשיחות פשוטות ורגועות לספק את רצון כל הנוגים בדבר.

 

[שרון של אופיר]

לגבי התהיה

אמא שלי, שבשום סיטואציה בעולם אני לא אחשוב שהיא טמבלית או לא מכירה אותי ואת המשפחה שלי, גם היא חוטאת בקניות של דברים שלא מתאימים לעונה / לילדים או למשפחה שלי. לפעמים זה מתוך תפיסת עולם שהיא פחות פרקטית (סנדלים לראש השנה - כי עדיין חם והיא רוצה שלילדים יהיו סנדלים חדשות ויפות לחג, למרות שגם היא וגם אני יודעות שהסנדלים הללו ישמשו לחודש מקסימום. שמלה מאוד מאוד נסיכותית, שהיא ממש לא הסגנון שהילדות לובשות ביום יום, ושלא יהיה לשמלה שימוש ממשי - לאירוע כלשהו, כי הילדה ממש ביקשה וזה היה בתקציב שהיא הסכימה להוציא), ולפעמים זה מתוך רצון לעזור שלא ממש יצא טוב (בסגנון "הדרך לגהנום רצופה כוונות טובות", רק שפה אין דרך לגהנום אלא רק את הכוונות הטובות).
וכן - גם אמא שלי קנתה לילדות נעלי בובה עם עקב בגיל 6. עקב נמוך מאוד של סנטמטר, אבל עדיין עקב. ופה גם אני כעסתי בהתחלה, עד שהלכנו ארבעתינו - הילדות, אני ואמא שלי, לחנות להחליף - וראיתי שאין נעלים אחרות. כולן היו עם עקב, והיא בחרה את אלו עם העקב הנמוך והעדין ביותר (הרע במיעוטו). לו הייתי אני עם הילדות לבד בחנות - הייתי יוצאת מהחנות ולא קונה, אבל היא, בהיותה סבתא מפנקה - לא רצתה לאכזבן. ואת זה אני מבינה ומקבלת. במיוחד שהיא הסכימה לסייגים שלי שלא נועלים את הנעליים ביוום יום אלא רק באירועים מיוחדים.

(חמותי נפטרה לפני עשור, כשהבן היה בן 5 והבנות רק נולדו, אז אין לי ממש יכולת להשוות. אבל פינוק סבתאי אני מכירה)

 

[mykal]

לגבי המשפט האחרון

אומר שגם אני סבתא מפנקת, ונהנית לפנק,
אבל שני עקרונות עומדים בפני--האחד--לעולם לא משהו שאין
לגביו הסכמה מצד הבנות או הכלות שלי,
השני--שאפשר לפנק בהרבה אופנים ובלבד שלא ירגיז את מי שאני
רוצה להעניק לו.
גם לי חשוב שלא ידברו נגד מה שאני עושה/נותנת.
לגבי הדוגמאות שנתת--רק אומר, ששיקול הדעת של אמך --שונה משלך,
ואני דוקא מבנה--את קונה ורוצה לטוח רחוק, לה לא זה הענין,
גם אני רוצה שיהיו עם סנדלים יפים בחגים--ולא אכפת לי שזה רק לחודש.
גם אני נהנית שהנכדה עם שמלה יפה ולא אכפת לי שזה למעט פעמים--
תסתכלי על זה כפינוק גם לך. שזה חוסך לך ומיפה את ילדיך.
אם תרצי עזרה כלכלית, תגידי. זה מחוץ לחשבון.
אגב, קוריוז--היה לי הסכם עם ביתי הגדולה ז"ל שאני קונה את הבגדים המיוחדים לחגים והיא דואגת למה שצריך ליוםיום, וזה היה הפינוק שלי לשניהם לנכדים ולהוריהם.
אז פשוט הסתכלות קצת אחרת יכולה לאפשרפינוק נעים לכולם.

 

[איןאריותכאלה]

סנדלים לחגי תשרי ונעלים לפסח - לא הגיוני

אני ממש לא מתחברת לגישה הלא פרקטית של סנדלים לחגי תשרי (אפילו לא טובים לחודש) ונעלים לפסח (חם נורא! ולמי יש כוח לגרוב גרביים). ולא מצליחה להבין את האובססיה של חמותי בענין (היא קונה חדש. לכולם. גם אם אני קניתי סנדלים חדשים לפני שבועיים. כי בחג נועלים חדש מהקופסא). וזה כבר מצטבר לסכום לא צנוע (3 ילדים, 6 זוגות בשנה, והיא קונה פירמות טובות). כבר יש 3 זוגות של נעלים חדשות לגמרי, שלא ננעלו בכלל. נקנו לבכורה ולאמצעי לפסח. לא רצו לנעול כשהיה חם. המידה לא התאימה בחגי תשרי. וזוג אחד היה ורוד מדי לבחור. בינתיים המידה של הקטנה לא התאימה לעונה. ואם לא 'אתפוס' את המידה והעונה עם הפיצית - אלה 3 זוגות, בעלות של כמה מאות ש"ח - שיימסרו הלאה. בעיני זה חבל, אבל לה זה כ"כ חשוב שאני לא מנסה להניא אותה ממה שנראה לי כרכישה מיותרת (בקרוב 8 זוגות בשנה).

 

[mykal]

מותר לך לא להתחבר

מדברים על זה. מסבירים את ההגיון הנגדי,
יש לך בנזוג --תבקשי ממנו לדבר איתה, ולו אני במקומה,
הייתי לוקחת צעד אחורה ומותרת.
רוצה לספר לך משהו אישי--אבי ז"ל אהב מאוד, לקנות לנו אוכל מוכן,
היה לו מקום שהוא טען שמבשלים נהדר, וגם איזו חנות ירקות/פירות מעולים,
והיה קונה ומביא גם לי וגם לאחי ואחותי, אחותי אהבה ונהנתה.
אחי כעס "זה בזבוז כסף, לא אוכלים את זה כאן ונזרק" ודיבר איתי על כך,
שאבא לא מפסיק, וזה סתם וכו' וכו'.
אמרתי לו--אבא רוצה לקנות ונהנה מזה, אז לצעוק סתם לא מועיל--
תכון אותו מה כן מתאים, מה כן אוכלים--תכין רשימה, ותראה שזה יעבוד,
ככה עשינו. וזה עבד.
צריך להבין ---שלאדם שרוצה לתת/לקנות/להעניק, זה חשוב,
למנע כנראה לא ניתן, אבל כן ניתן לנוט ולהתאים לצורך ולהגיון שלך.
אל תעשי את חשבון הכסף של חמותך, תנוטי את הרצון הטוב שלה
למלא צורך שלך.
את יודעת עדיף--סבתא שקונה עודף, מסבתא שלא מתיחסת בכלל ולא קונה אף פעם כלום---ויש גם כאלה.

 

[איןאריותכאלה]

את כמובן צודקת

אני לגמרי מבינה את המקום של הנתינה הטובה, מאד מעריכה אותו (וכך גם הילדים), וזה באמת לא התפקיד שלי לעשות את החישוב הכלכלי שלה. אישית אני לא נוהגת כך, וקונה לפי צורך ולא לפי החג, ואם נעל השבת של ראש השנה עדיין טובה בפסח, אני לא קונה חדשה. עד עכשיו לא כתבתי לך כלום כי מה כבר אני יכולה להגיד. אבל לקרוא 'בתי הבכורה ז"ל' היה כמו אגרוף בבטן. רק רציתי לספר לך שאני חושבת עלייך ועל האובדן שלך הרבה ועצוב לי מאד.

 

[mykal]

לגבי הפסקה הראשונה

את וחמותך, כמו את ואמך נמצאות במקום אחר בחיים.
הצרכים והרצונות נמצאים במקום אחר, ולכן אתם מונעות באופן שונה.
גם אני כסבתא--ואולי תלוי אופי ומצב כלכלי, עושה חישוביפ פרקיים כמוך,
אבל, אני "מרשה" לעצמי, לעיתים, להרגיש ולהנות מהאפשרות לשחרר זאת,
ולהנות מהצ'ופרים. נעל חדשה שאולי לא בדיוק צריך,
שמלה הדורה לשימוש קצר מועד.--שאני נהנית לתת והם נהנים מהיחוד שלה.

לגבי הפסקה השניה--עצוב לאבד בת, ועצוב עוד יותר לאבד בת מיוחדת,
מוכשרת ויפיפיה--כן יש הרבה רגעי עצב וגעגוע, אבל שיחררתי--
סוף ימיה היו סבל ויסורים---ועכשיו היא נחה--ואותי הידיעה הזו מרגיעה.
מעבר לכך שיש לי אחריות גדולה על ילדיה, יש ילד בן 7, ועכשו אלך
לקנות לו בגדים לפסח. לגדולים אין חשק אז נחכה.
לא התכונתי להכאיב לך--אבל זו מציאות חיי ומתמודדת.