בוקר טוב ושבת שלום! עוד לא נתקלתם בסיפור כזה....

  • פותח הנושא pri2
  • פורסם בתאריך
האם הילדים שיתפו אותך בפרטי הגירושין?

האם יש קו משותף בין שלושת הסיפורים?
בעיני דווקא חשוב לנתח את מה שקרה, ככה אולי תצליחי לסייע בשמירה על מערכת יחסים טובה עם האקסיות והנכדים (לא ציינת אם יש).
 

pri2

New member
בהחלט שיתפו, כל אחד מסיבה אחרת,

אצל אף אחד הסיבה לא מוצדקת, אם תשאלו אותי השיגרה
חוזרת גם אם מתחתנים עם בעל שני ושלישי, אין קו משותף
בהחלטה שלהם להפרד, יש אולי יותר אומץ כי אחד עבר נעשה לאחרים קל יותר, בודאי שאשאר בקשר עם ה-X שלהם כי הם הרי הורה של נכדי.

עלי נפלו השמיים כי הם קיבלו מודל אידיאלי למשפחתיות עם כל
המשתמע מזה.
 

dori78

New member
זווית ראייה קצת שונה

אולי המודל שהם ראו בבית היה כל כך מושלם, שלא הבינו שזוגיות זו עבודה, לפעמים אפילו קשה?
אולי קל להם להרים ידיים, כי אם זה היה הדבר הנכון אז זה היה 'זורם' באוטומט כמו אצל אמא ואבא?

יש הרבה סיבות להחלטה על גירושים ואת ממש לא צריכה לקחת את זה עלייך או על הדוגמה שהם ראו בבית.
במקום להתעמק ב'למה' תנסי להתעמק באיך שומרים על הקשר עם האקסיות והנכדים.
 
הם פשוט דור אחר לגמרי

לפי הכרטיס את בת 64, כלומר נישאת לפני 30-40 שנה.
באותם זמנים המחוייבות הזוגית לא רק שהיתה פנימית אלא גובתה במערכת חברתית שלמה שתמכה בצורך בנישואין: נשים בעיקר תיחזקו את הבית בעוד גברים בעיקר פירנסו וחלוקת התפקידים הזאת חייבה שני אנשים שהיו קשורים ותלויים זה בזה.
היום נשים יכולות לפרנס, גברים יכולים להיות אבות פעילים ומעורבים בטיפול בילדים וכולם יכולים לקנות אוכל מוכן או להשתמש בשירותיה של עוזרת בית (או עוזר...). בנוסף אין שום אות קין על גרוש או גרושה, להיפך, גרושה נחשבת בת זוג נוחה מאוד... לא לחוצה על חתונה וילדים, רוצה לכייף אחרי שבפרק א' הותשה...
בקיצור, במידה רבה הילדים שלך צודקים. בשנת 2016 להישאר נשוי כדי לראות כל ערב את אישתך מפרצפת לך (או את בעלך מפרצף לך) כי הגעת מאוחר/השארת שערות במקלחת/לא הורדת את הקרש של השירותים, נשמע קצת לא שפוי. אולי הם צודקים וכבר אין מקום לנישואין כפי שהיו נהוגים במשך דורות רבים, כמו שאין סיבה ללמוד היום סנדלרות או פירזול סוסים.
 

pri2

New member
כמה עצוב באמת שיש בחלק מדברייך,

היום הבנות יוצאות לערב של בנות והבנים יוצאים לערב של בים
אצלנו לא היה מקובל כך, אגב כל שנותי עבדתי גם אני וגם בעלי,
כך שאין מקום לזה שנשים פעם ישבו בבית, בכל אופן לא במקרה שלי,
יתכן באמת שהיום מסגרת הנשואים כבר לא כל כך תופסת יש
היום המון מודלים אחרים לחיים ביחד, דברים שלי ממש לא מוכרים וממש
לא מקובלים עלי, אך בטח ובטח מקובלי על ילדי שהם כבר דור
אחר.
 

sweetdreams

New member
עצוב למי? בדקת עם הילדים שלך?

אולי פחות עצוב להם עכשיו, לעומת מה שהיה להם בתקופת נישואיהם?
 
לא כל כך מבינה למה ערב בנות וערב בנים זה עצוב
בן זוגי ואני נשואים 16 שנים כמעט, בזוגיות יותר מ-21 שנים. אין סימני גירושין באופק. ולמרות זאת כל אחד מאיתנו נהנה מאוד להיפגש לבד עם חברים/חברות מדי פעם.
כל אחד מאיתנו הוא קודם כל בנאדם בפני עצמו, ועצם העובדה שנשואים לא אומרת שצריכים להיות דבוקים כל היום ולבלות רק יחד. זה כיף ונהדר לבלות גם בנפרד. זה מאוורר, זה נותן אנרגיות מחודשות ולתחושתי זה דווקא עוזר לתחזק זוגיות לאורך זמן ולא פוגע בה.
אני לא כל כך מצליחה להבין למה את רואה בגירושים של הילדים שלך כשלון. לפעמים דווקא לצאת מזוגיות לא מוצלחת בזמן, במקום לסחוב אותה 20 ו-30 שנים, ולחפש זוגיות מוצלחת אחרת במקומה, זה צעד של אומץ ולא של ויתור.
עוד יותר לא ברור לי למה את רואה בגירושים שלהם כישלון שלך. זה החיים שלהם, לטוב ולרע, ואלו הבחירות שלהם, כמו כל בחירה אחרת שעשו בחייהם, בין אם זה בחירת מקצוע, מקום מגורים וכו'. כך גם הגירושים. ואם להם טוב - אז עם כל הכאב, את צריכה לקבל ולכבד את זה ולא לראות בזה כשלון.
 

בת האש

New member


 

pri2

New member
לפעמים האהבה נגמרת, שמעת על דבר כזה?

לא לכל אחד חשוב לשמור על מסגרות כמו שהם, לפעמים בני זוג מוצאים את עצמם יושבים ואין להם מה להגיד אחד לשני, מזפזפים בטלוויזיה והחיים הפכו לשיממון גדול אז היום לא מתמודדים עם זה, ומתגרשים.

לפעמים גבר בוגד וזה בלתי נסלח מבחינת האישה או ההפך, הרי לא כולנו סלחנים, קשה קשה וכואב מאוד.

כן , דיברתי עם ילדי, אין לי מה לעשות בענינפ, זה מה שהם רוצים הם עושים ואני נשאר לי רק לנגב את הדמעות.
 
למה להתמודד עם שממון? למה להשלים עם העובדה שמעכשיו
ועד עולם החיים שלך יהיו שממון אחד ארוך ומתמשך?
כן, יש מצבים בהם בני זוג אבדו עניין לחלוטין אחד בשני, וגם ייעוץ זוגי או טיפול זוגי לא עוזרים. למה לקבל את זה? החיים קצרים ואין שום סיבה להעביר אותם נטולי אהבה.
אולי פעם, כשגירושים היו בושה, לאנשים נראה טבעי לחיות עד סוף ימיהם עם בן זוג לא אוהב ולא אהוב. היום גירושים הם לא בושה, ואני עדיין חושבת שלהודות בכך שהזוגיות הסתיימה זה הרבה יותר אמיץ מאשר להמשיך לחיות בשקט ובשעמום, בלי לטלטל את הספינה.
אם נעשו ניסיונות לשיקום הקשר באמצעות טיפול זוגי והם לא צלחו - אני לא רואה שום סיבה הגיונית להשלים עם מציאות של חיים נטולי אהבה.
 
אלה שתי האופציות? מה עם לעבוד על הזוגיות בכל רגע ורגע?

זה מה שמלמדים את הילדים?
נעים לי אז טוב,
התעצלתי ולכן כבר לא נעים פה אז יאללה בי?
&nbsp
גירושין הם הכרח מציאות, לא אופציה. זה מה שעושים אחרי שממצים את כל הפתרונות. שאלי כל ילד להורים גרושים.
 
בוודאי. לא אמרתי לקום וללכת ברגע ש"האהבה נגמרת"
הכותבת לא מסרה שום פרטים כך שאין לדעת מה היה ובמה מדובר. יכול להיות שכל אחד מהזוגות פנה לקבלת טיפול זוגי, ניסה לעבוד על הזוגיות וכו, ובכל זאת זה לא עבד. טיפול זוגי ו"עבודה על זוגיות" לא תמיד עובדים. ומה אז? ממשיכים למרות הכול?
בכל זאת, בתור נשואה 16 שנים (ובזוגיות הזו 21 שנים) אני יודעת בדיוק מה הן העליות והמורדות בחיי הנישואים. אף פעם זה לא מושלם כל הזמן, ותמיד יש מהמורות בדרך. חלק מהזוגות מתגברים עליהן, וחלק לא. עם טיפול או בלי טיפול.
חלק ממשיכים לחיות יחד למרות אומללות של שני בני הזוג (כי לא נעים מהסביבה, כי לא רוצים להקשות על הילדים, כי לפעמים יותר נוח וקל להמשיך בחיים של בדידות בתוך זוגיות מדומה מאשר לקום ולעשות מעשה), וחלק מהזוגות מתמודדים באומץ.
מבחינתי אם הזוגיות רעה, אם בני הזוג אומללים, אם הם עשו כל שביכולתם כדי לתקן ולשפר ולמרות זאת הזוגיות לא עובדת, אין סיבה טובה מספיק להמשיך לחיות באומללות. אנחנו חיים בדיוק פעם אחת ואין סיבה טובה מספיק לדעתי לחיות אותם ללא אהבה או עם בנאדם שמאמלל אותך.
אני לא מאמינה שלקום ולפרק זוגיות זה משהו שבא בקלות לאף זוג. זה לא בהכרח הפתרון הקל, כפי שאת כביכול מציגה אותו. זה מורכב מאוד - רגשית ומעשית כאחד. בד"כ אם זוג מגיע לזה, זו לא החלטה אימפולסיבית של רגע.
זה מפחיד מאוד לעשות צעד משנה חיים כזה. הרבה יותר קל ונוח להישאר בחיים השגרתיים שבנית לעצמך. אם אנשים קמים ועושים צעד כזה, זה כי רע להם והם רוצים להגיע למשהו טוב יותר.
וגם בזה יש מסר לילדים, מסר לא פחות חשוב.
אז שוב - מאחר והכותבת המקורית לא סיפרה האם נעשו ניסיונות מצד אחד מ3 הזוגות לטיפול ושיקום הקשר, אני יוצאת מנקודת הנחה שכן. כי האדם הסביר לא מפרק נישואים כל כך מהר וכל כך בקלות.
 

sweetdreams

New member
ברור שאהבה לפעמים נגמרת, וזה עצוב, אבל מה האלטרנטיבה?

את אומרת שהחיים הפכו לשיממון גדול, והיום לא מתמודדים עם זה. ואני רוצה לשאול אותך למה את מתכוונת כשאת אומרת מתמודדים עם זה? פעם היו מתמודדים עם זה? או שפעם היו פשוט ממשיכים באותו המצב אומלל עוד עשרות שנים, כי לא נהוג היה להתגרש? וזה באמת עדיף בעינייך על פני פרידה ואופציה לחיים טובים יותר בהמשך??
&nbsp
דווקא הקונספט של ״להתמודד עם זה״ קיבל שינויים ואלטרנטיבות עדיפים פי כמה מונים בעיניי לאורך השנים. היום קיימת מודעות גדולה יותר לצורך לשימור הזוגיות, לטפל בה ולטפח אותה, לא לקבל אותה כמובן מאליו וללכת לטיפול זוגי אם צריך. וכשזוג היום מחליט שהוא נשאר ביחד למרות הכל, זה קורה בעבודה קשה, ולא בחסד, כמו פעם. ואם הכל לא הולך, אז כן, גם להתגרש זו אלטרנטיבה עדיפה על פני קבלה של המצב הקיים רק מתוך חוסר ברירה.
&nbsp
אני מצטרפת לחלוטין לדעתה של ״הפוך עם ראש טוב״ שאומרת לך שאת מה שאת מגנה ורואה ככישלון, אני לחלוטין רואה כשינוי שעשוי להתגלות כחיובי, יציאה ממצב שהוא בפירוש לא טוב מתוך תקווה לשיפור ולאיכות חיים טובה יותר.
&nbsp
תבנית הנישואין בכל מחיר כבר לא קיימת היום יותר, לטוב ולרע. אני יודעת שאת מסתכלת כרגע בעיקר על הרע, אבל תנסי לשנות מבט, ולהבין שיש בזה גם הרבה טוב.
 

רחליקה האחת

Member
מנהל
כמה אהבה וכאב ניכרים

מדברייך. הרשי לי לה עניק לך חיבוק.

תחושת הכאב היא תחושה של אובדן. תחושה צורבת שמעלה תהיות סביב
מהותך. חוסר אונים הוא תחושה קשה ומוביל בדרך כלל לתחושת אומללות.

אני בטוחה שהחלום שלך לגדל ילדים ולראות אותם מאושרים - התעמעם אם לא נגוז.
זה בהחלט מייסר.

מה מטריד אותך כעת? איך אוכל לסייע?

יום טוב

רחליקה
 
למעלה