סבתא בייביסטר

[פרפרי אהבה]

סבתא בייביסטר

הרבה פעמים החמות/אם האישה הופכות להיות הבייביסטר/מטפלת של ילדינו ומתברר שלא כל הסבתות מרוצות מכך.
האמת שאני מבינה את זה כי בתכל"ס הסבתות של ימינו הן לא כמו פעם-לרוב הן יותר צעירות, עדיין עובדות, פעילות מאוד ולא תמיד בייביסיטר לנכדים זה בראש מעיינן.

ומצד שני-בימינו מאוד קשה לממן הכל, המחירים השתנו, שעות העבודה השתנו,הציפיות של המעסיקים השתנו וצריך כל עזרה שאפשר לקבל.

כמובן, שהכל צריך לעשות בתיאום ציפיות ורק אם זה מתאים לשני הצדדים.

מה דעתכם

 

[פרפרי אהבה]

מצרפת כתבה בנושא מ"לאישה"

http://xnet.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4763995,00.html

 

[עדשים כתומות]

סבתא לא חייבת כלום, בין אם היא אמא שלי

ובין אם היא חמתי, שאותה כבר הבנתם אני לא סובלת
מכירה זוגות שמשעבדים את הסבתא והיא כאילו עובדת אצלם 24/7
אז לסבתא יש חיים משלה
וזכותה לסרב לבקשות של בייביסיטר/בישולים/ניקיונות ועוד.....
סבתא יכולה להנות מהנכדים שלה נטו, בלי לדאוג, לרוץ, ולעמוד דום על כל בקשה של הילדים

 

[יוליקה]

אני קופצת על כל הזדמנות

אצל בתי הבכירה אני תמיד עומדת דום כשהיא קוראת לי,
כי היא אם חד הורית - היא לבד והיא זקוקה לי יותר מאחרים.
בכל זאת בכל פעם שבני מתקשר ומבקש שנבוא, אנחנו מייד
מגיעים... אצלו דווקא יש לו עזרה, כי לילדים שלו יש יותר מ-2
סבתות ו-2 סבים... (הורי כלתי גרושים וכל אחד מהם נישא בשנית)
בכל זאת לפעמים כולם עסוקים, אז קוראים לנו.
אנחנו לא רואים בעיה גם כאשר אנחנו נוסעים כשעה וחצי לכל כיוון.
אצל בתי הצעירה אנחנו פחות הדרשים כי הורי חתני גרים קרוב אליהם.
אנחנו גם משמשים קקייטנה בחגים ובחופשים כשאין גנים...
הנכדים שמחים מאד שאנחנו באים וכנ"ל אנחנו.

 

[הייתיאביבקיץ]

גם לדעתי. מה שנותנים - תודה רבה. מה שלא - לא

 

[mykal]

האמת, קצת מוזר ומרגיז

לקרא תגובות של "סבתא בייביסיטר"
חובה? גבולות? יש לסבתא היום 'עיסוקים".
מצטערת--ומה עם רצון להיות עם הנכדים?
ומה עם שיחה נעימה עם הילדים שמבקשים, .
למה אני צריכה לממן להם בייביסיטר? אם אינני יכולה?

אומר שמעולם לא נתקלתי באיזו הרגשת ניצול של ילדי.
אני נהנית להיות איתם, הרגלתי שאת אלה שגרים קרוב אני לוקחת אלי
מהצהרים עד הערב, לתת ארוחת צהרים וערב, לקלח, ולהחזיר אותם עם פיג'מות להוריהם.
קבענו יומים בשבוע, בלי קשר להעדרותם או צרכי ההורים.
אם הם מבקשים להחליף יום, או אם הם צריכים גם לילה--הכל מתקבל באהבה.
לגבי הנכדים שגרים בעיר אחרת--הם מגיעים לשבתות, בחגים ובחופשה הגדוה כולם כאן, וישילדים מקיר אל קיר.
אני נהנת לפנק, אני נהנית לארח אותם,
זה לא ע":ח שום עיסוק אחר שלי מתמרנת את הזמנים והכל בסדר.
זה הבייביסיטר שעושה לי מסאג' בלב.
זכיתי לנכדים. וזה בכלל לא מובן מאליו.

עם הנכדים הגדולים--אני יוצאת לדייטים, לשיחות נפש,
לכיפים.
כנראה הכל בעיני המתבונן.

 

[נומלה]

הגבול הוא דק

מצד אחד לא רצוי להוציא את הסבתא לגמרי מהמשןואה כי צריך לשמר קשר עם הנכדים. מצד שני סבתא זה לא פתרון לחסרון כיס. (הפתרון לחסרון כיס הוא שאחד מבני הזוג יעבוד יותר).
בין שני הקצוות האלה כל אחד מוצא את עצמו, מי עם יותר שעות סבתא ומי עם פחות.
הבעיה מתעוררת כאשר צד אחד נמצא במקום אחד על הקו וצד אחד נמצא במקום אחר. מה עושים? לדעתי ככל שמדברים יותר ושומרים פחות בבטן כן ייטב. אחרת מתפתחות מורסות של רגשות שליליים וזה בכלל לא כדאי.

 

[אמרלדה]

אני בדרך להיות סבתא, והשאלות ממלאות לי את הראש

קודם כל, אני שמחה

. מאוד.

ועכשיו השאלות:

אנחנו גרים באותה שכונה. נסיעה של 5 דקות באוטו. הבן והכלה עובדים שניהם עד מאוחר - מגיעים בממוצע בשבע בערב. הכלה מאוד אוהבת את עבודתה ולבטח תחזור אליה בתום שלושה חודשים. לטעמי - טוב שכך. מתאים לאמונות שלה, אבל גם לשלי. והבן - אין לו ברירה. עבודה לוחצת, והיא גם העיקרית והוא מפרנס.

ואני מוכנה לעזור בכל אשר אוכל, אבל יש לי מגבלות. אינני חושבת שאעמוד בזה פיסית לקחת את התינוק/ילד פעמיים בשבוע מהצהרים עד הערב עד פיג'מות כולל. אני כן יכולה לקחת אפילו יותר מפעמיים, אבל לשעתיים-שלוש, לא יותר. אינני בריאה ואני מתעייפת מהר.

ואני נורא דואגת איך הם יסתדרו. האם נגזר על התינוק להיות כל הזמן עם בייביסיטר? וגם כלכלית - הם בדרך לקנות דירה, ולא יהיה כסף מיותר. רצו בתחילה לקנות דירה רחוק יותר, ואני ממש פחדתי, כי ידעתי שלא אוכל לעזור כמו פה.

אפילו חשבתי להביא נערה ליומיים בשבוע שתעזור לי, ואז אוכל באמת לסחוב מהצהרים עד הערב. אבל הבן שלי לא יסכים שאוציא על זה כסף.

ועוד חושבת: אולי אני יכולה לעזור שלוש פעמים בשבוע עד שש-שבע בערב. ואז כל אחד מהם ייצא מוקדם יום אחד וזה יספיק. קצת הרבה לי, כי כן יש לי עיסוקים אחרים, אבל אולי אני יכולה. מצד שני, אם תוסיפו לי שלוש פעמים בישול בשבוע, אני מתאבדת.

כל הזמן טוחנת... וגם לא מספרת לו, כי הוא לא ירצה להעמיס בשום צורה. כשיגיע הרגע, אצטרך להוכיח לו שאני יכולה, ורוצה.... אבל לא בדיוק יודעת מה...

 

[פרפרי אהבה]

יקירה, המון מזל טוב- איזו בשורה משמחת

אני חושבת שזה מהדברים שצריך לחכות ולראות מה יהיה ואיך יהיה. אולי יש להם תוכניות משלהם, ואולי כלתך דווקא תפתיע אותך ותרצה להישאר יותר עם התינוק ואולי אמא שלה אמורה לעזור. ממליצה לבדוק את הנושא עם בנך בסבלנות וברוגע ובטח ובטח שלא לקחת על עצמך יותר ממה שאת מסוגלת-מבחינת העזרה שאת מציעה-פיזית ו/או כלכלית.
&nbsp
כשיש ילד, אין מה לעשות-גם אלה שעובדים עד מאוחר צריכים להתרגל למציאות חדשה ולשעות עבודה אחרות והם גם יבינו את זה ולא יסתמכו רק על הסבים/ות.

 

[אמרלדה]

תודה.

משמחת מאוד.

קראי את התוספת שערכתי שם בהודעה אחרי שהגבת...

 

[פרפרי אהבה]

לדעתי, את רצה קדימה ומהר מידי...

ואם זה כל כך מטריד אותך יש בהחלט מקום לברר בצורה עדינה עם הבן שלך מה התוכניות שלהם במטרה להבין עד כמה יזדקקו לעזרתך.
ושוב יקירה, אל תקחי על עצמך יותר מידי=זה לא יכול לבוא על חשבון הבריאות שלך.

 

[mykal]

ראשית איחולי

ללידה כלה, ולתינוק בריא .
מאחלת מלך הרבה נחת.

עונה לך מנקודת מבטי כסבתא--
1)אל תעשי שום דבר שהוא מעבר לכוחותיך, ולו כדי לחסוך לבן לדאוג לך.
2)אין כללים כמה ואיך לעזור, את תעשי כמו שאת יכולה, ובהתאם למה שההורים יבקשו/יצטרכו.
3)יתכן שהם יתחלקו בשמירה יום האשה תעבוד עד מאוחר, ויום הבעל.
4)מה כ"כ מפריע לך במטפלת/בייביסיטר, מחפשים נשים/בחורות טובות ואחראיות.
זה לא מופרך, די מהר מוציאים היום ילדים למסגרות, .

כן, מרעננת זכרון לשני דברים עקרוניים בעיני--
האחד--תבררי עם ההורים מה הם רוצים, תיאום ציפיות מועיל לכולם.
השני--אל תעבירי ביקורת על ההתנהלות והבחירות שלהם.

ומציעה לך--כשיגיע הזמן - לגבי כל התפתחות--אנחנו כאן וניעץ כדי שתרגישי סבתא.
וכמובן, אין כללים. צריך ללמוד 'לזרום'.

 

[הייתיאביבקיץ]

חמודה

אי אפשר לדבר איתם בצורה פתוחה על זה?

קודם כל - תעזרי רק במה שאת יכולה, כי זה לא יעזור לאף אחד אם את תתמוטטי.

האם זה אפשרי לדבר איתם בצורה פתוחה וישירה? משהו כמו (רק אם זו האמת, כמובן - ) ״אני מאד שמחה לטפל בתינוק, אבל בזמן שאני איתו - טוב שיש איתי עוד מישהי שבינתיים עושה נקיונות ובישולים.״.

ואם יגידו שלא נעים להם שאת מוציאה כסף, תגידי שזו הבחירה שלך. את אוהבת את התינוק, ועבורך זה אושר, ואת מעדיפה לטפל בנכד שלך ולא בבישולים.

 

[אמרלדה]

תודה רבה. זה באמת מוקדם קצת, אבל הראש שלי כבר טוחן, וההודעה

באה בזמן.

תודה על התגובות האוהדות. זה עשה לי טוב. הסיכום: להירגע, ולחכות, ולראות איך הדברים יתפתחו.
לא שהראש יפסיק לטחון, אבל אולי אדאג קצת פחות, וקצת יותר מחשבות חיוביות...

היום אמרתי לבן שלי על משהו שהוא יצריך עבודה, אז הוא אמר: העבודה הרצינית תגיע עם הלידה, אל תשכחי. אני יודעת שגם הם בלחץ מהשאלה איך יסתדרו. טוב, נתחיל ברצון טוב ונראה לאן נתפתח משם.

ושוב תודה רבה.

 

[עלה לא נידף]

אני חושבת שקודם ניתן לילד להוולד

גם לי היו דעות מוצקות לגבי החזרה לעבודה, אבל אז הגיעה הבכורה וקצת טרפה את הקלפים....
&nbsp
תהיי סגורה על עצמך מה את יכולה, בנך וכלתך בטח לא רוצים אותך תשושה!
את כן יכולה לומר באופן כללי שאת מאוד תשמחי לעזור פעם בשבוע, שידעו את זה.
&nbsp
קרובה שלי שילבה מטפלת ל3 ימים, ואמא שלה עזרה לה יומיים בשבוע. גם זה מאוד עוזר כלכלית.
תמיד תני ממה שיש לך, וכמה שאת יכולה,
ושיהיה במזל טוב!

 

[niki11111]

את בדיוק מה שהיה חסר בכתבה הזאת למעלה

נתנו לך עצות טובות אז אני לא אחזור רק רוצה להגיד שהמחשבות האלה שלך,הרצון הזה שלך לעזור ולתת ולהיות עם הנכד/ה העתידיים שלך זה בדיוק מה שהיה חסר לי בכתבה המקורית.
מקובל עלי שאף אחד לא "חייב" שום דבר, אבל המסבתות בכתבה קלטתי בעיקר תרעומת. אמא שלי רוצה לעזור לי, היא רוצה להיות עם הבנות שלי. במסגרת המגבלות אבל האהבה שלה לנכדות שלה לא פחותה מהאהבה שלי אליהן כאמא. היא מתגעגעת אליהן. היא מאושרת בחברתן. זה לא עול, זה לא עומס. האהבה הזאת- הרצון הטבעי כמו בהודעה של אמרלדה לעזור לתת ילדים שגידלת ולילדיהם היה חסר לי מאד בכתבה.

 

[שילה1]

באידיש אומרים שהנכדים הם

"הריבית דריבית".כמה שזה נכון....
&nbsp

 

[עלה לא נידף]

לא מבינה איך אישה בוגרת הופכת לבייביסיטר בניגוד לרצונה

חורה לי שישסבתות שרואות בשמירה על הנכדים בייביסיטינג. זה חלק מלהיות הורה וסב/סבתא, מקווה לזכור את זה כשיגיע תורי.
&nbsp
בכל אופן, לאמא שלי לא מתאים לשמור על הילדים, אז היא לא. מתראים פעם ב, והילדים כל הזמן שואלים למה סבתא לא באה. אני מסבירה שהיא מאוד עסוקה (היום היא עושה בייביסיטינג על אחיינית).
&nbsp
היו כמה שנים שלא עבדתי, כי לא יכולתי ללהטט בין הורות לילדים. סירבתי לעשות את זה, בזמן שבעלי לא חולק בימי המחלה ואין לי פתרון לבלמת"ים. למעשה, אחת העבודות עזבתי אחרי שאמא שלי טיפלה בבתי 3 חודשים (היא ביקשה, כדי שלא אשים בגן) הודיעה לי היום למחר שהיא עומדת להפיק אירוע ולכן לא יהיה לה זמן לכך. הייתי במשבר, אבל הבנתי שאני לבדי במערכה - הרגשה שאני לא אתן לאף אחד מילדי להרגיש.
&nbsp
לזכות ההורים שלנו יאמר, שאם יש מקרה חירום (בית חולים, למשל) הם בדרך כלל יתייצבו ללא דיחוי.
&nbsp
מוסיפה שמשפט כמו "הם לא חייבים לי כלום" ו"אין ציפיות-אין אכזבות" הם משפטים כואבים, שמעידים על מערכת יחסים בעייתית שיש בה ייאוש. אני אוהבת את בעלי ויש לי ממנו ים של ציפיות, אנחנו מדברים עליהם, הם לא תמיד מתממשים אבל הוא שומע אותי ודברים מגיעים בד"כ להסכמה. יש לו לא מעט חובות כלפי, ולי כמובן כלפיו.

 

[נהורית1]

היי, אני מהראשי

מבינה שכבר טחנו את הנושא של 'יחסי סבים וסבתות ונכדים'. רק רוצה להוסיף, גם אם יש לכן, הסבתות, תכניות וחיים משלכן, באיזה שהוא מקום הכל מתגמד ושמים בצד כשרואים שהבן, או הבת נמצאים במצוקה בגלל הילד שנולד, כי אין להם עזרה בשמירת התינוק. הרי העיניין הזה על שמירת הנכדים זה לא לעולמי עד, זה רק בשנה הראשונה או אפילו החצי שנה ראשונה עד ששמים אותו במעון. אני שמרתי על הנכד 4 חודשים עד שהיה בן 8 חודשים, ואז הכלה הכניסה אותו לתינוקיה. אמנם אני פנסיונרית, אבל גם לי יש המון עיסוקים. שמתי את הכל בצד וטיפלתי בילד. בעלי ואני עדיין בכוננות הקפצה, כי מידי פעם כשהילד חולה אנחנו שומרים עליו.
תביאו בחשבון כי כשנולד לכם ילד, זה לא רק הוא, זה גם נכדים עתידיים...
תשמרו על הבריאות.
-----------------------------------------------------------------------------------------

מוזמנים להיכנס לבלוג שלי לקרוא פרק ראשון ברומן היסטורי -"כחומה בצורה".

 

[שילה1]

גם אני הגעתי מהראשי..ובכן-

גם אני ספ'תא עסוקה,שיודעת לחיות ולהנות מהחיים אבל-
משנוסף למשפחה האוצר(המכונה "אוצי")-שמחה לעזור עד כמה שיכולה.כן יש גם מגבלות.
הכל נעשה בשקיפות מלאה ובשיחה מתונה,בד"כ.
&nbsp
האמת-כשאני איתו,הזמן עומד מלכת,ההנאה עצומה!
אז ספ'תא לעתיד-שיגיע ויעבור בשלום ושיהיה במזל טוב.תגיעי לשם,ותראי מה הלאה.