מזה זמן שיש משבר משפחתי

ברקורעם

New member
מזה זמן שיש משבר משפחתי

כבר לפני מספר חודשים ששיתפתי כאן, כתבו לי שאולי אצל חמותי מתחיל תהליך דימנטי, האמת שאז לא התחברתי לזה, אבל אחרי דברים שקרו ודברים שקראתי אני מבינה ויתכן שכך.
אז חמותי שאהבה אותי מאוד, ולא עשיתי לה דבר רע, החלה להשליך עלי כל דבר שקרה ולהאשים אותי באזני בעלי לאחר שנוצר נתק, אני שכנעתי את בעלי לבקר אותה, וביקורים היא היתה מדברת עלי רע, וממציאה עלי סיפורים, כמו למשל שהיא באה ואני התחבאתי ולא פתחתי לה את הדלת, כמו שאני אמרתי לה שמחיר מכונת כביסה הוא 50,000 ש"ח , שאני מזכירה לה את אמא שלה שהיתה מכה אותה, בקיצור הפכתי ממלאך לשטן.
השבוע שמעתי בטלויזיה שבתחילת דימנציה יש מחשבות שוא ורדיפה כלפי בני משפחה ושכנים, זה מאוד עצוב לי עכשיו כשאני מבינה את התהליך שקורה, ועצוב לי שאין כאן משהו שאפשר להיטיב, כלומר יכול להיות קשר עם שאר בני המשפחה לבינה אבל אני מבינה שבינינו זה כבר הרע מכל, אני חוששת ממנה ובטח היא חוששת ממני, למשל אם הייתי מביאה לה מרק חם עכשיו אין לי אומץ להביא לה, שהיא תחשוב שאני רוצה להזיק לה, ואם תרגיש לא טוב, תספר לכולם שזה מהמרק, כך שאין דרך לחזור מהריחוק.
גם הילדים האחרים שלה התרחקו בטח מאמינים לעלילות שהיא מעלילה עלי.
זה עצוב.
 

איילה 421

New member
זה עצוב, אבל עוד יותר

עצוב זה לצקצק בלשון ולומר שזה עצוב.
אדם שמתחיל דמנציה נמצא בבהלה נוראית וזקוק לתמיכה!! הוא מאבד אחיזה במציאות.
מהר - לשים את כל התקופה האחרונה בצד, לדבר עם הילדים האחרים ולהתחיל לתמוך בה - להקיף אותה, להיות איתה, ולא לפחד מהתוקפנות אלא להבין שזה חלק מהדמנציה.
הכי חשוב - לא להתרחק ממנה.
אני כותבת זאת כמובן מנסיון ארוך (כמעט 10 שנים) עם הורה דמנטי.
איילה.
 

ברקורעם

New member
התלבטתי אם לכתוב כאן כי בדיוק חששתי מתגובות שיפוטיות כאלו

אני מניחה שאם היא היתה אמא שלי היה לי קל יותר, ברגע שהיא רואה בי אויב אני לא רוצה להרע לה ולהפחיד אותה, לגבי שאר בני המשפחה אני מעודדת ללכת אליה לא יכולה להכריח אנשים מבוגרים, דיברתי כאן על הרגש שלי וחבל שאת מוזילה אותו כך. אני כואבת כבר חודשים.
 

ערדושקה

New member
לא כל כך בטוחה שלו היא הייתה אמך.....

אני יכולה להעיד שכאשר אימי עליה השלום כבר הייתה דמנטית היא הייתה טופלת על המטפלות שגנבו לה כל מיני דברים מהבית...היא שחכה היכן שמה גרביון מסויים
והאשימה את המטפלת שהייתה באותה תקופה אחרי מותה מצאתי את הגרביון מתחת למזרון שלה....
כל הזמן רק חשדה לא נתנה ביטחון באף אחד..בקושי ממני] אפילו לא רופאי בית החולים לא שיתפה פעולה וטענה שהיא כלל לא חולה כאשר הייתה חולה בסרטן....
גם בימיה האחרונים לפני ששקעה מהמורפיום שניתן לה בדתה כל מיני סיפורים מהעבר
אין מה לעשות ....צריך לספוג..ולחמול....ולא להיפגע..
 

ברקורעם

New member
צר לי שזה מה שקרה לאימך

אבל לא ההנתי מה רצית לומר במשפט לו זו היתה אימי.
אני מבינה מאוד שקשה לקבל ולהכיל אם במצבים שטנים של התדרדרות במצב זה.
היות ואני יתומה, אני מבינה כמה חשוב לנצל כל רגע ולתת הכל.....
 
אולי לילדים האחרים שלה קשה לקבל את זה, אז כדאי לדבר

לא איתה, אלא עם האחים והאחיות של בן זוגך.
יכול להיות שיותר קל להם היום להאמין שאת עושה דברים כמו להתחבא מאחורי דלת או לשקר על מחירים של מכונות כביסה, מאשר לקבל את זה שהמצב של אמא שלהם מידרדר.

ותתכונני לזה שאולי ייקח להם כמה זמן. הם יצטרכו ״עוד הוכחות״. אבל לא כי הם לא מאמינים לך, אלא כי יותר קל להם לקבל שאת השתנית, מאשר לקבל שאמא שלהם השתנתה. בעיקר כי השינוי שלה הוא כבר לתמיד. זו התחלת הסוף.

אני לא יודעת אם את חייבת לבקר אותה בזמן הקרוב. אם את מעלה אצלה רגשות קשים מן העבר, לא בטוח שביקורים שלך עכשו יעזרו במשהו. אז בשביל מה ששתיכן תסבלו?
אם את רוצה להקל, את יכולה לשלוח עם בן זוגך את הדברים. ככה תדעי שאת עוזרת לה, למרות שהיא לא תדע שזו את זו שעוזרת.
 

ברקורעם

New member
מסכימה עם כל מילה , תודה.

חשבתי בדיוק כמוך, ולכן זה קשה לי כיפליים.
 

mykal

New member
מצטרפת לדעתה של

אביבקיץ ומבקשת להוסיף--
1)לכי להתיעץ עם רופא המשפחה שלך/שלה, הוא יכול לכון אותך
מה לעשות ואיך לנהוג.
2)לא סיפרת איך מגיב בן זוגך לסיטואציה, האם הוא "מושפע מאימו
וכועס על מעשיך, אלה שלא עשית?
חשוב אולי שלא את "תביאי את הבשורה ותגידי היא דמנטית.
3)כן תגלי כלפיה יחס חם, למרות הפגיעה ותראי לו שאת שולחת אוכל/עוגות ותבקשי שלא יאמר שזה ממך--מספיק שהוא יודע שזה ממך.
4)בהמשך תבקשי ממנו להיות המרגיע של בני המשפחה האחרים כלפיך,
ותרגעי עכשיו--לצערינו זו מחלה מתקדמת היא לא עוצרת וזה יגיע גם אליהם,
ובגיוס הכללי לעזרה את בטוח תצטרפי.

מה שחשוב, שתדעי שזה לא נגדך זה מה שקורה בלי שליטה שלה,
היא חולה, ואכן זה עצוב.שולחת לך חיבוק לחיזוק
 

ברקורעם

New member
תודה, לצערי בעלי ילדותי

בטענה שקשה לו לשמוע שהיא מדברת עלי רע, ודברים שלא היו.....
הוא מבין שמתחיל כאן תהליך ויחד עם זה לא מסוגל , כנראה זה קשור לסכסוך שקרה קודם לכן עם האחים שכעסו על משהו,
כנראה לאחים ובעלי נוח לכעוס במקום להבין שזה הזמן להתגייס לטובתה , באמת משפחה מוזרה לצערי.
אני שוקלת אולי ליצור קשר עם גיסתי ולומר שתמיד אני מוכנה לעזור בבישול או כל דבר שניתן יהיה להעביר אליה אבל נדרשים שותפים ורק אנחנו קרובים אליה, היא אוכלת אוכל בריא ומיוחד, כך שאם בעלי יביא היא תדע שאני הכנתי.
הבעיה שגם גיסתי ניתקה איתנו קשר מסה חודשים.
כל המצב מאוד משפיע עלי, אני מוצאת את עצמי בוכה לעיתים והמועקה גדולה.
 

mykal

New member
אכתוב כאן את דעתי/הרגשתי

כי צריך כנראה להכיר את הדינמיקה יותר מקרוב.
תתקשרי ותזמיני את גיסתך לשיחה, ותציעי לשים דברים מאחור,
תגידי לה אנחנו בוגרות והמצב לא טוב, בואי נתגיס לקשר אחר, לעזור.
אני מניחה שגם אם ברגע הראשון תהיה פליאה וחוסר אמון,
אם את תהיי עקבית, ורגועה--דברים יסתדרו.ואם לא--אז לא, את את שלך עשית,
מה היא תגיד? שהתחנפת? יופי! אז מה? את בוגרת ויכולה לספוג גם
את השטות הזאת.
אני כן מציעה לך להתיעץ עם רופא, לשמע ממנו, ואולי ללכת עם בעלך,
אם כל זה לא מועיל--
גם בעלך שלדעתך ילדותי--דברי איתו ותשאלי אותו מה הוא רוצה מה הוא מצפה.
מה הוא חושב, שידבר הוא לא את--תשמעי, תביני, תגידי אני לא בריב וזהו..
ואז, תתרחקי מהנושא, תתמקדי בבית, בילדים במשפחה שלך בעבודה, בחברות.
ותניחי, תני לדברים להתגלגל. לא תמיד האחריות עלינו.
את לא צריכה לבכות, תשמרי לא להתנגש על הנושא עם בעלך--
אם הוא מספר מה היא דברה, תגידי--לא יודעת מה ההמצאה החדשה,
לא שייך אלי--ותזוזי משם--"חפירות" ודיונים והתנצלויות והסברים--
זה לא יועיל זה לא הזמן.
חבל שאת מושא הכעס וההתקפים שלה--אבל זה שלה--ואל תפלי לבור הזה.
 

ברקורעם

New member
אני מאוד מתחברת למה שכתבת

אבל חוששת ששיחה תגרור את הדברים לכיוונים של ויכוח , ולכן אנסח לאחותו הודעה שבה אומר שלמרות המשבר המשפחתי אני מוכנה להתגייס למשל בקניות ובישולים..
 
את אישה יותר טובה ממני...

אני כבר מזמן הייתי אומרת ״תעזבו אותי מהשטויות שלכם״ ומנתקת קשר. לא ניתוק אקטיבי, אלא סתם מוותרת על נסיונות לשמר את הקשרים.
 

mykal

New member
צודקת, השאלה

אם זה עובד? אם אין "רדיפה" של הנושא--
מפגשים משפחתיים, סיפורים שהבעל מביא הביתה,
&nbsp
היא צריכה כתף מחוץ למעגל הזה, כדי שיהיה לה כח לזוז.
ובעיני מה שנכון גם כדי לא לכעוס, להכין ארסנל של משפטים קצרים,
שמבטאים שאט נפש אבל לא פוגעניים.
הנטיה לפגע חזרה בפוגע היא חזקה--ולשם היא לא אמורה להגיע.
 

ברקורעם

New member
מייקאל , התשובות שלכן חיזקו אותי

מרגישה הקלה, כתבתי לגיסתי ענייני וממוקד, לא להיכנס לעימות מי אמר למי ולמה... הצעתי שנתגייס לטובת האם , הצעתי את עזרתי בקניות ובישולים .
באמת מעריכה מאוד..
 

ברקורעם

New member
ממש כך.. אנשים שלא יודעים להעריך משפחהפהה

באמת שחשוב לי להיות אנושית לאישה מבוגרת, כתבתי לביתה עניינית, קראה, בווטסאפ, בינתיים לא הגיבה.
 

ברקורעם

New member
אז עכשיו גיסתי ענתה לי

תשובה מאוד לא מכבדת, ממנה אני מבינה שהיא לא שם... לא מבינה שאמא שלה בתהליך כלשהו.. טוב עכשיו אני צריכה להרגע, עשיתי באמת את המקסימום.
 

mykal

New member
תנסי לא רק להרגע,

אלא בכלל שזה יעבור "ליד".
ספרי לבעלך--אני רציתי לסיים את הפרשה הזו--
לאמא שלכם קורה משהו וזו לא אני. לכן כתבתי לאחותך--
הצעתי עזרה, קיבלתי תשובה לא נעימה.
אני זזה, מאחלת רק טוב. וזהו.
כשהיא תדרדר, ותתהפך על מישהו מהם--אל תשמחי לאיד--
רק תשקיפי ותתאפקי.
המשפטים המקובלים--אמרתי לכם, ו/או הנה זה עכשיו ברור וכד' מיותרים,
תאמיני לי יבינו לבד.
ואת תשארי מכובדת.
מחבקת ומאחלת לך תקופה קלה כמה שאפשר.
 

ברקורעם

New member
המון תודה, את מחממת לב

זה בדיוק מה שעשיתי עם בעלי והוא היה תומך מאוד. אמר לי לסיים את ההתכתבות בזה שרציתי נטו לעזור, כך כתבתי , שזה רצוני ולא להתחיל בהטחות.
מכאן באמת אעשה כפי שכתבת.
 
אז עזבי אותה כרגע, היא צריכה להתמודד עם הרבה דברים

ומבחינה רגשית זה לא פשוט ותמיד הרי מאשימים את השליח.
תתמקדי בבעלך ובתמיכה בו. כל השאר לא בשליטתך.
 
כל מה שכתבת מאוד מזכיר לי את התהליך שעברה סבתי ז"ל
כשהתחילה הדמנציה הופיעו סיפורים של אנשים שהיו בבית ולקחו לה את הארנק (לא היה ולא נברא כמובן), האשימה את המטפלת שלה בכל מיני דברים שלא קרו (באמת שלא קרו) וכיו"ב.
אמא שלי זיהתה די מהר שמשהו קורה, והתסכול שלה היה שיתר הסביבה מאוד התקשתה לקבל את זה. כשאנשים אחרים ביקרו אותה או התקשרו אליה, נראה שהיא מאוד התאמצה "לאסוף את עצמה", וכשהייתה חוזרת פעמיים-שלוש בדיוק על אותם משפטים, כולם פטרו את זה בכל מיני תירוצים של חוסר נושאים לשיחה או סתם זקנה ושעמום. הרבה אנשים במשפחה המורחבת טענו שהיא מגזימה ושהכול בסדר, ולקח המון זמן עד שאנשים התחילו להבין שבאמת יש בעיה...
אז כרגע את בצד שמזהה את הבעיה, אבל מצד שני את לא בצד שיכול לעשות עם זה משהו קונקרטי, וזה מאוד מתסכל. אין לך ברירה אלא למצוא דרך להשלים עם זה, ולקוות שהגורמים שכן יכולים לעשות משהו יתעשתו כמה שיותר מהר
 
למעלה