הכל היה הצגה? או אני מגזימה?

[yeshpitaron]

הכל היה הצגה? או אני מגזימה?

אחרי שנתתי כל מה שיכולתי ולא הייתה מאושרת ממני כי חשבתי שהיחסים השתפרו והפכו לטובים והם מעריכים את מה שעשיתי למען נכדיי ובני (במיוחד למענה יותר משהורה עושה לילד נשוי) מרגישה אחרי שנרמז לי, שאני יכולה ללכת הביתה או גרוע מכך, מה שעשיתי קלקל אותם (אחרי שנהנו ממתנות, יחס, משחקים, כוח, שלקחו ממני וכולי כולל סידור לחופש). הם גרמו לי להבין שמאחר שהם ההורים והמושכות בידיהם, הם בלבד קובעים את הכללים הנוקשים והם בלבד יכולים לתמרן בהתאם לחשקים שלהם והם קובעים מי ומתי ואיך הילדים יקבלו עד לרמה של אוכל ושעות ואמירות. מעתה היא קובעת בהתאם לצרכיה וחשקיה בלבד שזה אומר, ללכת להוריה כמה שהיא רוצה, לקחת מאיתנו מתי שמתחשק לה ולהיות עם שלט הפעלה גם כשהילדים פה אצלנו ואני מדווחת כל דקה שהם נהנים והם בסדר (מבקשת צילום וידאו) ואחר כך "לזרוק" שהם מתנהגים שלילי בעטיינו.
מה??? איפה אתם? החינוך שלך נוגד ממש לשלי. ילדי גדולים וחכמים ומעולם לא עשו דבר רע שהיה מצריך מחשבה נוספת להפך גם אם היו שובבים לא נשכו ולא היכו ואתם מוצאים אותנו קרבן?
אני לא מבקרת את החינוך שלכם ואתם מעיזים על שלי?

עכשיו, כשאת לא צריכה אותי (מסיבות שלא אפרט), את יורקת לבאר ששית ממנה?

לא רוצה להשתמש בביטויים לא יפים גם אם מוכחים אבל אני בעלבון קשה.
אם אלך, תתמודדי לבד ותצליחי אבל אני יודעת שתהיו מתוסכלים ויהיה לכם קשה אבל כבר מתחילה להפנים שלא אכפת לי למרות שאני מכורה וכואבת את הנתק או הריחוק.

מבחינתי זה אנשים פחדנים שפוחדים שהילדים יקשרו לסבתא יותר. זה אנשים שפוחדים שההורים שלהם יהיו בצל מול נכדיהם. זה אנשים שאין להם מספיק בטחון ופוסלים אחרים אבל לא מבינים שהפוסל במומו פוסל.

אני פגועה כי אני יודעת מה היה שם ולא פרטתי אלא בכללי מאוד.

תודה לקוראים. תודה למי שיענה מתוך מחשבה, הגיון או צפירת הרגעה כי זה טרי. אולי טעיתי אולי אני מדמיינת, אולי אפשר להאיר לייעץ ממקום אחר או דעה שונה. אני רק יודעת שאני מרגישה פגועה שמבקרים אותי ואת החינוך שלי או מפילים עלי את האחריות להתנהגות הנכדים (כשילדיי מעולם לא היכו ולא ירקו ולא נשכו וזה בדוק. איש לא יכול לבוא ולהגיד שזה קרה).
חייתי באשליה שהכל טוב או שאני סתם פגיעה? אבל שמעתי במו אזני כמעט. אי אפשר להבין אחרת.

 

[mykal]

אז ככה,

שום דבר לא היה הצגה. הכל היה במציאות כפי שחוית אותה.
את פגועה? חבל--בגלל כמה סיבות--
1)נראה לי שלכלתך יש מצבי רוח, ואת יודעת את זה.
2) יכול להיות שהצד השני מתערב מולם היא חלשה, מולך היא חזקה.
3)בעוד שבוע הכל יתהפך ואת ממילא תשכחי את מה שקרה.
4)ראית זוג צעיר שחושב אחרת מהעובדה שהוא ורק הוא מיטיב לחנך,
הם לא שונים מאחרים--הרי כל זוג ממציא את הגלגל, שום ביקורת עליך,
רק על עצמם. עזבי אותך, את בעלת נסיון וחכמה--הם יגדלו.

ועכשיו לענין עצמו--כשיביאו את הילדים ותוכלי ותרצי תשמרי עליהם,
מותר לך לומר אני לא מדוחת כל שניה--אם איכם סומכים עלי--לא אשמור.
תעשי איתם מה שנכון לך. לא מתאים להם--שלא ישאירו את הילדים.

בכלל אולי הגיע הזמן פחות לקנות, פחות לתת, פחות לבשל להם,
לא קונים אותם את היחסים בנתינה ללא גבולות,
להפך, כשנותנים במשורה זה ממש מערך.

אל תלחמי לשנות אותם--כשאת תתנהלי אחרת--
הם ילמדו להנהל באופן שיהיה לך נוח.

 

[yeshpitaron]

היי מיכל, עם השלוש הראשונות מסכימה

עם הרביעי לא ממש כי הפגיעה שלי שם שהעבירו ביקורת עלי שהשפעתי לרעה על התנהגות הנכדים. באמת???
אימה הבטיחה לקנות משהו יקר והתחרטה, ביקשו ממני. לא יכולתי לסרב וקניתי. האם זה השפיע על התנהגות הנכדים? אולי על הכיס שלי והם ביקשו. לא התערבתי רק אמרתי יס. אימה לא יכולה לשמור כמוני ולהשתולל או לעשות את מה שאני עושה...אבל אלה דברים מפרים. כן, אני נותנת ממתקים בהגבלה אבל לא מונעת ויודעת בוודאות שגם שם. האם זה אומר שאני משפיעה ושם לא?
בלי קשר לרצף של חופשת הקיץ, האם שעתיים בשבוע משפיעים על ילד לשנות התנהגות? ואפשר לחשוב מה עשיתי מלבד קצת פינוק סבתא פה ושם ומשחקים של סבתא עם רוח פעילה. יש אוכל, משחקים ופעילות מלאה, מפרה וגם מתישה אז יופי להגיד תודה אבל לשמוע אחר כך ביקורת ולהגיד שהילדים עושים מעשים לא טובים בעטיי, זה מרגיש לא טוב....

 

[mykal]

אגיד לך,

הביקורת שלה זו מגננה על מה שהצד שלה לא יכול/לא עושה/לא רוצה,
אבל הגאוה שלה על מה ששלה, באה דרך זה.
זה מה שנקרא רגשי נחיתות --את בוגרת,
אני במקומך--הייתי מגיבה במקום בהומור, ומשאירה אותה במבוכה.
להיעלב, אין על מה.
את כבר היית בסרט הזה,
תחליטי מה ואיך את פועלת, ואת השטויות שלה תשאירי לה.
לא תצליחי וחבל להתאמץ לשנות אותה--את יכולה לבחור לגבי עצמך
מה כן ומה לא! בלי להתיחס לדבריה.

 

[הייתיאביבקיץ]

או שכן, או שלא

לא בטוחה שזה נובע מרגשי נחיתות.

אולי האמא של הילדים חושבת שזה לא חינוכי לבקש מסבתא מתנה יקרה?
אולי הסבתא השניה אמרה שהיא בשמחה תקנה את המתנה ההיא, אבל בגלל שזו מתנה יקרה - היא תקנה את זה ליום ההולדת?
אולי האמא מכירה את הילדים ויודעת שהם כל הזמן מבקשים דברים יקרים ואז מאבדים אותם, ולכן אמרה שבתקופה הקרובה לא קונים שום דבר יקר עד שהם לא יסדרו את החדר? (סתם אני זורקת פה ניחוש...)

אי אפשר לדעת מה קורה שם

לא הייתי מממהרת להמר שיש שם כלה עם רגשי נחיתות.
ולכן גם לא הייתי בונה על זה שהמצב ישתנה.

ואני אנחש משהו אחר. אנחש מה כלתה אמרה לעצמה כשראתה את הילדים עם המתנה היקרה - ״חמותי הזאת, כל הזמן חייבת להשוויץ ולהידחף. אמא שלי אמרה שלא תקנה את זה, מה היא חייבת ישר לקפוץ ולקנות את זה? היא חייבת להראות שהיא הכי טובה? היא מנסה להתחרות באמא שלי ולקנות את הילדים במתנות?״

 

[mykal]

יכול להיות,

אבל כמה דברים
1)הסיפור על הכלה חוזר באותו אופן כמעט בכל פעם,
והחמות כאן כל פעם נפגעת מחדש, כי היא מרגישה שהיא תורמת באהבה--
ועל כך היא "חוטפת" ביקורת.
2)קראתי שוב את דבריה בראש השרשור--
הבנתי שהכלה והבן בקשו ממנה כי אמא של הכלה ירדה מהענין.
והביקורת היא על המתיקה יותר מאשר על המתנה.
3)בגלל סיפורים קודמים--הגיעה ההגדרת לאופי כרגשי נחיתות.
והחמות לא דחתה על הסף.
הספקולציות שלנו יכולותללכת לכל מיני כיוונים, לי חבל שהחמות המשקיענית מבחינתה נפגעת שוב ושוב. אני במקומה הייתי משנה דפוס התנהגות.

 

[yeshpitaron]

שיניתי מיכל ואת יודעת מה התגובה? אחד כעס ואחת תפסה

פוזה של ריחוק. אני בקטע של בלבול. (כן, קצת מגזימה אולי אבל זו הרגשתי. רוצה שהכול יהיה נחמד וטוב ויזרום...).

 

[yeshpitaron]

אבל היא זאת ששאלה או ביקשה אם תרצי. הצעתי לקנות ואמרה לי לא

לא העזתי לשאול שוב גם כאשר לי נשמע שהסיבה היא שאני הצעתי ולא היא קבעה. ירדתי מזה. לאחר זמן רב ששכחתי ולא נגעתי בעניין (אני טיפוס שאם אומרים לי פעם אחת לא זה לא יוזכר שוב) הביעו בפניי שהנכדים פתאום רוצים אז שאלתי שוב אם הם רוצים שאקנה אמרו שהצד האחר רוצה לקנות. המשכתי הלאה בידיעה שאת זה אני לא קונה ופתאום שאלו אם אני רוצה לקנות בכל זאת כי העניין לא הסתדר לצד האחר (???). לא שאלתי למה אפילו ואמרתי כן. זה היה ברשותם ולבקשתם.
את רוב המתנות שאני קונה אני מצלמת ושואלת אלא אם נשארים אצלי בבית כדי שישחקו כשבאים אלי

 

[yeshpitaron]

אגב הייתיאביבבקיץ , מעולם לא חשבתי על

כך שאני יותר או פחות. הקטע של לתת הכי טוב שאני יכולה הוא חלק מהאופי שלי. יש מי שמוחה על כך ויש מי שנהנה מכך.

 

[הייתיאביבקיץ]

את אומרת ששאלת את כלתך האם לקנות, היא אמרה כן,

ואז כעסה על זה שקנית?

נשמע שאת צריכה מתווך. מתרגם. מישהו שיעזור לך להבין מה כלתך מתכוונת.

 

[yeshpitaron]

שוב, אני אומרת ששאלתי את הבן והכלה יחד אם הם

רוצים שאקנה את הדבר הזה (שהוא לא זול והם יודעים שאני קונה את הסוג הטוב ביותר לא רק להם ולא כי אני עשירה כי אני פשוט עושה משהו עד הסוף).
הבן לא דיבר וכלתי אמרה מיד: "לא, לא אין לנו צורך בזה".
לא הוספתי. כשירדתי מזה תקופה שוב עלה הנושא על ידם ואמרו שהם רוצים. לא התאפקתי ואמרתי,"אני הצעתי. אמרתם לא. אם יש חרטה אני עדין מוכנה". היא אמרה: "לא תודה. הצד שלי קונה".
לאחר כמה ימים הבן התקשר ושאל אם רלוונטי עדין לקנות כי לצד השני לא יוצא לקנות (אין שום סיבה מלבד בדיקת עלות שהפתיעה כי זה זמין מאוד ויכול להיות כמה צעדים מהבית). אמרתי כן וקניתי. לא רציתי שהנכדים יתאכזבו. צרחות השמחה והברק שהיה להם בעיניים, היו שווים הכל.

 

[justanotherme82]

היא אמרה לך חד משמעית ומספר פעמים לא לקנות

מי שאמר לך לקנות זה הבן, והוא עשה את זה בשיחת טלפון מאחרי הגב של אישתו. זאת אומרת שכנראה היתה ביניהם חוסר הסכמה בנושא והוא השתמש בך כדי לעבור מעל הראש של אישתו. לא פלא שהיא מרגישה שאת והבן שלה עשיתם יד אחת נגדה.

 

[yeshpitaron]

איך היית מציעה לי להגיב, להתייחס לזה? אני

באמת לא יודעת מלבד העובדה שהרגשתי עלבון, כעס, פגיעה

 

[mykal]

לשאלתך,

איך הייתי מגיבה,אומר כך--
ראשית תירגעי מהעלבון, ותביני שזה שהיא מתנהגת כך,
זה לא כדי להעליב אותך--זה כי היא לא יכולה להכיל את המוכנות שלך ללא גבול,
ואז היא מנסה להחזיר שליטה, --אחרי שנרגעת,
לא הייתי פותחת שיחה על הנושא---כי לא יעזור,
אבל--1)הייתי קצת פחות מוכנה לקנות כ"כ הרבה,
לתת כ"כ הרבה, ולא "לעמוד דום" לכל צורך שלהם.
פעם ב... הייתי מתגייסת, מה שנקרא בזמן ובמקום שנראה לי.
2)גם בפעם הזו שבקשו והסכמת--מקדימה ואומרת--זה בתנאים שלי--
לא מתאים לך, אז תמצאי חלופה, את לא עובדת אצלם.
אספר לך--שאחת מהבנות שלי משאירה אצלי די הרבה את הילד,
ויום אחד, חזרה והעירה לי (בנחמדות) למה הוא שוב במחשב?
עניתי לה--" שוב" הוא היום אצלי היה מהבוקר--ראית כמה זמן?
עכשיו אחרי שרחצתי התאים לי שלא יתלכלך והוא ליד המחשב--
אבל, לא מתאים לך--אז מחר קחי אותו איתך---ושחררי אותי.
לא בריב, לא בכעס, --אבל הערות והארות בלי בירור אלא הוראות גם שקשה לישם, לא מתאים לי.
אני מקפידה על הוראות מאוד, אבל מותר שיהיה לי שיקול דעת שלי---
אם לא טוב, שתשלם לבייביסיטר,(זה ביחס לבת שלי ולא שונה לכלה)
את בדיוק יכולה כך לנהוג---זה מונע פגיעה שלך, וזה עושה סדר גם לכלה,
שבטוחה שרק מה שהיא עושה טוב---שתתמודד.

 

[yeshpitaron]

תודה מיכל היקרה וחג שמח

 

[פרפרי אהבה]

יקירה, לנשום עמוק

אני קוראת בין השורות שממש פגעו בך. נראה שאת מרגישה ש"הכושי עשה את שלו" ועכשיו כשלא צריכים אותך- זה הכל לפי התנאים שלהם. האם באמת משהו השתנה? כשהם נעזרו בך- זה היה לפי איך שאת רוצה או גם היה ככה?
&nbsp
אני מודה שאני גם כזו, אולי בגלל שהקטנה כל כך קטנה עדיין- אני מאוד ברורה לגבי כל הנושא של מה היא אוכלת ומתי, איך ומתי היא ישנה וכן זה במחיר שמפספסים דברים לפעמים או שזה פחות נוח לאחרים כי מה לעשות הצרכים שלה קודמים להכל.
&nbsp
למיטב זכרוני, הנכדים לא כל כך צעירים כך שאולי באמת זה מוגזם מצד ההורים אבל אולי פשוט הייתי מנסה לשחרר ולא להשקיע כל כך או לפחות לא לצפות מהם להחזר ותגובות על כל מה שאת נותנת ועושה ואולי ככה יעריכו. תעשי ותעזרי רק אם נוח ומתאים לך ולא מתוך הרגשת חובה או ציפיה שזה יקנה את אהבתה של כלתך.
&nbsp
אישית, אני חושבת שאם יש רגשות כל כך קשים ושליליים יש מקום לשיחה ישירה עם בנך לגבי זה.

 

[yeshpitaron]

האמת לא ממש. לא פעם הרגשתי שקיבלתי "חוברת הפעלה"

זה מתיש הבקשות, הטלפונים הצפופים והביקורות גם הסמויות (שידעתי דרך כל מיני) יותר ממשמורת על הנכדים ואני שואלת, אם היה לכם כל כך לא טוב איתי, למה לא הפסקתם באמצע ודאגתם למשהו אחר? ואם היה כל כך רע אז למה נהניתם לשמוע דברים חדשים שהפיקו? יכולתם פשוט לדאוג למשמורת אחרת ולקחתם ממני בתחכום או באופן שלא אפגע..
&nbsp
יש חוקים ואני אעמוד בהם אם הם לא מגוחכים או לא חד צדדיים או רציפים. מה שמותר לצד האחר אסור לי למרות שלא משהו רע בהכרח או מזיק. לא יתכן שאת לא סומכת עלי ואת בכל זאת נותנת לי לשמור.
&nbsp
באמת ניסיתי להתקרב אליה והתנחמדתי מידי. עשיתי כל שיכולתי ואולי טיפה כן עזר אבל כל יציאה או ביקורת לא מתאימה ומעליבה גורם לי להבין שאני משלה את עצמי.

 

[הייתיאביבקיץ]

לא כתבת מה היא עשתה לך, אז קשה לענות

את כועסת על זה שהיא קובעת בהתאם לצרכיה והולכת להוריה מתי שהיא רוצה?

נראה שאת בנית ציפיות לא ריאליות.
עזרת להם, הם מודים לך.
אבל עדיין זה לא אומר שכלתך אוהבת אותך יותר מאשר את אימה. ועדיין זה לא אומר שהיא בהכרח סומכת על השיטות החינוכיות שלך.

ובמה שכתבת הנסתר רב על הגלוי
במה האשימו אותך? הילד נשך ואמרו שזה באשמתך?

אם כל עזרה שלך לילדים ולנכדים עולה בכזה מחיר של כעסים וכאבים, אולי באמת עדיף לוותר על זה.
לא כל סבתא מטפלת בילדים כשהם קטנים.

 

[yeshpitaron]

אביב קיץ. לא. ממש לא. אני לא פעם הקפצתי להוריה או אף הצעתי

בסיטואציות מסוימות להסיעה לשם.
&nbsp
לא נשמע אמין מצדי אבל לא מעניין ולא אכפת לי כמה להוריה. כל אחד יש לו הצפי שלו ויכולות קבלה שלו. לא תמיד בא לי שיבואו ולא תמיד בא לי שיישארו , גם לי נמאס לפעמים ואין לי זמן ויש לי עיסוקים משלי או רצון מנוחה אבל כשמגיע לנו ביקור (בתורינו. שהרי את אצל הורייך כמעט כל הזמן,זה תורינו אם אין משהו שיעצור) או בלי קשר למגיע כי שוב נשמע כמו: "מגיע לי כי..." אבל אם נניח בא לי לקחת את הנכדים או לבוא לראותם (ברור שלא תמיד אפשר אבל גם אי אפשר שתמיד אי אפשר) אני מצפה שתהיה קבלה. אין את זה בחשבון הכללי כמעט אלא אם הם צריכים. שוב, לא עושה חשבון אחד לאחד אבל כן מרגישה סבתא וכן אוהבת לא פחות מהוריה ומצפה שתבין את זה.
&nbsp
אם איננה סומכת על שיטותיי החינוכיות, שיתמודדו לבד. שיבואו קצת לביקור לא מחייב מאף צד (הפסד של כולם) ובזה הסתיים תפקידי. יש אוכל? אין אוכל? הכל טוב. שלום וביי. אני לא מחנכת! לא מתיימרת לעשות זאת. את שלי עשיתי...אני סבתא מפנקת כשם שאצלי פינקו ולא הם השפיעו אלא המצב בביתי והחינוך שלי ושל בעלי.
ההגדרה שלי להיות סבתא זה להיות עם הנכדים כשמתאפשר (לא כשאף פעם לא מתאפשר) ולפנק, לפנק כי שעתיים, שלוש או אף יום אחד פינוק לא ישפיעו על התנהגות עתידית. הפינוק אצלי מתבטא בממתק אלא אם הוזהרתי ולרוב הממתק נזרק לאחר קבלתו בלי לשים בפה. הפינוק אצלי זה בכיף ולא בהתראות והזהרות. זה לקפוץ, לשחק משחקי דמיון, לספר סיפורים בעל פה ומספרים, לצייר, להשתולל (בזהירות )ולעשות כיף גם אם קשה לי בגין גילי. אם לא טוב, זאת אני ותתמודדו לבד כפי שאצטרך להתמודד עם הריחוק במידה ויהיה.
&nbsp
האירוניה, חברותיי הצעירות שיש להם ילדים בגילאי נכדיי מקטרות שיש להם סבים שבקושי קונים ולא מתערבים ובקושי שומרים אז כשיש לא טוב וכשאין לא טוב?
&nbsp
אני באמת שוקלת לסרב לשמור כפי ששמרתי. יעלה במחיר כאב שלי אבל אולי כך עדיף. מתרגלים לכל דבר ורק שלא יתלוננו אחר כך שאני לא נותנת.

 

[הייתיאביבקיץ]

הבעיה היא שהם מעבירים ביקורת? אין ברירה, תפסיקי לעזור.

כשאת מטפלת בילדים של אחרים, את צפויה לבקשות שתעשי דברים בצורה מסויימת, וגם צפויה לביקורת. כולנו ככה.

חלקנו מצליחים להבין מה הדרישות מאיתנו וגם לעמוד בהן.
חלקנו - לא מבינים, או לא מצליחיםֿ, או לא רוצים.

את צודקת - אם את לא מסוגלת לטפל בדרך שהאמא של הילדים מבקשת, עדיף לא לנסות בכלל.