מחלה במשפחה

[dori78]

כמה קל להאשים את מי שחושב אחרת ממך באלימות.

דוגמה נפלאה לחוסר ההבנה שלך את המצבים המתוארים.

 

[בת האש]

 

[הייתיאביבקיץ]

דורי לא כתבה ״כל״....

את הוספת את ה״כולם״ למשפט שלה, ובזה הפכת אתו למשפט מחץ שמגחיך הכל...

היא ואני כתבנו שיש משפחות שנוהגות כך, וחבל
לא כתבנו שאת נוהגת כך
לא כתבנו ששכנייך נוהגים כך
לא כתבנו שכל מערכות היחסים הן מטופשות

 

[mykal]

תודה על

ההבהרה והוראות הכתיבה,
ישדברים שנאמרים בקיצוניות וכך גם התגובה להם.
הפורום הזה עוסק בדיוק אבל בדיוק--במקומות שהדברים "לא זורמים" לא בהירים"
לא פשוטים וקלילים.
הוא עוסק במקומות שלמשפחה אחת--הארוחה המשפחתית היא מחויבות והפרת הקדושה, מהוה מקום חיכוך וכעסים והתחשבנויות, בעוד שאצל המצטרף/פת
זה ממשאבל ממש מעיק.
ולומר על זה--ריקוד מטופש כי אפשר להגיד ישיר, זה להעמיד את מישהו כמגוחך.

ואם לכתוב כולם,, או אני או הם זה לא לב הדיון.
וסליחה--אף אחת כאן לא מדייקת, ותתפלאי למדתי לכתוב.
דנים לגופו של ענין ולא לגופו של אדם. דנים בהתנהגות/תופעה/גישה
ולא אם אני מבינה או לא--מענין שבזה לא הגנת עלי.
טוב שעזרת לדורי. אני מודה לך באופן אישי. על כך.

 

[הייתיאביבקיץ]

על לא דבר, אבל נראה לי שלא הצלחתי

ניסיתי להבהיר שאין כאן שום הערות אישיות, בפרט לא כלפייך.
גם דורי לא כתבה עלייך, היא כתבה כללית

אבל מכך שבחרת להגיב כלפי בציניות, בתוקפנות, אני מבינה שהמסר שלי לא עבר.

קודם לא היו הערות אישיות, עכשו תהיה:
למילה ״כולם״ יש משמעות עצומה. היא לא לב הדיון, אבל היא חשובה.
ברגע שאת נותנת לדברים של כותבת משמעות שלא היתה בהם (והוספת המילה ״כולם״ משנה את המשמעות), ואז עוד תוקפת אותה על אותה משמעות שהיא לא אמרה, יש כאן עיוות של הדיון. לכן אני ״מגנה״ על דורי. ולכן אני לא ״מגנה״ עלייך, כי אני לא מבינה על מה יש להגן. שאני אגיד לדורי ״אל תכתבי משפטים שאם מוסיפים להם את המילה ״כולם״ אז הם הופכים להיות משפטים מעליבים״?

 

[dori78]

כפי שאת רואה - חבל על המאמצים.

 

[mykal]

בכל מערכת יחסים

צריך איזון,אין ספק בכלל.
רק שהדרך שבה הוצגו הדברים--הורים מעיקים,
לעומת ילדים רוצים עצמאות.
שם --בהגדרה הבסיסית הזו יש חוסר איזון,
גם כשנישאתי והייתי עצמאית מאוד, התפרנסתי, וחייתי בכלל במקום רחוק
מהורי--(שעה וחצי נסיעהלכל כיוון)לא רציתי ולאחשבתי שההתענינות וההזמנות של הורי מעיקות. וגם לא הייתי לא מחויבת לצרכים שלהם.
ורק לענין הזה התיחסתי.

הדאגה ההורית, לא מסתימת עם לחיצת הכפתור של אני כבר בן/בת 18.
כשצריך את ההורים ממש דורשים עזרה. אז? למה הם מעיקים? למה?

ואם נעלבתי מחמותי, בדיעבד, לאחר זמן--כי היא מעולם לא התעניננה,
מעולם לאחשבה לשאול, אז בעצם עכשיו אני מבינה שהיא היתה נפלאה--
היא הבינה שאנחנו עצמאיים--והיא לא העיקה--וואלה פספסתי--

 

[בשמת9]

מסכימה אתך מיכל.

 

[כפרקי]

זו בעיה

השאלה שלך מתקשרת בדיוק למה שדיברתי עליו אתמול עם בעלי.
בכל משפחה יש את המתחשבים יותר, המתחשבים פחות והלא מתחשבים בכלל כי השמש זורחת להם מה**ת.
הבעיה היא שהמתחשבים, מצפים שיתחשבו בהם בחזרה וזה לא קורה. בשום תחום.
&nbsp
אני לא אביא ילד (או מבוגר) מדבק/ספק מדבק למפגש משפחתי. אני גם לא אביא ילד מעוך סתם כי לא ישן. זאת התעללות בילד לדעתי.
הגיסות שלי חושבות אחרת - הן תמיד יביאו את הילד המדבק שלהן, וגם לא יגידו שום דבר. כאילו שלא נשים לב. ואז שבורח שלשול במכנסיים ועל כל הרצפה פתאום אנחנו מגלים שזה ככה כבר יומיים....
אבל אם במקרה שמעו שהילד שלי חולה יבקשו שהוא לא יגיע... אפילו אם יודעים בודאות שהוא לא מדבק 'כדי לא לקחת סיכון'.
&nbsp
הפעמים היחידות שביקשתי מפורשות היו כשהיה לי תינוק בן יומו. בחלק מהמקרים בחרנו כל התא המשפחתי הקטן שלנו לא להגיע כדי שגם האחים הגדולים/הורים של העולל לא יידבקו. גם במקרים האלה גילינו שיש ילד חולה רק אחרי שתחקרנו יסודית. לא נידבו לנו את המידע.
כאמור, יש מתחשבים ויש שלא...

 

[סילאן ופיצפוצים]

באתי מהראשי וחייבת לשתף

פעמיים (!) יצא שחברה שלי אחי הגיעה להתארח אצל ההורים שלי לשבת כשהיא סובלת מדיזינטריה!
היא עובדת עם ילדים ונדבקת מהם.
ואז מחליטה שבדיוק בשבת הזו הדבר הנכון לעשות יהיה להגיע להתארח אצל ההורים שלי כשהיא יודעת שיגיעו ילדים בני מתחת לשנתיים גם כן.
מדהים.
בפעם הראשונה גיליתי לפני הארוחה ואני והבת שלי נשארנו בבית ובפעם השנייה הבנתי שהיא חולה אחרי שהיא עלתה לשירותים בפעם השביעית בתוך שעה.
הייתי בהלם, עזבו שאין לי מושג למה מישהו ירצה להתמודד עם שילשולים תכופים בבית של מישהו אחר אבל למה לעזאזל להגיע עם מחלה מדבקת ונוראית כזו לבית של אחרים ועוד כשיש שם פעוטות?!
נשגב מבינתי...

אני לא מביאה את הבת שלי למפגשים עם ילדים אם היא חולה וזה לא משנה כמה מדבק זה נראה לי או לא, אני מתנהלת עם אחרים כמו שהייתי רוצה שיתנהלו איתי.
חבל שלא לכולם יש את אותו הטאקט.

 

[dori78]

יש הבדל בין טאקט למודעות.

בכרטיס שלך כתוב שאת בת 30.
אני מרשה לעצמי לנחש שהחברה של אחיך צעירה ממך בכמה שנים.
היא כנראה בכלל לא מבינה את רמת הסכנה להידבקות בילדים קטנים.
אם היא עובדת עם ילדים ונדבקת מהם בכל מיני דברים, יכול להיות שמבחינתה
ילדים קטנים שחולים בכל מיני דברים זה סוג של גזירת גורל שאין איך למנוע...

 

[ביזיון ברשת]

אם אני חולה

אני לא אגיע מן הסתם.
אם אני מגלה שמישהו חולה ו/או מתכוון להביא את הילדים החולים שלו - אני לא אגיע.
אם מישהו חולה ממש לא ארצה לארח אותו.
לא יודעת אם הייתי מבקשת מהמדבק לא להגיע לארוחה - זו אמורה להיות אחריותו (שאגב לא כמו במקום עבודה, שאם מישהו יעז להגיע לחולה אני ממש אתעצבן ואדרוש שיקח את הנשימות החולניות שלו הרחק ממני, כי אין לי ברירה, אני חייבת להגיע לעבודה)

ראיתי שכתבו פה על להיעלב לא להיעלב, להתחשב ברגשות ועוד כל מיני דברים לא קשורים בעליל - לא הבנתי מה מעליב בזה שלא אגיע לארוחה כי אני מדבקת או לא רוצה להידבק מאחרים?
וגם אם זה מעליב (עדיין לא ברור לי את מי) - את מי זה מעניין? למה שאסבול בשביל (חס וחלילה) לא לפגוע ברגשות הלא ברורים של האחר?