מניחה פה טקסט שרץ ברשת בעקבות הטקסט הקודם

yeshpitaron

New member
מניחה פה טקסט שרץ ברשת בעקבות הטקסט הקודם

אינני יודעת מי כתבה את זה.
"שלום משפחה. הפעם אני רוצה לכתוב משהו מנקודת מבט של חמות שעדיין לא ממש זקנה אבל תשו כוחותיה לעשות ולתת כל הזמן. מותר לי לומר, שגידלתי 5 ילדים לתפארת, ניהלתי קריירה ענפה, טיפחתי בית למופת ועכדשיו אני לא מרגישה חייבת למישהו משהו, אפילו לא לילדיי.
מותר לי להיות אגואיסטית ואם לא בא לי לטפל בנכדיי לומר לא. מותר לי לצאת עם חברה לבית קפה ולא לענות לך לטלפון כלתי היקרה, למה רק לך מותר לסנן אותי?
מותר לי להגיד לכם שביום שישי תש כוחי ותאכלו בביתכם כי פתאום לא בא לי לבשל לכולכם. אני חייבת רק לעצמי עכשיו וכל עוד אני מרגישה טוב, אני רוצה לחיות את החיים במלואם וליהנות. למה? כי מותר לי וכי הרווחתי את זה ביושר ואני את שלי עשיתי על הצד המקסימלי.

אתן כלות מקסימות, אבל אתן מרגישות שזה שאני סבתא זה אומר שאני צריכה לקחת את הילדים מהגן כשאתן לא יכולות, שאני צריכה לבשל כל יום שישי ארוחה, לארח כל חג שמתחשק לכן או אין לכן אפשרות לעשות בצד שלכן ועשיתי זאת לא מעט אבל אף אחת לא חושבת שעשיתי מספיק. נכון, אני עצמאית, יש לי רכב ואני נוהגת. אני צעירה ועדיין יכולה לעשות הכל ויש לי מרץ יותר מלכל בחורה צעירה בת 20 אבל אני מעדיפה להוציא את המרץ הזה על ריקודי עם למשל, טיול רגלי או נסיעה באופניים.
נכון, יש לי המון זמן פנוי כי אני כבר לא עובדת אבל אומר שאני מנצלת אותו כפי שבא לי-אם בא לי אני יכולה לנסוע לחו"ל, למוזיאון בדאון טאון, או סתם לשכב על הספה ולקרא ספר. אני לא חייבת לעמוד לרשותכם 24/7. יש לי חיים משלי.

ולמה אני מפרסמת את הפוסט הזה ברשותה של תמארי כמובן? כי הדור שלכם הוא "דור המגיע לי" ואני רוצה לשים את הדברים על השולחן. לנו מגיע עכשיו שקט ושלווה. כל החיים דאגנו, עבדנו קשה, עשינו בשבילכם. עכשיו אתם ברשות עצמכם ויש לכם משפחה משלכם. אז תנו לנו ליהנות מהחיים ושחררו אותנו מהקיטורים שלכם. גם אנחנו היינו שם ולא הייתה לנו עזרה וראה זה פלא, גדלתם למופת.

נסו לשים את עצמכם במקומנו, היום סבא וסבתא הם צעירים יותר, תוססים, שמחים ואוהבים את החיים שלהם כפי שהם.
הם גמרו את חובותיהם למשפחה! כעת, אם הם רוצים לעשות משהו אתם צריכים להודות על זה ולברך על זה. זה ממש לא מובן מאליו.

ובנים יקרים שלנו-אם יש לכם משהו להגיד לנו, תגידו את זה. אל תשלחו את הכלה להגיד לנו כי גידלנו אתכם להיות גברים עם חוט שידרה. תתמודדו עם כל אי נוחות ותדעו לבוא ולהגיד דברים. אנחנו לא מגידי עתידות ולא יודעים מה אתם חושבים או רוצים אם אתם לא אומרים.
נעלבתם ממשהו? דברו, ולא תשלקו ואל תבואו בטענות.

הנכדים שלנו הם אהבת חיינו ואנחנו אוהבים אותםכל כך גם כי אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לבוא, לנשק ולחבק, להשתולל ולשחק אבל כשבא לנו אנחנו יכולים ללכת. אנחנו לא אחראים עליהם אלא אתם.
רציתם 4 ילדים אחד אחרי השני? יופי. תטפלו בהם. קשה לכם? תחשבו על זה לפני כן!!! אני לא חייבת לשמור עליהם או לטפל בהם כשלא בא לי או להיות איתם כשהם חולים, לא מתחשק לי להדבק, אני עם כל המרץ שלי, בעניין הזה אינני בת 16 אחרי הכל.
קחו אחריות על החיים שלכם, תנו לנו לחיות בנחת ושלווה אחרי שגידלנו אתכם, שמחנו עבורכם ועשינו למענכם והכוח הנותר אם נותר, אנחנו רוצים לעצמנו. לא חייבים כלום!

דיעה אישית:
לטעמי קצת מוקצן אבל יש הרבה מהאמת ומהתחושות שלי ושל חברותיי הסבתות.
 

נומלה

New member
נשבר לי

והייתי רוצה לומר משהו בעניין המגיע לי משני הצדדים. אני נגד ניצול סבים וסבתות מכל סוג שהוא. אבל כל פעם מגיע מישהו (או מישהי) שחושב שהכל שחור או לבן. אז לא. אז יש כמה נקודות שלא ממש קשורות אחת לשנייה.
1. נכון ש"מגיע לסבתא" המון זמן פנוי לנצלו כראות עיניה אבל יש ענין של ערבות הדדית במשפחה. ועזרה במקרי לחץ היא חלק מהענין הזה (כן צריך לברור מתי זה ממש ומתי זה לא ממש אבל לא זאת הנקודה פה). יום אחד יגיע (או עלול להגיע) שבו גם סבתא תצטרך עזרה. קטיעת ענף ה"עזרה הדדית במשפחה" עלולה לגרום גם לצעירים לרצות לתת כתף.
2. מי שחושבת (או חושב) שקשר עם נכדים בונים בלתת להם ממתקים בלי להשקיע בהם. טועה. וזה בכלל לא קשור למה ההורים שלהם רוצים או צריכים.
3. קטנה בינתי להבין את ההשוואה בין בילוי בבית קפה ובילוי עם נכדים. ועל זה כבר אמר הנסיך הקטן למוכר הגלולות המרוות: "אילו היו לי 53 דקות פנויות הייתי הולך לי בנחת אל המעיין." באמת? להיות קצת עם הנכדים זה מה שמפריע לך ללכת לבית קפה פעם בשבוע?
4. רוב האנשים שאני מכירה אוכלים בשישי אצל ההורים יותר בשביל ההורים מאשר כדי לא לבשל, אבל אולי המדגם שלי מוטה.
5. (ואחרון) למה הסבתא הזו מפרסמת פוסטים ולא מדברת עם הילדים שלה על תכניות ולוחות זמנים שמתאימים לכולם? ממי היא פוחדת? מהילדים שלה שהיא גידלה וחינכה?
 

yeshpitaron

New member
כמו שכתבתי, זה קצת מוקצן לטעמי ואת צודקת, זה לא

שחור לבן ולא כל הכלות דומות כפי שלא כל החמיות דומות אבל כל אדם כותב מנסיונו האישי כפי שכתבה הגברת שאינני יודעת מי היא. עם רוב הדברים מודה הזדהיתי. חלקם נראו מוגזמים אבל גם מכירה אישית מקרים דומים ויש בהחלט נצלנים (כנ"ל חמיות לא חיוביות).

הכותבת כתבה אולי מנסיונה האישי או צברה סיפורים והחליטה לעשות את המעשה.

מציינת שהתייחסתי לפוסט וכפי שכתבתי מוקצן לטעמי אבל יש בו חלקים שהזדהיתי אבל אני לא כותבת עליי :)
 
לא הבנתי למה היא כותבת את זה ברשת

אני הייתי מאד נפגעת אם אמא שלי היתה רוצה לאמר לי דברים כאלה, ובמקום לדבר איתי ישירות היתה מפרסמת את זה.

היא גם כותבת כאילו הבנים נפגעו ממנה ואומרת להם לבוא לדבר איתה... נראה לי שהבנים למדו בבית את הקטע הזה של לא לדבר ישירות...
 

yeshpitaron

New member
אינני יודעת, אולי כותבת אנונימית שחלק ממה שכתבה

לא שייך אליה או פרי דמיונה...
 
מסכימה שזה מוקצן, אפילו מאוד

ונשמע שיש בינה לבין הכלה המון טינה לגבי זה ו/או בכלל.
&nbsp
אני מבינה את שני הצדדים וחושבת שכן צריך לעזור אבל במידה וכמה שנכון ומתאים לשני הצדדים.
 

mykal

New member
מוכרחה לומר שעצוב לקרא,

סבתא שמרגישה "מנוצלת" בכך שהיא מארחת את משפחתה
ושומרת/מטפלת/מוציאה מהגן/מעון/בי"ס נכדים,
ולזה היא קוראת שאין לה חיים--
היא בעיני אישה אומללה מאוד.

אם אני נוחלת אושר זה בקשר הטוב שלי עם ילדי--
כלותי וחתני.
אם אני נוחלת אושר זה בקשר הטוב שלי עם נכדי.
חיתנתי נכדה לפני חודשים--נסעתי איתה לבחירת שמלה,
הייתי איתהבבחירת תכשיטים,
השבוע היא תגיע "לקורס בישול" אצלי,
איזה כיף.

אהה ויש לי חיים--אני יושבת עם חברות בבית קפה,
אני מטילת לפעמים עם הילדים והנכדים--לפעמים לבד.
השתתפתי הקיץ בכנסים, עברתי ניתוח ועזרתי עם הנכדים,
אף אחד לא יכעס עלי, אם אדחה עזרה מסוימת בפעם שלא נוח לי,
יתקבל בהבנה ובאהבה.

מסכנה הסבתא שכתבה את הפוסט ההוא.
אישית אני מרחמת עליה.
 

yeshpitaron

New member
את יודעת שניצול זה עניין של הרגשה

הוא שונה מאחת לאחרת...
&nbsp
הכל עניין של מינון וצורך או רצון של שני הצדדים. כשזה יותר מידי יש עייפות החומר וכשאין פידבק אז בכלל אין חשק וכשאתה או את מרגישים נתינה אין סופית ולא משנה למה ולא משנה כמה תאהב אבל כשיש לך צורך ואין מענה, אתה עלול לבעוט כי אתה מבין שזה ניצול.
&nbsp
אם תבקשי לראות נכדים כי בא לך ומתחשק לך לבלות אתם ולהתפנק אתם לשעה או יום של כיף ומסרבים בתוקף ממשי כאילו פשע היה בפיך אבל כשצריכים אותך פתאום הכל בסדר, תרגישי מנוצלת גם אם נשמתך יוצאת אל נכדייך והם כל עולמך.
&nbsp
לא משנה כמה תתני מהלב כשאת מצפה לא יותר מידי, צפייה אנושית, קטנה משהו שיעשה טוב לכל צד אבל יש התנגדות, את לוקחת צעד אחורה ומנסה להפנים שאם את לא לעצמך, איש לא יהיה אתך...
&nbsp
כותבת הפוסט הגזימה קצת אבל אולי לקטה אולי התאהבה בפרסום ובכתיבה אבל יש במה שכתבה חלקים שהזדהיתי אני וחלק מחברותיי...
&nbsp
 

mykal

New member
ההרגשה היא

תוצר של הרבה דברים--כמו, מה הרגלת,
מהי נקודת התצפית שלך על מצבים,
ואני רואה בעצמי גם כאמא וגם כחמות המבוגר האחראי על מערכת היחסים--
אני פותחת בדיבור על התנהלות באופן לא פוגעני,
אני מקשיבה לאוירה ותוחמת את הגבולות,
וגם אם לפעמים זה יותר מידי, ניתן לשנות בצורה נוחה.
כן ואני בהחלט מוכנה גם קצת להרחיק בשבילם, כי זה שלי ואני אוהבת,
והאהבה לא קוראת בשמות של ניצול.
ואני מאמינה שזה מקרין גם על מי שבסביבתי.על ילדי וכלותי וחתני.
ומאמינה שבסופו של דבר זה חוזר אלינו.
אבל זו אני והסבתא ההיא-- תבחר להתרחק ולהרחיק,
בבוא היום היא גם "תשלם את המחיר".
 

yeshpitaron

New member
יתכן שנתנה עד שנשבר לה כי לא קבלה חזרה אפילו

לא יחס או שנהגו בה איפה ואיפה. אולי גם כשהייתה צריכה לא שעו לבקשותיה ואולי תש כוחה ונתנה כמעט הכל כשהייתה צעירה כדי לסדר ולחנך ולהקים משפחה לתפארת שתקום על רגליה (לרוב., לרוב. אין דבר כזה להתנזר מלעזור לחלוטין) בכל מובן (והיא נתנה עד כדי ביטול עצמי) ומוצאת את עצמה בתוך זה כמו סחרחרת שלא נגמרת.
כיף לעזור לאוהבים אבל כשזה חד צדדי או כשזה מוגזם על חשבון חיים זה לא כיף.
&nbsp
ובלי קשר כשאתה מתבגר ומרגיש שנתת מספיק ומגיע לך לנוח קצת מכל סיבה שהיא, מותר.
&nbsp
 

mykal

New member
אף אחד לא הגיב על מותר ואסור,

אבל מה שאת מעלה כאן זה לא כן או לא עוזרים,
זה שיקוף של מערכת יחסים מעוותת.
אז זה לא קשור בסבתאות, זה קשור לאישיות של הנוגעים בדבר.
זה יכול להיות בזוגיות, זה יכול להיות מול הילדים הרוקים,
זה יכול לקרות בין חברות טובות.
סבתא יכולה למנן את העזרה, בכלל לא ברור שכל זוג נשוי זקוק לה.
סבתא יכולהלבלות ולהנות ולהתארגן.
אבל גם להיות סבתא עוזרת וכל היום "סופרת" את המאמץ,
או כל היום מקטרת על מה שעושה. היא אשה לא נעימה.

אני יכולה לומר--שאני עוזרת המון, חלק בגלל מציאות לא טובה בכלל,
וחלק כי זה כיף לי, ואני מצליחה לצאת לבלות, הייתי רק הקיץ בשני כנסים,
אני עושה לעצמי המון ונהנית מהפנסיה, ולא רואה בעזרה לילדים שום
ניצול, ולא עונש נהנית מכל רגע---והנכדים אוהבים ונהנים להיות כאן.
 

yeshpitaron

New member
סליחה לא ראיתי את התגובה כשקראתי את

הפוסט שפרסמה הסכמתי עם כמה דברים (רובם מודה) אבל היו דברים שחשתי אי נוחות או הגזמה.
יתכן שהתמקדה במערכת יחסים בין חמות לכלה מסיבה כלשהי אבל כן, זה יכול להיות בכל מערכת יחסים...
&nbsp
לא פעם אגב לפני שהייתי חמות שמעתי שחמות וחמים (גם הורים) מצהירים שזהו, שהילדים יסתדרו והם חיים עכשיו את החיים.
&nbsp
אחותי מכורה ונותנת מה שאני לא מסוגלת אפילו בדמיון והיא אוהבת את זה. יש לי חברה מדהימה שהחליטה לחיות כמו שכתבה כותבת הפוסט. והיא עושה את זה והילדים שלה מסתדרים. לא אומר שלא תפנה את הזמן כשממש צריכים והיא יכולה אבל לא להיות 24/7. גם לסבתא שלא עשתה בחייה ומרגישה שעכשיו אין לה מחוייבות ושחרור מותר.
&nbsp
 

RossieL

Active member
ה xxx של

נשים רבות מאד חיו את מרבית חייהן בתור ה xxxx של-
הבת של;
האחות של;
אשתו של;
האמא של;
הן די איבדו את זהותן וחיו בצילם של מי שהן היו "שלו",
והן חיו עם עם זה בשלום, אולי מטעמי נוחות, כי לא הכירו חיים אחרים [אימותיהן היו כאלו] ואולי כי כך נדרשו.
ואז, בהגיען למעמד הסבתא, אוי ואבוי, חלקן "הרימו ראש" והעזו להביע את ה"אני",
התדהמה עמוקה,
חוסר פרגון ואפילו זלזול בנשים הללו.
אז יסלחו לי כל הסבתות שחושבות שהכותבת היא חצופה, אני מצדיעה לה.
כל הכבוד שסופסופ היא בוחרת בעצמה את החיים שלה ולא עוד ה xxx של.
עכשיו, אחרי שהילדים בגרו והם עומדים בזכות עצמם,
ואין חובות והכלכלה, טפו טפו, לא רעה,
עכשיו זמנה של הסבתא להתחיל לחיות.
ולחיות זה לא לגדל את הנכדים אלא לתת לעצמה להתבגר ולהזדקן בכייף!
לבוא לראות את הנכדים כשבא לה!
לפנק כשמתאים לה!
ולהגיד 'לא' כשיש לה תכניות אחרות.
חסל סדר ביטול עצמי!
 

yeshpitaron

New member
האמת שאני מסכימה עם מה שכתבת (אולי הכותבת .

קצת הקצינה את התיאור של הדברים כפי שכתבתי לעיל אבל יש לא מעט נשים שאני מכירה שמתחברות לאשר כתבה, או לפחות לחלק מזה.
 

mykal

New member
כמה דברים לא ברורים לי.

1)למה עזרה היא ביטול עצמי?
2)למה לא ניתן גם להנות ולהלות וגם לעזור? נראה לי שאשה בוגרת,
שהיא סבתא יכולה לעמוד בארגון זמנים, ולתאם.
לשוחח בנחת עם אלה שהיא מיטיבה איתם.
3)מתי ואיפה מתנהל שיח בינה לביניהם כדי שכולם יצאו נשכרים.
4)ואם אני הבת/כלה/בן/חתן/ --אבוא כשיתחשק לי לראות את הנכדים
והם יאפשרו לי בכל זמן להכנס לנשק ולעוף? או להגיש לי כוס שתיה?
זה כן הגיוני?

מצטערת מערכת יחסים חולנית כועסת, לא נעימה אפשר לבנות,
גם ההפך, אפשר אם רק רוצים--לבנות מערכת יחסים נעימה, מכילה,
מהנה ומספקת לכל הצדדים---רק צריך לרצות ולהיות גלויי לב.
 

yeshpitaron

New member
עזרה אינה ביטול עצמי אלא אם מנצלים אותה או

באה על חשבון כבודך ורצונותייך. או אם אינה הדדית.
&nbsp
יש אנשים שלא מבינים זאת. מצדם תני מה שאנחנו צריכים וכשצריכים (כי את אוהבת את הנכדים, הבעל, חלשה, אוהבת לעזור או מכל סיבה אחרת) ועכשיו לכי. "הגברת עשתה את שלה ועכשיו שתקפוץ". כן, כן מכירה מקרוב אנשים כאלה. ממש מקרוב ולא פעם.
&nbsp
לא תמיד שיח עוזר. אני בעניין הזה אעיד על עצמי, שיח בכל דרך וצורה ולא עוזר. כרגע נותנת מעצמי ככל שמבקשים וצריכים ויכולה אבל ברגע אחד מעוות נוסף הסבלנות שלי עלולה לקרוס בינתיים הכל בסדר וכוחותיי במותניי ואני לא הנושא אז נמענת ועוצרת כאן...
&nbsp
לא, זה לא הגיוני אם זה לא במינון הנכון כלומר, אם זה קורה לעתים יופי. אם זה רק זה אינני מסכימה אבל גם הפוך לא הוגן. רק לעזור ולקבוע מתי לבוא ומתי לנשק ומתי לקנות ולתת וגם מעולם לא להזמין למשל גם אם מתבקש בסיטואציות מסויימות וגם כשהנכדים מתחננים שתבואי ומתחמקים באלגנטיות כשהסבתא מזומנה בכל רגע נתון כי הם צריכים והיא אוהבת ועושה.
&nbsp
אני לא מאמינה שהסבתא שכתבה את הפוסט מתכוונת לכך שלא תתן דבר מעצמה היא פשוט הרגישה כפי הנראה שהשקיעה לא מעט והקדישה המון עד כדי האפלת חייה ובטלה את עצמה כדי שילדיה יצליחו ועזרה ככל שיכלה וכעת (אולי לבד בלי עזרה..), שכולם בוגרים וחזקים ומסודרים, רוצה לא להרגיש את המחויבות שמצפים ממנה.
&nbsp
אני לא רוצה להיות יפת נפש אבל לא תמיד אפשר לגשר פערים ורצונות. לא רק בין חמות לכלה אבל בוודאי שגם ביניהן.
 

mykal

New member
אתיחס למה שכתבת כאן,

לדבריך כאן--"לא תמיד שיח עוזר. אני בעניין הזה אעיד על עצמי, שיח בכל דרך וצורה ולא עוזר. כרגע נותנת מעצמי ככל שמבקשים וצריכים ויכולה אבל ברגע אחד מעוות נוסף הסבלנות שלי עלולה לקרוס בינתיים הכל בסדר וכוחותיי במותניי ואני לא הנושא אז נמענת ועוצרת כאן"--
זה מתכון מעולה למריבה, לפיצוץ, לא מוכרחים עד כלות, ואז כשלא מצליחים ל"פרק"
אפשר לתחום גבולות, אפשר להסכים פעם ולהתנגד פעמים,
את האדם הבוגר, את יכולה להחליט, איפה כן ואיפה לא--בלי להתריס,
בחיוך, פעם בהתנצלות ופעם באמירה קורקטית.
את לא פיון בלוח השחמט--את אדם בוגר, ואפשר לבנות מערכת שתגרום גם לך להרגיש טוב בתוכה.

נראה לך שאני ומשפחתי המורחבת רואים הכל עין בעין? לא ה גם לא יכול לקרות,
אז מחפשים דרך עוקפת, ומתנהלים בה.
מעולם לא נתתי לעצמי להרגיש מנוצלת, ובד"כ אני גם אומרת הפעם אני לא כאן.
אז מה?

לפסקה אחרת--"אין הדדיות" זה הביטוי שהבן דוד שלו הוא שיויון--
אין הדדיות ואין שיויון, אבל יש את הגבולות שנראים לך ומתאימים לך.
אני לא מצפה מהם להבין/להתנהל/לתת/ להתיחס--כמוני, כי הם לא היו במקום שאני נמצאת ואינם יודעים מה אני רוצה/צריכה אבל מותר לומר--
בבקשה--מי יכול לעזור ב.... מי יכול להביא את...
השיח משתנה בהתאם למה שמדברים--לא ברמזים ולא בריבים אלא בנועם.
 

RossieL

Active member
החופש לבחור איזה סבתא להיות

עזרה היא לא ביטול עצמי.
אבל השתעבדות היא כן.
ולהיות שם, בשביל הנכדים והילדים, בכל רגע נתון, לנהל את החיים על פי תכניות הילדים והנכדים,זה ביטול עצמי.
ודבר נוסף וחשוב, אני לא יודעת בנות כמה הסבתות שמגיבות פה, אבל תזכרו שהיום יש סבתות מאד צעירות. בגיל 45 כבר אפשר לחוות סבתאות ראשונה.
אז, בגיל 45, כשכבר יש לסבתא עצמאות משלה, אין לה חשק והיא לא חייבת - להשתעבד שוב לתינוקות.
היא את שלה תרמה לאנושות ועכשיו, הילדים, בנים/ בנות. חתנים/ כלות, שיתמודדו.
נכון, החיים היום שונים ממה שהיו פעם והצעירים רוצים לפתח קריירה.
נהדר! בהצלחה!
רק לא "על הגב" של סבא/ סבתא.

מזכיר לי, בלי, או אולי עם, קשר, פרסומת שיש בטלויזיה על אפיקי ביטוח פנסיוני או משהו כזה. פרסומת שמרגיזה אותי נורא.
תבקשו מהמעביד לשנות לכם את אפיק השקעה כדי שבהגיעכם לגיל פנסיה תוכלו - לפנק את הנכדים.
כאילו, מה?
כשאנחנו מגיעים לגיל פנסיה נגמרים לנו החיים? למה לא "כדי שתוכלו סופסופ ליהנות מפירות עמלכם בכל השנים עד הפנסיה"???

לסיכום: סבא וסבתא הם הקצפת והדובדבנים בחיים של הילדים והנכדים, הם לא המנה העיקרית.
הם את שלהם עשו, עכשיו תורם לחיות, לטייל, להתבטל, לבזבז את כספי הירושה, בלי לתת על כך דין וחשבון לאף אחד!
 

mykal

New member
עם הכותרת שבחרת

"החופש לבחור איזו סבתא להיות" --היא מדויקת.
ועם הסיכום שלך אני גם מסכימה.

אבל על מה שכתבת ביניהם, אני בהחלט חולקת.
להיות שם בשביל הנכדים הילדים בכל רגע נתון--זו אשליה שלא קיימת במציאות,
הרי בד"כ הם לא גריםם עם הסבים והסבתות,
אז יש צורך בתיאומים, ומה הבעיה בתיאום שלא פוגע באורח חייה וברצונותיה של סבתא, למה תמיד לראות את המתנגש,

אם הסבתות היום צעירות, אזי הןגם זריזות יותר ומספיקות יותר,
אני חוזרת וכותבת בפעם המי יודע כמה--
הייתי סבתא די צעירה, עבדתי במשרה מלאה ויותר, ויש לי תחביבים ועיסוקים מעבר לעבודה, וגם היום משפרשתי ובגרתי, אני מלאת עיסוקים--
ואני סבתא ביותר ממשרה, ובהנאה גדולה, ולא--זה לא ע"ח דברים שלי,
ואם יש יחסים טובים, ואם נהנים מלהיות עם הנכדים--
אז אין שיעבוד ואין מרמור, ואין הרגשת החמצה והתור שלי לחיות
כולל את הנכדים בתוך זה.
הסבתאות מעשירה את הנפש, הסבתאות משאירה אותנו צעירים ועדכניים,
הסבתאות היא המקום שבו אתה מרגיש את ההמשכיות והתרומה שלך,
דוקא כי כבר את נטולת מחויבות כמו לילדיך.

וכל הסבתות המסכנות--ש"מפסידות" כי מישהו הכריח אותן
לעזור--ליבי ליבי עליכן.
 
למעלה