להשתפך, לקבל עצה, עוד עצה או רעיון או "כדור הרגעה"

yeshpitaron

New member
להשתפך, לקבל עצה, עוד עצה או רעיון או "כדור הרגעה"

קנאה:
מתברר שיש אפליה ביני לבין הצד השני. המשפחה שלה. מתסבר, שרק לי אסור להתנהל כך וכך עם הנכדים ואסור לתת ולהביא ולעשות. כשהם אצלי כמעט תמיד אכלו כבר ואסור ואסור וזה מטריף אותי. שאלתי מה תפקידה של הסבתא ולא נעניתי. גם המתנות שלי לנכדים ממויינים כלומר, משהו יקר ויעיל? לוקחת אבל משהו אחר גם אם הילדים שלהם אוהבים, משאירים וזה מעליב. הצד השני זוכה ליחס חם ואוהב ומוערך למרות שאני לא תורמת פחות. יש תחושה של פחד לגרום לילדיהם לאהוב את הצד שלי יותר....אולי טפשי אבל זו התחושה.

ניצול:
יודעת וראיתי ומרגישה שיש ניצול את הבן שלי מצד הוריה. הוא זורם, מאהבה? חוסר אסרטיביות? רצון לשקט? יודעת שלא נעים לקבל יחס כזה אבל לא כולם יכולים להתנגד. היו דברים מוכחים מול עיניי...אני עצמי לא עניתי ולדעתי לא אימא מספיק טובה בשל כך. לא להתחצף, לענות בחכמה ולא יצא לי.... הוא יוצא מגדרו לרצות (צר לי שחינכתי אותו לכך) והם מנצלים זאת כמו רוב האנשים (לצערי הבנתי היום) . היא שותקת גם כשזה מולה. אהבה? לא הייתי קוראת לזה.

עייפות:
חשה שעשיתי יותר מידי למען למען ואין לי כוח יותר. כן רוצה משפחה וכן רוצה להמשיך להרגיש שיש לי בן ונוספו אנשים ויודעת שיש כלות מלא שהיו מייחלות ליחס הוגן ונעים מצד הורי הבעל אבל היא לא. מרגיש לי שלקחה את הבן, עושה כעת מה שלא יכלה לפני. אז שחררתי ולא קורה כלום מלבד הגעה לקחת מה שמתחשק להם וצריך והולכים. (מתוך חוסר ברירה? ניצול? התפטרות? אחרי בקשה של הבעל שמתעקש? לא יודעת אבל לפחות בזה אני מסתפקת כי אחרת אולי לא הייתי רואה כלל).

תחושה:
הסתה מהצד של משפחתה. השתלטות. מוכחת ברמזים מהחיים ואמירה מפורשת בפעמים המעטות כשהייתי נוכחת...

צער:
גורם לי צער שזה כך. אוהבת את הנכדים בלב ובנפש כמו שבחיים לא ציפית. קונה, משחקת, משתוללת. מספרת ושרה וכשאני רואה אותם, מרגישה את אהבתם כפי שהם את שלי אבל האם דרוכה: מביטה בי בעיניים בוחנות עם שפת גוף מכווצת כאילו בעוד רגע אזיק להם. תמיד אמרה לא לכל תנועה שלי עד שיום אחד פלטתי. כנראה שהייתה שיחה מהבן אבל עדין...אם חרדתית? אולי אבל רק כלפיי.

עצב:
לא חברה אבל פעם אחת, פעם אחת טלפון לשאול לשלומי כפי שאני עושה ולא מסרונים מסתתרים. פעם אחת, פעם אחת לענות לי לטלפון שלי ולא לתת לבן שלי לענות במקומה. ולא, אני לא מתקשרת יותר מפעם בשבוע אם בכלל. יוצא שחודש לא מתקשרת וגם זה לא עוזר.

תסכול:
מודעת שאסור לי להתערב פן אקלקל שלוות זוג (שאולי לא טוב לאחד אבל מקבל לשקט וזה מסתדר שם) אבל כאם, סבתא וחמות, קשה לי עם זה.\

הבנה:
לא תמיד יש כיסוי למילים.

כבוד:
לא כל האנשים מבינים מהו כבוד. כלתי מאמינה בכבוד למבוגרים (תפיסת עולם שלה ממשפחתה ומוצאה) אבל למרבה הצער לא יודעים לתת גם כשמקבלים. שמתי לב שכן אוהבים שמכבדים אותם. אולי לזו הכוונה שם.

רצון:
יש רצון לעיתים להתנתק לגמרי אבל מבינה שלא ישתלם לי וכמו שמשהי מקסימה יעצה לי, למה לעשות זאת? שיגיע מהם ולא ממני כדי שלא יזכרו לי זאת כל החיים אבל פרווה בשבילי זה למות.

צורך:
הצורך בבעל לא היה לי וכשהתחתנתי עשיתי הכל להיות סופר רעיה (לצערי עד ביטול עצמי).
הצורך בילדים לא היה לי מיד וכשילדתי, עשיתי הכל להיות האמא הכי והצליח אולי יותר מידי לצערי (כי הם טובים מידי וחכמים מידי ומוכשרים מידי והכל מידי ומתנגש עם החיים....).
הצורך בנכדים לא היה לי וכאשר הגיעו, מרגישה שאני רוצה להיות הכי סבתא לפליאת רבים שמכירים אותי. כי אני קולית, מלאה אנרגיות של אהבה ויש לי לא מעט לתת, כוח, ושמחה והראש הכי צעיר ומה לא. רואה את עיני הנכדים בורקות במפגשים המשפחתיים המעטים, מרגישה את אהבתם והם את שלי, הם צוהלים כשבאים אלי והכי מאושרים בעולם...אבל מרגישה גם את האם כאמור, דרוכה שלא יהיה יותר מידי חלילה, שלא יאהבו מידי ולא ישמחו מידי ולא יהיו יותר משם אולי?...

חוסר נסיון והבנה:
היא לא מבינה את מה שהבנתי מאוחר על בשרי למרות שלא נידיתי מעולם את ילדי, להפך, ביקשתי לקרב וזה לא קרה.... שילד זקוק לשני צדדים. ואם טוב לו עם צד אחד או שניהם שיתנו לו. זה ילד. לא למנוע כדי שלא יהיו חסכים ומשקעים וכעס.

בקיצור,
חבל לשני הצדדים. צד אחד מרגיש צער וצד אחר עדין לא. יש מה שנקרא מוטב מאוחר אבל זה לא אותו דבר...

אביב נעים ושמח לכולם. תודה למי שקרא.
 

mykal

New member
קראתי, ויותר מפעם אחת.

תגובתי תהיה קצרה--(אאריך כשאחזור בערב)
נראה לי שיש את הסיפור שלך,
ואת גם מספר את הסיפור שלהם מנקודת מבטך, ולא 'מהאמת' הצרופה.
אולי כשתוכלי לספר את שלהם ממבט שלהם ולא שלך--גם הסיפור שלך ישתנה.
הסיפור שלהם בעינים שלך--הוא הפרשנות. ונדמה לי שיש קצת פספוס.
מקוה שהובתי, פשוט רצה.
יום טוב. עם הרבה נחת.
 
מאוד עצוב לקרוא אותך

תראי, כלה צעירה ואמא טרייה מרגישה סוג של חוסר ביטחון במקום שלה ועלולה לראות בכל מילה או התנהגות של החמות התערבות וביקורת. בדרך כלל התנהגות כמו שאת מתארת היא שיקוף של אותו חוסר ביטחון.
לכן הפיתרון לבעיה שלך הוא לתת לה ביטחון במקומה אצלך במשפחה.
למרות הרגשות הקשים שאת מרגישה כלפיה, נסי להיות אמפתית ומפרגנת: כאשר מגיעים אליכם תדגישי כמה יפה הילדים לבושים ותשאלי איפה קנתה להם את הבגדים המקסימים, תגידי לה שאת גאה באיך שהיא מחנכת את הילדים ואיך בזכות זה הם כל כך חמים, לבביים ונבונים. תתענייני בה, איך מסתדרת עם העבודה/גן/צהרון/ביביסיטר... במקום לקנות מתנות לילדים, תציעי להצטרף לקניות איתם ושאת תשלמי על הנעליים/משחקים/בגדים לילדים שהיא תבחר (ותדגישי שזה בגלל שהיא יודעת הכי טוב מה מתאים להם) וזאת תהיה המתנה שלך לחג.
בקיצור... תשני פאזה, תפסיקי לראות את עצמך במרכז (אני מסכנה, בי פוגעים, אלי לא מתייחסים, אותי מפלים לרעה וכו') ושימי אותה במרכז. להיות אמא במשרה מלאה, רעיה, עקרת בית ועובדת בחוץ, זה לא קל... לתחזק גם חמות פגועה בתוך כל הקונסטלציה הזאת זה לא כייף...
עכשיו, שלא תביני לא נכון, אני בהחלט חושבת שכלתך לא מתנהגת בחכמה, שהיא די קלפטע ומעצבנת ומפסידה בגלל זה חמות מקסימה ומלאת כוונות טובות וסבתא נהדרת לילדים שלה. אבל מאחר שהיא לא הגיעה לפה, ואינני יכולה לנזוף בה על שהיא מתנהגת כמו קיפוד, אני יכולה רק לתת לך עיצות איך אפשר אולי לנסות לאלף קיפוד...
 

yeshpitaron

New member
היי חובטת שטיחים.

תודה וכן, מבינה את זה. משתדלת שלא ואני מודה שיש פספוסים. אנחנו בני אדם לא? אי אפשר להיות כמו רובוטים חסרי רגש.
&nbsp
הנתינה שלי אליה היא כך:
מתנות בדיוק בדיוק כמו לשאר בני הבית. כולל הזמנות והפתעות.
מכינה לה אוכל מיוחד שהיא אוהבת. גם נותנת בהתחשב בכך שהיא לא מספיקה וכו' מכינה לכולם למהלך השבוע ולא שוכחת אותה אף פעם. אם הם צריכים באמצע שבוע, מקפיצה והם יורדים לקחת.
לא רק היא מקבלת מחמאות אלא גם משפחתה. אני מתלהבת מהדברים שהם עושים ואומרת מפורשות על אופי מיוחד וחיובי שהם מזכירים אותה או אחד מבני ביתה. לא חוסכת להזכיר שיש לה כישרון מיוחד אבל גם כשזה יותר מידי זה כבר לא אמין.
&nbsp
בקשר לקניות, אני משלמת על כל דבר כמעט כולל גן ילדים וחוגים של ילד אחד. מרחוק. הצעתי להצטרף לקניות פעם בשבוע ברכבי ולשלם עבורם או להקל אבל סורבתי. הצעתי בעונה הקודמת לבוא אתם לקנות נעלי חורף אבל הם העדיפו לבד אז קיבלתי. כשאני אגב קונה מתנות אני שואלת בדרך כלל אבל שוב, לא להגזים. לפעמים קונה גם משהו שמתחשק לי.
&nbsp
למען האמת לא שואלת על עבודתה כי היא סגורה איתי נראה לי. ורק איתי. אני קצת לא אוהבת לחדור לפרטיות של משהו שלא נפתח....חוששת שזה יהיה לא נעים לה.
&nbsp
לא אמרתי שאני מסכנה אבל כן, רוצה קצת יותר....שתהיה טיפה יותר פתוחה ומכבדת. למשל, לענות לטלפון כשאני מתקשרת הרי שואלת לשלום ילדיך ושלומך. כשעוברת עלייך תקופה וחלית באתי וטיפלתי והתקשרתי וכן, קיבלתי תודה אבל מרגיש לי הפחד הזה ליצור קשר קצת יותר קרוב. אני עסוקה, אני עובדת כשכירה ועושה עבודות באופן עצמאי, אני לומדת ומבלה עם חברים ושאר בני הבית כך שאין מה לפחד שאהיה דבק...וכן, אולי אני יש לי גם צד שאינני רואה הרי אני גם אדם ואדם לא יכול להלין על אחר אם אינו רואה את המגרעות של עצמו אבל זה מה שאני מרגישה.
&nbsp
כתבתי את זה כי אולי הצורך הזה שלי להיות קצת יותר?
&nbsp
לפני כמה ימים שמעתי שהיה לה חום. התקשרתי כדי לשאול לשלומה ואם היא רוצה משהו. לא היה שום מענה במהלך כל היום. אבל אחרי כמה שעות התקשרה לאחיין שלי שיביא לה משהו. את זה קשה לי להבין.
&nbsp
אולי היא מרגישה שהיא לא מתחברת אלי. אולי. גם אני לא התחברתי לאנשים רבים אבל כאלה שהרגשתי חובה לכבד...כזה מידי פעם לא נורא אבל ברצף או אף פעם, זה תרוץ.
&nbsp
אגב, מתנות לא בוררים. אפשר להעביר ולזרוק מאחורי הגב ולאחסן אבל לדחות אותן? מעליב מאוד.
&nbsp
תודה על העצות. אנסה לשנות זווית. הרי כאן לא כדי להשמיץ. באמת. להתייעץ ואי אפשר בלי לכתוב רגש. לוקחת בחשבון שגם לי יש טעויות אבל גם יש אפשרות שחלק לפחות ממה שכתבתי נכון. והדברים מהצטברות...לפעמים הכל בסדר ומספיק שמשהו קטן קורה כדי לתת תזכורת....
&nbsp
שוב תודה!
 
את באמת נורא טובה (ממש בהכל)

ולא תאמיני... אבל אולי זה מה שמעצבן אותה אצלך... יש משהו מעצבן באנשים שהם יותר מידי בסדר... אנחנו, האנשים הרגילים, שלא מספיקים לסדר את הבית, לבשל, לעשות קניות ולתקתק עניינים ככה בכייף... מרגישים נחותים ליד אנשים כמוך. ואני לא אומרת את זה בציניות. עצם זה שאת כל כך בסדר נותן תחושה של פטרונות, גם אם לא אמרת אף מילה.
אין לי פיתרון לבעיה הזאת. אני אישית הגעתי איפה שהוא בחיים שלי להשלמה שאני מה שאני וזה מספיק טוב. בשלב הזה יכולתי להפסיק לקנא, להרגיש רדופה או מושפלת מאנשים שהם יותר טובים ממני ולשמוח באיכויות שיש לי.
בקיצור סוג של התפייסות.
אז זה מה שאולי תנסי את לעשות עם עצמך, להפסיק להשתדל כל כך, להסכים לעשות עבורם רק אם זה נח ונעים לך, ובמקביל לקוות שכלתך תעבור תהליך התבגרות דומה ותוכלו לחיות בשלום זו עם זו.
 

yeshpitaron

New member
אם זה ציני, אז כתבתי כבר שאני לא. באמת מאמינה שאני לא בהכל

אבל משתדלת וגם שאני טועה אני מתקנת או מתנצלת (אולי יותר מידי)...
&nbsp
אם זה לא ציני, אז כן, קורה לי לא פעם שאני ממש טובה עם משהו והוא מחזיר לי הפוך...לא מסתדר לי...למה??? טוב, אולי זה בא ממקום נמוך גם....אולי...
&nbsp
ושוב, כשמאוד רע לי ומשהו לא בא לי בטוב אני גם יודעת להיות אחרת אבל פה זה כבר משפחה...
&nbsp
דווקא בענייני סדר ותקתקנות אני בכלל לא טובה. לא אפרט אבל בצד הזה אני ממש לא ראויה...כן משדלת להיות מנומסת (טוב אולי יותר מידי ועכשיו תוך מענה לתגובתך אני מבינה שזה לא ציני מה שכתבת).
&nbsp
העניין של שאיפה לשלמות קיים בתוך כל אחד ואולי אצלי יותר אבל היא מתבטאת בעובדה שאני חייבת להיות ולחיות בשלום עם כל העולם ואשתו ואני אגב אדם מפרגן היכן שצריך...
&nbsp
תודה. על המענה והניסיון לגרום לי להבין. זה כן עזר :)
&nbsp
אפנים! :)
 
ממש לא ציני

את בהחלט יכולה להגיד לבנך משהו כמו: "תשמע חבובי, אני פגועה, ומרגישה שהמצב בינינו לא תקין, אני רוצה קשר וקירבה אליכם ומרגישה שאתם מרחיקים אותי. אתם נהנים מסיוע ממני, אבל לא נותנים לי ליהנות מכם ומנכדיי, אילו לא יחסי משפחה תקינים בעיני. אני בטוחה שיש לכם את הסיבות שלכם ואני רוצה לדעת אותן כדי שאוכל להתייחס אליהן ואם צריך לשנות את ההתנהלות שלי, אבל להמשיך ככה אני לא מעוניינת. אני מבקשת שנשב כולנו יחד לשוחח על איך לגרום לכך שכולנו נהיה מרוצים, אם צריך אני אשמח לממן כמה פגישות אצל יועץ משפחתי"
 

dori78

New member
אני רוצה לענות לך מהצד של הכלה.

קחי אוויר, רוב הסיכויים שלא יהיה לך קל לקרוא את זה:

מכל ההודעות שלך עד כה, זה נשמע שהבן שלך בחר לעצמו מישהי שפשוט לא אוהבת אותך ולא מתחברת אלייך בשום צורה.
היא לא חייבת לאהוב אותך, היא אוהבת את הבן שלך (גם אם את לא רואה את זה).
היא כן חייבת להיות מנומסת אלייך ואת זה (לפחות מההודעות שלך פה) היא בהחלט עושה.

את נעלבת מזה שהיא לא משתפת אותך בתחושות שלה, בכאבים שלה, מעדיפה לא להיעזר בך.
זאת בעיה פרטית שלך, את מנסה לכפות עליה יחסים חמים יותר ממה שהיא מרגישה בנוח.

חמות/כלה לא אמורה להיות חברה.
אם זה קורה זה נפלא, אם לא - זה מה יש.

נראה לי שעיקר הבעיה שלך היא מול הבן שלך. הוא חלק שווה במערכת היחסים הזאת, לא?

אם היא מכווצת כשאת עם הילדים - הוא זה שאמור להרגיע אותה.
אם היא מעדיפה לא להכניס הביתה חפצים שאין לה צורך או מקום אחסון בשבילם - אל תקני כאלה.
את מעדיפה שהיא תיקח ותזרוק לפח שניה אחרי שנכנסה הביתה?
אם קשה לך לדבר איתה ולקבל ממנה תשובה - חשבת לשאול את הבן שלך מה הפרמטרים שלהם
(כן, שלהם. גם אם הוא מקבל את דעתה בלי דיון זה עדיין שלהם) למתנות קטנות של תשומת לב שאת יכולה להביא לילדים?

בקיצור - שחררי.
הנכדים שלך עדיין יהיו הנכדים שלך, גם אם לא תראי אותם באותה תדירות או תאכילי אותם כשהם מגיעים אלייך.
 

yeshpitaron

New member
לקחתי אויר :)

כל עוד לא מביעים מסקנה שאינה מוצקה זה בסדר. כל עוד ואין כאמור קללות והכפשות זה בסדר. ברור שלא תמיד אהיה צודקת ואולי יש צדדים לא חיוביים גם בי אבל יש דברים שכן אפשר להתאמץ עבורם למשל:
לא לאהוב-כן לכבד והיו מקרים שנעלבתי ממש כי הגישה הייתה מאוד בוטה. (שאלו למה לא ניתקתי או הגבתי בהתאם אמרתי שפחדתי לקלקל יחסים).
&nbsp
אני לא מצפה שתהיה חברה גם אם זה נראה כך יש הפרשי גילאים לא קטנים ואף תפיסת עולם מאוד שונה אז גם לי לא היה נוח להתקרב מידי אבל מעט כבת משפחה...
&nbsp
נכון, גם הבן שלי אשם שלא מנסה להרגיע ואולי יש לו יד בכך שהוא מעודד את זה אז מה עושים???
&nbsp
דווקא היה מקרה שהיו חייבים את עזרתי ולא אפרט - וקפצתי אבל כשביקשתי לעזור באותו עניין פתאום אני לא שווה. אינני רובוט...
&nbsp
ובכן, החפצים לא גדולים שתופסים מקום. דברים קטנים שילדים אוהבים. גם אני מקבלת מתנות שאני ממש לא אוהבת ומעולם לא מחזירה. חמותי נתנה לי אוכל שלא יכולתי לגעת גם ענייני טעם וגם תקופות דיאטה אבל מעולם לא סירבתי. עשיתי לה טוב על הנשמה (הרי ידוע שלפעמים אתה נותן להרגיש טוב או להתקרב) ולא פעם העברתי הלאה או זרקתי לפח אוכל. מה לעשות שקשה לסרב לאדם עם שמחה וחיוך? אז כן, אני מעדיפה שתיקח ותזרוק ואלה דברים קטנים וטובים שהילדים אוהבים ממש. מעליב.
&nbsp
כן ואני קונה מתנות מכל סוג..אגב אם יש משהו שאני מהססת לגביו לדוגמה מתנה עם סיכון בגיל או גבולית אני שואלת. כשאני יכולה להסתובב יום שלם לקנות מתנה לנכד או למשהו אחר כדי שיהיה מושלם ודוחים אותה (גם לא לוקחים להחליף) מעליב.
&nbsp
בקיצור אני לא מושלמת אבל יש דברים קצת קשים כשיש לך כוונה טובה...
&nbsp
לומדת לשחרר. כבר הציעו לי ואני איכשהו מצליחה. לא תמיד. לפעמים עולה ונתקלת בדברים...
 

dori78

New member
ניתוק הקשרים (דיסוציאציה)

לאכול משהו שמישהו הכין למרות שאסור לך (דיאטה) או לא טעים לך - פוגע בך.
אם את לא אוכלת, לשיטתך, את פוגעת במי שהכין.
את העדפת לקחת את הפגיעה אלייך מול חמותך, זו בחירה שלך.

כמו שאמרת - יש הפרשי גיל משמעותיים וגם הבדלי תפיסה.
כלתך בוחרת לא לאכול או לא לתת לילדיה לאכול מה שהיא לא מעוניינת שיאכלו,
כי היא לא מעוניינת להיות בצד הפגוע. מה הפתרון?
בעיניי - לנתק את ההקשר שאת עושה בין אוכל לכבוד.
אם לא לאכול מה שהכנת לא מתפרש כחוסר כבוד - אין עלבון ונגמר הסיפור.

ביקשו ממך לשמור על הילדים כשהיו צריכים וסירבו כשלא היו צריכים?
אז מה? אולי היא מעדיפה לשמור את השימוש בשירותייך לזמנים שהיא באמת צריכה?
אולי היא חוששת לעייף אותך? את הרי לא בת 25, גם האנרגיות שלך נגמרות מתישהו.
אני כל הזמן טוענת שסבתא היא לא בייביסיטר בחינם, אם וכאשר יהיו לי ילדים
הטיפול בהם יהיה אחריות פרטית שלי, לא של הסבתות שלהם.
אם סבתא רוצה לעזור זה מעולה, אבל אני ממש לא בונה על זה.
ועוד משהו: זה שלי. את גידלת את הילדים שלך, עכשיו תורי.
אני לא רוצה שהסבתות יתנחלו לי בבית, בין השאר כי אני צריכה להתמודד עם זה בעצמי.
מצחיקות אותי הנשים שעוברות לידה רגילה ובריאה ועוברות לחודש לאמא שלהן כדי "ללמוד לטפל בתינוק".
אם תהיה לי בעיה בטיפול בתינוק שרק נולד לבד - אני אעדיף שהסבתות תבואנה אלי ויתמכו בי בסביבה הטבעית שלי.
אמא שלי ואמא של בן זוגי מבינות את זה ואף אחת מהן לא תעלב.
אין פה שום עניין של עלבון ופגיעה בכבוד, אלא הבנה שלכל אחת מתאים משהו אחר.
את גידלת את ילדייך כמו שהתאים לך - ועכשיו תורה.

אותו דבר בנוגע למתנות.
לטעמי הרבה יותר חשוב שהילדים ילמדו ערך לדברים.
אם מישהו קנה משהו שאין לנו צורך בו - גם אם הילדים רוצים את זה (וילדים תמיד רוצים. הכל) לא הייתי רוצה שיראו שאני לוקחת ואחר כך זורקת בבית. זה מעביר מסר של זלזול במשהו שמישהו אחר קנה יותר מלא לקבל מלכתחילה, לטעמי.
אגב, צעצועים קטנים וזולים שיכולים מאוד לשמח ילדים יכולים להתפרק בבית וחלקים עלולים להבלע או להישאף.
לא כתבת בני כמה הנכדים אבל שוב - אולי כדאי לך לשאול את הבן שלך
ולהתייעץ איתו מה הקריטריונים שלהם לדברים האלה, אולי שם נעוצה הבעיה.

ולמה בעצם בכל ביקור הילדים צריכים לקבל מתנה?
גם זה לא מסר שהייתי רוצה להעביר לילדים - שסבתא היא ספקית מתנות.
 
יקירה ,האם יכול להיות שאת לוקחת על עצמך יותר מידי

בקשר הזה עם בנך ומשפחתו?
הכוונה היא לזה שנראה שאת הופכת כל דבר הכי קטן למשהו גדול ולוקחת דברים מאוד ללב, ולא בטוחה שיש בכלל כוונה שתיפגעי שם.
&nbsp
הילד כבר אכל ולא רוצים שתתני לו אוכל אבל בצד השני, יוצא שהוא כן אוכל מה שהוא רוצה- אולי הם הולכים בשעות שונות, אולי תגידי מראש שאת מזמינה לארוחה כך שיקחו את זה בחשבון ויגיעו רעבים. אל תקחי את זה על עצמך ותציגי את עצמך כקורבן, זו שלא אוהבים/רוצים אותה.
&nbsp
לפעמים דברים קורים בלי קשר אלינו, גם אם זה נראה קשור ושכלתך באנטי כלפייך.
&nbsp
אני באופן אישי מנקודת מבט של כלה, הייתי שמחה במצב כזה אם חמות הייתה ניגשת אליי ושמה את הקלפים על השולחן ומנסים למצוא את מה שמתאים לנו-לכולנו.
&nbsp
אבל שוב, אי אפשר לעשות את זה בכוח- זה משהו שנבנה עם הזמן וצריך הרבה סבלנות.
 

yeshpitaron

New member
חלקית את צודקת.

חלקית כי יש דברים שאני חווה אותם ויודעת ולא מעלה אבל אולי אני צריכה לשחרר ולהמשיך להתעסק עם ענייני....

תודה וחג שמח.
 

restart2

New member
כינון מערכת יחסים

היי

את נמצאת בתקיעות מול הכלה והבן וקשה לך לגלגל את התקיעות למערכת זורמת
ומאפשרת לך יותר.
הקושי שלך נובע כפי שכתבו לך מפרשנות שלך של מצבים..
והתייחסות אולי ללא איזון לתגובות..
חשבי על הכותרות שכתבת בפוסט- קנאה,ניצול,עייפות,תחושה,צער,עצב,תסכול,הבנה כבוד רצון צורך..חוסר ניסיון..
את ממוקדת במה לא עובד.
שינוי כיוון הוא התייחסות למה כן עובד.
נסי לחשוב איך היית רוצה שמערכת היחסים שלך עם הילדים-והנכדים תהיה.
מהי מערכת אוטופית מבחינתך..
וממליצה לך להתבונן שונה על הכלה-
ממקום של אהבה - לא מקום של פחד- לא שיפוטי / מאשים או ביקורתי..
זה לא תורם דבר למערכת יחסים. את יכולה להשתדל ולצאת מדעתך לרצות
אותה להכין לה להתקשר... יש מסר שמועבר אליה לא במילים או מעשים.
יש סיבה שהיא סגורה,לא משתפת,לא מעוניינת.
יתכן ואת משתדלת מידי ומחבקת חיבוק דוב לוחץ.
כדי להכיר את הכלה עלייך לאפשר..

אם תעשי היום ומחר מה שעשית אתמול ושלשום השינוי לא יגיע...
כלומר דרך התגובה שלך/אופן המחשבה והכיוון לא יוצרים שינוי.
אני לא יודעת מה כי יש פה רק את הסיפור שלך.
ממליצה לך לבדוק מה חשוב לך ולהתמקד בשינוי בתחום אחד.
חשוב לך לדוגמא זמן איכות עם הנכדים-
חשבי על דרך להעשיר חייהם- כלומר שלהורים יהיה בנפיט מכך-
הציעי לשמור עליהם בחג לדוגמא וההורים יהיו פנויים לסידורים/לבילוי זוגי..
התנדבי לקחת לחוג..
שתפי את בנך שאת מתגעגעת ורוצה לזמן נוסף איתם.

בשיטת הסלמי לא לצור שינוי באלף זירות..
בהצלחה
אירית
 

ayaht

New member
מבי נה את הכאב שלך, אבל..

יש דברים שחבל שאת נכנסת אליהם כי לא תנצחי.

אי אפשר לכפות רגש על האחר.
את לא יכולה לצפות מכלתך שתאהב או תחבב אותך או תרגיש כלפיך משהו שהיא לא מרגישה.

כשאדם מעוניין בקרבתך מעבר להכרחי, מרגישים את זה
וגם כשלא.

היא לא מחוייבת כלפיך בשום דבר.
הכל מרצון טוב, וכדאי לגרום לכך שיהיה רצון טוב.

כרגע היא שמה לך גבולות ברורים.
וזה מרתיח אותך.
אולי במקום לכעוס כדאי להבין שזו זכותה, ופשט לקבל את מה שהיא אומרת בלי להביע מורת רוח או להתווכח??

לא להציף במתנות וחפצים שהיא אינה מעוניינת בהם.
להייעץ איתה לגבי אם כמה ומתי להציעאוכל לנכדים.
ייתכן שהההעדפת הקולינריות שלה שונות משלך, וזה בסדר.

היא מאפשרת לך להיפגש עם הנכדים.
את אוהבת אותם, הם אוהבים אותך.
תהנו מזה.

ולגבי מה שקורה בינה ובין הבן שלך?
הוא אדם בוגר.
הוא יכול להתמודד לבד.
אם הוא ירצה עזרה ממך,הוא יפנה אליך.
אם לא, זה לא מתפקידך לטפל במשבר.

אל תעשי חשבונות והשוואות בינך לבין משפחת הכלה.
אין טעם.
ברור שהיא קרובה אליהם יותר מאשר אליך.
מרגישה איתם יותר בנוח.
סומכת עליהם יותר.
זו משפחת המוצא שלה. ככה זה.

זה לא התפקיד שלך ולא האחריות שלך לשמור על הזוגיות של בנך.
וזה גם לא התפקיד שלך לחנך את הנכדים. זה תפקיד ההורים שלהם.

פשוט אל תקחי על עצמך תפקידים מיותרים ואל תכנסי למאבקים שאין טעם להיאבק אותם.
 

dori78

New member


 
תנסי להרפות. תני כמה שמתאים, בלי ציפיות

היא כנראה לא חשה כלפיך את אותה קרבה שהיית רוצה.
אולי אפילו הלחץ שלך רק גורם לריחוק.
אז תני כמה שמתאים לך, בלי להיעלב ובלי לצפות שהיא תרצה להיות חברה שלך

היא אוהבת את אמא שלה והמשפחה שלה. זה מובן ומשמח. אל תשווי את האהבה שלה לאמא שלה, לאהבה שלה אלייך. את לא אמא שלה. את לא חברה שלך. את האמא של האיש שהיא בחרה לחיות איתו.

ולדעתי - תורידי את רמת ההשקעה. זה רק מלחיץ. אל תכיני עבורה אוכל מיוחד, אל תעשי כל מיני פעולות מתוך חשש לאבד אותם. להיפך. הפעילות העודפת רק מלחיצה.
 

MOBY6

New member
כתבו לך דברים יפים וונים

רציתי רק להוסיף שאם עמדת המוצא שלך היא שבנך נמצא בזוגיות שלא טובה עבורה, שמנצלת אותו, שלא מגנה עליו ולא נכונה לו.
אז פלא שיש ריחוק בינך ובין כלתך?
גם אם היא לא נעימה וקשה ומרוחקת וכו', עמדת המוצא שלך מחבלת בקשר שלכן.
אנשים הם אנשים שונים ויש להם צרכים שונים בקשר ונשמע שאת עסוקה בעיקר בצרכים שלך או בקורבנות שלך.
כבר כתבו לך מספר פעמים, רוצים משהו? שיבואו לקחת, לא מגיעים לביתם, מביאים להם למעלה ומתאכזבים שלא מוזמנים.
מרוב שאת נחמדה ולא רוצה לפגוע את מקרבנת את עצמך וזה לא פייר, לא כלפיך ולא כלפי הצד השני.
תתחילי לשים גבולות.
ותתחילי את זה עם הבן שלך, הוא אחראי לדינמיקה מולך. לא היא.
הרבה יותר קל לבוא אליה בטענות, אבל הקשר שלך הוא בראש ובראשונה איתו. היא לא אחראית על הקשר הזה.
 
למעלה