הכל היה הצגה? או אני מגזימה?

[מיקהפ]

"אבל שמעתי במו אזני כמעט" כמעט? מבוקש הסבר.

 

[חייבתלהגיב]

רגע, למה הכוונה "מבקשת צילום ווידאו"?

צילום ווידאו של מה? של כל הביקור?

 

[yeshpitaron]

דוגמא, ישבתי במסעדה ואכלו? ראתה משהו לא

ברור שהזמנתי, נתבקשתי לצלם או פעילות מסויימת

 

[בילי79]

כמו שאמרו לך, קחי זמן לחשוב ולהרגע, עד אז אל תקבלי החלטות

ראשית אני לא חושבת שיתכן מצב שבו "הכל הצגה". גם אם כך את מרגישה- זה לא בהכרח נכון.
הכעס שלך חשוב, מפני שהוא מראה לך שהגזמת.
"אחרי שנתתי כל מה שיכולתי" - ממתי נותנים כל מה שיכולים?
את בוחרת מה לתת. אם נתת יותר ממה שמתאים לך - זאת טעות שלך, ולא משנה למי נתת. הציפיות שלך מאחרים הם לא אחריות שלהם לממש אותן.

כמובן שההורים קובעים עבור הילדים שלהם.
אם לא מתאים לך- אל תעזרי, או שתעזרי בתנאים שלך.
(יש הורים שרוצים לקבוע עבור הילדים מה לאכול, מתי לישון, את לא תשני את ההורים ולא תקבעי עבור ילדיהם, אבל את יכולה בהחלט לומר: בתנאים האלו אני לא מוכנה להמשיך, אם אתם רוצים את עזרתי התנאים שלי הם..).

חבל שאת לא יכולה להתנתק מבלי לאבד את האיכפתיות.
אנשים לא יכולים "להפיל עלייך את האחריות להתנהגות הנכדים".
הם יכולים להאשים אותך - את בוחרת האם לקחת את האחריות על עצמך.

אם חשבת שהכל טוב אז כן, זאת אשליה, כי אין מציאות כזאת שהכל טוב.
וכמובן שאפשר להבין הרבה פעמים אחרת.
גם עם אנשי מקצוע, לא רק עם משפחה.
(כתבתי על כך בהודעה משלי בפורום צרכנות שכולה טענה על כך שאין חוקיות בין מטופלים לאנשי המקצועי בפסיכותרפיה בכלל ובפרט בפסיכולוגיה הקלינית שנחשבת למקצועית מכולם, מכיוון שכל כך נפוץ שיהיו חילוקי דיעות בין שני אנשים).
אולי לכם כדאי לעשות אותו הדבר:
למרות שאתם משפחה, תוכלו לנסח ביחד הסכם שיהיה מקובל על שניכם:
למשל, "בזמן שהנכדים אצל סבתא, הם מקבלים ממנה שיחת טלפון אחת בלבד, וסבתא נותנת לכל ילד לכל היותר חטיף שוקולד אחד ומשכיבה אותם לישון עד 9").
בכל אופן כדי שתנסחו ביחד הסכם כלשהו את ראשית צריכה לדעת בינך לבין עצמך מה מתאים לך, מה בשום פנים ואופן מה לא מתאים, ומה פתוח למשא ומתן.

 

[yeshpitaron]

לכן הדגשתי שאולי אני טועה.

ממתי שנולדתי . אני נותנת את המקסימום שאני יכולה גם אם איני יכולה אני מתאמצת.
&nbsp
האם לא ברור שלא היו לי ציפיות אלא כעס שביקרו אותי אחרי שהכול הסתיים? אם כך סליחה. לזה התכוונתי בעיקר ועל הדרך הסברתי עוד כמה דברים.
&nbsp
כשכתבתי שהכול טוב התכוונתי יחסית לעבר. רגוע, כייפי, זורם כמעט במאה אחוז (מנסה לזרום בהתאם למה שכתבת)
&nbsp
האמת שכבר אמרתי זאת שכאשר אני אתם השיחות מפריעות לי. גם כי אני פוחדת שיעשו "דברים מסוכנים" וגם תשומת הלב מוסתת למשל אם קראתי סיפור או שיחקתי משחק וזה מקווה עבד. הסברתי יפה והתקבל יפה.
&nbsp
אם מבקשים שלא לתת ממתק לא נותנת אבל מודיעה שאם הם מבקשים כל כך אחרי שאכלו וכולי, לא יכולה לסרב אז אחד לפחות. אם אוסרים משהו (לא פעם אחר פעם ודווקא אצלי) אבל פתאום מבקשים לא באחד הביקורים אני קשובה ועומדת בבקשה. שוב, לא זה מה שהפריע בעיקר. סיפרתי אמנם אבל איכשהו מתמודדת הבעיה שאחרי התקופה הקשה שעזרתי מאוד, קיבלתי ביקורת שלילית על מה שעשיתי. שואלת, למה לא לקחתם ממני כשהבנתם? למה אני צריכה להבין שהכל טוב (וזו ההרגשה שקיבלתי) כשהיו אצלי ופתאום כשנגמר הצורך יש ביקורת על מה שהיה? פוגע. האמת הייתי מופתעת.

 

[אIרה הכפIלה]

תראי, מאד קשה לי להבין מה שאת כותבת

אבל אני כן חשה בצער שלך מבין הדברים שאני לא מבינהה
ואני אשתמש בדוגמא להבהיר את כוונתי
אם למשל אמי/חמותי היו שומרות לי על הילדים והייתי מגלה שנתנו להם לעשות משהו שהוא למורת רוחי ושאני לא מרשה אותו בדרכ ( למשל להיות כל היום במחשב/לא לצחצח שיניים/לצפות בתכנים שלא לגילם/לאכול פיצוחים לפני גיל 5/ לנסוע לא חגורים ברכב )
אז כן בהחלט ובהחלט הייתי מעירה . גם לאימי וגם ולחמותי
לאימי כנראה בעצבים , לחמותי יותר בעדינות אבל זה לא היה עובר בשתיקה

 

[yeshpitaron]

אף אחד מאלה לא סרבתי ולא עלה על דעתי

לא נותנת פיצוחים גם לגיל עשר
לא מזיזה רכב עד שהחגורה מדויקת ובטיחותית.
צחצוח שיניים אובססיה שלי אז בוודאי לנכדים
כשמבקשים לא לתת מחשב או לא תוכנית אני מנסה להעסיק בפעילויות שונות.
&nbsp
קופצת איתם, בריכה בחצר ורוקדת איתם, מכדררת ומוסרת ומשחקי מחבואים וזחילה וערבוב חומרים לראות תוצאות ומספרת בעל פה ובקריאה ומשחקי דמיון ומלאכת יד וגזירות וציורים בצבעים וגינה ומסעדה וכן, גם לפעמים ממתק פה ושם אחרי ארוחה מזינה וכלום לא משהו שיכול לסכן אלא אם קורה חלילה בלי כוונה שילד נופל או נפגע משהו שיכול לקרא לכל אחד.
&nbsp
מדויק כמעט כמו סרטון. בחיי. לשיפוט

 

[אמאשלשון]

קחי מהם חופש...אל תזמני, אל תלכי אליהם, מצאי לך עיסוק אחר

בסוף הם יבינו שהם אילו שמפסדים

אין לך עוש נכדים חוץ מהילדים שלהם?

 

[yeshpitaron]

כן. קשה אבל כנראה שזה מה שיהיה

 

[sweetdreams]

הדרך לשינוי תלויה בך, ולא בהם.

וכתבו לך כאן על זה פעמים רבות ועל ידי מספר כותבים, עם הסברים ובפרוטרוט, אז כעת ברשותך לא ארחיב. אני מניחה שהאופציה הזו ידועה לך. זוהי בחירה שלך אם ללכת בה או לא.

 

[yeshpitaron]

תודה רבה

 

[נומלה]

שני דברים שקפצו לי לראש (ואת לא תאהבי את שניהם)

1. כל הדיון שלך הוא מול "את" שאני מניחה שזו כלתך. איפה הבן שלך בסיפור הזה?
2. "אני לא מבקרת את החינוך שלכם ואתם מעיזים על שלי?" ההורים הם האפוטרופסים האחריים הסופיים על ילדיהם (בדיוק כמו שאת היית על ילדייך). לא מתאים לך?חבל, אבל ההחלטה היא שלהם.

 

[yeshpitaron]

1. כלתי משום שהיא מבקשת ישירות ...הבן "נכנס" בי כשצריך וגם

כשלא. לא לדאוג . אני מסוגלת לכתוב בעיה גם על הבן כשאני יודעת שזה הוא.
&nbsp
2. יש הורים מכים ומתעללים (בכוונה מקצינה) אז גם האפוטרופוס שלהם בתוקף?
&nbsp
3. מבקש הטובה הינו האפוטרופוס על הבקשה. אולי אחראי על הילד, או החפץ אבל אם הוא שם למשמורת אחד מהם, מבקש טובה, אי אפשר לנהל אותו בצורה חונקת או מגוחכת עד שהשומר, עושה הטובה מרגיש לא נוח. יש גבול לבקשות והוראות ההפעלה. אף אחד לא רובוט כל עוד אין סכנה.
&nbsp
כשאני מתאחרת איני יכולה לקבוע איך להתנהל כי אני רציתי לבוא. כשאני צריכה שמשהו יסיע אותי או יעשה לי טובה כלשהי אני לא אקבע לו איך לנהוג אלא אם מסכן אותי ואז אחליט אם אני רוצה להיעזר בו. זה מקביל לכך שביקשתי טובה מחברה. טובה גדולה מאוד ולא היה ממש לרוחי. אמרתי תודה ואף מילה. מספיק הרצון שהיה. (לא בדוי. אני מודה לה עד היום).
&nbsp
4. כפי שהורה אפוטרופוס על ילדיו, אני אפוטרופוס על אופן התנהלותי. תגובותיי. יכולותיי אותם ידועים ומכירים הם.
גידלתי ילדים באופן מסוים (לא לזלזל באימהות ותיקות ואני מניחה שגם את כזו) ותודה לאל הכל טוב אז אי אפשר לבוא ולנסות לשנות את דרכיי. בוודאי לא בגילי. אם אני מנסה להישמע לרוב הוראותייך גם אם אינם לרוחי, תהיי קצת פחות בשליטה ונחמדה ותזרמי עם שלי בסך הכל אלו נכדי שאני אוהבת. אני לא מסכנת אותם כפי שכתבתי לעיל, לא נוסעת בלי חגורה, לא מלעיטה שטויות, וכו' וכו'. אם עשיתי לך טובה כי באמת אני אוהבת ורוצה לרצות ושיהיה קל לכולם וגם שהצד שלך לא יכל ולא היה לך פתרון, תזרמי. תגידי תודה ומה שהיה היה ולא להתחיל לקטר על פועלי בדיעבד.
&nbsp
הקטע שנכתב לי שהייתי נפלאה וכל הכבוד ואין עליי קולית וכולי ופתאום השתנה למורת רוח. נגמר? מעליב.
&nbsp

 

[yeshpitaron]

הערה 2 זה כדי לשאול (סליחה על ההצתה לסביר

אם הם טועים ועם כל הכבוד שהם האפוטרופוס לא תמיד נכון להסכים עם הבקשות שלהם. כמו כולנו, גם הם טועים ולא תמיד לטובת הילדים

 

[אמאשלשון]

אכתוב לך כאן משהו שגם כתבתי לך בפרטי

רוב הכלות שמשלטות שלטון יחיד על הילד ולא נותנות לסבים קצת מרחב תמרון זה נובע מהפחד שלהן האישי והמטופש שאם לילד יהיה יותר מידי נחמד אצל הסבתא שלו הוא כנראה מאוד יקשר אליה ויאהב אותה יותר..........
כמה פעמים נתקלתי בזה וכמה שזה מצער לראות את חוסר הבטחון הזה של האמא הצעירה שבסופו של יום פוגעת בכולם בגללו

 

[yeshpitaron]

כן. נכון. אני יודעת וכולם מפסידים מזה כולל הסבתא עצמה.

 

[danakama10]

ממש כך

ואני חושבת שלעיתים מדובר בנשים שתלטניות עם רגשי נחיתות, שמרגישות שאף פעם לא היתה להן מילה ועכשיו, או הו, עכשיו כולם יקשיבו לה ולגחמות שלה כי היא המלכה האם ומותר לה הכל.

 

[נומלה]

כן גם אני אמא וותיקה

אם האפוטרופוס גורם נזק צריך להתלונן במשטרה. כל עוד הנושא הוא שוני בדעות איך לגדל את הילד, ההורים הם המחליטים. (וזה בלי קשר לזה שאני חושבת שההורים בסיפור הזה מתנהגים בחזירות כלפי הסבים).
אז אני אמא וותיקה (מאוד) אבל גם אני עוד זוכרת את ההערות של חמותי על איך צריך לעשות מה, ואיך האבא של ילדי היה כזה וכזה וכזה והתנהג למופת בגלל החינוך שקיבל (ממנה) לעומת הבת שלנו שקיבלה את החינוך הרע "שלי". גירוד קטן בציפוי גילה שלא כל הנוצץ זהב ושגם אביהם הנפלא של ילדי (שהוא באמת נפלא), לא שר התקווה בגיל שנתיים ושאר נפלאות שאמא שלו ספרה עליו.

ועוד דבר קטן, גם הבן הנפלא של חמותי השאיר לי להתנהל מול אמא שלו כי הוא לא היה מסוגל להתמודד מולה. וגם לו אמרתי שזה לא נכון לדעתי.

 

[yeshpitaron]

נומלה, אף אחד לא מושלם ואני מודעת לזה. יודעת

שחמים וכלה לרוב (גם הבנים עם חמות אבל פחות) לא מסתדרות. אני לא מתערבת מלבד דברים חריגים ומגוחכים שלא מגיעים (רואים, רואים, רואים ומרגישים) דווקא מתוך דאגה אלא שליטה להודיע כביכול, "אלה ילדיי ואני מחליטה". אני כן מביעה דעה או התנגדות או מציעה לעשות אחרת כשאני אמורה למשל לעשות שמירה על הנכדים (זה תמיד אצלי) אבל כמו שאני מחליטה אם לקבל עליי, הם מחליטים אם לתת לי. לא עקפתי בחיים הוראות. בחיים ולכל מי שהעיר על כך הנה כותבת שוב, לא עקפתי הוראות. כן הבעתי דעה או התנגדות מולם ונתתי להם להחליט אם לתת לי לשמור אבל ברור שלרוב קיבלתי מה שנאמר לי גם אם לא תמיד היה לי נוח.
&nbsp
יש לי הרגשה שהולכת ומתחזקת שמה שכתבתי בהתחלה אכן נכון, סיימתי את תפקידי וכעת אין צורך בשירותיי, כלתי נעלמה, אין שום קול שלה (הבן שלי התקשר לשאול לשלומי בדרך לעבודה והתקשר לאחל חג שמח ובכל מקרה הוא הבן שלי...).
&nbsp
&nbsp