בנות יקרות - אירוח בפורום

חילוקי דעות

שלום שחר
לגיטימי ואף הגיוני לחלוטין ששני אנשים שונים יהיו בעלי דעות שונות. החוכמה היא לכבד את הדעה השונה ואף לתת לה לגיטימציה מבלי לחוש שהיא באה על חשבון הדעה שלי. מותר לנו להסכים שלא להסכים.
הייתי מציעה לך דבר ראשון לשקף לחמותך שאת מבינה שהיא חושבת כך או אחרת, ולתת לה את ההרגשה שהקשבת לדבריה ולא פסלת אותם על הסף, ולאחר מכן לומר ״אבל אני חושבת אחרת״. אני יכולה לכבד דעה גם אם אינני שותפה לה.
 
בנות יקרות - אירוח בפורום


זוכרות שדברנו על אירוח?

זה לקח קצת זמן (חודש וחצי) כדי לחפש מישהי שממש תתאים לנושאים העיקריים שהעלנו, אבל מצאנו אותה.

ביום רביעי הקרוב - 20.2 בשעות הערב, תענה על השאלות שתפרסמו ד״ר יעל עזרא.


יעל היא מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת ויש לה כעשור קליניקה טיפולית ברעננה.

היא תשיב על שאלות בנושא "משולשים בחיי המשפחה", אתם יכולות לחשוב על כל משולש שעולה לנו פה בפורום - כלה-בעל-ילדים, חמות/חם-כלה/בעל-נכדים/ילדים, בעלי-חמותי-אני...

כמו שאנחנו יודעות לכל קודקוד כזה ישנה השפעה כזו או אחרת על מערכת היחסים עם הבעל ומערכת היחסים עם החמות.
יעל תיתן כלים לשיפור היחסים ודרכים לפתרון קונפליקטים.


בנות שהעלו נושאים שלדעתן חשוב שנתמקד בהן באירוח - אשמח מאוד אם תעלו פה את השאלות שלכן מהשרשור ההוא.


דבר נוסף וחשוב - פתחנו את הפורום לכתיבת אורח. זאת אומרת שכל אחת שמעוניינת לשאול משהו אישי ופרטי ולא רוצה להיחשף בשם שבו אנחנו מכירות אותה, יכולה לעשות את זה בקלות - לפתוח תגובה להודעה הזו, ומצד שמאל למעלה ישנה אפשרות - "הוספת הודעה כאורח/ת" אף אחד לא ידע שזו את.

אנא עזרו לי לארח את ד"ר יעל בחום ופרגון כמו שיאה לפורום שלנו.


האירוח מתבצע בשיתוף עם תפוז עסקים - מחברים אנשים לקהילה.

http://biz.tapuz.co.il/bizcard-204


ואלו הפרטים של יעל למי שמעוניינת לפנות באופן פרטי:

ד"ר יעל עזרא, מטפלת אישית, זוגית ומשפחתית מוסמכת :

[email protected]
09-7741666 / 050-5742212
http://www.yael-tipulzugi.co.il
 

ayaht

New member
לד"ר עזרא, שלום רב

הייתי שמחה לייעוץ בנושא אסרטיביות.
איך להגיד מה אנחנו רוצים, מה מתאים לנו ומה לא, ובכל זאת לא להכנס למריבות ומלחמת עולם.

ואם לחדד... יש מצבים שבהם אני יודעת שאני צודקת.
אני יודעת שפוגעים בי, נוהגים איתי בחוסר הגינות ו"מצפצפים עליי".
איכשהו, תמיד יוצא שאם אני כבר מתנגדת, התגובות הן הפתעה מעורבת בעלבון ובסוף יוצא שאני לא בסדר.

עד היום, הדרך שבה אני נוהגת היא יותר אגרסיביות מאשר אסרטיביות.
וכשאין ברירה - ניתוק.

הייתי שמחה לדעת אם ואיך להתנהג אחרת.
כלומר, להשיג שינוי התנהגות ושינוי במצב בלי לשבור את כל הכלים בדרך...

המון תודה,
איה.
 
אסרטיביות במערכות יחסים

שלום ayaht
ראשית כל הכבוד שאת מזהה ומודה שדרך הפעולה שלך היום היא יותר אגרסיבית מאסרטיבית - מודעות היא השלב הראשון בכל תהליך שינוי.
מניסיוני אפשר לומר כמעט הכל אם מתארים איך אני מרגישה במקום לתקוף את האחר. כלומר, נסי לסגל לעצמך תקשורת המתחילה ב״אני מרגישה ש.....״ במקום ״את/אתה תמיד.....״
לדוגמא: ״ אני מרגישה שמזלזלים ברגשות שלי״
במקום ״ את/אתה תמיד מזלזל/ת ברגשות שלי.
זה בהתחלה נשמע הבדל סמנטי בלבד, אבל בפועל, אף אחד לא יכול להגיד לך שמה שאת מרגישה נכון או לא נכון- רגשות הן סובייקטיביים. בעוד שאני יכולה לומר- ״זה לא נכון, אני לא מזלזלת ברגשות שלך!״
כשאת משתפת ברגשות שלך את מגייסת את הסביבה להתחשב בך, כשאת תוקפת את מזמינה מיגננה.
 

EcoT

New member
איך לקבל את מה שלא ניתן לשנות?

ד"ר עזרא שלום,
בהרבה מקרים ביחסי כלה/חמות אני הרבה מהבעיות נובעות מזה שכל הזמן המחכים שהצד השני ישתנה אבל זה בדרך כלל לא קורה מה שמוביל לעוגמת נפש וויכוחים.
רציתי לדעת אילו מה את ממליצה שיכול לעזור לכלה/חמות לקבל את החמות/כלה כפי שהיא עם כל השטיקים שלה ולעזור ולהביא (אם לא לצדק) אז לשלום בינהן?
 
סוגיות של שליטה


שלום EcoT
כל התורה על רגל אחת היא להבין (אבל באמת להבין!) שאין לנו שליטה על האחר...ובמקרה הטוב יש לנו שליטה רק על עצמנו. זה נכון לגבי כל מערכות היחסים שלנו.
אנחנו יכולים לנסות לגייס אנשים באמצעות שיכנוע או משא ומתן, אבל לשם כך, הצד השני צריך לרצות להשתנות ולהבין מה יש לו להרוויח מהשינוי. שינוי אמיתי לא מושג על ידי מלחמה, אלא על ידי כבוד הדדי. משא ומתן טוב בנוי על עקרון של רווח הדדי (win-win).
אחת המשימות של שלב הבגרות הצעירה היא לקבל ולהעריך את הורינו, מבלי לנסות להפוך אותם למה שאינם, ומבלי להאשים אותם על מה שאינם יכולים להיות. בעיני הדבר נכון גם לגבי החמים שלנו.
 
מה דעתך על המצב הנפוץ הבא

סבא וסבתא לא מכבדים את הגבולות ההוריים של ההורים, ועושים את הדברים הבאים:
1. עושים מאחורי הגב (נותנים ממתקים מאחורי גב ההורים).
2. אומרים לילדים אמירות בסגנון "הייתי עושה את זה, אבל אמא לא מרשה", שרומז שההורים הם "הרעים".
3. מנהלים ויכוחים עם ההורים ליד הילדים, בשם הילדים.

הרי גם את מערכת היחסים בין הסבים לבין הילדים, עד גיל מסויים, מנהלים ההורים במידה רבה. הם הקובעים את המינון, למשל, והמינון קובע את מידת הקרבה וכו' וכו'.
אז מה דעתך על איך מנהלים את המערכת במצב כזה?
יש לי, כמובן, דעה משלי, אשמח לשמוע את שלך


ותודה, בלו
 
ערעור סמכות הורית

שלום שיר לי שני
חשוב ביותר שההורים יהיו הסמכות העליונה בכל מה שקשור לדרכי חינוך של ילדיהם. לא במקרה מצוות כיבוד הורים קיימת בכל הדתות.
אני מציעה לנהל שיחה גלויה ומכבדת עם הסבא וסבתא, לגייס אותם להבין שהפעולות שלהם פוגעות בנכדים. בשום מצב ערעור הסמכות ההורית אינו פועל לטובתם של הנכדים. ילדים צריכים לכבד את הוריהם ולהעריך אותם מפני שההורים הם המשענת העיקרית של הילדים.
מצב של היפוך היררכיות משפחתיות, בהם הסבים סמכותיים יותר מההורים נכונים למצבי קיצון חריגים בהם ההורים אינם כשירים לגדל את הילדים, ובפועל הסבים הם המטפלים העיקריים.
ואף על פי כל מה שנאמר לעיל, הייתי מציעה שבמקביל תעשו גם אתם ההורים בדק בית- האם אתם יכולים להגמיש מעט עמדות. לדוגמא, לחלוטין אפשרי שילדים יבינו שבבית מותר x ממתקים, ואצל סבא וסבתא החוקים אחרים (בגבולות הסביר). ילדים יודעים להתאים את עצמם למסגרות שונות מבלי שחוקים במסגרת אחת פוגעים בחוקים של מסגרת אחרת.
אולי אם הסבא וסבתא יראו שאתם מגמישים עמדות, זה יעורר יותר כבוד לסמכותיות שלכם כהורים.
 

mykal

New member
לבלו, תודה על הארוח המענין.

תחילה, שואלת עבור חברה, שנכותה קשות. התנהגות כלתה.

הכלה, בחורה כנראה, עם רגשי נחיתות גדולים,
היא כל הזמן ניהלה את מערכת היחסים המשפחתית מול החמים בעצמה,
ובשיטתיות לא איפשרה קשר עם הבן.
החמות, כדי לנסות 'להציל' קשר זה, עמדה בכל הדרישות, 'ההזויות' ביותר של הכלה,
ומעולם הכלה לא 'תרמה' משהו משלה.
לאחרונה היה שם ארוע משפחתי בישוב של הכלה, והם ביזו את חברתי ובעלה,
דברו אליהם לא יפה וממש קיללו וגרמו להם ללכת.
חברתי 'נאכלת' ומחפשת פתרונות, האם יתכן, לבנות 'משהו'--אם כן הכיצד?
תודה אשמח לכל תשובה.
 
שלום mykal

עלי לציין שאני קצת מתקשה להבין מצב שבו אין קשר ישיר בין אם לבנה. כיצד הפכה מערכת היחסים הטבעית בין אם לבן תלויה בחסדיה של הכלה? ומה בדבר אחריות הבן על הקשר עם הוריו? איפה כיבוד ההורים שלו?
חסרים לי המון פרטים, אך יש לי הרגשה שבמקרה הזה ״נוח״ יותר להאשים את הכלה, כי כואב מאוד לטיל אחריות על הבן.
כאם, הייתי תופסת את הבן שלי לשיחה ומסבירה לו כמה אני פגועה וכמה הייתי רוצה מערכת יחסים אחרת איתו.
זכותם של הורים, באשר הם הורים לקבל כבוד מילדיהם- בכל גיל.
במקביל, חשוב שחברתך תבדוק עצמה טוב, ועם יד על הלב תראה אם יש משהו שבאחריותה שתרם להתדרדרות היחסים. אם תתחיל את השיחה עם הבן שלה בלקיחת אחריות אישית, תעודד אותו ותיתן לו מודל לקחת אחריות בעצמו על החלקים שלו ביחסים.
 

mykal

New member
אתחיל מסוף תשובתך,

עם יד על הלב, הבן, כנראה, 'שפוט' וחסר חוט שדרה מול אישתו.
הוא מתנועע כלה נידף, ועושה רק מה שהיא מרשה',
מסתבר שיש גם זוגיות כזו. אם הוא יחרוג מרצונותיה--הסצינות תהיינה לא נעימות.
הדברים היו כך מתחילת הנישואים.
היא מצידה ניסתה לרצות את הכלה בכל דרך, בעיני לעיתים, בצורה מופרזת.
אם היית מכירה את הנפש הפועלת (את החברה) היא פשוט אישה כנועה, שלא מבזבזת אפילו לא מילה עודפת אחת.
כרגע נקרע הקשר לגמרי ואני שואלת, האם לדעתך,
יש דרך לשקם? כי חברתי מעבר להיותה פגועה,
'נאכלת' וכואבת מאוד.
 
העברה בין דורית

את מתארת מצב של העברה בין דורית, בה אם כנועה מגדלת ילד כנוע. אבל זו בדיוק האחריות של האם והבן - לא להיות כנועים בכל מה שקשור לקשר ביניהם, להבין את חשיבותו ולא לוותר עליו.
הייתי מציעה לך להפנות את חברתך לקבלת יעוץ מקצועי שיעזור לה ללמוד להיות יותר אסרטיבית ולגייס את הבן להבין שמשפחה והקשר עימה הם דברים שלא מוותרים עליהם.
 
אני רוצה להגיד פה משהו

ובבקשה אל תכעסי עלי:
קל להאשים את הכלה,
אבל הבן הסכים לזה,
ויש לו סיבות, שאולי לא מקובלות עליך,
ואולי זה "לא מגיע" לאמא שלו,
אבל הכלה לא היתה יכולה לנתק קשר שהיה מבוסס וטוב מלכתחילה.
יש פה המון הודעות של כלות, גם אם חמותן היא המפלצת מלוך נס, הבעל לא מאפשר לשחרר, וצמוד לסינור. אז אם הכלה הצליחה לתקוע פה טריז, כנראה שהיה מרווח.
הגיוני שחברתך תשאף לקשר ישיר עם בנה, ובשל כך, עליה להבין שהוא מאפשר את המצב, ולהפסיק לתלות את האשם רק בכלה...
 

mykal

New member
את ודאי יודעת,

שלא כל גבר מתנהל באותו אופן,
ואת ודאי יודעת, שיש גברים ששוטים להוריהם,
ויש כאלה 'ששפוטים' לנשותיהם.
זה בחור עדין מאוד לאשה 'דורסנית' (אני מכירה אותה מעוד נקודות בחיים).
והוא כנוע. זה לא ויתור מרצון, ואין באמת סיבה להתנתק מהבית הזה.
אגב הכלה במשך שנים רבות 'ניצלה' את החמות והחם לצרכיה, והם ויתרו בתקוה לקשר עם הבן.
חברתי גם לא רוצה לגרום לסכסוך שם,
ואמרה--אם יצא להם לדבר, היא תאמר לו--בחרת בה, אני משחררת ומקוה שטוב לך.
יש כלות מפלצות, יש חמיות מפלצות, ויש מי שנקלע לסיטואציות כואבות, ולא באמת יודע איך לנהוג.
 
אני בודאי יודעת

שאין צמח הגדל על קרקע שאינה מתאימה לו.
אם בחר באשה דורסנית, כנראה שנזקק לאשה דורסנית.
אני מכירה מקרוב מישהי, שבמבט מהצד, בנזוגה הוא אפנדי, היא גם המפרנסת העיקרית וגם עושה הכל בבית, והוא עוסק רק במה שמעניין אותו, ולא נוקף כמעט אצבע בבית. הוא גם מקבל כמעט את כל ההחלטות הכלכליות ובכלל. ככה זה נראה מהצד, ולמען האמת, די מזעזע. אבל כשמסתכלים פנימה, מגלים שמאד נח לה שיש לה מי שמחליט בשבילה, ושהיא בטוחה שיום אחד העיסוק שלו יניב איזה הון, שיאפשר לשניהם להפסיק לגמרי לעבוד.
כנ"ל אני מאמינה בכל מצב שאנחנו מתקשים להבין: יש שם משהו שאיננו יודעים. לא שכולם מתנהלים אותו דבר, אלא שלכל אחד יש סיבות לבחירותיו, ואנחנו מהצד לא תמיד מסוגלים להבינן.
עם הסיומת שלך, אני הכי מסכימה:
יש אנשים שנקלעים לסיטואציות ואינם יודעים איך לנהוג בהן.
 

mykal

New member
לא מענין אותה (אותי כחברתה)

מה קורה בזוגיות, מה נכון לו, או לא.
מה שקורה בפועל שחברתי מרגישה מנוצלת, (בדיעבד)
כי עשתה הכל ותאמיני לי יותר מהכל גם דברים 'הזויים'
שאני למשל--הייתי הודפת.
ולבסוף גם זכתה לקיתונות ולקרע סופי.
זה ממש מביך.

גם אשה שרותה להרחיק בעל, (למרות שלא עשו להם שום רע)
יש נורמליות--של שמירת יחסים על אש קטנה, לשמחות, לאבלות,
לקורקטיות מינימלית, ואם את זה לא איפשרה, זה באמת קשה מנשוא.
וחברתי עדין מחכה ומצפה ל'אש הנמוכה' ובאמת שאלתי כי היא לא יודעת איך.
 
בשורה התחתונה יש לה

2 אפשרויות, למחול לנצח על כבודה, להתנצל על מה שכלתה לא מאשימה אותה בו ולהמשיך את חייהם המשפחתיים כשהיא שטיחון שלה, כמו שהרגילה אותה בעבר וכמו שחינכה את בנה להיות.
אפשרות שניה זה לקחת את הבן שלה לשיחת ניעור רצינית.לא שיחת יללות וכמה אני מסכנה ונשארתי לבד בחושך אחרי שעמדתי על רגלי העייפות. אלא לגדל עמוד שדרה ולהגיד לו "דוגרי" ילדתי, גידלתי ונתתי לך כל חייך. נכון שחינכתי אותך להיות נוח לבריות וגם לזוגתך אבל הגיע הזמן שבו תזכור לי חסד ותטריח את עצמך לשמור על קשר. גם אם זה אומר לבוא בלי הפרינססה.

ולגבי הפסקה האחרונה שלך אני אעמיד אותך על טעותך, מוזר לי שאת עדין חושבת ככה אחרי שחית עם חמותך. מי שאין לו כבוד אין לו גם כבוד מינימלי. ויש כאלו שממש לא מרגישות לא בסדר בהתנהגות כמו שאת מתארת. אלו שמראש מנצלות וגורמות לחמיות שלהם לעשות דברים 'הזויים'.
 

mykal

New member
אין שתי אפשרויות,

יותר מזה, כבר אין אף אחת משתי האפשרויות.
1)למחול על כבודה מחלה כל השנים--בפעם האחרונה שהגיעה לשם,
גרשו אותם וקיללו אותם, הנכדים, בניצוחה של האם. הבן עמד מרחוק ולא התקרב.
ואין לאן לחזור, ואין דרך איך ליצור מחדש איזה קשר.
2)לגבי האופציה השניה לשוחח עם הבן, זו אפשרות לא קיימת.
אין להם את מספר הנייד שלו--מוסתר מהם מזה שנים.
הם לא נפגשים (גרים רחוק מאוד אלה מאלה), וגם אין טיזו סיבה נראית לעין למפגש.
(אולי באזכרה לסבא, אחרי פסח--לדעתי הבן לא יגיע).

לכן שאלתי אם יש רעיון ואופציה לדרך יצירתית.

על הפסקה האחרונה שלך, אני חותמת בשתי ידים.
 
למעלה