מסיכות ביחסי חמות-כלה

מסיכות ביחסי חמות-כלה


שרשור מיוחד לחג פורים
:

האם אתם מתנהגים באופן שונה כשאתם עם החמות/כלה לעומת כשאתם עם אנשים אחרים

במה זה מתבטא
 

יוליקה

Member
מנהל
קשה לי לדעת

אבל אם זה נכון...(אני בספק) אז הם שחקנים מעולים!!
כלתי וחתני מביעים כלפי תמיד יחסי אהבה...וזה מאד מחמיא לי...
ראשית זה הדדי...
שנית אני עושה הכל כדי שיגיע לי
שלישית, לא מתערבת בשום דבר...רק מחמאות!!!
 
ברור שהייתי נשואה ונפגשת איתם

הייתי חוטפת עצבים בכל הגוף
משהו שאי אפשר להסביר
בשביל לשרוד שם, לא הייתה לי אלא ברירה אלא להעמיד פנים שאני מכבדת אותם
מפאת כבד הפורום לא אעלה על הכתב מה אני חושבת- עדיין עליהם
הם מצידם- נולדו עם מסיכה, חלילה לא מתקלפת ולא מתחלפת
צבועים
שקרנים- אף שריר בפנים לא זז להם שהם משקרים........
אני רק מברכת על כל יום שהתנתקתי מהם
 

mykal

New member
לגבי חמותי---

לא נראה לי שהיו מסיכות--היא שדרה זרות וניכור--והרבה קנאה.
ואי אפשר היה לפספס. וכל עוד לא נפגעתי בקיצוניות 'שרדתי' בכבוד.
ואפילו 'נהניתי' שאני מצליחה להיות משמעותית.
עד שאני נפגעתי מאוד וניתקתי. (היום בטוח הייתי עושה אחרת)

לגבי---אחת מהבעיות המרכזיות של חיי--שאני 'שקופה'
מזהים אצלי את אי שביעות הרצון כמו את השמחה, מה שאני מרגישה רואים ומרגישים איתי. אז לא אצליח לעולם לעטות מסיכות.
הכלות שלי פתוחות איתי וגלויות ולא נראה לי שהן עם מסיכה.
ואם כן, לא מענין אותי כי זו מסיכה נפלאה--הן פשוט מדהימות.
 

mykal

New member
אגיד לך,

(כבר כתבתי הרבה פעמים, ואינני מתעצלת לכתוב שוב כי למדתי מזה הרבה,
ואם עוד מישהו יקרא וילמד--אולי ירויח--ואינני צינית.)

אני נעלבתי מהתנהלות המשפחה של בעלי--מאוד מאוד מאוד,
כשאימי חלתה היא שכבה חודש וחצי בבי"ח בעיר אחרת ממקום מגורי--
היו י ילדים קטנים בבית הקטנות הו עם אבעבועות רוח--והמשפחה שלו (שכנים יחסית) התאדתה--נעלמה--לא עזרה בכלום וגם לא התענינה אצלי על אמא.
לא הגיעו להלויה, לא באו לנחם בשבעה. נכון היה רחוק--אז?
חשוב לציין שעד אז הייתי כלה למופת. ולא מפרטת.

אני נעלבתי--והחלטתי--לנתק מהם הכל.
לא הרחקתי את בעלי, כן בשלב הזה את ילדי שהגדול בהם היה בן 8
והקטנה בת שנתיים. אמרתי כשיגדלו בבקשה. עכשיו הם אצלי. ולא מבקרים גם שם,

ומכאן ואילך הריני מודיעה בזה--טעיתי--טעיתי לכל אורך הדרך---
והנה מה שהייתי עושה אחרת--
בתקופה שאמא היתה בבי"ח הייתי צריכה להבין שלא צריך לסמוך על רצונם הטוב,
הייתי אמורה לצלצל אליה ולומר לה--לכי לשמור עליהם,
תבשלי סיר מרק שיהיה להם אוכל חם,(עבדתי מעל משרה ושמרתי בלילות על אמא שלי בבי"ח. והיה חורף נוראי קר במיוחד וגשום מאוד)הייתי אמורה לחיב ולדרוש--לא בושה לבקש, בושה לסבתא--שלא מבינה שזו גם חובה למלא צורך.

אם לא באו להלויה ולנחם--
במקום לנתק--הייתי צריכה לנסע אליהם--ולומר להם תתבישו--ככה לא מתנהגים,
מה חשבתם לעצמיכם? להמשיך לבקר, להפסיק לתמוך ולעזור.

הייתי אמורה 'לרדוף' אותם על התנהגויותיהם--עד שהיו מתנצלים והיינו שומרים על יחסים קורקטיים. בשביל המשפחה שלי.
אני שילמתי מחירים לא מבוטלים על הנתק. אבל זה לפוסט אחר. אם בכלל.
לא מנתקים--יש דרכים אחרות. ולפעמים לריב מוביל קדימה--
ואני הייתי בת 32, ילדהמבית חם ועוטף, וחונכתי לשתוק--לא לריב.--אולי חבל.
 
דווקא הניתוק עדיף בעיניי

מה פתאום "לדרוש" מהם להכין אוכל?
מה פתאום "לדרוש" מה לשמור על הילדים?
הם לא חייבים
אם תתדרשי מהם - התוצאות יהיו בהתאם.
לגבי זה שהיית הולכת אליהם ואומרת מה שאת חושבת, זה כבר משהו אחר
לא בטוח שהתצאה שהיית מקבלת הייתה נוחה או מתאימה לך
ואולי בכלל היית נופלת על אוזניים ערלות
 

mykal

New member
אתחיל מהסוף

לא בטוח, וזה היה נופל על אזנים ערלות--זו אופציה --
אבל, נראה לי שרב בני האדם אם מבקשים מהם נענים.
במיוחד שאלה הנכדים שלה,
העובדה שהייתי משייכת לה אותם, ולא כפי שהיא תרגמה שהם רק ילדי--
אז היא הפסידה, כי הם לא הגיעו אליה.
ואולי לא רק אני אלא גם הבן שלהם--זה היה 'מזיז להם' והיו 'טורחים' למען.

נראה לי שדרישה בתוך המשפחה כשהמצב הוא חירום (אולי בכלל ביו בני אנוש)
האמירה הם לא חייבים--מקוממת אותי,
הם חייבים כי אלה נכדים שלהם--
הם חייבים כי בשעת מצוקה עוזרים (גם בלי שמבקשים ופה 'נפלתי')
הם חייבים כי מי שבן אדם מרגיש מחויבות--ברגע שהם בהמות --אני ניתקתי במקום לדרוש.

אני חושבת שהייתי אמורה להיות הרבה יותר יצירתית.
ולא לנתק.
המחשבה שלנתק פותרת--היא מוטעית.
כי מישחושב שהניתוק --"מנקה שולחן"
לא מבין כמה בעיות וקשיים המנתק חווה מהניתוק.
 

yeshpitaron

New member
היית גדולה. את גדולה. מסכימה אתך.

הלוואי שהיינו יכולים לחזור אחורה לתקן...
 

yeshpitaron

New member
וואו. לא נעים!

איזה דבר זה??? מכעיס ומעליב.

יש גבול להתנהגות כזו.

קשה לחשוב שיש אנשים כאלה שמתנהגים באדישות וחוסר אכפתיות במיוחד כשמשהו מבני הבית זקוק לעזרה. מקבלים אולי כמובן מאליו? אולי היית טובה מידי ונצלו זאת.

לא הייתה לך ברירה אני מניחה אלא לנתק. גבה מחיר אבל אם החלטת כנראה שהיה נכון .

מקווה שאת מאושרת היום עם משפחתך.
 

mykal

New member
בשבוע הבא

תהיה אזכרה לאמא שלי--זו תהיה השנה ה--33 לפטירתה.
חמי וחמותי כבר לא בחיים.
שילמתי הרבה מחירים על ההחלטה הזו,
אמא שלי כבר לא היתה כדי לומר לי "תתרחקי ואל תנתקי, את לא צריכה אותם,
ועוד משפטי ויתור וסליחה--אז היא לא היתה ואני הייתי 'על הקרשים"
גם פיזית (עברתי הפלה בשבעה, וגם מנטלי--העולם חשך עלי)
אבל הכלות והחתנים הרויחו--אני למדתי איך לא להתנהג--
ואני שם בשבילם בכל ליבי ותמיד.
וכן הרוחתי משפחה אוהבת ותומכת.
 

דורית1901

New member
מייקל, את לא טעית בניתוק

כי יש אנשים ומקרים שאסור להבליג ולספוג.

את אומרת ששילמת מחיר על הניתוק, אז כדאי שתדעי שהיית משלמת מחיר יקר יותר על הקשר עם אנשים כאלה. היית נאלצת לספוג התנהגות לא ראויה במשך שנים והיית אוכלת את עצמך.

אז אל תצטערי על מה שקרה. להיפך, פעלת בצורה אסרטיבית ולא שתקת מול יחס נבזי.
 

mykal

New member
תודה על הארגעה ,

אני מניחה שזו אופציה שהיתה בהחלט יכולה להתרחש,
כי גם כשהיו נסיונות מלגשר ולהרגיע , ספגתי מילים לא נעימות,
אפילו מחמי שבטבעו היה שתקן.ויש משפטים שלעולם לא אשכח.
אבל חשוב לי להדגיש שהניתוק לא עזר לי ל'שקט' או ל'שקט נפשי'
זה לא פתר את הקושי.
והפסדתי מעבר לעלבון מהם--הרבה ימים של בדידות.
(שילדי ובעלי הלכו אליהם ואי נשארתי בבית.--לא שהשתעממתי,
אבל זו מציאות לא נעימה)
הפסדתי בזה שהחינוך לשמירת משפחה לא בריב, כי הנושא הזה
צף בכל מיני מצבים אפילו בשמחות.

אז כן, הם היו אנשים לא נוחים--אגואיסטים, לא נעימים כלפי--
אבל את הניתוק יכולתי למנע--ולהשאר מרוחקת, לא נדיבה כלפיהם,
לחיות את חיי--מבלי לקחת אותם ללב,
זה כבר ממילא לא יקרה--הם אינם.
הלקח שלי--תחשבי פעמים לפניח שאי מחליטה לעשות משהו,
ולנסות לחשוב איך זה 'יתגלגל'.
 
למעלה