ההורים שלנו ואנחנו כהורים

[פרפרי אהבה]

ההורים שלנו ואנחנו כהורים

האם לדעתכם כאשר הופכים להורים מבינים יותר את מעשי הורינו

כלומר, יורד האסימון

לגבי דברים שההורים עשו/עושים או אפילו אנחנו הופכים להיות במידה מסוימת ההורים שלנו דרך המשפטים שאומרים לילדים.

אני אשמח אם תביאו דוגמאות מנסיונכם

 

[בשמת9]

בהחלט כן. אני מוצאת את עצמי מעירה אותן הערות

שהעירו לי לגבי ילדיי למשל. כשאימי נתנה לילדתי מנה בלי לשאול אותי גם שזו הייתה מזינה ורק שאני לא החלטתי לעשות זאת, כעסתי מאוד. היא הסבירה שאני סתם נלחצת ולא הבינה על מה המאומה שעשיתי. היום אני מבינה מהיכן זה מגיע ולא פעם חורגת ומגיבה אותו דבר. כשסיפרתי לה אמרה: "שכחת שגם את עשית אותו דבר כשילדים היו קטנים"?
&nbsp
כשאחד הילדים מרים משא להקל עלי אני לא מסכימה ומגיבה כאימי. הילדים אומרים לי שאני מגיבה בדיוק כמוה.

 

[mykal]

אתחיל באיזו חויה,

ילדתי את בכורי במאי,
ויום הולדתי שחל חצי שנה אח"כ אימי שאלה אותי מה אני רוצה מתנה.
זוכרת שעניתי לה--שאני יודעת שהמתנה ביום הזה מגיעה לה--כי היא ילדה אותי.

בהחלט חושבת שיש 'העתקה'
וכשהיינו ילדים לא אהבנו שהעירו לנו על דברים שרצינו בהם עצמאות--
כמו להגיע בשעת לילה מאוחרת הביתה.
ומה לעשות כשאתה הורה--אין ספק שהאחריות עליך ואתה מעיר על אותם נושאים,
והארסנל של המשפטים שאני שמעתי היו בשימוש אצלי.
והכי מצחיק אותי כשאני שומעת כל מיני משפטים שלי שמושמעים אצל ילדי לנכדי.
"לא אמרו שהעולם הוא עגול? אבל אף אחד לא ממציא את הגלגל?"