אז בן הזוג שלי חגג יומולדת ואנחנו חגגנו יום נישואים בצמוד

[הפוך עם ראש כפול]

אז בן הזוג שלי חגג יומולדת ואנחנו חגגנו יום נישואים בצמוד לכבוד המאורע, וככל שנה, באה אלינו חמותי כדי לאחל לו מזל טוב. על הדרך - וזו פעם ראשונה ב17 שנים, לא יודעת מה קרה לה - היא הביאה לנו (בעצם לי. הגדירה אותה כספציפית בשבילי) מתנה ליום הנישואים. משהו ששמים בבית. ועוד הכריזה בקולי קולות ובצחוק גדול ש"אין פתק החלפה. הם לא נותנים פתקי החלפה". צחקתי יחד איתה.
אחרי שהלכה פתחנו את המתנה. אוף. כל כך מכוער וכל כך לא לטעמי, וגם לא לטעם בן הזוג לצורך העניין. ומה אני אמורה לעשות עם זה עכשיו?! היא הרי תצפה לראות את זה איפשהו בבית, ואין מצב שאני מוכנה לתלות את זה בסלון או בכל מקום שמישהו יראה את זה.
אבל יותר חשוב מזה - למה? למה היא עשתה את זה? למה?
מחרפן אותי שמביאים לי דברים שאני אמורה לשים בבית, שהם לא לטעמי בשום דרך, ושגם אין לי שום אפשרות להחליף!
לא מצליחה להבין. סוג של פסיב-אגרסיב? סוג של אגרסיב-אגרסיב? סתם חוסר מודעות? טפשות? לא מבינה את זה. ובכלל לא מבינה מה נפל עליה פתאום שהחליטה שהיא צריכה לתת מתנה ליום הנישואים אחרי שמעולם לא חשבה שצריך (וגם אני מעולם לא חשבתי שהיא צריכה תכלס).
אז לאן ממשיכים מכאן?

 

[mykal]

דעתי,
כיון שלא תצליחי לחנך/לשנות אותה--אז תחליטי שלא קרה כלום.
שימי את המתנה באיזה מקום צדדי, כדי שאם תרצה לראות תראי לה איפה.
ואם תשאל למה שם? פשוט כי זה מתאים לשם.
לא שוה להתרגז. לא כדאי לדבר.
מסכנה רצתה לשמח--ואיננה ודעת איך.

 

[oneofus]

במרפסת ואחרי כמה חודשים במחסן

 

[עדיקים]

מזל טוב כפול

כשההורים של האיש באים להתארח לפעמים הם ממחזרים מתנות שקיבלו לרוב ממש מכוערות לטעמי. אני שמה בארון המטבח למעלה ואחת לכמה זמן מסדרת וזורקת.
מעדיפה ושמחה שבפעמים האחרונות הביאו עוגיות/שוקולד מריר. מעדיפה מתנה קטנטונת ממשהו שלא יהיה אצלי בשימוש.
לא הייתי תולה את זה כן שומרת בארון כדי שאם תחפש לא יקרה שתפגע שזרקתם. אחרי תקופה שנראה לך אפשרי תזרקי.

 

[גולש ירוק]

בביקור הבא של הגבירה תניחי את המיצג במקום סביר (לא בולט)...
ולאחר מכן... קורה שדברים נופלים/ נשברים...

 

[הפוך עם ראש כפול]

במיוחד כשזה משהו שמיועד לתלייה

 

[הפוך עם ראש כפול]

תודה לכולם. זה אכן בגדול מה שהתכוונתי לעשות - לתלות באיזו
פינה צדדית במרפסת החיצונית של הבית. אם יהיה לי מזל וזה ייפול (מהרוח!) ויישבר, לא אבכה. ואם לא יהיה לי מזל, עוד כמה חודשים/שנים/כשיימאס לי סופית, אזרוק בעצמי וזהו.
סתם לא הבנתי מה בדיוק עבר לה בראש ולמה היא חושבת שזה ממש ממש מצחיק להביא מתנה בלי פתק החלפה ועוד להכריז על זה בקולי קולות.

 

[הייתיאביבקיץ]

יש אנשים שפשוט לא קולטים שהטעם שלהם הוא לא בהכרח היחיד
יש אנשים שבאמת ובאמת חושבים שאם משהו מוצא חן בעיניהם - אז כולם חושבים ככה.

חוסר מודעות, ילדותיות

כמו שילד מביא תמונה ובטוח שתשימי אותה על המקרר. בכלל לא עוברת לו בראש המחשבה שאולי את לא תאהבי את הציור.

 

[החתולית]

בעיה מוכרת
אצל אנשים רבים. יש מי שמביאים מתנה, ולא ממש נותנים דעתם על מקבלי המתנה. הם בוחרים משהו שמוצא חן בעיניהם, משהו שהם צריכים, משהו שהם יהנו ממנו.
&nbsp
מצד אחד נחמד שהחליטה לתת לכם מתנה. מצד שני, נראה שלא ממש חשוב לה שתהנו ממנה. שימי בארון ושכחי ממנה.

 

[הפוך עם ראש כפול]

כן... זה מאוד מתחבר לאופי שלה בכללי

כשנפגשים, היא איכשהו תמיד תעדיף לספר על משהו שקרה לה בעבודה לפני 30 שנה ולא לשאול אותי או את הבן שלה מה חדש בעבודה שלנו *היום*. ואם חס וחלילה נעז לספר על משהו שקורה לנו *היום* היא תקטע אותנו תוך דקה וחצי כדי לספר שוב על דברים שקרו לה לפני 30 שנה... איכשהו ראיית האחר היא לא הצד החזק שלה. בלשון המעטה.

 

[פרפרי אהבה]

לצערי מוכר...
בגלל זה אני אוהבת את השיטה האמריקאית עם הוויש ליסט והריג'סטרי וככה קונים מה שאנחנו באמת רוצים

&nbsp
במצב דומה שמתי את זה במקום שכוח אל שאני לא רואה אבל קל להוציא אם האדם שהביא שואל לגבי זה ועם הזמן דואגת לשבור "בטעות".

 

[sweetdreams]

מה זה משנה למה? למה את לא יכולה פשוט לא להשתמש בזה?
חחח בחיי שאני לא מבינה פה את חלק מהתגובות. אולי אני מפספסת משהו בסיסי ביחסים עם אנשים, למה זה יותר פשוט ״לשבור בטעות״, או להחביא באיזו פינה, או לנסות להבין את נסתרי מחשבותיה, במקום להיות כנה וישירה בעצמך, להודות לה על המתנה, ולבחור שלא להשתמש בה מסיבותייך שלך?

 

[הפוך עם ראש כפול]

היא לא קנתה כלי שימושי. היא הביאה משהו לקישוט הבית
בעיניי ובעיני בני זוגי מכוער עד מאוד.
הודיתי לה על המתנה ואין לי ספק שבביקורה הבא כאן היא תחפש לראות איפה תלינו את הקישוט שהביאה.
לא היה עולה בדעתי מעולם להביא למישהו משהו לקישוט הבית (או למעשה כלי מטבח או כל מתנה שהיא!) בלי פתק החלפה, כי לו הייתי רוצה שייהנה מהמתנה, הייתי מעלה בדעתי את האפשרות הקלושה וההזויה שטעמי לא כטעם מקבל המתנה, ולכן הייתי מעמידה לרשותו את האפשרות ההגיונית להחליף את מה שקניתי, כדי שבאמת יוכל ליהנות ממנה.
כנראה שזה לא עמד בראש סדר העדיפויות שלה, ויותר היה חשוב ש*היא* תביא מתנה. פחות היה חשוב שאנחנו נהנה ממנה.

 

[החתולית]

לדעתי לגיטימי להגיד שהקישוט לא מתאים לבית
לעיצוב שלכם, לרהיטים, לצבעים וכו'.

 

[הפוך עם ראש כפול]

אין מצב. באותו רגע הוחרמתי

על דברים הרבה פחות "מעליבים" מזה עשו לי פרצופים במשך שבועות.....

 

[sweetdreams]

אז מה אם היא תצפה?
קודם כל, את מדברת באופן היפוטתי על משהו שעוד לא קרה, גם אם את מעריכה שסביר שיקרה.
כל עוד היא לא שואלת אותך, את לא צריכה לספר לה כלום לגבי כוונותיך לא לתלות את הקישוט. ואם היא כן שואלת, אפשר לומר בכנות ובפשטות "לא מצאנו לזה שימוש מכיוון וזה לא תואם את הטעם שלנו", וזה הכל. זה עד כדי כך פשוט.
אני בכנות לא מבינה איך האופציה הזאת נשמעת יותר בעייתית/מעליבה/מתריסה לעומת לשבור "בטעות" את החפץ, לשקר ולהתמרמר על העניין בסתר.
אם היא תעלב ותבחר "להחרים" אותך, זה עניין שלה. למה היא מעמידה אותך מלכתחילה במצב הזה, זה גם כן עניין שלה. אל תסתכלי עליה, ותסתכלי על עצמך.
אם מתאים לך להתנהל בצורה כזאת גם את, ושאנשים אחרים יתהו גם לגביך מה חשבת לעצמך באי אילו סיטואציות, כי מעשייך לא תואמים עם כוונותיך, אז על הכיפאק, לכי עם העצות האחרות.
אבל אם את רואה את ההתנהגות הזאת כפסולה, אז אני לא מבינה למה את בוחרת לפעול בדרך כזו, ולא בדרך כנה ופשוטה יותר.

 

[הפוך עם ראש כפול]

קודם כל, עכשיו קלטתי שקראתי לא נכון את ההודעה הקודמת שלך

פספסתי את ה"לא להשתמש בזה". אופסי

דבר שני - התרחיש הוא ממש לא היפותטי. אני הרי מכירה אותה 22 שנים. אני יודעת בדיוק מי היא ואיך היא. מניסיון עבר עשיר, הרבה יותר קל - לא רק לי, בעיקר לבן זוגי - לתלות את זה באיזו פינה נידחת במרפסת, שלא תפריע לנו בעיניים יותר מדי, מאשר להתמודד עם ההיעלבויות שלה. היא גם ממש לא הבנאדם להגיד לו "סליחה, תודה רבה על המחשבה אבל זה לא לטעמי". מבחינתה זו סכין בגב, לא פחות.
כשזה לא עניין עקרוני - כמו חינוך הילדים או משהו שעומד בניגוד גמור להשקפת עולמי - אלא משהו שולי וחסר חשיבות כמו השטות הזו שהיא הביאה, הרבה יותר קל לכולנו לרצות אותה ולגמור עם זה.
תראי, זה קרה בשבת. התמרמרתי 10 דקות, קיטרנו יחד אני ובן זוגי, קיטרתי כאן ונגמר הסיפור. זה לא שמאז שלושה ימים ברצף אני ממורמרת. כרגע זה גם זרוק לו באיזו פינה בבית, נגיע לזה כשנגיע לזה, ומן הסתם אנחנו אנשים עסוקים ויש לנו עוד אי אלו עניינים דחופים יותר על סדר היום...

 

[Lhuna1]

הרבה מאוד אנשים יעלבו מהאמירה שמשהו שהם קנו במתנה
"לא תואם את הטעם" של המקבל.
אם את בכנות לא יודעת את זה את כנראה לא פגשת מספיק אנשים

(למזלך אולי).
לשבור "בטעות" ולהתמרמר בשקט זה לא מעליב, כי אי אפשר להעלב ממשהו שלא יודעים.
&nbsp

 

[sweetdreams]

כאמור, הכל תלוי אם סגנון ההתנהלות הזה נראה לך הולם או לא
ואם את רוצה את סוג המשחקים האלה בחייך או לא. כי בעיניי, כל הנימוס המאולץ הזה של לא להגיד מה באמת רוצים, ללכת על ביצים, ולשחק משחקים, מוביל בדיוק למצבים כאלו שבהם קונים לך דברים שאת לא רוצה, יניחו בשמך דברים, וכדומה. וזה גם מה שמוביל להעלבויות מיותרות, ולכך שאף אחד אף פעם לא אומר את דעתו, כי זה נחשב משום מה למעליב.

אני לא מוצאת שומדבר מעליב בלהסביר את המציאות כמו שהיא, בצורה ברורה ומנומסת, ובלי דרמות מיותרות. אם את לא מציגה את זה בתור ביג דיל ומשהו דרמטי, אז סביר שהצד השני לא יקבל את זה ככה. ואם הוא כן, אז נו, יש גבול כמה אפשר לשלוט בהתנהגות של אנשים אחרים, אבל מזל שאפשר עדיין לשלוט בהתנהגות שלנו עצמנו.

 

[הפוך עם ראש כפול]

ובדיוק כאן החוכמה איפה כן לשקר שקרים לבנים ולחייך בנימוס
ואיפה לא.
כשזה מגיע לעניינים בעלי חשיבות ומהות - חינוך הילדים, לדוגמא - לעולם לא תמצאי אותי מחייכת בנימוס ושותקת. אבל אני בוחרת במודע שלא להיכנס לדרמות האלו (כי ככה היא ואותה אני כבר לא אשנה) כשזה על דברים שוליים וטפלים כמו שטות שהיא קנתה.
אז באותו רגע התעצבנתי כי באמת שלא הצלחתי להבין למה להגיע עם מתנה ולהכריז בקול גדול ותוך כדי צחוקים שאין פתק החלפה, אבל עשר דקות אחרי שהיא הלכה שמתי את זה באיזה פינה בבית ושכחתי מזה.
יש אנשים שיתעקשו מכל דבר לעשות דרמה, והיא כזו. למען השקט הנפשי של בן זוגי, אנחנו בוחרים שלא תמיד לומר אמת ולחייך בנימוס כשמדובר בזוטות. זאת בדיוק השליטה בהתנהגות שלנו עצמנו, שעליה דברת.