מזה זמן שיש משבר משפחתי

ברקורעם

New member
את כל כך צודקת, אני באמת יכולה למצוא את הדמיון

זה מתסכל, מעליב ואני רואה בעקבות הסיפור את הרוע שבאנשים וזה קשה.
אני חושבת שהיא רואה בי רעה שאני מעלה את זה , היות והיא באמת לא גרה קרוב ולא רואה מה שאדם בסביבה רואה, אבל זהו, עלי להשלים עם המצב. אם העלי לוקח את זה בקלות , לפחות כלפי חוץ, אני לא מבינה למה אני לא יכולה, זה קשה אבל אין ברירה , הזמן יעשה את שלו מקווה.
 
זה לא רוע, זאת הדחקה

וזה מנגנון נפשי שעוזר לאנשים לא להתפרק... יכול להיות שאחות של בעלך פוחדת לגלות שאמא שלה דמנטית ומרגישה שהיא לא תהיה מסוגלת להתמודד עם זה. לכן היא מוצאת דרך לא להתמודד - באמצעות זה שזה לא קיים...
זה טפשי ואנשים פרקטיים לא מסוגלים להבין את זה, אבל ככה זה. ולא רק זה, אלא שכל מי שמנסה לעמת אותם עם המציאות מוכרז מיד כאוייב...
וכבר משחר ההסטוריה ידוע שמי שמשלם את המחיר זה השליח...
 
מצטערת לשמוע


הייתי מתעקשת עם בעלך שילכו איתה לרופא ויבדקו את זה מקצועית כדי לראות מה קורה איתה.
אם כרגע היא לא מרגישה בטוחה איתך ובמלחמת האשמות מולך הייתי כן תופסת מרחק ממנה ופשוט מנסה כמה שיותר לתמוך בבן זוגך ובאחיו כי זה לא פשוט לעבור דבר כזה. זה הזמן שהוא הכי צריך אותך.
 

ברקורעם

New member
אני לגמרי שם לבעלי

ניסיתי להיות עבור אמו אבל אחותו לא מסוגלת לשים את טובת אמו לפנים, אז אוותר, ניסיתי.
 
אנחנו עברנו תהליך דומה...

ואצל חמותי האיבחון היה מורכב כי יש לה ברקע מחלת נפש והיה קשה להבחין למה קשורות ההתנהגויות המוזרות. אצלנו התוקפנות הופנתה בעיקר לבעלה באופן ישיר ולאחרים באופן עקיף יותר (מאחורי הגב).
בכל אופן היא אובחנה לפני כשנה והחלה טיפול תרופתי חדש באמצעות מדבקות שמשחררות את התרופה לגוף בשחרור איטי. מאז כמעט ואין החמרה. היא מתלוננת שבורחות לה מילים אבל מבחינת ההתנהגות היא די בסדר.
אולי אם תספרי לבעלך שאם זה באמת התחלה של אלצהיימר יש תרופה ויש איך לעזור, הוא יסכים לקחת אותה להיבדק.
בכל אופן צריך למצוא דרך קצת ערמומית לשכנע אותה ללכת להיבדק...
 
תקשיבי - עם כל הצער שבעניין, זאת לא אמא שלך. באמת שאת מה
שאת יכולה לעשות כבר עשית. דברת עם בעלך, דברת עם גיסתך, אמרת את מה שאת חושבת ולא הסתרת את דעותייך. הצעת עזרה. זהו. אין לך מה לעשות יותר.
לטובתך האישית, קחי כמה צעדים אחורה, גם מבחינה מעשית ובעיקר מבחינה רגשית. חבל עלייך כי זה לא שאת יכולה לעשות עוד משהו ואת נמנעת מזה. כרגע באמת שאין עוד משהו שאת יכולה לעשות, אז כדי שזה לא יעיק עלייך עד כדי כך, את חייבת להפנים שזו לא אחריותך, ולתפוס מזה מרחק רגשי. קשה אבל אין לך ממש ברירה אחרת.
 

ברקורעם

New member
בגלל שאת טרול חביב אני אענה

אז רק אנחנו גרים לידה ורואים התנהלות יוםיומית , ומאנשים בסביבה אני כן שומעת דברים דומים.
 
כן, ברור שאני טרול אולי בגלל זה אני רואה את אי הדיוקים שלך

מצד אחד את מספרת על נתק ומצד שני את רואה את התנהלות היום יום שלה.....הגיוני

אגיד לך מה הוד טרוליותי חושבת, לדעתי מעולם לא הבאת לה מרק חם(סיפור יפה אגב....קצת מוכרת הגפרורים הקטנה)
לדעתי אתן בנתק כי אתן לא מסתדרות, כל המשפחה בצד שלה ואת מנסה בדרכך לשנות את זה.


נ.ב
אני לא רק טרול אני גם נביא
אני צופה שבעוד שבוע-שבועיים-חודש את תגיעי בשביל לספר לנו כמה צדקת, שהמצב החמיר וכעת כולם מודים לך על שהיית הראשונה לזהות



חג שמח
 
תתעלמי - את לגמרי צודקת. מי שגר ליד

רואה הרבה יותר. הייתה לי פעם שכנה שמצבה החל להדרדר, והיא התחילה לא רק להגיד דברים הזויים אופייניים (היא ראתה בי ובשותפות שלי ישות אחת וחשבה שאנחנו נכנסות אליה הבייתה דרך חור המנעול), אלא אפילו תקפה אותנו פיזית. הבן שלה מן הסתם לא היה מודע באותה מידה למצב כמונו, ואני מניחה שבשלב מסוים, אחרי שתיארנו לו את המצב, היה גם בהכחשה.
 

ברקורעם

New member
תודה

אנחנו ממש בדו משפחתי , אתמול פתאום פנתה אלי כשהייתי בחצר בנחמדות.. מאוד מבלבל , אפילו הלחיץ אותי לרגע שפתאום היא נחמדה אלי.
 

ayaht

New member
צר לי שזה המצב

אני מבינה שהיא לא מאובחנת.

בכל מקרה, זה התפקיד של הילדים שלה להבין, לדאוג שהיא תאובחן ולטפל בכל מה שכרוך בכך.

זה לא מהלך שאת יכולה להוביל או לכפות עליהם.
זו לא אמא שלך.
האחריות היא עליהם.

כפי שכבר הציעו לך כאן, קחי צעד אחורה.

אני מקווה שבעלך מבין שאין שחר להאשמות ועומד לצידך.
אם *הוא* יזדקק לעזרה, או יבקש אותה, עזרי לו.

יש הרבה מה לעשות מבחינת איבחון והתאמת עזרה ספציפית.
אבל קודם צריך לאבחן, ולקבל את האבחנה.
את לא יכולה להאיץ את התהליך.
 

Yukita

Active member
מנהל
למרבה הצער זה קורה

הגעתי מהראשי, סליחה אם זאת התפרצות.
&nbsp


תגובה לפותחת השרשור:

עברתי משהו כזה עם סבתא (אובחנה עם אלצהיימר), עם סבא מצד שני (לא אלצהיימר כנראה, דמנציה, שינויים התנהגותיים משמעותיים ופרנויה) ושכן מבוגר (אני הייתי בועד בית, ולכן ספגתי ענייני פרנויה וראיתי שמשהו לא בסדר לפני שהדיירים האחרים וכנראה גם בני המשפחה ראו זאת).
&nbsp
המאפיינים: חזרות מרובות על סיפורים ומשפטים מבלי לזכור שאי פעם נאמרו קודם, התחלה של חשדות ("כמה זה עולה? למה זה עולה ככה?" - הגיוני עד למידה מסויימת ואז החזרות והחשד מרמאות הופכים למחשידים), קושי ביכולת לזכור אם שולם משהו או נעשה משהו.
&nbsp
מה שאמרו לך לגבי היכולת של בני משפחה להפנים שיש תהליך והאדם זקוק לעזרה רפואית ומקצועית - הכל נכון. כרגע את יכולה רק להזכיר מדי פעם שאת מה שחמותך אמרה כעת היא אמרה כבר כמה פעמים, מדי פעם לנזכיר חשד חדש שהיא מעלה (או עדיף, שבעלך יזכיר) כדי שלאט לאט אחרים במשפחה ישימו לב שזה קורה גם איתם ויחברו בין הנקודות.
&nbsp
קשה, עצוב ומדכא מאוד. גם לראות את זה קורה למישהו, וגם לתהות מה יקרה לנו בעתיד. ליבי עימך.
 

shronyor35

New member
כשהבעיה כבר ברורה לך, יהיה קל יותר להתמודד.

יקירה,
כאשר המצב של המחלה לא ידוע ,זה עלול מאוד מלחיץ,
אך מכיוון שכבר ידוע לך המצב, שהיא אישה חולה בדימנציה,הרי ברור לך שהיא מגיבה כך בעקבות מחלתה- ולא מתוך כוונה רעה.
&nbsp
הזכרת לי שלפני 3 שנים ,הכרתי אשה בחולת דימנצייה ,שתמיד הייתה יוצאת לקראתי וקוראת לי בשמחה, כי תמיד חשבה שאני הבת שלה.
זה חלק מהבעייה של האנשים חולי דימנציה,שהם מאבדים את כושר השיפוט,
ההבנה והאבחנה.
מאוד עצוב שעדיין אין הרבה מה לעשות, בכדי לשפר את המצב הרפואי שלהם,
כי הם חיים בעולם של אי -בהירות ובילבול רב.
הם מאוד זקוקים לעזרת יקיריהם ,ויחד עם זאת פוגעים ביקיריהם- ללא שליטתם במצב.
כי זהו חלק מהפגיעה המוחית ,בה ניוון -תאי המוח רק מחמיר והולך, מיום ליום.
יקירה,
מאחלת לך הרבה בריאות ,ועלייך לקבל את העובדה שהיא נמצאת בשלב של מחלה זו,
ושזהו המצב, ולכן אין צורך בכלל להתייחס למה שהיא אומרת, הרי היא חולה,
וזה ממש לא בשליטתה,כול דבריה ומחשבותיה עולים מעל לכול דמיון- ואינם מציאותיים,
כי זוהי המחלה עצמה .
&nbsp
כול טוב
ורק בריאות.
 

ברקורעם

New member
את כל כך צודקת, הבעיה שילדיה האחרים לא מזהים זאת

וגם עכשיו כשהצעתי עזרה בגלל זה , כעסו עלי שאני מעזה לרמוז עליה כך.
אעשה כפי שהמחיצו לי כאן ואתפוס מרחק מכולם.
 
למעלה