yeshpitaron
New member
שאלה או נכון בקשת עצה איך ואם בכלל להתייחס
אשמח להרגעה או עצה או הארה.
הכל בסדר תקופה ארוכה. באמת תודה לאל. הם מכבדים ומצוין (היה המון קושי בהתחלה) ואני מכבדת ככל שאני יכולה ועוזרת לא מעט גם מעבר ליכולותיי למרות שהם גרים ליד הוריה ובאמת אין לי בעיה כל עוד וזה רק כוחות וחשקים ולא מתנגש עם פגישות ועבודה או לימודים. הם מכבדים כאמור ומרגישה אף שינוי חיובי מאוד. למרות שמתחשק לי לשתף באירועים נקודתיים אמנע מסיבות ידועות אבל משהו שטיפה מפריע למנוחתי, הנכד היה אצלי ברצף לא מעט וכפי הנראה נקשר. אני סבתא מפנקת ולא רק את הנכדים אלא גם את ילדיי וכלותיי ובניי ובכלל. קייטנה של ממש והשקעה לא מעטה עשתה את שלה והבעת אהבה כנה ומתוקה התקבלה באושר רב. כשהימים חזרו לשיגרה כלתי המתינה למטה ואני הוצאתי את הנכד שהחליט שבא לו לבוא אליי. בדרך כלל אימו מאפשרת ואני לוקחת אבל לא יכולתי כי הייתה לי פגישה במקום לא קרוב. הוא בכה ואימו הסבירה שהיא הולכת לסבתא השניה, אימה. הילד בכה בכי תמרורים שהוא לא רוצה לסבתא השניה אלא אליי הביתה. ניסיתי יחד עם האימא להסביר שיש עוד סבתא והיא מתגעגעת ולבטח מחכה וכולי אבל לא עזר. הרגשתי שכלתי קצת נפגעה (או אולי נדמה היה לי) אבל הייתה מאופקת וכשראיתי שפניה נפלו ניסיתי להסביר שהוא ילד ומרגיש עדין באוירה של הכיף. היא אמרה שהיא מבינה והיא כועסת עליו לא משום שהוא רוצה אליי אלא משום שהוא מתעקש. היה לי ממש קשה לראות איך האימא לא מצליחה להרגיע והילד בוכה כי לא בא לו לרדת אצל הסבתא של האימא (זה היה חד פעמי אני בטוחה שהוא אוהב אותה לא פחות אבל אולי נצר את החוויות הכייפיות שהיו לו איתי כשהצד שלה לא יכל לשמור כלל) חזרתי הביתה בהרגשה של אי נוחות. הבן שלי דיבר איתי והבנתי שידעה אותו על כך. שאלתי אותו והוא אמר שהכל בסדר (כמו שתמיד עונה) אבל לי יש הרגשה לא טובה.
או שאני סתם מרגישה רע כי אלה תחושותיי בלבד.
או שזה טבעי (גם אני אולי הייתי מקנאה אם הילד רוצה את הסבתא של האבא. אולי...לא קרה לי) ואין מה לעשות ולהניח לזה
או שהחשש שלי שעכשיו כשהחופש נגמר, הם פחות צריכים, כל עוד אפשר יורחקו הנכדים כמקודם. (כן, כמקודם כי היו תקופות שאם לא היו צריכים הייתי צריכה להתחנן לראות את הנכדים)..
האם להתעלם ולראות איך ...?
להעלות בפניה את הנושא?
להמשיך להציע כשאני יכולה ומתגעגעת (מקווה שלא תתברר אמת אחרת מלבד דמיון פורה שלי)
תודה למביעים ומציעים וחג שמח
אשמח להרגעה או עצה או הארה.
הכל בסדר תקופה ארוכה. באמת תודה לאל. הם מכבדים ומצוין (היה המון קושי בהתחלה) ואני מכבדת ככל שאני יכולה ועוזרת לא מעט גם מעבר ליכולותיי למרות שהם גרים ליד הוריה ובאמת אין לי בעיה כל עוד וזה רק כוחות וחשקים ולא מתנגש עם פגישות ועבודה או לימודים. הם מכבדים כאמור ומרגישה אף שינוי חיובי מאוד. למרות שמתחשק לי לשתף באירועים נקודתיים אמנע מסיבות ידועות אבל משהו שטיפה מפריע למנוחתי, הנכד היה אצלי ברצף לא מעט וכפי הנראה נקשר. אני סבתא מפנקת ולא רק את הנכדים אלא גם את ילדיי וכלותיי ובניי ובכלל. קייטנה של ממש והשקעה לא מעטה עשתה את שלה והבעת אהבה כנה ומתוקה התקבלה באושר רב. כשהימים חזרו לשיגרה כלתי המתינה למטה ואני הוצאתי את הנכד שהחליט שבא לו לבוא אליי. בדרך כלל אימו מאפשרת ואני לוקחת אבל לא יכולתי כי הייתה לי פגישה במקום לא קרוב. הוא בכה ואימו הסבירה שהיא הולכת לסבתא השניה, אימה. הילד בכה בכי תמרורים שהוא לא רוצה לסבתא השניה אלא אליי הביתה. ניסיתי יחד עם האימא להסביר שיש עוד סבתא והיא מתגעגעת ולבטח מחכה וכולי אבל לא עזר. הרגשתי שכלתי קצת נפגעה (או אולי נדמה היה לי) אבל הייתה מאופקת וכשראיתי שפניה נפלו ניסיתי להסביר שהוא ילד ומרגיש עדין באוירה של הכיף. היא אמרה שהיא מבינה והיא כועסת עליו לא משום שהוא רוצה אליי אלא משום שהוא מתעקש. היה לי ממש קשה לראות איך האימא לא מצליחה להרגיע והילד בוכה כי לא בא לו לרדת אצל הסבתא של האימא (זה היה חד פעמי אני בטוחה שהוא אוהב אותה לא פחות אבל אולי נצר את החוויות הכייפיות שהיו לו איתי כשהצד שלה לא יכל לשמור כלל) חזרתי הביתה בהרגשה של אי נוחות. הבן שלי דיבר איתי והבנתי שידעה אותו על כך. שאלתי אותו והוא אמר שהכל בסדר (כמו שתמיד עונה) אבל לי יש הרגשה לא טובה.
או שאני סתם מרגישה רע כי אלה תחושותיי בלבד.
או שזה טבעי (גם אני אולי הייתי מקנאה אם הילד רוצה את הסבתא של האבא. אולי...לא קרה לי) ואין מה לעשות ולהניח לזה
או שהחשש שלי שעכשיו כשהחופש נגמר, הם פחות צריכים, כל עוד אפשר יורחקו הנכדים כמקודם. (כן, כמקודם כי היו תקופות שאם לא היו צריכים הייתי צריכה להתחנן לראות את הנכדים)..
האם להתעלם ולראות איך ...?
להעלות בפניה את הנושא?
להמשיך להציע כשאני יכולה ומתגעגעת (מקווה שלא תתברר אמת אחרת מלבד דמיון פורה שלי)
תודה למביעים ומציעים וחג שמח
.