כלה לעתיד.. עם חששות רבות
היי לכולן, אני חדשה כאן ורוצה לשתף אתכן ברגשות שלי.
אנחנו מתכננים להתחתן בעוד מספר חודשים אחרי חברות של מספר שנים.
במהלך השנים עברתי עליות ומורדות , גרתי אצל חמתי לעתיד במשך חצי שנה.(הייתי אצלו המון במהלך הימים ולכן החלטתי פשוט לעבור לגור אצלו במקום לעבור מבית לבית..)
אני אנסה לקצר כמה שיותר, היא אישה נורא נורא קשה אך מצד שני יש בה צדדים טובים, בגלל זה היא מבלבלת מאד , לרגע יכולה להיות איתך מלאך וכשתסתובבי אליה היא יכולה לתקוע לך סכין עמוק עמוק. ועל מה אני מדברת? אסביר
אז ככה, כשגרתי אצלה, אני בחורה שאוהבת מאד מאד לבשל ולאפות ועשיתי כמובן טעות, כי הרגשתי שם יותר מדי בבית . הייתי המון במטבח, אפילו אפשר להגיד יום שלם.
לאט לאט היא התחילה לשים לב לחוסר סדר(נכון שבהתחלה הייתי קצת מבולגנת אבל בחיי שעם הזמן זה השתפר ונהיה אפילו מושלם- אבל תמיד איכשהוא היא מצאה מה להגיד..הרי כשמחפשים, מוצאים)., בכל מקרה תמיד התחילו הערות קטנות פה ושם, עד שיום אחד מאסתי והיא עברה את הגבול, (אמרה לי משהו לא נכון, שלא יכלתי שלא להגן על עצמי ואף קראתי לה שקרנית), היו צעקות ובכיות עד שלבסוף יצא לנו לשבת כולם (אני , אח שלו, היא והבן זוג שלי...) עד אור הבוקר, דיברנו וגם יצאו מילים מהפה של אח שלו (שמסתבר שגם לו יש הרבה טענות כלפיי, על המטבח, לא מכבה אורות בבית וכו'), אמרתי לאמא שלו משפט מאד מאד קשה (מתחרטת מאד..) והיא התחילה להשתגע ואמרה לי "עופי לי מהבית", גם אח שלו מאד התעצבן עליי ונהיה מאד אגרסיבי, בכל מקרה נשארנו שם קצת אחרי שהרוחות נרגעו ולבסוף (שוב, אחרי כמה זמן, בערך חודש אם זוכרת נכון), היה עוד ריב שנאלצנו לעזוב שם, והחלטנו לשכור דירה.
בכל אופן שכרנו דירה למשך שנה והיה לנו מאד קשה כלכלית. חזרנו לגור אצל אמא שלו בתנאי שלה-שנעזור ונעשה קניות.
בסופו של דבר גרתי אצלה עוד חצי שנה- עד ששוב היה ריב קשה מאד ושוב היא סילקה אותי משם אחרי ריב (שלחתי לה פרחים , היא אפילו לא הגיבה).
בכל מקרה עכשיו הגענו למצב שחזרתי הביתה אל ההורים שלי אבל אני עדיין פה כל יום (בערך חזרתי לגור פה אפשר להגיד..) אבל היום המצב הרבה הרבה יותר טוב (אין הערות מצידה בינתיים) בעיקר כי אני בכלל בכלל לא במטבח יותר , רק בחדר..
אני אגיד לכן מה הבעיה
היא עושה הפליות נוראיות- ככה זה מרגיש לי לפחות, בין הילדים שלה, או לפחות- מרגיש בין הבנים שלה
בן זוגי הוא הבכור ויש אחריו אח שקטן ממנו בערך בשנתיים
היא בריב שהיה לנו תמיד הגנה על האח (היו ביניהם וויכוחים שלא קשורים דווקא אליי), תמיד מרגיש שמנסה לרצות את האח, להכין לו אוכל, לפנק אותו, בין אם זה בימי הולדת, יחס וכו.
בן זוגי חשוב לציין שהוא מאד מאד בן אדם חם ואוהב ואילו אחיו הוא בן אדם נורא מופנם וסגור ואולי בגלל זה היא מנסה יותר להתקרב לאח, כייותר קשה איתו, אבל בכל אופן זה מרגיש לי נורא לא פייר ולמזלי בן הזוג שלי לא מרגיש בהפליות אלא אבל אני כן ומאד .
אני לא יכולה לסבול יותר את ההפליות האלו! זה מגעיל אותי עד עמקי נשמתי! חשוב לי לומר שאצלי במשפחה מעולם לא היה דבר כזה! וזה דוחה אותי שקורה דבר כזה ממש!
אני מרגישה שאני לא יכולה יותר לסבול אותה! אומרת לה שלום ומכבדת אותה בבית שלה אבל רק שומעת את קולה ומתעצבנת ומתמרמרת! לא בטוחה שאוכל להמשיך לחיות עם זה כל חיי וזו הבעיה! לדעתי בעתיד היא לא תהיה סבתא מעורבת אבל עדיין היא תהיה בן אדם נורא דומיננטי בחיינו
מה אני עושה עם הכעס הזה? המרמור? החוסר צדק שהיא עושה??? הוא לא מרגיש אבל אני בטוחה שיש צד שבו שיודע את זה וכואב לי כי לא מגיע לו! שוב חשוב לי לומר שאני לא יודעת באמת מה היא מרגישה! מאמינה שהיא אוהבת את כל הילדים במידה שווה אבל אני לא יכולה לראות דברים כאלה יותר!! אוף אני כעוסה כל כך על מלא דברים, בחיי שלא אכפת לי כבר על מה שהיא עושה לי , אכפת לי שזה לא פייר מה שהיא עושהלו.
היי לכולן, אני חדשה כאן ורוצה לשתף אתכן ברגשות שלי.
אנחנו מתכננים להתחתן בעוד מספר חודשים אחרי חברות של מספר שנים.
במהלך השנים עברתי עליות ומורדות , גרתי אצל חמתי לעתיד במשך חצי שנה.(הייתי אצלו המון במהלך הימים ולכן החלטתי פשוט לעבור לגור אצלו במקום לעבור מבית לבית..)
אני אנסה לקצר כמה שיותר, היא אישה נורא נורא קשה אך מצד שני יש בה צדדים טובים, בגלל זה היא מבלבלת מאד , לרגע יכולה להיות איתך מלאך וכשתסתובבי אליה היא יכולה לתקוע לך סכין עמוק עמוק. ועל מה אני מדברת? אסביר
אז ככה, כשגרתי אצלה, אני בחורה שאוהבת מאד מאד לבשל ולאפות ועשיתי כמובן טעות, כי הרגשתי שם יותר מדי בבית . הייתי המון במטבח, אפילו אפשר להגיד יום שלם.
לאט לאט היא התחילה לשים לב לחוסר סדר(נכון שבהתחלה הייתי קצת מבולגנת אבל בחיי שעם הזמן זה השתפר ונהיה אפילו מושלם- אבל תמיד איכשהוא היא מצאה מה להגיד..הרי כשמחפשים, מוצאים)., בכל מקרה תמיד התחילו הערות קטנות פה ושם, עד שיום אחד מאסתי והיא עברה את הגבול, (אמרה לי משהו לא נכון, שלא יכלתי שלא להגן על עצמי ואף קראתי לה שקרנית), היו צעקות ובכיות עד שלבסוף יצא לנו לשבת כולם (אני , אח שלו, היא והבן זוג שלי...) עד אור הבוקר, דיברנו וגם יצאו מילים מהפה של אח שלו (שמסתבר שגם לו יש הרבה טענות כלפיי, על המטבח, לא מכבה אורות בבית וכו'), אמרתי לאמא שלו משפט מאד מאד קשה (מתחרטת מאד..) והיא התחילה להשתגע ואמרה לי "עופי לי מהבית", גם אח שלו מאד התעצבן עליי ונהיה מאד אגרסיבי, בכל מקרה נשארנו שם קצת אחרי שהרוחות נרגעו ולבסוף (שוב, אחרי כמה זמן, בערך חודש אם זוכרת נכון), היה עוד ריב שנאלצנו לעזוב שם, והחלטנו לשכור דירה.
בכל אופן שכרנו דירה למשך שנה והיה לנו מאד קשה כלכלית. חזרנו לגור אצל אמא שלו בתנאי שלה-שנעזור ונעשה קניות.
בסופו של דבר גרתי אצלה עוד חצי שנה- עד ששוב היה ריב קשה מאד ושוב היא סילקה אותי משם אחרי ריב (שלחתי לה פרחים , היא אפילו לא הגיבה).
בכל מקרה עכשיו הגענו למצב שחזרתי הביתה אל ההורים שלי אבל אני עדיין פה כל יום (בערך חזרתי לגור פה אפשר להגיד..) אבל היום המצב הרבה הרבה יותר טוב (אין הערות מצידה בינתיים) בעיקר כי אני בכלל בכלל לא במטבח יותר , רק בחדר..
אני אגיד לכן מה הבעיה
היא עושה הפליות נוראיות- ככה זה מרגיש לי לפחות, בין הילדים שלה, או לפחות- מרגיש בין הבנים שלה
בן זוגי הוא הבכור ויש אחריו אח שקטן ממנו בערך בשנתיים
היא בריב שהיה לנו תמיד הגנה על האח (היו ביניהם וויכוחים שלא קשורים דווקא אליי), תמיד מרגיש שמנסה לרצות את האח, להכין לו אוכל, לפנק אותו, בין אם זה בימי הולדת, יחס וכו.
בן זוגי חשוב לציין שהוא מאד מאד בן אדם חם ואוהב ואילו אחיו הוא בן אדם נורא מופנם וסגור ואולי בגלל זה היא מנסה יותר להתקרב לאח, כייותר קשה איתו, אבל בכל אופן זה מרגיש לי נורא לא פייר ולמזלי בן הזוג שלי לא מרגיש בהפליות אלא אבל אני כן ומאד .
אני לא יכולה לסבול יותר את ההפליות האלו! זה מגעיל אותי עד עמקי נשמתי! חשוב לי לומר שאצלי במשפחה מעולם לא היה דבר כזה! וזה דוחה אותי שקורה דבר כזה ממש!
אני מרגישה שאני לא יכולה יותר לסבול אותה! אומרת לה שלום ומכבדת אותה בבית שלה אבל רק שומעת את קולה ומתעצבנת ומתמרמרת! לא בטוחה שאוכל להמשיך לחיות עם זה כל חיי וזו הבעיה! לדעתי בעתיד היא לא תהיה סבתא מעורבת אבל עדיין היא תהיה בן אדם נורא דומיננטי בחיינו
מה אני עושה עם הכעס הזה? המרמור? החוסר צדק שהיא עושה??? הוא לא מרגיש אבל אני בטוחה שיש צד שבו שיודע את זה וכואב לי כי לא מגיע לו! שוב חשוב לי לומר שאני לא יודעת באמת מה היא מרגישה! מאמינה שהיא אוהבת את כל הילדים במידה שווה אבל אני לא יכולה לראות דברים כאלה יותר!! אוף אני כעוסה כל כך על מלא דברים, בחיי שלא אכפת לי כבר על מה שהיא עושה לי , אכפת לי שזה לא פייר מה שהיא עושהלו.
