כששוכחים יום הולדת...

[כפרקי]

כששוכחים יום הולדת...

הוריו של בן זוגי באופן עקבי בעשר שנות ההכרות בינינו שוכחים את יום ההולדת שלו.
שוכחים לגמרי. אם הוא לא מזכיר להם כשנפגשים בשבת הם לא נזכרים באיחור או משהו כזה.
שנה שעברה, יום ההולדת יצא בשבת. הגענו אליהם עם עוגה. הם לא הבינו למה. כשהסברנו, התגובה של חמותי היתה "אז לי יש יום הולדת עוד שבועיים". בלי 'מזל טוב' לבן שלה.
כשלאחים שלו יש יום הולדת הוא כן מקבל טלפון מההורים לבדוק האם התקשר אליהם לברך.
הוא טוען שהתרגל. אני לא קונה את זה אך מכבדת את בקשתו שלא לנבור בפצע הפתוח כל שנה מחדש.
שנה שעברה זה כל כך הכעיס אותי שחרגתי ממנהגי וסיפרתי לאמא שלי. אצל ההורים שלי יום הולדת זה ארוע של תשומי - בעל השמחה זוכה לקבוע את התפריט של הארוחה המשפחתית הקרובה לתאריך, מרימים כוסית לחייו וזהו בערך. ביום ההולדת עצמו יש 'מסיבת וואטסאפ'.
היא כנראה זכרה והשנה הוא קיבל יום הולדת כהלכתו כמו שאני ואחיי מקבלים, כולל מתנה (הוא החתן(/כלה) הראשון שלהם, סביר שזה יהפוך לנוהל גם עם הבאים בתור).
יש לו חברים טובים שדואגים לעשות לו שמח, וכמובן יש אותי ואת הילדים שהם חובבי ימי הולדת מדופלמים והעיקר שיש סיבה למסיבה.
ועדין.
זה אמא ואבא שלו. גם האחים לא מתקשרים. והם כן בקשר וכן מתראים כל שבוע.
זה מרתיח אותי!
טוב, זהו. פרקתי.

 

[בת האש]

נראה שהפצע הפתוח הוא שלך

בתור מי שגדלה בבית שבו ימי הולדת (של המבוגרים) לא משנים, לא ממש ברור לי ממה להעלב. ומהתיאור שלך בכלל לא נשמע שהוא נעלב. לי אישית נשמע שאותך זה מכעיס יותר מאותו, וזה לא מצב בריא.
&nbsp
עצם זה שמבחינה רגשית את נפגעת בשביל בן הזוג שלך (כמו שקורה בדרך כלל לאמהות עם הילדים שלהן - וגם אז זה לא בריא), יותר משהוא נפגע. יותר מזה, לי נשמע שאת משדרת שזה לא בסדר שהוא לא נפגע, שהאו אמור להפגע, מפרשנת אותו בתור נפגע כשהוא לא, ובאופן כללי מעודדת אותו להפגע כשהוא לא. בשביל מה? מה תרוויחי אם הו איתחיל פתאום באת להפגע מהתנהגות ההורים שלו, חוץ מתחושת היותך צודקת.
&nbsp
והכי חשוב - זה הרי ממש שטות! עניין קטן וחסר חשיבות. למה עניין קטן כל כך מעורר בך רגשות עזים כל כך?
&nbsp
<אני מנסה עכשיו להזכר אם כל קרובי המשפחה שלי התקשרו לאחל לי מזלטוב ביום ההולדת האחרון שלי ופשוט לא מצליחה להזכר. אמא שלי כן. אבא שלי? אחי? לא זוכרת. גם לגבי שאר המשפחה אני לא זוכרת...
מה שמעיד על מידת החשיבות הראויה לנושא זה, לדעתי>

 

[ga26]

 

[yeshpitaron]

האמת אצלי זה משהו מוזר בהפוך, אני

חוגגת לכולם כולל כלתי ונותנת מתנות שוות במיוחד ויום של תשומי ופינוק כפי שקראת לזה ועם כולם כולל כלתי הולך מצוין וזורמים יופי. מגיע לבן שלי הבעל שלה, אופס. כבר כמה שנים שאי אפשר כי כל הסיבות בעולם. שנה אחת האמנתי, שנה שנייה סתמתי, שנה שלישית פקפקתי ושנה רביעית התחלתי להבין. לפני שנה משעשיתי שמיניות לשמח את הבן שלי כמו את כולם בהסכמתו ולא צלח שוב, בי נשבעתי שאין יותר חגיגות. לאף אחד כולל לאשתו. הבנתי שהקטע שלה להראות לי שהוא שייך לה ולי אין זכות מלבד לעמוד לפקודה כשהם צריכים. אז יש גם צד כזה שעושה כאב גדול...

 

[כפרקי]

או שלך...

כל מה שכתבת ממש לא השתמע ממה שכתבתי ואפילו סותר בחלקו

 

[חובטת שטיחים]

אם זאת המגרעה היחידה שלהם, אז תשמחי...

יש אנשים שתאריכים לא עושים להם את זה... אני יודעת את זה כי אני כזאת...
אני לא זוכרת ימי הולדת, ימי נישואין, תאריכי פטירה וכו', אני יכולה בקלות לא לשים לב שיום הנישואין שלי היה לפני שבוע או שיום ההולדת של אחותי היה לפני חודש. אני גם לא מחוברת יותר מידי לפייסבוק, ככה שגם תזכורות אין לי.
אבל - אם חמותי מאושפזת, אני (ולא הילדים שלה) מבלה איתה את הלילה, וכשגיסתי ילדה, אני (ולא אחותה או הוריה) באה לשמור על הילדים שלה וכשאחותי צריכה הסעה מתל אביב לצפת כי אין לה רכב, אני אסיע אותה...
אז אני לא זוכרת ימי הולדת ואולי בגלל זה כמה אנשים טיפשים נעלבו ממני וניתקו קשר, אבל את יודעת מה? ממילא אין לי כח לכל מיני "רגישים" שלא יודעים להבדיל בין עיקר לטפל כשמדובר בקשרים אנושיים.
אז תחליטי איפה את נמצאת.

 

[yeshpitaron]

האמת אם לא היו עושים לאיש לא צריך לשים לב לכך אבל אם

נוהגים איפה ואיפה זה מרגיז....
&nbsp
אני לא יכולה להעלות ברוחי אפילו פסיק מחשבה שכלתי תואיל להיות לצדי כשאצטרך. הלוואי שאזכה ליחס כזה כשאגיע לזקנה. אני ביקשתי פעם אחת טובה קטנה תוך כדי שהתארחו אצלי, נרדמו צהרים כי היו עייפים ואני שמרתי על הילדים והכנתי אוכל וסירבה. ברוב חוצפה אמרה לי לא יכולה בלי להניד עפעף וכל זה אחרי שיום אחד בלבד לפני קיבלה ממני טיפול הוגן של עיסוי לאחר כאבים...

 

[כפרקי]

לא הבנת

*רק* את שלו הם לא זוכרים.
&nbsp
&nbsp

 

[הייתיאביבקיץ]

הם זוכרים את ימי ההולדת של אחיו ואף טורחים להזכיר לו

אז משהו מסריח.
אני מבינה שאנשים שוכחים ימי הולדת. גם אני כזאת.

אבל באופן קבוע לשכוח יום הולדת של אחד הילדים, אבל לזכור (ואף לייחס חשיבות) ימי ההולדת של אחרים? זה מוזר.

אבל באמת אין טעם לנבור לו בפצע. תמשיכי לחגוג לו עם הורייך המקסימים.

(ובעוד חמש שנים חמותך תיכנס לכאן ותכתוב פוסט נעלב על ״הבן שלי תמיד הולך בחגים לההורים של אשתו״)

אבל אולי להבא, כשאת מגיעה לשם עם עוגה לכבוד יום ההולדת שלו, תודיעי לאמא שלו מראש. לחסוך את השאלה המביכה ״למה מה קרה?״

 

[ביזיון ברשת]

איזה הזיה

כאילו, מה נסגר עם אמא שלו???
פשוט אל תחגגו עם המשפחה שלו. אל תביאו עוגה וכך גם לא תקבלו תגובה צוננת "אה, לי יש יום הולדת עוד שבועיים" (איזו חצופה!!!)
תחגגי לו את עם החברים ומהשפחה שלך והילדים שלכם - נראה לי מספיק.
&nbsp
להתרגל זה משהו אחד, ויש מצב שהוא התרגל. אבל בטוחה שכואב לו כי אם את היום הולדת של שאר האחים הם זוכרים, אז זה אומר משהו.
&nbsp
אני מבינה אותך, גם אותי זה היה מרתיח.

 

[yeshpitaron]

נכון, אין מצב שהתרגל פשוט זה הוריו ולא מעוניין

להיכנס אתם לעימות. פעם כשחמותי הייתה בחיים חגגה לאח הגדול של בעלי. הגעתי אליה בהזדמנות הראשונה ושאלתי: "תגידי, למה לבעלי לא חגגת ולאחיו כן?" אמרתי כמה דברים בנחת אבל עם מסר והבנה ושנה אחרי החלה לצרף את בעלי לתודעת המגיע לו גם.

 

[כפרקי]

לצערי זה יותר מורכב

בעלי מופלה לרעה לא רק על רקע יום ההולדת.
אבל אני יכולה להבין קושי של הורים מבוגרים לתת עזרה לכל הילדים, ואנחנו באמת מתלוננים פחות (לא שפחות קשה לנו, אבל זה האופי שלנו).
מדובר כולה בטלפון או סמס ליום הולדת.

 

[הפוך עם ראש כפול]

את לגמרי צודקת, אבל גם אין לך הרבה מה לעשות בעניין
אין טעם להתעקש איתו ולהסביר לו שהוא אמור להעלב (למרות שלגמרי מוצדק שייעלב). הוא כנראה רגיל.
אז תסתפקי בזה שאת צודקת ובזה שאת תתקני את העוול באמצעות המשפחה שלך, ותשמחי שיש לך אפשרות להעניק לו מסיבת יום הולדת משפחתית מדי שנה עם בני המשפחה שלך שמשתפים פעולה עם העניין.

 

[פרפרי אהבה]

יש משפחות כאלה שלא חוגגות וכנראה שזה מה שעובד להם

מאז ומתמיד. אם בעלך לא מוטרד מזה- לא הייתי עושה מזה סיפור ופשוט חוגגת בעצמך.
מה שהמשפחה מהצד שלך עושה נשמע ממש מקסים ומיוחד.

 

[כפרקי]

זה בסדר לא לחגוג

אבל להתקשר לאחים האחרים להגיד מזל טוב, ולהזכיר לו כשלאחים האחרים יש יום הולדת כדי שיתקשר, אבל שאף אחד מהם לא יתקשר או יסמס ביום ההולדת שלו?
ההתרעמות היא לא על העדר החגיגות אלא על אפליה

 

[חייבתלהגיב]

אני לגמרי מסכימה שזה מטורף מצד ההורים

להזכיר לו להתקשר לאחים האחרים ביום ההולדת שלהם, אבל לא להתקשר אליו ביום ההולדת שלו. לא ברור איך הגיעו למצב הזה.

 

[אם כבר אז שיהיה]

יש לי פתרון בשבילך שעובד אצלי מעולה

יש לי עיצה בשבילך שעובדת בשבלי וממש שנתה לי את הגישה לחיים. במשפחה שלי כשהייתי ילדה חגגו יומולדת רק לבנים. לי אמרו יום הולדת שמח בשנים שזכרו. שנים כעסתי על חוסר היחס מההורים ומהאחים ובכלל המשפחה המורחבת.
כיום אני לא "מנסה" אותם יותר. אני מזכירה להם. שבועיים לפני היום הולדת שלי אני מטרטרת על זה שיש לי יום הולדת עוד שבועיים, אולי נצא לפה או לפה. ככה עד יום ההולדת וביום עצמו כולם שולחים לי וואסאפ ומאחלים יום הולדת שמח ואם אני מזמינה אז מגיעים וככה כן חוגגים לי כל שנה ואני לא מתעצבנת או כועסת יותר. להפך, יוצא הפוך על הפוך שלי חוגגים יותר גדול מלאחרים כי אני מארגנת כמו שאני רוצה.
&nbsp

 

[אשה מרציפן]

נראה שזה לא קטע של לשכוח

אלא מלכתחילה לא לזכור. ההבדל בין לשכוח לבין לא לזכור מלכתחילה היא ששכחה זה משהו שקורה, בעוד לא לזכור זה משהו שנובע מאי ייחוס חשיבות - כנראה שהם לא מחשיבים את יום ההולדת שלו כאירוע שראוי להתייחסות, והתגובה של חמוך מעידה שזה כנראה המצב. כנראה שיש כאן משהו שאת לא מודעת אליו, אם לאחים שלו חוגגים יום הולדת ומיום ההולדת שלו מתעלמים, יש לפעמים סיפורים ומקרים משפחתיים לא ברורים, הרבה אין מה לעשות לגבי זה. וכן, זה מכעיס ומתסכל, אפילו מאוד.
&nbsp