יש לי תחושה שהגיסים שלנו "לא סופרים אותנו"

רזאי

New member
זוכרת מצוין.

הוא היה תינוק מאוד חולני, לא ישנו בגללו כמעט שנתיים.
אח"כ נסענו לחו"ל, והוא השתתק לחצי שנה. היה צריך להשקיע בו המון.
כשחזרנו, התגלו לקויות הלמידה, ושוב היה צריך להשקיע. גם לשבת לעזור לו באופן יומיומי, וגם לדאוג להוראה מתקנת.
כל דבר שהוא למד היה חגיגה, כל ציון דרך שעבר זכור הרבה יותר מאשר אצל האחרים. אצלם הכל הלך בקלות, אצלו כל דבר הגיע אחרי תהליך ארוך מאוד.
כנראה שזה פשוט מקרה יוצא דופן. אולי באמת באופן רגיל זוכרים את האמצעי פחות.
 
יכול להיות שזה באמת העניין - שהוא מקרה יוצא דופן.

אצלי לכל אחת ישנם העניינים שלה, אבל כל אחת מקסימה בדרכה.

האמת שעכשיו כשאני חושבת על זה - נראה לי שאני כבר לא זוכרת את הינקות של אף אחת מהן... אני זוכרת בעיקר כמה דברים בעייתיים שהיו עם הראשונה, וזהו בערך... השנייה והשלישית אני כבר לא זוכרת (והשלישית רק בת 3 וחצי...). (עם כל אחת מהן נשארתי בבית עד גיל שנה וחצי בערך, כן? זה לא שאני לא זוכרת כי לא הייתי איתן).

כמה ההפרש בינו לבין האחים שמעליו ומתחתיו?
 

רזאי

New member
שנתיים וחצי מהבכור,

וחמש מהשלישי. כשהיה בן 14 נולדה הרביעית, ואז הוא כבר לא היה אמצעי.
 
גם אני השנייה מתוך ארבעה

(כשבת הזקונים נולדה הרבה אחרינו). אבל זה אומר שיש בכור, אמצעית, ושני קטנים
.
גם אצלנו עם הילדות יש הפרשים דומים לשלכם (כמעט 3 שנים בין שתי הראשונות, כמעט 6 שנים בין השנייה לשלישית) - רק אין עוד אחת...
האמת שלהיות אמצעית זה סבבה - יד ביד עם ה"הזנחה" שזוכים לה, זוכים גם לחופש וגדלים בכיף, בלי הלחץ שמופעל על הגדול וזכוכית המגדלת שהוא גדל תחתיה לרוב, ובלי פינוק היתר של הקטנים.
 

רזאי

New member
לא אצלנו.

האמצעי גדל מתחת לזכוכית המגדלת, וגם עם הרבה לחץ. בעיקר לחץ שהוא הפעיל על עצמו.
לא נעים כשאתה בכיתה ז', נאבק עם השיעורים בחשבון, ואחיך שבכיתה ב' מציץ לך במחברת ומגלה לך את התשובה
 
כן, ברור שכשיש סיבות אובייקטיביות

המצב משתנה. אבל במקרה של הזדקקות ממשית לתמיכה (כמו אצל האמצעי שלכם) תשומת הלב הזאת היא חשובה, ולא סתם מעיקה, כמו שיכולה להיות תשומת לב "סתם" על הילד הבכור כי הוא הבכור והראשון לעשות כל דבר, וזה שעליו עושים את כל הטעויות, וכו'.
 

רזאי

New member
כנראה שעשינו המון טעויות על הבכור,

אבל הפוקוס בהחלט לא היה עליו אחרי שאחיו נולד.
להיפך, הייתי צריכה להתאמץ כדי לתת לו את תשומת הלב שהגיע לו. צריך למצוא סיבה אחרת ל"מכת בכורות" שנחתה עלינו.
 
את אומרת שלא משנה מה, הבכור תמיד יוצא דפוק?

אולי... אני בהחלט מנסה להתאמץ כדי לתת לאמצעית את תשומת הלב שמגיעה לה - אז את אומרת שאולי זה לא כדאי, כי תשומת לב לא עוזרת?


לגבי הבכורים - אצלי מתגוררת, כידוע, התלמידה הגרועה בעולם (הבכורה), אבל אני לא יכולה להימנע מלהרגיש שהילדות שלי מושלמות, ושכל מה שהן עושות זה יצירת מופת. טוב, גם לגבי עצמי אני מתמלאת גאווה אפילו אם אני מצליחה לעשות היטב משהו טריוויאלי כמו להסתרק או משהו בסגנון...
 

רזאי

New member
טוב, ברור שכל אחד ואחת

מארבעת ילדי הם פאר הבריאה ונזר היצירה.
עדיין, כל אחד (ואחת) ומגרעותיו
 
למעלה