ניתוק קשר עם ההורים - חייב עצה

[בעלה של אישתי 412]

ניתוק קשר עם ההורים - חייב עצה

התלבטתי ארוכות אם לכתוב את המכתב הזה ואם כן אז באיזה פורום. מכיוון שאני במילא משוטט פה הרבה בסוף לא רק שאני כותב, אני עושה זאת כאן.
והסיפור: היו לי הורים טובים ומטפחים לאורך שנים והקשר איתם היה טוב במשך כל חיי הציעירים. לפני שלוש שנים התחתנתי ואחרי כמה זמן הם התהפכו עליי ועל אישתי. אני בא ממשפחה שלא חסר לה ממון ( לא מנסה להשוויץ ) ואחרי החתונה הורי שעד לאותו רגע נתנו ודאגו פתאום רצו הסכמי ממון כי הם דואגים מה יקרה אם נתגרש. אני ואישתי מאוד נעלבנו מהעלאת נושא הגירושים ומכך שאינם סומכים על אישתי. הם הפרו כמה הבטחות בנושאים כלכליים שהבטיחו לפני החתונה ( כולל עזרה עם משכנתא ) ואנחנו הרגשנו מושפלים, מבוזים וניבגדים. נהלנו איתם ויכוח מר שכלל נתק כמעט מוחלט של 9 חודשים ולבסוף הם חזרו בהם מהפרת ההבטחה ועזרו ולא חתמנו הסכם ממון. אבל הלב שלנו נשאר שבור בעיקר לאור כל מיני עקיצות קטנות שהם שלחו פה ושם. אישתי בטראומה מוחלטת, הפעם האחרונה שראינו את הורי הייתה באוקטובר. היא דרשה נתק של חצי שנה כדי להתאושש ( גם החלה ללמוד תואר שני והייתה צריכה שקט ) ועכשיו הודיעה שהיא רוצה ניתוק לצמיתות. צריך לציין שהיא בעצמה באה ממשפחה עם היסטוריה ארוכה של כאב. סבא וסבתא שתלטנים שמאוד פגעו בהוריה ובה ובאחיותיה ויחסים עכורים בין ההורים ושאר צרות. היום יחסי המשפחה שם טובים הרבה יותר, אנחנו ביחסים טובים עם הוריה ( שעדין נשואים ). הרעיון לנתק את היחסים משמשפחה שלי מחריד אותי. לאחרונה הם הפסיקו עם כל העקיצות וההטפליות ואני מאמין שאפשר לחזור להיות משפחה אבל אישתי לא מאמינה להם כבר ולא מוכנה לשמוע על פגישה נוספת, אפילו לא אחת. אותי הרעיון לא לראות יותר את אחיי הקטנים, את המשפחה המורחבת ואת ההורים משתק מעצב. מה לעשות ? איך להתמודד ? מה לבחור ( מבחינתה של אישתי או נתק או גירושין ) ? אני כועס על הורי, פגוע אבל נורא רוצה לנצל גם את הפתח הצר שפתחו כדי לתקן. מה לכל הרוחות אני עושה ? איך מתקנים לב שבור של כלה יפה ( אישתי ) וחתן חרד (אני ) ?
תודה מראש לכל הקוראים והמגיבים...

 

[בעלה של אישתי 412]

אני צריך לציין שאני מאוהב באישתי

היא בן אדם נפלא. חכמה ומוכשרת. אין לנו ילדים עדיין למי ששאל את עצמו.

 

[Shamy]

תשובה

תראה , בגלל שההורים שלך חזרו בהם מהחלטתם והבינו שאתה חשוב להם -הם היו מוכנים מצידם להתפשר ולוותר על עניין הסכם הממון. ולדעתי בגלל שהם עשו את ההתפשרות הזאת אני לא רואה סיבה למה לוותר על הקשר איתם במיוחד עוד שהם הפסיקו עם ההתנקטנויות שלהם.

בקשר לאשתך אם היא מכופפת לך את היד ושמה לך גירושין או תוותר על המשפחה זה אומר דרשני...אולי אז היה להם מקום טוב לבקש הסכם ממון.
אני מציעה שתפנו לייעוץ מקצועי ותראו איך אתה נשאר בקשר עם המשפחה ועם אשתך.

מאוד תמוהה לי העניין שהיא עושה לך מעין קונצים כאלה במיוחד אחרי מה שההורים שלך העבירו אותך.

 

[פרפרי אהבה]

מסכימה בהחלט

 

[mykal]

סיפור קשה ועצוב.
אני מציעה לך, ללכת איתה ליעוץ--
שם תקבל במה שהיא תצטרך להקשיב לך בלי לחץ של מריבה,
ולומר להממש כו שכתבת--אוהב אותך, פגוע כמוך,
אבל זו המשפחה שלי--בסוף הם תיקנו במשהו--
ניתן הזדמנות לחיים קורקטיים--אבל אני מבקש שפעם ב... נהיה איתם.

מצד שני הוריך אמורים להתנצל בפניה--ואולי ללהסביר שזה לא היה נגדה
אלא אגנדת חיים שלהם. ומשהבינו שזה לא העיקר חזרו בהם.

אישית כמי שיצרה נתק--אני מתנגדת לזה ממש עקרונית.
ולא אכפת לי להפגש עם אשתך, ולהראות לה למה נתק מביא בהמשך.
מותר לטעות ומותר להתנצל על טעות. הוריך יכולים? מוכנים? מבינים לאן זה מוביל?

 

[1ניצת השקד]

שתדע לך תמיד, בעל המאה הוא בעל הדעה,

מכיוון שההורים שלך דואגים לכם כלכלית יש להם בהחלט מה להגיד, הם דואגים לך לטווח הארוך, הם מזרימים לכם כספים ולא רוצים שהכסף שלהם יירד לטמיון, מהימים
והשנים האחרונות ידוע הוא שזוגות ממהרים להתגרש ואז אם מישהו הביא יותר רכוש וזה לא נרשם הרכוש מתחלק חצי חצי ואז זה שלא נתן יוצא נשכר, אילו אתם הייתם משלמים את המשכנתא כל הבית אני מבינה שמגיע חצי לאשתך וחצי לך, אך מכיוון שההורים שלך משלמים את המשכנתא אז יש להם מה להגיד בנדון והם גם צודקים,
לידיעתך בתי התחתנה עם איש שהקים כבר עסק והוא ביקש הסכם ממון מה שנראה לנו טבעי לחלוטין, לא התערבנו בכלל, לא תמיד הורים צריכים להתערב בשיקולי הזוג הצעיר, אך אם בקביעות הם מזרימים כספים אז בטח שיש להם מה להגיד, אילו אלו היו הכספים שלך היית יכול להגיד להם לא להתערב.

תשב עם אשתך ותעשו דיון האם יש אפשרות לא לקבל מהוריך כספים ותשלימו כי לימים אם יקרה משהו לאחד ההורים ואתה לא מדבר אתם עדיין, לא תסלח לאשתך ותרגיש רגשי אשמה כלפיה וצער רב על ניתוק הקשר מההורים, כסף זה לא הכל בחיים, צעירים צריכים לדעת לחיות על חשבונם ולא על חשבון ההורים לאורח השנים.

ייעוץ לא יוכל לעזור הרבה, מה היועצת תגיד לך לדעתך??????

 

[ayaht]

זה קצת מורכב.

אתחיל בכך שאני בעד הסכמי ממון, נגד נישואין ויוצאת מנקודת הנחה שהכוונה של ההורים שלך היתה טובה (כלפיך), רק שהדרך שבה התבצעו הדברים היתה מכוערת ורק עשתה נזק.

מצד אחד - אישתך צודקת.
ההורים שלך התייחסו אליה (וגם אליך) באופן מחפיר.
התערבו בעניינים לא להם.
זכותם לתת או לא לתת כסף (אם היה לכם שכל, לא הייתם לוקחים שקל).
קילקלו לך את מערכת היחסים עם אישתך.

היא צודקת שהיא לא רוצה קשר איתם.
תכלס מה הם אמרו בעצם?
שהיא גולד דיגרית?
שהיא איתך בגלל הכסף שלהם?
זה מעליב ומשפיל.
תכלס, היה עדיף שלא היו מציעים ולא נותנים כלום.
אתם ילדים גדולים ואין סיבה שלא תסתדרו לבד.

מצד שני, ההורים שלך רק רצו בטובתך.

מצד שלישי, ההחלטה אם לשמור או לנתק קשר עם ההורים זה החלטה שלך.
לגביך בלבד.
אם אשתך לא רוצה להיות איתם בקשר, זו זכותה ואין לך זכות להחליט עבורה.

מה שאני חושבת, זה שצריך לשים גבולות מחדש.
שכל אחד ידע את מקומו.
במה מותר לו להתערב ובמה לא.

הקשר איתם יצטרך להשתנות ולהצטנן לפחות בתקופה הקרובה.
הזוגיות שלכם אינה עניינם.
אל תשתף אותם במה שקורה אצלכם.
החלטות לגבי החיים המשותפים שלכם צריכות להקבע בינך ובין אשתך.
לא צריך לערב הורים.

אני מציעה שבשלב הזה, אם אתה נפגש איתם, שזה לא יהיה בתוך הבית.
אל תפיל את הנוכחות והאירוח שלהם על אשתך

 

[kagome10]

 

[sweetdreams]

 

[רומא1234]

אני מתנצלת על המילה שאכתוב אבל אין לי משהו טוב יותר

אישה שמבקשת מבן זוג אהוב לנתק קשר עם משפחתו, לדעתי זה קצת מרושע. זו לא אהבה מבחינתי. ואולי זה אומר דרשני. לאף אדם אין זכות לנתק אותי מאוהביי גם אם אני מאוהבת עד כלות בבן זוגי. ומה כבר ביקשו הוריו של הבעל הצעיר שנגזר דינו להחליט לאן? הסכם ממון על רכושם? עם כל הכבוד לרומנטיקה שמתקלקלת כשעושים צעד כזה, המציאות גוברת על הכל...זכותם לבקש וזכות בני הזוג לא לקחת.

 

[אמאשלשון]

הוריו לא אמרו שהיא גולד דיגרית

 

[ויקה1222]

תמיד, כשאני קוראת הודעות כאלה, אני תוהה אם הן אמיתיות

כלומר, כמה האדם יכול להיות עיוור?
ההורים שלך שהבינו מהר מאוד עם מי התחתנת, דרשו הסכם ממון כי היה להם חשש שאישתך יכולה לנסות להתגרש ממך אם הדרישות הכספיות שלה מהם לא ייענו. בינתיים הם אכן צדקו והמצב אפילו יותר גרוע ממה שהם חששנו ממנו כי לאחר שאישתך ואתה קיבלתם מה שרציתם בלי לחתום על הסכם ממון, אתם בכל זאת מתכוונים לנתק את הקשר. הרי סחטתם מה שאפשר , אז בשביל מה לשמור על הקשר?
אכן לא הייתה שום סיבה מצדם לא לבטוח באישתך התמימה וטובת הלב והבכלל לא חמדנית ולחשוד שהיא עלולה לדרוש גירושין, בצדק נעלבתם.
אישתך באה ממשפחה עם מערכת יחסים גרועה מאוד ועד שגם אתה לא תגיע למצב כזה (וכבר הגעת למרבית הצער) היא לא תרגע. מה שמפחיד זה ההתנהגות שלך, בכנות, כבר מזמן לא קראתי הודעה כך כך ברורה שממנה עולים שני צדדים: צד אחד הוא טוב והוא הקורבן (אלה לא אתה ואישתך) וצד שני הוא הצד הרע והפוגע ואלה הם אישתך ואתה שנכנעת לה.
אם אתה באמת שואל לדעתם של אנשים, הנה דעתי: תבקש סליחה מהוריך ותלך לטיפול שבמהלכו תצטרך להבין איך יכולת לתת לאישתך (שבה אתה מאוהב, אבל זה לא תירוץ) לשכנע אותך להתנהג בצורה כה גרועה כלפיך הורייך. האולטימטום, אם חייבים, צריך להיות מופנה כלפי אישתך, או פרידה או שהרעיון של ניתוק מהורייך נעלם לתמיד.

 

[mykal]

עניתי לך, משום מה זה קפץ

לשרשור של הסדרה על הפגישה הראשונה,
בתגובה ל"הפוך עם ראש כפול"
לא מבינה איך.

 

[ויקה1222]

לא מבינה איך? אנסה להסביר.

לבחור היו הורים טובים ומטפחים במשך שנים והיה לו קשר טוב איתם. הם הבטיחו לעזור כלכלית והתנו את העזרה בחתימה על הסכם ממון. הבחור ואישתו מאוד נעלבו, ניהלו ויכוחים מרים עם ההורים, ניתקו איתם את הקשר לתשעה חודשים ובסוף קיבלו מה שרצו ללא חתימה על הסכם ממון.
הבחורה, שבאה ממשפחה עם היסטוריה ארוכה של יחסים כואבים, החליטה שאחרי העלבון הגדול, חייבים לנתק את היחסים עם ההורים והמשפחה של הבחור והעמידה אולטטימטום של ניתוק או גירושין.
היא מוכנה לגרום לבעלה שאותה היא אמורה לאהוב כאב לב נוראי כשהיא יודעת שהרעיון של לא לראות יותר את משפחתו ואת אחיו "משתק אותו מעצב" וזה ציטוט שלו. וכל זה בגלל שניסו להתנות עזרה כלכלית בחתימה על הסכם ממון ובנוסף השמיעו "כל מיני עקיצות פה ושם" וגם זה ציטוט מדבריו. אכן סיבה לנתק את היחסים ולגרום לכאב שאני אישית לא מצליחה אפילו לתאר אותו. היא לא מוכנה לשמוע אפילו על פגישה אחת נוספת, רק ניתוק מוחלט ירפא את ליבה השבור.
כל מה שכתבתי עכשיו נלקח מהפוסט שלו. לא הוספתי דבר.
בכל זאת אוסיף הערה אחת של פרשנות אישית וזו דעה של כלה, אני לא חמות והרבה פעמים אני מזדהה עם הכלות דווקא, רק לא הפעם. ניתוק זה עסק מאוד מאוד כואב (אני מניחה שאת יודעת את זה ) וזה שכלה צעירה וחסרת ניסון שמושפעת מניסיון משפחתי כואב מחליטה לעשות שרירים גם במחיר גרימת כאב לבעלה, אני עוד יכולה להבין, אבל זה שבחור שנשמע נורמטיבי וגדל במשפחה שנתנה לו אהבה (גם עזרה כלכלית ללא תנאי כנראה מתוך חשש לאבד אותו וגם ניסיון לשנות התנהגות שנראתה לבחור ואישתו התנהגות פוגעת) מסכים לנתק קשר עם הוריו בגלל כסף והשפעתה של אישתו לתשעה חודשים וגם שוקל לנתק יחסים לתמיד בגלל אולטימטום מצדה, זה מזעזע בעיני.

 

[yeshpitaron]

מסכימה עם כל מילה ויקה. אני מבוהלת מעצם המחשבה וזה גורם לי

להיות "הפודל" של כלתי כדי שחלילה לא תגרום לנתק ביני לבין הבן שלי.

 

[yeshpitaron]

מסכימה עם כל מילה ויקה.

 

[mykal]

אינני רוצה לדוש יותר,

אבל בפסקה האחרונה שלך--'קפצתי'.
אני אשה שמסתדרת עם כל העולם ואשתו.לר רבתי מעולם ויש 'טונות' של קשרים מכל מסגרת.
ואני הייתי כלה נאמנה ומסורה, עשיתי מה שאולי לא מקובל אפילו מבחינת נתינה ומבחינת בנית קשר----נעלבתי עד עמקי נפשי---וניתקתי--כן לגנמרי ניתקתי.
כן, (שילמתי גם מחירים לא פשוטים)אבל--כלה היא בן אדם עם רגשות וצרכים--
וחמות אמורה להיות שם בשבילה. כן להיות המבוגר האחראי --ולהיות זהירה.

ובדבריך את מעמידה כלה כזו--כעושה שרירים, כלא מעריכה, ועוד---למה? למה?

אגב, אני חברה וקרובה לכלותי וחתני מאוד. ואעשה הכל כדי שיהיה להם טוב,
ולו עבור ילדי.
ובדבריך הפכת אותי רעה, ולא מתחשבת--וזה לחלוטין לא נכון.

וכנראה זו הדרך שלך לראות את המקרה של פותח ההודעה. ככשל של הכלה.
בעוד אני רואה את הכשל של הוריו ולו בעובדה--שגם הוא נעלב.

 

[ויקה1222]

לא מדברים עליך ולא על המקרה שלך

ואולי היתה לך סיבה לנתק יחסים אבל גם במקרה זה, את זו שניתקת את היחסים ואילו בעלך שמר על קשר עם אימו (כמדומני ).
בכל מקרה, זה לא עליך ואני לא יכולה להפוך אותך לרעה וכמובן גם לא מעונינת בכך.
מדברים על המקרה שהבחור הציג ובמקרה שלו (רק שלו), כפי שהוא מציג אותו אכן הכלה עושה רושם של אדם רע שעושה שרירים ומתאכזרת לבעלה ולהוריו מתוך רדיפת בצע ואגו מנופח. לחלוטין.

 

[mykal]

ברור לי לגמרי

שלא מדברים עלי.
אבל בפסקה האחרונה של הפוסט הקודם,
את כתבת שאת לא חמות ומזדהה עם הכלות--ואז העמדת את הכלה הזו--
כמי שעושה שריר ועם אגו מנופח.
ואני--רואה כאן כשל הורי גדול מאוד--גם אם האג'נדה שלהם אומרת הסכם ממון,
זה בעיני בסדר, אבל לא מבטיחים קודם סכום ואז מבקשים הסכם ממון.
אגב, הבן ניתק בגלל עלבון שלו ולא בגלל אשתו,
אלה הוריו אז הוא מוכן, היא עדין נשארה בעלבון.
לו אני במקומה גם הייתי נעלבת.
למה הבטיחו? למה הפרו? למה יצרו משבר אמון--אי אפשר להטיל את האחריות
למצב עליה, והם 'יצורי עליון' צודקים וטובים.
טעו--קורה--יש דרך להתנצל--יש דרך להתפייס. ובכלל להבין שיש מי שפגוע.

וכדי לסבר את האוזן--הורה יכול הרבה דברים לילדיו ולכעוס וזה נשכח,
אם מורה או שכן/נה יאמרו אותם משפטים זה עלול להביא לריב.

אז כן הבעל--רוצה לארגן מחדש את המערכת--מה חלקם של ההורים?

וחוזרת אלי--אם היו באים ומתנצלים ומשכנעים ומסבירים--אולי היה אפשר
לותר ולו במעט---וככה זה נשאר ככעס ועלבון--גם כשמתו. כמה חבל!

 

[yeshpitaron]

אגב, אני בגיל שכל חברותי מחתנות ילדים וכמעט

כולם עושים הסכם ממון. אני בעד. היום הגרושים נפוצים מבעבר. זכותם של ההורים לדרוש זאת כי הורים רואים מציאות ללא רגשות. הילדים בשלב של רומנטיקה וכשמציעים הסכם זה קצת מעליב כי לא מבינים את האופוריה אבל זו המציאות ולא מכירה אדם אחד שנותן דירה היום ולא עושה הסכם ממון.
בקשר להודעות כאלה, גם אותי מחריד. אני מבוהלת מהיכולת, אילוץ של הילדים לנתק קשר עם הורים.