זה פורום גם ליחסי חותנת-חתן?

[אוגמנטין]

זה פורום גם ליחסי חותנת-חתן?

כי לא ראיתי פורום כזה. אולי בגלל שיש מיעוט בעיות כאלה.
ביתי נישאה לבחור שעשה הכל למצוא חן בעינינו. לאחר החתונה הוא גילה את פרצופו האמיתי.
היא הייתה בהריון והוא היה מתפרץ עליה ועושה דרמות על כל שטות.
הם גרו אצלי לתקופה קצרהץ פעם אחת שמענו צעקות מהחדר ובסופן הוא יצא מהחדר עם מזוודה. כששאלנו לפשר הדבר, הוא השיב ש"הוא לא יכול יותר!"
וסיפר לנו שהוא חזר מהעבודה והיא לא הקשיבה לו....
כן, על כל שטות כזו הוא "יצא עליה"....כשהיא בהריון סובלת ובוכה.
אקצר את הסיפור, באומרי שהיחסים בינו ובין אימו (היא גרושה) הם ברוגז/שולם כל הזמן.
נולדה לביתי ולחתן תינוקת מקסימה שבורכתי והייתי בלידתה.
לפני כן החתן רצה לעבור לגור בעיר אחרת רחוקה ולשכור שם דירה
כדי להיות רחוק מאימו ומסתבר בדיעבד גם להיות רחוק ממני ומבעלי.
אין להם אף אחד בעיר הרחוקה. לא קרוב משפחה, לא חבר.
ואחרי הלידה, ביתי רצתה להיות אצלי כדי שאעזור לה והוא הקציב לה שבוע במשך אותו שבוע הוא לא הפסיק לומר לה שברצונו לחזור לדירתם בעיר המרוחקת ולריב עימה.
ביתי העזה לומר לו שהיא רוצה להשאר עוד קצת אצלנו. אנחנו הוריה הצענו לו לשלם להם את שכר הדירה כדי שיהיו קרובים ונוכל לעזור להם.
בגבור עליו פרץ רגשותיו הוא פשוט לקח את התינוקת מהעריסה ונסע לעיר המרוחקת. ביתי נאלצה בבכי ללכת אחריו.
מאז הוא אינו רוצה לראות אותנו. ביתי ואנחנו נפגשים רק אצלנו מטבע הדברים פעם בשבועיים לא יותר.
כשאנחנו רוצים להגיע לבקר אותה שם, ביתי אומרת שהיא מעדיפה להפגש לא בבית. כך יוצא שהוא השיג את שלו. הרחיק אותה מאיתנו
הלב נשבר כי אני מתגעגעת לקטנה ולביתי
אני רוצה לציין שאימו לא ראתה את הקטנה ולא בקשר איתו בכלל. גם אני תקשרתי אליה אחרי הלידה כי רציתי להזמינה אלינו לראות את נכדתה והיא סירבה.
וכנראה שאנחנו משלמים את מחיר הקנאה.
ביתי והוא הולכים ליועצת נישואין. ביתי מוותרת עלינו ללא מאבק.
בשבתות קרובי משפחתו כמו סבתו, דודתו ואביו (שנשוי בשנית) יש להם הרשאה להגיע לבקר להתארח ועלינו הכניסה אסורה.
אנחנו גם אלה שקנו את כל הציוד לקטנה כולל מיטה עגלה, שידה, בגדים סלקל וכו...אביו לא נתן לו שקל וכך גם אימו. אפילו בחתונה אנחנו שילמנו והם לא.
מאוד ואב לי שהבת מוותרת על קשר חם איתנו והכי כואב לי שאני נאלצת לראות את הקטנה רק פעם ב2-3 שבועות.
מה עושים? עצות יתקבלו בברכה

 

[פרפרי אהבה]

בהחלט יש מקום גם לסיפורים כאלה

להתערב ביניהם אני לא ממליצה, זה משהו ביניהם ועם כל הכאב צריך לשחרר ולא להתערב כי זה יכול להקשות יותר.
אני כן הייתי מנסה להיות שם בשביל הבת שלך, בעיקר להקשיב לה, להציע עזרה עם התינוקת ולעשות כל מה שביכולתך להיות שם בשבילה ולהקל עליה מכל הבחינות.
&nbsp
זה מצב ממש לא קל

 

[אוגמנטין]

אנחנו שם בשבילה תמיד

היא יודעת את זה
תודה

 

[חייבתלהגיב]

גם ההורים שלי פוגשים אותנו פעם בשלושה שבועות,

מקסימום, כי הם גרים רחוק יחסית. גם בלי ריב ובלי כלום. זה די סטנדרטי למי שגר רחוק, ולמען האמת הם רואים אותנו יותר מאשר את האחים שלי, שגרים שעה קרוב יותר.
בנוסף, אנחנו משוחחים איתם בשבועות שבהם אנחנו לא מגיעים בסקייפ (שיחת וידאו דרך המחשב). זה מנהג שהתחיל כשגרנו בחו״ל. אז קודם כל תראי את הצד החיובי בדברים - לפחות הם גרים בישראל, והתדירות היא דווקא סבירה למי שלא גר באותה עיר.
לגבי מה שהיה כשהם גרו אצלכם - זו טעות מאוד גדולה לזוג או משפחה לגור אצל החמים (או להפך). אפילו במשפחות עם יחסים מעולים זה יוצר בעיות. אני ממליצה שתצאי להם מהקשר, תני להם להסתדר לבד, ואולי בהמשך הדברים יסתדרו (אולי בהשפעת היועצת) והתדירות תעלה - ואולי לא.
אגב, ההורים משני הצדדים אצלנו לא באים אף פעם לבקר. שוב, בלי שום עניין של ריב.

 

[חובטת שטיחים]

תראי, את טעית כאשר לחצת-תמכת בביתך שתישאר אצלך אחרי הלידה

במקום לתת תמיכה אחרת, כזאת שלא תכניס אותה לקונפליקט ביניכם לבין בעלה (למשל להציע שהיא תחזור לבית שלה ואת תגיעי בכל יום לעזור לה כמה שעות, או לממן עוזרת בית, או לשלוח אוכל מוכן). היה ברור שבעלה לא אוהב את זה ומבחינתו יצא שאישתו ומשפחתה "פתחו נגדו חזית". עכשיו מבחינתו אתם "השפעה רעה" כי אתם גורמים לה להיות נגדו ובמלחמה הזאת הוא מראה לכם שידו על העליונה.
מה עושים? הולכים שלושה צעדים אחורה וזוכרים כל הזמן שהמטרה היא לחמם את היחסים ולהתקרב לבת ולמשפחתה. זה דורש סבלנות ורגישות למצבם (הורים צעירים, חסרי ביטחון, עומס של ילד ראשון...) וכמובן הבלגה (תהיי המבוגר האחראי, תני להם לעשות את הדרך שלהם גם אם היא לא דרכך, אם הם רוצים לעשות טעויות - זאת זכותם, אל תתערבי)
אילו אני במקומך הייתי כותבת לזוג הצעיר מכתב ובו התנצלות על כך שנוצרה סיטואציה בה יצא שאת לכאורה עמדת ביניהם, שלא זאת היתה כוונתך וכי זה נבע מרצון טוב לעזור להם. הביעי נכונות לעזור להם מעכשיו בדרך שתהיה מקובלת על שניהם ובקשי לפתוח דף חדש ולהגיע אליהם פעם בשבוע לכמה שעות, כמובן בזמן שנח להם. תשאלי מה בדיוק הם רוצים/צריכים ואל תפוצצי אותם בדברים שהם לא רוצים או צריכים (סירים של אוכל, בגדים לתינוקת...).
לפעמים צריך להוריד קצת את הראש ולא להילחם, כי במלחמה הזאת כולם אולי יפסידו אבל את תהיי המפסידה הגדולה. אין לך שום סיכוי לנצח. גם פרידה שלהם לא תהיה ניצחון שלך אלא בעיה חדשה.

 

[אוגמנטין]

ברור שתמכתי בה

היא הייתה בדכדוך. לא אכלה ולא שתתה ואחרי לידה.
בעיר המרוחקת אין לה אף אחד. במצב כזה כל אמא הייתה תומכת בהישארות של ביתה קרוב לעזרה פיזית ותמיכה.
בסופו של דבר נסענו אליה לעיר המרוחקת כמה פעמים בשבוע וחברותיה התגייסו והיא יצאה מזה תודה לאל.
אני לא נלחמת ולא דון קישוט. אני מנסה להתייעץ ולהבין מה הדרך הנכונה לפעול.
תודה

 

[הייתיאביבקיץ]

בעיה, והאמת - יש כאן שני צדדים. אין רשע וצדיקים.

בהרבה זוגות יש מקרים שבהם לשניהם קשה (נניח כי הוא חוזר מיום מתיש בעבודה והיא בהריון), ולומדים לפתור את זה. אבל חתנך היה במצב בלתי אפשרי - הוא מרגיש שקשה לו, אבל במקום להתמודד רק עם אשתו - הוא מתמודד גם עם ההורים שלה.... הוא חי במקום שבו הוא לא זוכה ליחס הוגן (לפי הבנתו). הוא חושב שאשתו לא מתחשבת בו, וכל תושבי הבית תומכים בה ולא בו....

גם במקרה הלאחר לידה. הוא חי אצלכם שבוע. לא היה לו טוב. ואתם (ההורים והבת) ניסיתם לכפות עליו את המשך השהות. למה?למה זה בסדר שהאמא לוקחת את הבת ונוסעת לעיר אחרת לבית הוריה, אבל זה לא בסדר שאבא לוקח את הבת ונוסע הביתה? יולדות רבות חוזרות אחרי הלידה לבית שלהן. לא לבית ההורים.

אני מציעה שתנסו לתת לבת ולבן זוגה להחליט ביחד על דרך חייהם, ואתם תגיעו כאורחים ועוזרים. אבל עזרה שמקובלת על שני בני הזוג, לא רק על הבת.

נכנסתם כבר למצב קשה, שצריך להתגבר על משקעי העבר, אז זה לא פשוט.

 

[אוגמנטין]

הם גרו אצלנו יותר משבוע...

החל מחודש לפני החתונה הם עברו לגור אצלנו לאחר שהסתכסכו עם אימו אצלה גרו חודש.
הם גרו אצלנו סה"כ כ-6 חודשים
וחזרו אלינו אחרי הלידה לשבוע.

 

[mykal]

אתיחס לשני משפטים שלך,

1) ציטוט:"ביתי מוותרת עלינו ללא מאבק."
חבל שזו המסקנה שלך, ביתך לא מותרת עליכם, ביתך מתמודדת עם גבר
קנאי, שלא יודע מספיק לבנות מערכות יחסים. והיא שם איתו.
למה את מצפה? שתעזוב אותו בשבילכם? שתריב? אז היא אמורה לקבל מכם
תמיכה, כן להפגש איתכם בלי לערער את הזוגיות, לה קשה, והגישה
הנעלבת של מקשה שבעתים,
מה גם שמולו היא לא מרגישה בטוח, אתם מובן מאליו בשבילה--
להפך תראי בזה מחמאה ותקלי עליה, תסעו יותר, שבו בבית קפה תשוחחו,
תני לה את האופציה להפתח ולהתיעץ, ואפילו תגידי לה שלא תצטט
בשמך, אלא ששמעה/קראה, המקום שלך הוא להבין אותה ולחבק אותה.
2)כתבת שיש לו סבתא ודודה שכן בקשר איתו, הייתי אולי מנסה דרכם ואיתם ליצור קשר עם החתן, במקום המכתב שהציעה "חובטת שטיחים" אבל עם התוכן
שהציעה. (לא מכתב כדי לא להשאר ניר שהוא עלול להשתמש נגדי)
אבל שיח מכבד, מתנצל, מפיס.

 

[אוגמנטין]

הציפיות

מהבת היו שתעמוד על שלה לפעמים ולא תוותר כל הזמן.
לדוגמא: היא מאוד אדיבה ומארחת את משפחתו בשבתות ולנו הכניסה אסורה.
משחתו לא עוזרת כספית ולא פיזית. אנחנו כן ולמרות זאת מקבלים יחס כזה.
נכון, אנחנו מובן מאליו בשבילה ומצד אחד טוב שכך כי היא יודעת שאנחנו תמיד שם בשבילה.
המצב מורכב: גם הסבתא וגם הדודה- גם איתן אם החתן לא מדברת (כי הם לא הזדהו איתה כשהטילה וטו על ביקורים אצל בנה בעיר המרוחקת)
ניסיתי דרך הבת להציע שנזמין אותו אלינו לארוחות, למסעדה והבת אומרת בכל פעם "עדיין לא".
הוא סירב שנממן להם את שכר הדירה בגלל שהצעתי שיגורו באותה עיר שלנו.
לדעתי יש כאן קנאה כי המצב עם אימו גרוע. היא אינה מדברת איתו לא רוצה לראות את התינוקת מאז שנולדה.
כספית לא אימו ולא אביו (שהם גרושים) לא הציעו אפילו לעזור. אבל אביו מתקבל אצלם בשבת וביתי מארחת אותו עם אשתו.

 

[בת האש]

הבעיה שלך היא עם הבת, לא עם בן זוגה. וזה ממש נחמד שאת רואה

את זה!
&nbsp
באופן קבוע מופיעות בפורום נשים שבן הזוג שלהן לא מציב גבולות להורים שלו, או מתנהג בצורה אחרת שהן לא מרוצות ממנה. אבל הן משום מה מאשימות את החמות. למשל, הבןזוג לוקח את הילד לאמא שלו שנותנת לו המון ממתקים, ולא מפריע לה. במקום להאשים את הבןזוג, היא מאשימה את אמו.
&nbsp
&nbsp
נקלעת למצב לא מוצלח במיוחד, בגלל הבחירה של הבת, ונראה שאת מצליחה לתפקד באצילות בנסיבות הלא קלות. אין לי עצות - ולא נראה שאת צריכה אותן.
&nbsp
מקווה שאם אי פעם אקלע למצב כזה, אצליח לנהוג באותה מידה של איפוק ואצילות כמוך.
&nbsp
או אמא שהבן הנשוי שלה לא שומר איתה על קשר קרוב מידי לטעמה, לא בא עם הנכדים, לא מתקשר. והיא מאשימה את בת זוגו, כאילו זה התפקיד שלה - לשמור על הקשר בינה לבין הבן שלה.
&nbsp
את, בניגוד לכך, רואה את הבעיה כמו שהיא - ביחסים עם הבת.

 

[אוגמנטין]

תודה

אני לא הכי אצילה כמו שאת חושבת. עברתי תהליך שבו קודם כל האשמתי את בן הזוג שלה (כמו כל חמות), עד שהבנתי שזה בעצם צריך להגיע מביתי וזו אחריות שלה השמירה על הקשר.

 

[בת האש]

אף אחד לא נולד חכם ורב תבונה

וכרגע לי נשמע שאת נוהגת בסבלנות רבה משאני הייתי מצליחה לנהוג בה.

 

[חייבתלהגיב]

היא לא שומרת על קשר?

חשבתי שהיא מגיעה אליכם.

 

[אוגמנטין]

היא מגיעה אלינו כשהיא צריכה עזרה

אסור לנו להגיע אליהם לביקור סתמי בשבת.
רק למשפחה שלו מותר.

 

[חייבתלהגיב]

את זה שלכם אסור להגיע אליהם

הבנתי - וזו לא החלטה שנתונה רק בידיה, מן הסתם - זה גם הבית שלו. אבל זה לא אומר שהיא לא שומרת על קשר.
אגב, במקומך, כאמא שהרושם שלה ממערכת היחסים של הבת שלה היא שהיא לא מאוד טובה, הייתי משתדלת להימנע מלהוסיף לה בעיות ומלסכסך עוד יותר בינה לבין בעלה - גם אם זה מתנגש עם האינטרס הפרטי שלי. במקרה הזה, העניין של הביקורים שלכם, ולחץ שתפעילי על הבת שלך, עלול לגרום לויכוחים ומריבות ביניהם.
גם מניסיון אישי אני יכולה להגיד שהלחץ של ההורים משני הצדדים (למשל בנושא של ביקורים ואירועים) לא ממש תורם לשלום בית. אז כשהמערכת מלכתחילה במצב רגיש, זה ממש לא שלב שבו הייתי מתעקשת דווקא ללחוץ עליה.

 

[mykal]

מגיבה לדבריך

(גם מתובות אחרות)
שני דברים את עושה במיותר, בעיני, 1)את מתרצת אותו, בעוד
הוא לא אמר לכם מה באמת הסיבה לריחוק. את חושבת שזה
אגו ו/או קנאה. מה אכפת לך הסיבה. יש מצב נתון, ואיתו תתמודדי,
כי חיפו התירוץ גורם לך להקטין אותו וגורם לכעס. אז עזבי.
2)את חושבת שהבת לא מספיק מתעקשת על הקשר איתכם,
חבל שאת נעלבת מזה.היא כנראה באמת לא יכולה גם להתמודד איתו,
גם לתחזק בית וגם לעבוד. אז כן, היא יודעת שאת אמא אכפתית,
ושאת שם בשבילה--אז תני לה בקצב שלה, אבל אל תיעלבי ממנה.

אני חושבת שכדאי שתהני מהנכדה, ומהזכות שיש לך את היכולת
לעזור גם כלכלית. זה צריך להעשות בתבונה. אולי לקנות רק לבת ולילדה,
הוא יתבגר ותקוי שדברים יסתדרו.
ולחת לך חיבוק גדול,

 

[חייבתלהגיב]

אני חושבת שהוא לא מעוניין שתתערבו לו

במשפחה, ומההודעה שלך נשמע שסביר שדווקא יש לו ממה לחשוש, ושההתנהגות שלו הגיונית ביחס לנסיבות. מצד אחד אתם רוצים לממן לו שכר דירה, ומצד שני ברור מההודעה שלך שאת מצפה שהכסף שאת נותנת יביא עמו זכויות - למשל, של ביקורים בביתו כשהוא שם (את חוזרת ואומרת איך זה לא הוגן שאתם לא מקבלים את היחס שאת מעוניינת בו, על אף שאתם עוזרים כספית וההורים שלו לא). את חושבת שמדובר בקנאה, אבל לי נראה שמדובר באדם שמגן על מעמדו במשפחה והעצמאות של המשפחה שלו, מפני גורמים שמנסים להתערב (אתם), כשאותם גורמים גם די בברור נגדו.
נראה לי שהגישה הכי וטובה היא להבין שכבר לא מדובר במשפחה שלך, אלא במשפחה נפרדת, שלו ושלה ושל הילדה, ולך אין ״זכויות״ באותה משפחה. אם תכבדי את העצמאות של היחידה הנפרדת הזאת, תוכלי לתפקד כסבתא וכאמא, וגם מעמדך כחותנת ישתפר. אבל עד שתביני את העצמאות הזאת, ושהבית שלהם הוא לא שלך, יימשכו הקשיים.

ואגב, את גם לא רוצה שהבת שלך תעמוד על שלה - את רוצה שהיא תעשה מה שא-ת רוצה. כלומר, שהיא לא תהיה כפופה לרצונו של הבעל, אלא לרצונך שלך.

 

[אוגמנטין]

חייבתלהגיד

שההודעה שלך נראה כאילו החתן שלי כתב אותה.
הערה קטנה: ביתי לא צריכה להיות כפופה לרצונו ששל הבעל או כפופה אליי.
היא צריכה להיות חופשיה להביע את דעות ועמדותיה (שכרגע מוכתבים על ידי בעלה יש לציין ) מבלי לחשוש ממנו

 

[חייבתלהגיב]

מצוין, זו הייתה המטרה - שתנסי לראות

את המצב מהצד שלו. לגבי כפופה לצד שלך - הכוונה שאת מתלוננת שהיא לא "עומדת על שלה" וגורמת למה שא-ת רוצה שיקרה לקרות (שתאפשרי לה לבקר, וכו') - על כך הייתה התלונה שלך - למה היא לא דואגת לכך שאת תצליחי לעשות את מה שאת רוצה.