הפעם לא הסתבכתי

[חובטת שטיחים]

השאלה היא האם את מזמינה את כל מי שבאותה רמת קירבה משפחתית

אני לא חושבת שזה נכון להזמין רק חלק מהדודים ומבני הדודים, גם אם לחלקם יש לי קשר קרוב יותר. אצלינו החיתוך במוזמנים נעשה על פי דרגת הקירבה. מהסיבה הזאת נאלצתי לוותר על הדוד שלי שהוא מאוד יקר לי ובנותיו (על בעליהן וטפם), כי הזמנה שלו היתה מחייבת הזמנה של חמשת הדודים של בעלי וכל צאצאיהם...
בכל אופן מצאתי לזה פיתרון אלגנטי... הודעתי בקבוצות הוואטסאפ של שתי המשפחות שהנער עולה בשבת הבאה לתורה וכולם מוזמנים לבית הכנסת ואחר כך לקידוש בביתנו (קידוש זה משהו לא מחייב... יכול להיות קפה ועוגה, בורקסים ושתיה... או קצת יותר אם בא לי להשקיע...) בנתיים קיבלתי הרבה "מזל טוב" ו"בשעה טובה" ואכן רק הדוד שלי ועוד 3 בני דודים קרובים גם כתבו שיבואו.
ככה מי שלא מספיק קרוב לא מרגיש חובה לבוא ומי שכן, מקבל בשמחה את ההזמנה.

 

[הפוך עם ראש כפול]

כן, אני אזמין את כל הדודים ואת כל הבני דודים ובני הזוג שלהם
והילדים שלהם (ילדים ממש). בגלל זה, עם כמה חברים קרובים קרובים, נגיע להיות בסביבות 60-70 איש.
תראי, המשפחה גרעינית שלנו מאוד מאוד קטנה. מהצד שלי יש אח אחד והוא גר בקנדה. אני לא יכולה לבנות על זה שיגיע לארץ במיוחד לאירוע, עם אשתו והילדים. לבן זוגי יש אחות אחת, לא נשואה. ואבא שלו נפטר. כך שהמשפחה הקרובה ביותר בצד שלו זה בסך הכול שני אנשים...
בקיצור, אם עושים רק למשפחה הממש גרעינית זה אירוע סופר עצוב. ברגע שמתחילים קצת להרחיב אז כבר אי אפשר לעשות איפה ואיפה וצריך להזמין את כולם. אי אפשר להזמין רק דודים שלי ולא שלו, או חלק מהדודים שלי או חלק מהדודים שלו. ולהבדיל מהמצב שאת תיארת, זו לגמרי בחירה שלנו להזמין את כל הדודים ובני הדודים שלנו, משני הצדדים.
אבל כאן אנחנו שמים את הגבול ואנחנו לא מזמינים הלאה (בני דודים של ההורים שלנו, למשל... שברור שההורים שלנו מייד היו מזמינים אם היינו עושים באולם).

 

[danakama10]

יש הבדל בין 14 איש לבין 60-70

אני בעצמי נגד מסיבות המוניות, אבל חוגגים עם אנשים על מנת לציין שמדובר באירוע מיוחד. כשחוגגים בפורמט של המשפחה המצומצמת בלבד, האירוע מאבד מהחשיבות שלו.
זו דעתי.

 

[הפוך עם ראש כפול]

את צודקת, ברור שיש הבדל.

 

[שרון של אופיר]

זה כל כך נכון - לשאול את הנער מה מתאים לו

אצלנו היה מצב דומה: אם מזמינים רק את הסבים והדודים (ובני הדודים) של הילד - זה 30 אנשים. אם "עולים דרגה" ומזמינים גם את הדודים ובני הדודים שלנו ההורים זה הופך לכמעט 150 אנשים.
אז שאלנו את הנער מה הוא רוצה. הבהרנו שטקס דתי יהיה (אבל כזה שיש לו השפעה עליו - בתכנון ובמהות), אבל היתר פתוח לו. הסברנו את המגבלה התקציבית (אי אפשר גם טיול לחו"ל וגם אירוע באולם, וגם מסיבה גדולה לחברים....).
הוא חשב על זה כמה ימים ובסוף ענה שמה שחשוב לו זה אירוע מיוחד לחברים שלו, את הסבים הדודים ובני הדודים בלבד בעלייה לתורה, וטיול לחו"ל. וזה מה שהיה .
הזמנו את כל הכיתה והחברים שלו לטיול לילה במערות בית גוברין (שכרנו מדריך ואוטובוס), שאחריו ארוחת ערב במקום.
בסוכות נסע לשבוע ללונדון עם אבא שלו.
עלייה לתורה עשינו בפורום מצומצם בטקס רפורמי - שהייתה לו השפעה על מה הוא מקריא, מי עולה לברך וסדר הטקס.
ואחרי זה הזמנו את כל המשפחה המצומצת לארוחת צהריים.

להורים שלי זה היה קשה לקבל, אבל הם החליטו לקיים מסיבה לכל קרובי המשפחה מהצד שלהם, אצלם בבית, ושאנחנו נגיע כאורחים.

חמי (חמותי נפטרה כשהנער היה קטן) החליט שהוא לא מקבל את הגישה שלנו, ופשוט הזמין עוד בני משפחה לעלייה לתורה בלי לשאול אותנו. לשמחתינו, לבני המשפחה היה שכל לבדוק איתנו את הנושא לפני שבאו. זה הציב אותנו במצב מאוד לא נעים - שמצד אחד אנשים יודעים שיש אירוע, ושחמי הזמין אותם, ומצד שני - זה שובר לנו את כל התכנונים (עוד אנשים במקום שקטן להכילם, תוספת הוצאות על ארוחה לאורחים שלא תוכננו, אי נעימות מול יתר המשפחה - למה חלק מוזמן וחלק לא), אבל בסוף הנושא נפתר בצורה טובה, בלי העלבויות יתר.

 

[בת האש]

 

[קרמבו341]

כל הכבוד לך!

לרוב אני קוראת ולא מגיבה, אבל הפעם חייבת להגיב ולכתוב שלדעתי הפורמט הזה של בר מצווה הוא נהדר, אינטימי, כייפי ומשמעותי. לדעתי ולטעמי, עדיף בהרבה על ״אירוע״ המוני באולם.
כמו שהודגם במעלה השרשור, יש טיפוסים שאירועי השופוני העממיים האלה יותר מדברים אליהם ומי שלא עושה אותם הוא מסכן. אתם לא כאלה ואין סיבה שתתיישרו לפי נורמות שלא מדברות אליכם. אני מבינה שהסבים קצת התאכזבו, אבל נשמע שאם תמשיכו לעמוד על שלכם, תמשיכו להתעקש על הפורמט המצומצם אבל בלי ליצור דרמות ומריבות, בסופו של דבר תהיה לכם וגם להם חגיגה מקסימה.
לא כולם צריכים לצאת מתוך כרכרה על הבמה ולהפריח זיקוקים כדי להרגיש ״לא סתם״.

 

[חובטת שטיחים]

תודה לכל המברכות

חגגנו אתמול בערב, היתה אוירה משפחתית ונעימה, אוכל טוב, יין טוב, כולנו סביב שולחן אחד גדול. היו ברכות ונאומים שנגעו לכולם (ולכן גם לא היו רעשים ופיטפוטים תוך כדי) וכמובן מצגת...
אני מאוד שמחה שחגגנו במתכונת של משפחה קרובה, ככה יכולנו להרשות לעצמינו מקום ממש טוב ואת קירבתם של מי שבאמת חשובים לנו.

 

[חייבתלהגיב]

נהדר! מזל טוב!

 

[mykal]

ראשית מזל טוב,

כיף לשמוע, שההחלטה התגשמה ונרשמה הצלחה.
כל אחד עושה מה שנכון ומתאים לו.
הרבה נחת.

 

[הפוך עם ראש כפול]

מזל טוב!

 

[danakama10]

שמחה שנהנתם ומזל טוב

אני עדיין חושבת שחגיגות של אירועים מיוחדים חשוב לחגוג בנוכחותם של אנשים - לא 200 איש, אבל יותר מהמשפחה המצומצמת. חלק מהמיוחדות היא העובדה שאנשים שבדר"כ לא נפגשים איתם באים לשמוח בשמחה, זה לא משהו יום יומי. בעיני זה חשוב יותר מאשר רמת האוכל שתוגש.
אבל באמת הכי חשוב שבר המצווה עצמו נהנה.

 

[חובטת שטיחים]

הבעיה שזה או 15 או 150

אי אפשר באמצע כי החיתוך הוא בקירבה האובייקטיבית (דודים או בני דודים) ולא בקירבה הסובייקטיבית: אני לא יכולה להזמין את בת הדודה צילי כי איתה אני בקשר קרוב, אבל את אחותה גילי לא... אצל בעלי מדובר ב-20 בני דודים עם בן/בת זוג + 2-3 ילדים כל אחד... ואצלי בערך חצי מזה.
והאירוע היה מאוד מיוחד, משמח ומרגש, בלי קשר לכמות המשתתפים.

 

[פרפרי אהבה]

איזה יופי- נשמע כמו בדיוק מה שרציתם

בשעה טובה ושיהיו רק שמחות

 

[אם כבר אז שיהיה]

את מקסימה. כל הכבוד לך! באמת

איך ששמת את הקלפים על השולחן ולא וויתרת כדי שיהיה כמו שרצית.
וגם סבבה עם המשפחה שלך שקבלו את זה ככה בסדר.
אני מדמיינת שיחה דומה עם חמי.... וויי וויי וויי.... איך הייתי יוצאת חבולה.
כל הכבוד לך!