2 צדדים למטבע

2 צדדים למטבע


והפעם החמות והגיסה שלנו נשאלו:

מה עושים כשהחמ/ות לא אוהבים את בת/ן הזוג של הבן/ת ומרררים את חייהם?
האם זו עילה לדעתכן להפסיק את היחסים עם המשפחה?או שמא- להיפרד מבן/ת הזוג בגלל שהמשפחה שלכם לא אוהבת?

האם אתן מכירות סיפורים בנושא ותוכלו לשתף?


במהלך היום הן יכתבו את דעתן ובנתיים מזמינה אותכם/ן להגיב ולשתף בדעתכם
.

שבוע טוב לכולנו
 

mykal

New member
מגיבה

התוספת המקשה על התגובה היא החלק של "ומררים את חייהם"
וכאן אני אתיחס להורים--מה יצא לכם מלמרר את החיים לילד שלכם?
לעולם הוא שלכם וגם אם טעה, וגם אם הבחירה לא לטעמכם --
זה מה שהוא חושב שמתאים לו והוא רוצה.

אני כן חושבת שהאחריות ההורית לא מסתימת לעולם, ואם נראה להורה שהבחירה שגויה--
הייתי כאמא עושה שני דברים--
1)בודקת עם עצמי אם זו שגיאה שלא נראית, או שגיאה נראית --
למשל--אם הבחור גבוה מאוד והבת נמוכה מאוד, --בעיני כאמא יכול להיות שזה נראה
מוגזם או בעייתי---לא הייתי מגיבה כלל כי אם הם מרגישים עם זה בסדר, הם רואים את זה
וזה בכלל לא מקום להתערבות.
אם זה משהו שלא ממש מורגש אבל איזו תכונת אופי שעלולה לטעמי להפריע-
למשל-- הבחור קמצן, ואני אמא של הבת, או להפך...כן הייתי מתיחסת.
בהזמנה לשיחה עם הבן/ת שלי, מאירה (הא' בכונה) כי הערה ואמירה כנגד
עלולה להביא לתגובת נגד שלו/ה, אבל כחומר לבדיקה או למחשבה נוספת.

2)וכאן הוא ה'איך' מתיחסת--בטוח לא מממררת להם את החיים,
אלא קוראת לילד שלי, בן ובת--ואומרת שזו תכונה שמפריעה לחיים,
שיזהרו וינסו לבדוק את זה ברמה עקרונית. אם מסתדרים.
בטוח לא שיחה ע"י בן הזוג, אלא עם הילד שלי.

גם כשההורים לא מסכימים צריך לנהל מולם שיחה בוגרת--
ואני אישית נגד נתק--הוא לא מתקן כלום,
גם בן הזוג שבגללו ובשבילו נוצר הנתק--מפסיד.
נתק הוא דבר שלילי, (לפחות מנסיוני) אפשר להתרחק פיזית, אפשר לשמור על יחסים קורקטיים--לא לנתק.
 

dori78

New member
ובכן:

ראשית, כאשר מדובר על זוג נשוי - יש מצב שזה כבר מאוחר מדי...
האופציה של פרידה רלוונטית לטעמי רק כשמדובר בזוג שעדיין לא נשוי
(כמובן לא בהכרח חתונה תכל'ס אלא כזה שנמצא בתחילת היחסים, בלי ילדים).
אחרי שמחליטים על חיים משותפים המצב משתנה.
נראה לי שזו שאלה שבהחלט יש לדון בה לפני החתונה, מכיוון שההשלכות עלולות להשפיע באופן הרסני
על חיי הזוג הצעיר והמשפחה כולה ויש הבדלים מסויימים שקשה מאוד להתגבר עליהם.
לא כולם בנויים להתמודדויות קשות שכאלה ובמקרה כזה אולי באמת עדיף לוותר ולהחליט על הפרדת כוחות (תלוי באיכות הקשר).

נשאלת השאלה מה קורה כשהיחסים מתקלקלים אחרי החתונה.
לאחרונה אני שומעת סיפורים על כלה אחת ספציפית, כשחלק מהדברים שהחמות מתארת לי כנוראיים
נתפסים בעיניי כבעיות של הפרשי גילאים ותרבויות, וחלקם נשמעים לי כמו התנהגות של ילדה מפונקת,
שעשתה הצגות כדי "לתפוס" חתן ועכשיו מגלה את פרצופה האמיתי.
כמובן שאין לי שום יכולת לדעת מה האמת, מכיוון שאני שומעת רק צד אחד.
לרוב אני מייעצת לאותה חמות לשמור על שקט תעשייתי, מכיוון שלדעתי פתיחת מלחמת עולם עם אם נכדייך
זה לא דבר חכם והדברים שאותם היא מתארת ממילא לא נשמעים לי כדברים מהותיים שיש טעם להילחם עליהם.
אבל כפי שכתבתי - זה עניין סובייקטיבי לחלוטין, כמו כל דבר אחר שקשור ליחסים בין אנשים:
כל אחד בוחר להילחם על מה שנראה מהותי בעיניו.
אותה חמות לא ממררת את חיי כלתה, אלא סומכת על בנה ועל החינוך שנתנה לו ובוחרת להמתין
עד שהוא יבין מה קורה ויחליט להעמיד את אשתו הצעירה במקום (או שלא, זה עניין שלהם).
היא לא מתערבת ולא מעירה, כי היא מבינה (כך על פי דבריה) שאם זה לא יבוא ממנו - אין טעם שהוא יעיר לאשתו.
היא אמרה שהיא מבינה, עם כל הכאב שבדבר, שאם בנה לא רואה את העוול שאשתו עושה לה ולא מוצא לנכון
להעיר לזוגתו - התערבות שלה בטח ובטח שלא תביא לשיפור המצב אלא רק תיתפס כהתערבות גסה וחרחורי מלחמה.
בסופו של דבר - אותה כלה היא אשה בוגרת שקיבלה חינוך מסויים בבית הוריה.
חמותה לא יכולה ולא רשאית לחנך אותה, גם אם דברים מסויימים בהתנהגות כלתה לא מוצאים חן בעיניה.

אני מכירה סיפור נוסף, של כלה שלא אהבה את חמותה ואת הגישה שלה לנכדים.
אמא של אותה כלה היא גננת בעלת ניסיון רב, אוהבת ילדים קטנים ואת כל מה שכרוך בהתעסקות איתם ומחוברת לילדים מכל הכיוונים,
חמותה נתפסת בעיניה כ"קרה", "מרוחקת", "לא משקיעה" ולטענתה לא מספיק מתעניינת בילדים.
מסיבה מסויימת (אני מנחשת שזה כי החמות היתה פחות "מושגת") הבן הגדול שלה ממש אמר שהוא מעדיף את החמות.
היתה תקופה שזה תסכל אותה עד כדי שהיא ניסתה להסית את הבן שלה (שהיה אז בן 4.5!) נגד החמות ובעד אמא שלה.
היא מאוד התעצבנה כשאמרתי לה שזה גרוע מאוד בעיניי, כעסה שלא לקחתי את הצד שלה.
אבל זה מה שאני חושבת: אם את מחנכת את הילד שלך כמו שצריך, מעבירה לו את הערכים שאת מאמינה בהם,
כולל ערכי משפחה (וזה דבר שנתפס שונה ומשתנה מאדם לאדם) - תסמכי עליו שבגיל מסוים הוא כבר יבין לבד
איזו סבתא אוהבת אותו ורוצה בטובתו. להסית אותו זה לא לעניין.


האם הייתי חושבת על פרידה בגלל מצב כזה?
כן, פרידה (לפחות יחסית) מההורה המתערב.
לצמצם ביקורים, לא לבקש טובות בייביסיטר או עזרה כספית.
הורה שלא מסוגל להתמודד עם הבחירה שעשה/תה הבן/בת שלה - שיתכבד ויתבאס בשקט.
זה נכון בעיניי לבחירה במגמת לימוד בתיכון שלא מתאימה ותביא את הילד לתסכולים
וזה נכון גם לבחירת בן/בת זוג: אלה החיים של הילד, זכותו להרוס (אם כך זה נתפס בעיניי ההורה) אותם כאוות נפשו.
אנחנו בוחרים להביא ילדים לעולם, מגדלים ומחנכים אותם כראות עינינו.
בשלב מסוים הגוזל פורש כנפיים ועם כל הקושי (וזה כנראה הקושי הכי גדול בעולם)
תפקיד ההורה הוא לאפשר זאת ואם עומד לו כוחו הנפשי - לחכות מוכן בקן למקרה של נפילה, אם חלילה תבוא.
הורה שלא מבין את זה לדעתי דן את עצמו לאבד את ילדו.
ע"ע מקרה דודו אהרון.
 

ד ר ל י

New member
תלוי

תראו, יש אנשים על הפלנטה הזאת שיש להם קצת פחות רגישות ואמפתיה מלאחרים. אז לפעמים החמים/חמות קצת או הרבה קרים/קרות.
יש כמובן גם מקסימים שמרעיפים אהבה.
אם יש קרים/קרות, קשה להסתדר וצריך עור של פיל. הכל תלוי במידת הקור שנושבת ובמידת הרגישות של המקבל ובמידת ההקרבה שלה הוא מוכן.
כמובן שיכול להיות גם ההיפך, מצד הכלה/חתן.

מקרה שאני מכירה:
מישהי שהיתה פעם חברה שלי (היום לא בקשר) התחתנה עם גרוש וההורים שלו לא אהבו אותה מהרגע הראשון. הם לא מפסיקים להראות לה כמה הם קרובים לגרושה ומתים עליה ומצד שני, כמה הם קרירים אליה בכל הזדמנות.
זאת לא פרשנות שלה. זה שקוף ואפשר לראות את זה בבירור.
מה שכן, אני לא יודעת איך נוצר המצב הזה אבל זה פשוט לא נעים. לי היה קשה מאד להתמודד עם זה.
היא מאד סובלת אבל ממשיכה.
האמת שהם היו גרים קרוב אליהם ועכשיו קצת התרחקו.
 

כפרקי

New member
סיפור מוכר

אצלנו התבסס מצב בו אחת לכמה זמן, כאשר קו אדום נחצה, יש הצבת גבולות אסרטיבית.
מעבר לזה, לפעמים זה מרגיש כמו קיום יחסים דיפלומטים עם מדינה שאין איתה שלום...
&nbsp
יש לי חברה שחמותה, לאור סיפורים ששמעתי משני בני הזוג, אחראית באופן לא מבוטל לסיום הקשר ביניהם, אחרי שני ילדים. עוד במפגש הראשון של הכלה עם החמות עלתה העובדה כי הכלה הבריאה מסרטן כילדה. החמות מייד הביעה סלידה בוטה מהאפשרות שהסרטן (המאוד לא תורשתי) יעבור לנכדים פוטנציאלים. אף כי אותה חמות היתה סבתא מעורבת ופעילה, היתה מגיעה פעם בשבוע להיות עם הנכדים, קיבלה אותם בשמחה כשהיו חולים וכו' היחס לכלה לא התחמם מעולם. כל תקופת חגים היתה מלחמת עולם, כל החלטה של הזוג קיבלה ביקורת נוקבת.
המגוחך הוא שדווקא אחרי הגירושין החמות התחילה להתייחס אליה יפה יותר, עכשיו כשעברה למעמד של אם נכדיה אך לא אשת בנה.
 
ומה קורה במקרה ההפוך?

וזה כשהכלה היא זו שממרת את חייה של החמות ובדרך גם את של כל בני המשפחה?
&nbsp
אני מכירה יחסית מקרוב סיפור כזה, הכלה ככל הנראה לא ממש שפויה, לצד העובדה שקיבלה חינוך לא ברור בעליל (ידוע שגם אחותה לא ממש אהובה במשפחת בעלה מסיבות דומות), שבשלב מוקדם מאוד הרשתה לעצמה לא רק לבוא בטענות להורי בעלה על דברים שממש לא במקום, דרשה תמיכה כלכלית מהסוג שזו ממש חוצפה מכלה לדרוש, וזה כשלא מדובר בבן יחיד והוא קיבל בדיוק כמו האחים שלו ולא הייתה שום סיבה שיקבל יותר. ההמשך כלל סכסוכים עם כל מי שסביבה - גם חברים שלו ובנות זוגן ומהר מאוד גם בני המשפחה, כשהיא לא הסתפקה בללכלך על הגיסים והגיסות אלא עירבה בזה גם את הילדים (כשמדובר בשלב בו הילדים היו צעירים מאוד), ונוצרו מצבים טראומתיים ממש עבור ילדים שלא עשו שום דבר, שגילו שדודה שלהם מלכלכת עליהם, ובהמשך כשהגיעו לשלב הבר מצוות נוצרו מצבים לא נעימים כשהיא לא הסכימה ללכת, ובחלק מהמקרים לא הסכימה שגם בעלה, הדוד של החוגג/ת יבוא (אחרי שהאחים/אחיות הבליגו והזמינו אותם למרות הכל), בחגים תמיד היו בלאגנים וההורים המסכנים נאלצו כל פעם מחדש לבחור בין ילדיהם, כשמתי שבחרו בילדים עם בני/בנות הזוג שהתייחסו אליהם יפה היו לגברת טענות.
&nbsp
זו חכמה גדולה בדיעבד להגיד שכל זה היה יכול להימנע אם היו מפרידים ביניהם בזמן, אבל מהצד זה נראה רע מאוד ומעורר תחושת חמלה חזקה על כל המשפחה בדגש על ההורים המסכנים של הבחור שכל הזמן הזה צפו בחוסר אונים בכלתם שזורעת הרס ולא ידעו כל כך מה לעשות בנושא - לנזוף בבנם בן ה-30+/40+ ואילך שירסן את אשתו? ספציפית במקרה הזה חשבתי לא אחת שיש לבחור סימפטומים של תסמונת שטוקהולם, והוא מגן עליה לפעמים בצורה ממש מגוחכת וזה הגיע כבר לשיאים שמתי שהאחיין שלו התחתן והזמינו אותו ואת בני משפחתו למרות הכל, הוא לא הגיע (מאמינה כי אשתו אסרה עליו) וכשקרובי משפחה רחוקים שאלו אותו על זה הוא טען שהאחיין לא הזמין את הילדים שלו והוא נעלב בשמם (הילדים הוזמנו בוודאות, אני עזרתי לזוג לכתוב את השמות על ההזמנות).
&nbsp
אמנם זה לא יפה לחשוב על זה וגם צורם מאוד, אבל יצא לי לא אחת לחשוב על האחים של הבחור הזה בהקשר של מה יהיה אחרי 120 של ההורים - הרי הם בכל מקרה יצטרכו לשבת שבעה ביחד, והאשה הזאת כבר הוכיחה כמה חולנית היא, שאני לא אתפלא אם היא תפגין את היחס הרגיל שלה גם במצב הרגיש הזה (בתקווה שיהיה כמה שיותר רחוק).
 
אבל מה בדיוק את מצפה לשמוע? הרי ברור שאם כל הסיפור נכון

יש לבעל בעיה גדולה ולו הייתי ההורים שלו הייתי מנתקת קשר מהאישה הזו ושהוא יחליט מה בדיוק הוא בוחר לעשות.
זה לא יתכן שאישה אחת תמרר חיים של משפחה שלמה בין אם היא כלה או חמה
 
אני לא מצפה לכלום

הגבתי בדיון בו התבקשנו לשתף בסיפורים רלוונטיים, אז שיתפתי.
&nbsp
ולא רק שהסיפור נכון במלואו, הוא כולל קטעים הרבה יותר גרועים שהעדפתי לא לפרט.
 
אז ברור שיש כאן בעית בעל/בן

כמו שהייתי מצפה שבעל לא ייתן לאימו למרר את חיי אישתו ככה בעל לא צריך לתת לאישתו למרר את חיי משפחתו ואם הוא נותן לה להמשיך המפשחה צריכה להתנתק ממנו
 

רזאי

New member
אני מכירה משפחה שבסיפור שלהם יש כמה קווי

דמיון לסיפור שלך.
הם ישבו שבעה בנפרד.
 

מיקהפ

New member
בעיתון מאתמול.

"ידיעות אחרונות",
2 מודעות אבל על גב' ה.ב. מחדרה,
על אחת חתומים שני בנים, נכדים ונינים והעובד המסור,
על השניה חתומה הבת, "אשב שבעה בביתי, רח'..., בחיק משפחתי האהובה: בעלי ... ובנותי .... ו..., לא מכירה, לא יודעת כלום, נקרא רע.
אין צדק מוחלט, חינוך זה נפלא, לא בהכרח אכן עושה את מה שהתכוונו, ניתוק הוא נורא ואיום, בעיני רק במקרי חרום של ממש, אפילו אם רק מטעמי מחשבה על ילדים נכדים והמשפחה, אולי יתפתח למשהו אחר,טוב ומיטיב.
 

mykal

New member
לא יודעת למה נקרא רע,

מצד אחד, זה יכול להיות נובע מסכסוך משפחתי שנקרא רע.
אבל זה גם יכול אם יש נכדים ונינים, שהילדים עצמם הם כבר 'מבוגרים' מאוד
ויש צד שני שלהם חולה או מטופל, ולא יכולים לעזוב את הבית,
ואז כל אחד יושב בביתו.
יכולה לספר לך על המשפחה של אבא שלי, שכשנפטרו האחים הגדולים שלו,
ישבו יחד. אח"כ כשאחרים נפטרו--כבר ישבו בנפרד.
אבי כבר היה חולה לב ואלמן, והיו לו נכדים ונינים, והוא העדיף לשבת בביתו,
ואנחנו נסענו ברחבי הארץ לנחם את האחים האחרים שלו.
היו חברים טובים ומאוד מלוכדים אבל לשבת שבעה לא בבית כבר לא התאים.
 
לפי איך שזה נקרא, זה לא המקרה

גם אני מכירה אנשים שישבו שבעה בנפרד בגלל אילוצי בריאות, ואפילו מקרה בו הבת שהתה בחו"ל ולא יכלה לחזור לארץ בגלל הריון מתקדם מדי אז ישבה שבעה בנפרד - אבל מצב כזה בו מפרסמים שתי מודעות אבל נפרדות שבאחת מהן בכלל לא מציינים את הבת, זה כבר לא קשור לשבעה עצמה. במודעות אבל בהן מקובל לציין מי האבלים ולא מסתפקים בנוסח "המשפחה האבלה" יש מטרה בדרך כלל - משפחות שכותבות את שמות האבלים במקרים מסוימים עושים את זה על מנת שאנשים ידעו מי הם האבלים שיש לנחם (למשל - אם יש בנות או אחיות נשואות ששם משפחתן שונה), והמצב שתואר כאן נשמע כמו הכרזה שהמשפחה מפולגת, וזה מאוד עצוב שגם פטירת אמם לא הצליחה לאחד ביניהם.
 

mykal

New member
עם המשפט האחרון שלך

אני בהחלט מסכימה.
ולפעמים מחלת האם או פטירתה הם שגורמים 'לקרע' המשפחתי,
ריב על ירושה. זה מוקד סכסוך גדול מאוד.
עצוב אבל אמת של החיים.
 

אורלי791

New member
לדעתי אי אפשר לדעת על סמך מודעה כזו

יכולות להיות אלף סיבות למצב, אולי בגלל מחלה של מישהו יושבים בנפרד, אולי הבת היא מאבא אחר ולא היה בינה לבין האחים קשר, ויש מקרים שדווקא במותו של אדם מתחיל הסכסוך בין הילדים שלו, מכירה משפחה שכשההורים נפטרו הורישו את כל הרכוש לבן אחד והבן האחר קיבל משהו נורא קטן או כלום. אין לי מספיק פרטים ויכול להיות שהחלוקה היתה צודקת בגלל סיבות אחרות, אבל התוצאה היא שמאז שהתייתמו האחים בנתק.
 

danakama10

New member
מה שקורה זה שאת מספרת את הצד שלך

אפשר להבין שמדובר שהבעל הוא משפחה מאוד קרובה אלייך, כך שברור שאינך אובייקטיבית.
לבעל טוב עם אשתו, ואם המשפחה שלו ואשתו לא מסתדרים (ותמיד צריך 2 לטנגו), אין ספק שתיווצר התרחקות. אני בטוחה שגם ההורים המסכנים וחסרי האונים לא טמנו את ידם בצלחת. ואם את חושבת מה יהיה עם האשה בשבעה, את מראה שאת די אובססיבית לגביה. תחיי את החיים שלך, ושהם יחיו את שלהם.
 
למעלה