זו הפעם הראשונה מפורשות,

אין לי מושג על איזה סבתא את מדברת.

מותר לך לבכות, מותר לי לרשום דברים שהם לא רק מכילים.
יש לך בעיה, את מספרת עליה, חשבתי שאולי תרצי לשמוע דעה שיכולה לסייע למצב ולא רק לבכות עליו.
לשנות את הכלה יהיה לך קרוב לבלתי אפשרי. לנתח את עצמך ולראות איך מפיקים לימונדה מלימונים יש לך את האפשרות.
מה לעשות, קראתי את ההודעה שלך וכל מה שראיתי זה "אכלו לי שתו לי". יש דברים שאת יכולה לעשות כדי לשנות את המצב, אבל יש כאלה שמעדיפים להתמסכן, כי לעשות עבודה עצמית זה הרבה יותר קשה.
אם אמפתיה זה מה שאת חושבת שיעזור לך, אז בבקשה, יש פה הודעות אמפתיות.
לפי "ילדה שלא יודעת כבוד ונתינה" הצלחתי להבין את הטיפוס, אומר הכל.
 
לא מצפים ולא מתאכזבים

אני יודעת שזה בגדר "קל לומר- קשה לעשות" אבל תפסיקי להזמין לארוחות, תפסיקי להשקיע באירוח ותצפי מראש להתנהגות כזו כי כנראה זו הדרך שלהם- כן גם של בנך וגם של אישתו.
&nbsp
אני לא מסכימה עם הדיעה הזו שהאישה מנווטת את הגבר ואם הוא מתנהג בצורה מסוימת זה בגלל שהאישה דחפה אותו להתנהג ככה- יש לו ידיים, יש לו רגליים, יש לו פה וכנראה גם יש לו מוח- הוא משתמש בזה ויש לו אפשרות להחליט באיזו דרך הוא רוצה לנהוג והוא זה שבוחר לנהוג בדרך הזו. בטוחה שגם לאישתו יש יד בדבר אבל עדיין זו החלטה שלו לבחור להתנהג ככה.
 

yeshpitaron

New member
לא מגרשת את הבן והנכדים מן הבית.

לא יכולה להגיד תפסיקו לבוא. כן מתחמקת. התחלתי אבל לפעמים כואב לי. אז פעם כן ופעם לא.
&nbsp
יש נגררים ולרוב זה הגברים כי כפי שאמרתי להם אין עצבים לקטנות האלה כמונו. טוב, כמוני. הוא לא בוחר להתנהגות זו. נוכחתי עם גיסתי בסיטואציה מכוערת של בן שרצה לבוא עם הנכדים ומיד ביטל אחר קיבלתי הוראה שלא ליצור איתו קשר בגלל משהו טיפשי שאמרה וגיסתי שהייתה בהלם אמרה, איזו שתלטנית....תסמכי שאני מכירה סיטואציות. לא כל הנשים מושלמות כמו שלא כל הגברים אבל גברים מתעסקים בדברים כלליים יותר ועובדים עד שעות הערב המאוחרות. יש לי דוגמא לחברה בשנות הארבעים קובעת ומחליטה לבעלה לא ללכת ומתי ללכת...
 

מפתחSOL

New member
איפה הצד שלך בסיפור?

את לא נותנת הרבה פרטים, אבל נשמע לי מאוד מוזר שאת הקורבן היחידי פה והיא סוג של מפלצת. יש לי הרגשה שאם היא הייתה כותבת פה,היינו רואים תמונה אחרת לגמרי ממה שאת מציגה..
מצטרפת לעצות מעליי לגבי טיפול שיעזור לך להתמודד ואולי לקבל גם נקודות מבט חדשות על הצד שלך.
 

yeshpitaron

New member
הצד שלי בסיפור, ברגש. מי שכותב כאן הוא מרגיש ואותו צריך

לכבד ולא להוכיח.
&nbsp
כשאת אצל פסיכולוג אולי מנסה להבין אותך\ להעמיד ראי אבל לא לחפש היכן האשמה שלך.
&nbsp
ולא חידשת מאום חמודה כי כתבתי לפנייך שאני הכותבת ומנקודת מבטי. רק פרקתי ותגידו תודה שהחייאתי את הפורום :) לא חכם רק לבקר.
&nbsp
טוב, אם לא מספיק שאענה שאנשים ראו במו עיניהם סיטואציות לא יפות אז אין לי מה להוסיף. אולי אכתוב עוד כאן ואולי לא אבל זה מה שהרגשתי היום וזה מה שהחלטתי לכתוב וגם אם לא היו עונים לי היה בסדר גמור.
&nbsp
אקח את מה שמתאים מכאן ומהחיים.
 

מפתחSOL

New member
לא אשמה, אחריות

לרגע לא זלזלתי בכאב שלך, אבל צריך 2 לטנגו.. לא אמרתי שאת לא צודקת, אמרתי שגם לך יש חלק בכך שהיחסים איתם הם כאלה. את לא יכולה לשנות אנשים אחרים, אנחנו יכולים לשלוט רק בעצמנו.. בכל מקרה אין מספיק פרטים כדי לדעת כי את כותבת נורא מעורפל... פסיכולוג ייתן לך גם כלים להתמודד עם המצב וגם ישפוך אור על דברים שאולי לא ראית.
בהצלחה בכל מקרה.
 

yeshpitaron

New member
עכשיו זה מובן אחרת. אני מודעת לעובדה שגם לי יש חלק

לטוב ולרע אבל מנסה למצוא פתרון.
&nbsp
מקווה שאצליח לשנות את הגישה שלי ואולי כך ישתנו דברים וכן, אני מתכוונת ללכת לייעוץ...
 

מפתחSOL

New member
מקווה בשבילך שתצליחי לשפר את היחסים איתם

או לפחות למצוא קצת שקט נפשי בנושא
עדכני ההתפתחויות.
 

אדמiנית

New member
עצוב לקרוא

אני קוראת כאן מדי פעם,
עדיין לא חמות, אבל יש לי שלושה בנים בוגרים, כך שיום יבוא...
מנסיון שלי ושל חברות שלי בגילי, את צודקת,
בתור אישה/אמא צעירה נעזרתי יותר באמא שלי מאשר בחמותי וזה טבעי,
מעולם לא נידיתי את חמותי, ותמיד היא העדיפה לטפל בנכדים/ות מבנותיה,
אבל כנראה שגם זה די טבעי.
אני בן אדם מאד חברותי, ורק מחכה כבר שתהיה לי כלה/ות,
אבל צריך שתיים לטנגו, אז אני מקווה לטוב...

עצוב לי לקרוא אותך.
מקווה שיוקל לך
 

yeshpitaron

New member
אז זהו, שאת העזרה הם מקבלים ממני כי

רק לאחרונה ממש התחלתי לגמגם עד אז נעמדתי דום לכל בקשה. אם היה לי תור לעשות משהו למענם מעולם לא הפרתי אותו נתבקשתי לסייע לה ולא לבן שלי (לא לנכדיי אלא לה עצמה) הנחתי או ביטלתי את תכניותיי בצד ורצתי לעזור. לא פעם נתקעתי בבית כי הם רוצים לבוא או הייתי בחוץ והפתיעו עם הודעה שהם בדרך אלי ועזבתי מהמקום בו הייתי גם אם רק הגעתי. לעומת זאת הצד האחר מרגיש נוח וחופשי לחיות את חייו כי איש לא מאיים עליו בנתק, בריחוק או טינה. אלו הוריה. להורים סולחים.
&nbsp
יש חמיות שלא אוהבות לעזור כמו שיש הורים שלא אוהבים לעזור. לא פעם שמעתי הורים משני הצדדים שאומרים "את שלנו עשינו. הם מספיק גדולים שיתמודדו כמונו ועתה אנחנו רק נהנים". למען האמת גם אני אמרתי זאת טרם נישאו. להפתעת כולם (גם את עצמי הפתעתי) מצאתי את עצמי עושה באהבה הכל אבל אט אט הסטירות והאדישות והאנטי והתחרות החלה לחשוף פנים ואולי לרמוז שאביט גם בחיים שלי ואתן גם להם לקבל...
&nbsp
אינני יודעת בת כמה את אבל יש לי גם חברות מבוגרות וגם כאלה שילדיהם בתיכון עדין והן לא חמות. אז יש לי הבעת דעות משני הצדדים....חברה שמכירה אותי ואת ילדיי ונוכחה בכמה סיטואציות (לא בעיה היום, השמעת שיחה, מיסרון, מניפולציה חיה ...) הגדירה: "את נותנת אהבה ומקבלת אצבע משולשת והם נותנים כלום ומקבלים אהבה.
&nbsp
ולגבי מה שכתבת, לא בזה מדובר. זה העניין כאמור, הם מקבלים ממני את העזרה לא מהצד שלה. אגב זה תלוי במרחק. הורי גרו רחוק מאוד ולא יכולתי לבקש סיוע. הוריה צמודים. אני יותר רחוקה וגם לא ממש פנויה ובכל זאת, רצה לכל בקשה ושם על מי מנוחות אבל בת זו בת וילד זה ילד. על סמך אי עזרה לא מנדים הורים. אלא מה, טענותיי לא על כמה באים אלי וכמה שם. על כך שאדם, כל אדם מצפה לפור מסויים לאחר תקופה של נתינה למשל, "בבקשה בואו כי הורי הגיעו והם רוצים לראות את הנינים קצת". התגובה מעולם לא הייתה חיובית בשום סיטואציה של בקשה שלי. מעולם! על כל דבר שהוא שביקשתי תמיד הייתה התחמקות גם אם בלי כוונה הייתי בסיטואציה מסוימת וככל בת אנוש נזקקתי והפתרון המידי וההוגן היה הם, לא התבלבלו ולא מצמצו ואמרו לא ותמיד אסרו עלינו דברים כדי להראות מי שולט פה אבל ראה זה פלא, הצד שלה מותר לו כמעט הכל ולנו אסור כמעט הכל ומי שביטל ימי עבודה למשמורת. מי שלקח חופשות כשהילדים חלו. מי שלא הלך לסופי שבוע כי לא היה להם היכן לחגוג את החג היינו אנחנו כשהצד השני הפליא בהתחמקויות שונות ולו כדי לא להתאמץ חלילה.
&nbsp
&nbsp
 

אדמiנית

New member
לא התכוונתי לומר שאת לא עוזרת

התכוונתי לומר שהרבה פעמים (ממה שאני מכירה וקורה סביבי), הכלה קשורה יותר להוריה ומקבלת מהם עזרה. ברור שיש מקרים שהחמות היא זו שעוזרת מאד, יותר מהאמא.

ממה שאני קוראת, את פשוט צריכה להוריד את מינון הזמינות שלך אליהם.
לדעת לומר מדי פעם שלא מתאים לך, שאת לא יכולה, שיש לך תוכניות אחרות.
להיות פחות מובנת מאליה.
 
פה בדיוק הטעות שלך. את לא אמורה לעמוד דום לכל בקשה שלהם
את לא אמורה לבטל תוכניות שלך אם הם בדקה ה90 מודיעים שהם מגיעים.
את לא אמורה לעשות ויתורים מרחיקי לכת בהתאם לרצונות שלהם. את פשוט לא אמורה לעשות את כל זה, והרגלת אותם לזה.
אבל זו הייתה הבחירה שלך, ואת לא יכולה לצפות מהם לשום דבר בתמורה. את בחרת לפעול ככה, על כל ההשלכות של העניין. ובמקום לשנות את דפוס ההתנהגות שלך כשנוכחת לדעת שמה שאת מצפה מהם (בתמורה, שלא בתמורה, לא חשוב) לא מתממש, המשכת לפעול בדיוק באותה הדרך ועכשיו את מרגישה קדושה מעונה.
אני לא מתכוונת לפגוע, אבל אני מאוד מכירה את דרך ההתנהגות והמחשבה הזו מאנשים במשפחה שלי עצמי. אנשים עושים ויתורים שאף אחד לא ביקש מהם, כשיכלו להגיד "מצטערת, לא נוח לי עכשיו", אבל הם לא עושים את זה באופן מלא ואחר כך מרגישים שלא מקבלים תמורה על אותם ויתורים.
יש כאן שתי אפשרויות - או שתמשיכי לפעול כפי שפעלת עד עכשיו, אבל תקבלי את המצב כפי שהוא ותשלימי איתו (ולא נראה לי שאת מסוגלת לעשות זאת), או שתתחילי לשנות את דרך הפעולה שלך. אותם את לא יכולה לשנות. נקודה. ואת צריכה לקבל את זה ולהפנים את זה. השינוי יכול להיות רק אצלך, כי את אחראית אך ורק על ההתנהגות שלך ורק את זה את יכולה לשנות.
 

mykal

New member
אוסיף עוד מילה לדבריך כאן,

הרבה פעמים נוצרת דינמיקה מסוימת במערכות יחסים,
שהופכת להרגל, ואין הרבה מחשבה מאחוריה.
לא זלזול ולא חוסר רצון לעזור, אלא מן מחשבה--היא כבר תסתדר,
זה מה ש"יש פתרון" שידרה,
לפעמים "לשבור" את המעגל של הדינמיקה, בונה מערכת יחסים
נכונה יותר לכל הצדדים.
אם נגיד לקראת ליל הסדר מתחילים לשאול--אתם כאן והם מתחמקים מתשובה
וכל שנה הריטואל הזה--בשנה מסוימת לא שואלים, לא מודיעים כלום ונוסעים
לבית מלון לליל הסדר, ואז הם שואלים--ולא עונים, מתחמקים מתשובה ונעלמים--
אז הם יבואו לברר.ולא חייבים להם תשובה.כשלהם יציק ויהיה מענין,
דברים ישתנו.
 
למה להתחמק מתשובה?

אני מסכימה שצריך לשבור. אבל בצורה ברורה. לא על ידי התחמקות.

אם הם יתקשרו לשאול ״איפה אתם בחג?״ למה לא להגיד ״נהיה במלון״?

אם היא תתחמק מתשובה, אני משערת שהתגובה של כל בן וכלה נורמלים תהיה ״מה קורה לה? אנחנו שואלים איפה היא בחג, והיא לא עונה? זה כזה סוד גדול? לא צריך. אז שנה הבאה לא נשאל״. ואז שנה הבאה הכותבת תעלב למה לא שואלים אותה איפה היא.... נראה לי שבמשפחה הספציפית הזאת יש מספיק דרמה בלי שהחמות תנסה לעשות טריקים...
״אני עסוקה היום״. ״אני נוסעת לסופש״. הכל יכול להיות קצר וברור.
 

mykal

New member
בתחילה חשבתי

שלא עניתי על משהו.
.

אגיד לך למה לא לענות--כי לטעמי מהרגשתי "יש פתרון"
לא תצליח לענות קצר. היא באופיה, נותנת את עצמה,
רוצה לספק את המשפחה הצעירה.
ולכן, אם תצליח להתחמק, זה יהיה גם שינוי שלה, וגם יפתיע אותם,
ומכאן ממקום גם קצת פגוע שלהם יבואו תובנות לשני הצדדים.

אני כן רוצה לומר משהו--כל האמירות הנכתבות כאן,
בבחינת עיצות, היא צריכה לבחור מה הכי מתאים לה,
ונכון שיהיה מי שילוה כל הליך --כדי לחזק אותו ולראות את כל התמונה.
ובנות אותו ברצף, כדי לבנות מערכת מתוקנת.
 

danakama10

New member
את טוחנת מים

לא חידשת ולא הוספת. את ממשיכה לבוא בטענות לכולם - לבנך, כלתך, הורי כלתך, נשים שדורשות שבעליהן יקבלו אישור לפני שהם הולכים לכל מקום, אלו שעונים לך בפורום.
קבלי את זה שזו דרכו של עולם, וזהו. ממה שאת כותבת המצב אצלכם לא נשמע שונה מאוד מהרבה משפחות אחרות (למעט העובדה שהם כנראה חצופים יותר מהממוצע, כפי שלא רצו לבוא לעזור עם הרכב (אבל אולי זה בגלל ששיחקתם איתם בכוונה משחקים והם עלו על זה)). זה מה שיש לך, ועם זה תנצחי. תחשבי מה היה עדיף, שלא היה מתחתן (או שיתגרש) ויבוא לסעוד ולדבר איתכם כל יום, או לדעת שטוב לא ושהקשר ביניכם לא קרוב?

עכשיו את מצפה שההורים של הכלה יתערבו ויגידו לה להיות נחמדה יותר אליכם? אגיד לך את דעתי, יש לי הרושם שההורים שלה לא הכי מסמפטים אותך. יכול להיות שהם מרגישים שאת בתחרות מי רואה את הילדים יותר, העובדה שאת לא סובלת את הבת שלהם מן הסתם ידועה להם, יכול להיות שהקיטורים שלך עושים לך פרצוף חמוץ כזה שלא נעים להיות לידו. את תגידי כמובן שאף אחד לא יודע מה את מרגישה, אבל או הו! תתפלאי. צריך תחכום מאוד גדול כדי להסוות רגשות בהצלחה לאורך זמן.

עוד דעה אגיד לך - אני עכשיו משוכנעת שאת במלחמת כוחות עם הכלה ועושה להם בכוונה תרגילים שונים. כמו שכתבת, ניסית להיות רובוטית (כנראה רק להגיש אוכל ולא לשוחח בכייף) והתרגזת שהם הלכו מיד לאחר האוכל. ציפית שיחקרו "מה קרה, הכל בסדר?" את גם כותבת משפט ממש הזוי - איך הכלה "אחרי הנשואים פתאום לקבל כוח של סופר מן???". האשה היא זו שמנהלת את חיי הבית .כמו שאצלך בבית, בעלך יושב בשקט לגבי כל הסיפור, ואת זו שעושה את השישו והשימחו (יתכן ואת גרושה/אלמנה ואז קבלי התנצלותי, כי באמת לא זכור לי שהזכרת בעל בכל הסיפורים). ודעי לך, רוב הגברים לא הולכים סתם להורים שלהם. באים לארוחת שישי עם המשפחה פעם בשבוע שבועיים, ובזה זה נגמר.

עשי לעצמך טובה, קני לך מספר ספרים למודעות עצמית או כפי שהציעו לך לכי לטיפול. תעשי משהו שיעזור לך לשנות את הגישה הממורמרת הפוגעת אך ורק בך - לא בבנך, לא בכלתך, לא בהורים שלה, לא בשאר כותבי הפורום.
 

catania

New member
הצד השני

היי
קראתי היטב את מה שרשמת ובקלות זאת הייתה יכולה להיות חמותי לפני מספר שנים ... אגב חמותי אמרה לי מפורשות שהבן שלה זקוק לה ואני מרחיקה אותו ממנה.
אז אמנם אני לא כלתך וביני לבין חמותי יש היום יחסים סבירים פלוס אנחנו מצליחות לנהל שיחות חולין ולהתארח אחת אצל השניה אבל גם חמותי אמרה לבן זוגי לפני אי אלו שנים שאני מרוחקת וקרה ונוהגת בה כאישה זרה.
בדומה לסיפור שלך אני וחמותי היינו קרובות לפני החתונה קצת כמו אימא ובת
ואצלנו ההתרחקות החלה עם הולדת הבת הראשונה שלי. אני הרגשתי שחמותי נדחפת מדי ומרשה לעצמה יותר מדי (והיה גם איזה סיפור רקע עם המשפחה המורחבת שבטח לא הוסיף) והחלטתי שלמען השפיות שלי אני צריכה להתרחק.
אגב גם לחמותי היו כל מיני הארות חבריות עוד בתקופה שרק יצאנו ואני השתדלתי לקבל אותן בשיוויון נפש עד שהתפוצצתי.
חמותי התקשתה להכיל את הריחוק הפתאומי וגם לא כל כך הבינה מה קרה
ובן זוגי היה באמצע מצד אחד לא הפסיק לגונן מולי על אימו ועל יתר בני המשפחה ומצד שני הוכיח את אימו על דברים כאלה ואחרים.
אגב לאימו יש זיכרון סלקטיבי והיא גם מהמכחישים ובנוסף מודיעין קטן עליה והכל עובר בתפוצת נטו לכולם והיא נשבעת שהיא הכי דיסקרטית.
אחרי שנים של מריבות ביני לבין בעלי סביב נושא זה החלטנו שאנחנו לא רבים יותר על המשפחה שלו. אני תמיד המשכתי ללכת לחמותי במינונים סבירים מבחינתי (היא בטח חשבה שזה מעט מדי) אבל נמנעתי מלנהל שיחות נפש לפעמים בן זוגי האשים אותי שאני קרה ולא מדברת ומאוד מרוחקת ושחמותי מנסה להתקרב ואני לא נותנת לה והיה בזה הרבה מהאמת אבל בגלל שהייתי פגועה ממנה לא רציתי לנסות לתת לה להתקרב כי הרי מי שנכווה ברותחין...
וגם חששתי שהיא תפיץ את המידע לכל עבר... כן הייתי טיפה קיצונית ביחס שלי אליה אני מודה לקחתי הכל אל הקצה
לשמחתי עם השנים הכל התרכך מעט לא שכחתי אבל הצלחתי להכיל אותה וגם היא סיימה להתאבל על היחסים שהיו לנו בתחילת הקשר והצליחה לקבל את היחסים החדשים שאני הטוותי לנו (אני יודעת שהיא הייתה בטיפול) והיום שאנחנו באים אנחנו משוחחות על אה ודא אני עדיין מצנזרת מידע אישי שלי ולא מתלהבת מכל מיני פנינים שיוצאות לה מהפה מדי פעם אבל אני הרבה יותר מקבלת אותה כמות שהיא ויש לי הרבה דברים טובים להגיד עליה כאימא וכסבתא ואני יכולה לראות אותה באור חיובי ולא לתת לתכונות שאני לא אוהבת להאפיל עליה ועל דמותה בעיני.
מיותר לציין שהיחסים ביני לבין בן זוגי מצויינים ושנינו רק מרוויחים.
בקיצור רוצה לומר שהזמן יעשה את שלו וגם אם עכשיו כלתך תופסת אותך בצורה שלילית יגיע יום והיא תצליח לראות ולהוכיר את התכונות החיוביות שברור שהיא מודעת להן ורק עכשיו בנסיבות הנוכחיות מתקשה להודות בהן ונאחזת בדברים שנתפסים כפחות חינניים בעינה
והכי חשוב לגביך אני מבינה שגם את מתאבלת על אובדן היחסים בינך לבין כלתך קשה לך עם ההיפוך הזה של 180 מעלות ואת כמהה למה שהיה פעם
וזה מרגיש לא הוגן כאילו הונו אותך באיזה שהוא אופן אני בהחלט מבינה אותך
אבל חשוב שתפנימי שמה שהתאים לשתיכן אז לא מתאים היום וכן היא כנראה קצת רצתה לשאת חן בעיניך במיוחד שהיא כנראה נוכחה לדעת את החשיבות שיש לך בחייו של בנך ועד כמה הוא מעריך אותך ולאחר החתונה הייתה איזו ירידת מתח. את אולי חווית את זה בפתאומיות אבל אצלה זה נתפס כמהלך טבעי היא בטח לאהקדישה לזה יותר מדי מחשבה פשוט החיים נכנסו בדרך והיא הפכה מבחורה רווקה לאימא עסוקה וטרודה.
מציעה לך להטוות יחסים חדשים בינכן להפסיק לערוג לעבר ולקבל את המציאות כפי שהיא שאת תשדרי שאת מרגישה בטוחה ונינוחה כולם "ידבקו ממך"
עם קצת עבודה עצמית יום אחד תמצאי את עצמך יושבת בסלון ומשוחחת עם כלתך על הא ודא אם זה קרה לי אז הכל אפשרי...
 
למעלה