2 צדדים למטבע

[פרפרי אהבה]

2 צדדים למטבע

הנושא לפינה השבוע הוא:
"אבות אכלו בוסר ושיני בנים תכהנה"

הפסוק הזה לקוח מן התנ"ך (ספר יחזקאל וספר ירמיהו) והמשמעות היא שהבנים נושאים בעונש על העוונות של אבותיהם.

אני לוקחת את זה למקום של משפחות והשפעת המעשים של הורינו והורי בן/ת הזוג כהורים על הילדים שלהם ואיך זה מתבטא לאחר מכן כשהם בעלי משפחה בעצמם.

לדוגמא: ידועים הרבה מקרים שילדים שהוכו בילדותם, הפכו להיות הורים מכים בעצמם.
ואם לא נלך כל כך רחוק, יש מקרים פשוטים יותר: לדוגמא בן שרואה שאביו לא תורם למלאכות הבית ורק האם עובדת אולי יעשה זאת בעצמו כמבוגר.

בשעות הקרובות dori78 ו-mykal יכתבו את דעתן בנושא ככלה וחמות.

ובנתיים- מה דעתכם

 

[פרפרי אהבה]

הצד של החמות

 

[mykal]

אני שמה את הפסוק בסימן שאלה,

אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה?
רציתי להאיר (הא' בכונה)
שהפסוק עצמו מתיחס לענישה, למה אני אמורה להענש בחטאי הורי,
ונראה לי שהנושא שאת מציעה, מתיחס יותר לענין--של חיקוי , או מרד במעשי ההורים.
שהם שני הקצוות של ההתנהגות שלנו כילדים למעשי הורינו.
וכמובן, ההסתכלות שלנו כהורים לגבי ילדינו.

באחד מקורסי הפסיכולוגיה--עלתה השאלה הזו,
ואני מצטטת את דברי המרצה--שניסחה את השאלה כך--
למה ילד שנשבע שהוא לא יהיה ביקורתי כמו הוריו--בסוף הוא כן כזה?
וענתה--אני אהבתי את התשובה--סוג של התפכחות---
כי על זה הוא התאמן שנים--זוית הראיה שלו על העולם היא דרך עין ביקורתית,
הוא לא מכיר/יודע/יכול לראות את העולם בזוית אחרת.
וכשהוא בוגר והוא מאומן ומיומן ב'שיטה' לשנות הרגלים/תפיסות עולם זו מטלה קשה,
צריך לזה הרבה רצון והרבה כח נפשי.

לכן, חשוב לחשוף ילדים להרבה גישות, להרבה מקומות חיוביים כדי לבנות עולם
שלם ומאפשר בחירה.

אגיד משהו על עצמי--
אני ממש משתדלת ל'חקות' את ההורות של הורי, את ההתנהלות שלהם,
הם בהחלט מהוים עבורי מודל,
אינני יודעת עד כמה אני מצליחה בכך?
ואינני יודעת אם מישהו מילדי מרגיש/חושב כך בשבילו לגבינו--כהורים.

בכל מקרה הידיעה שהילדים מחקים אותנו ההורים אמורה ללא ספק לחייב אותנו
להיות המבוגר האחראי, שמעניק במעשיו--ערכים ומרחב אישי לפי אופי הילד.

 

[פרפרי אהבה]

הצד של הכלה

 

[כפרקי]

דעתי

אצל חמי וחמתי לדעתי רואים באופן חלקי דווקא את המשמעות המקורית של הפסוק - שהילדים נענשים על מעשי ההורים.
במקרה שלה המעשה הבעייתי הוא ששניים מילדיה גודלו כ"נסיכים" (אני זכיתי בשלישי).
אמנם סיפור חייה לא פשוט, ובכל זאת.
הבעיה היא שאצל שניהם רואים שלא הכינו אותם מספיק לחיים של אנשים עצמאיים שצריכים לקבל החלטות של גדולים על עצמם ועל ילדיהם.
דוגמא קטנה - הבת לא ידעה אפילו להכין חביתה כאשר התחתנה בגיל 28 ורק אז, בעקבות היציאה מבית ההורים התחילה ללמוד את יסודות הכנת האוכל, תחזוקת בית בסיסית, כביסה ושאר דברים שגדולים עושים לבד. את עיקר הלמידה היא עשתה כשכבר היתה אמא בעצמה.
הבן מצא אשה תאכיל אותו ותנקה לו אבל בגיל 40 עדיין עובד בעבודה חסרת אופק תעסוקתי שאבא שלו סידר לו בגיל 27, מזעיק את האב כשצריך לחזק בורג וחסר עונים לחלוטין כשזה מגיע לחינוך משמעתי של ילדיו.

 

[dori78]

אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה

בנושא הזה אני יכולה להעיד הרבה על עצמי, מכיוון שגדלתי אצל הורים שכל אחד מהם שונה 180 מעלות מהשני.
שני ההורים שלי גדלו אצל אמהות שאובחנו בגיל די צעיר עם בעיות נפשיות מסויימות,
שנבעו (לבד מהנטיה המולדת) מנסיבות חיים קשות ולא פשוטות בכלל.
הורה אחד בחר לנתח וללמוד מהניסיון כדי לא לחזור על טעויות,
השני לא הקדיש לכך מחשבה ולמעשה נותר נכה רגשית ולא מסוגל להביע אמפתיה.

בכל הנוגע ליחסים עם משפחת בן הזוג (שגם היא לא פשוטה), אני מניחה שקל לי להתמודד עם דברים שאני חושבת שעשו לא נכון בחינוך וגידול הילדים שלהם, כי אני מבינה בדיוק מאיפה זה בא מתוך הניסיון האישי שלי.
אני חושבת שבמשפחות בהן יש מצבים כאלה, קל יותר להכניס למשפחה מישהו שמכיר את זה מהניסיון האישי שלו ולא מביע שיפוטיות על כך.


אני תמיד אומרת שאני מקווה שבבוא היום אני אעשה על הילדים שלי רק טעויות חדשות

הניסיון המשפחתי שלנו מראה, שעם קצת מודעות ורצון טוב אפשר לנצח גם את הבוסר שאכלו האבות.

 

[הפוך עם ראש כפול]

כן ולא. זה תלוי בעיקר במודעות שלנו כבוגרים לבית בו גדלנו
לדרך החינוך (נכונה או לא) של הורינו כשהיינו ילדים ולהשלכות (החיוביות או השלישיות) שהייתה לה עלינו ועל אחינו.
אם מודעים לדברים האלו, יותר קל לעשות בחירות אמיתיות ולא על אוטומט.
אתן דוגמה ממשפחתי וממשפחתו של בן זוגי.
גדלתי להורים שהיו דור שני לשואה, חרדתיים והיסטריים כל אחד בדרכו. זה השפיע באופן מאוד שלילי עליי, בעיקר במהלך גיל ההתבגרות, ובאופן שלילי עוד יותר על היחסים שלי איתם באותה תקופה ולצערי לדעתי ההשלכות הן עד היום.
כיום, כאמא לשני ילדים בגילאי בית הספר היסודי, אני מאוד משתדלת לזהות איפה החרדות (שעם כל הצער ירשתי) הן לא הגיוניות ולא מבוססות על המציאות, ולהשתיק אותן, אם באמצעות דיבור פנימי ואם בעזרת בן זוגי.
בן זוגי, לעומתי, גדל בבית עם אבא מאוד מאוד לא מעורב, ועם אמא שעשתה המון טעויות בחינוך כלפי אחותו הבכורה. מרגע שהילדים נולדו ועד היום יש לנו אינסוף שיחות על סוג האבהות שהוא רוצה לטפח - לעומת האבהות שהיוותה לו מודל במהלך הילדות. לא פעם התגובות שלו נובעות ישירות מאותו מודל, ורק בשיחה מאוחרת יותר בינינו הוא מצליח לזהות את זה, להבין ובעקבות זאת לנסות להגיב אחרת להבא.
את הטעויות של אמא שלו אנחנו רואים כל הזמן. היא עושה עם הילדים שלנו בדיוק מה שעשתה עם אחותו, אבל אנחנו כל השנים עבדנו קשה לתקן את הטעויות שלה, ובעיקר לא לתת לזה פתח בבית שלנו.

 

[ga26]

אני מסתכל על זה משתי זוויות

זווית אחת - כבן להורי אני מודע לכך שהרבה דברים הם העבירו אלי. כאדם בוגר אני בהחלט מסנן את הדברים ומשתדל לא להעתיק הכל אלא רק את מה שחיובי בעייני. וזה מתקשר לזווית השניה שלי כאב לשני פעוטות. דווקא בגלל שאני מודע לכך שההתנהגות שלי תשפיע עליהם בעתיד אני משתדל לחשוב לעומק על ההשפעה של מעשי ודרך ההורות שלי עליהם בעתיד.
&nbsp
אתן דוגמה פשוטה וקטנה שעולה לי בראש עכשיו - אמי פוחדת מכלבים מאוד. את הפחד הזה היא העבירה אלי בצורה מאוד טובה ואני גם פוחד מאוד מכלבים. בבחירות האחרונות הלכנו אני ואשתי להצביע ובני היה איתנו. הוא התקרב ללטף כלב של אדם שהיה שם ונתן לי יד כדי שאבוא גם אני. אני ברגע זה פחדתי ונרתעתי בתוכי אבל שיתפתי איתו פעולה ואפילו ליטפתי את הכלב מתוך רצון שלא להעביר אליו את הפחדים שלי.
&nbsp
למעשה אני לוקח את זה גם למקום של דוגמה אישית. אחי אוסר על הבת שלו לאכול חטיפים אבל הוא אוכל כל הזמן חטיפים. אי אפשר לחנך ילד למשהו כשאתה בעצמך פועל הפוך לחלוטין.

 

[אמאשלשון]

ילדים להורים מכים שהפכו לגברים מכים זה לא קשור

למשפט
"אבות אכלו בוסר ושיני בנים תכהנה"
שכן הילד לא נענש פה על מעשי אביו אלא פשוט הופך להיות כמוהו.
וגם לא הדוגמה השניה שהבאת.
את הבאת דוגמאות לבנים שופכים להיות תעתיק של אבותיהם לא לכאלו שנענשים על מעשים של האב.