חמותי ואני....או שזו רק אני
שלום לכם,
באמת שהיה נדרש ממני אומץ רב לרשום בפורום זה ובכלל להביע את דעתי בצורה פומבית... מאחר שבעלי כבר ספג את הדיעות והרגשות שלי במריבה שהתחילה ממשהו קטן כל כך והתפתח להבעת מילים מאוד קשות שלי וספיגה שלו משום מה את הכל...מתנצלת מראש על אורכו של הסיפור אבל בבקשה תקראו
נתחיל מכך שאנחנו עדיין לא נשואים שנה ומכירים מספר שנים בלבד...
הוריי התגרשו לפני מספר שנים והמתיחות ביניהם ארכה שנים ועדיין נמשכת, אמא שלי חטפה את המכה הרצינית מאחר וספגה בגידה מאבי שטוען שלא היתה לו אשה שנים אז חיפש בחוץ
אז יוצא שאני שומעת על הסבל של אמי שהיא אשה כל כך טובה, חכמה ויפה ואמא למופת שאין דברים כאלה...
בכוונה התחלתי בכך כי אולי זה יעזור להמשך...
הורים של בעלי נשואים ואוהבים עדיין, אמו של בעלי היא בן אדם שחייב תשומת לב תמידית. היא לא מאפשרת אפילו לבעלה לומר משפט שלם ללא התערבות שלה.
היא מטיחה בילדים שלה רגשות אשם. בעלי כבן בכור מקבל את רוב ההטחות.חייבת שדברים יעשו באופן שהיא רוצה בלבד.
בשנים האחרונות גילו אצלה איזושהי בעיה רפואית די חמורה (לא סופנית חס וחלילה אפילו לא קרוב אך לא ארחיב) והיא לא מצליחה להגיע לפתרון, מה שבאמת מדאיג.
אני יכולה להבין את התלונות שלה והטענות אבל היא מגזימה ומטיחה את כל התסכול שלה בבעלי עד דמעות לפעמים (מצידו).
זה מתסכל אותי כל כך כי בעלה כל כך דואג לה ואוהב אותה ועושה בשבילה הכל פשוט הכל. ובעלי והאחים שלו גם כן תמיד שואלים לשלומה ודואגים בכל מצב רק שהיא תהיה בסדר ותקבל תשומת לב.
אני לא מבינה למה בן אדם שכל כך אוהבים אותו מסביב ויש לו בעל כל כך תומך ואוהב וילדים מדהימים יכול להתלונן ללא הפסקה על גורלו המר?? קשה להבין איך היא מסוגלת להתנהג בצורה כזאת "דורשת" מהילדים שלה ללא מצפון וללא דאגה שיש להם חיים משלהם.
אני מודה שאני ממש "ילדה טובה" לידה ושותקת ולא מעיזה לומר מילה שלא במקום העיקר שלא יהיה לה מה לומר ואפילו לעיתים מצדיקה אותה. אפשר להגיד שאני לא מפגינה את האני העצמי שלי אל מולה כדי לא להיות פגיעה בשום צורה אבלזה מחלחל בי ואני מוציאה את הכל על בעלי והוא סופג עקיצות מצידי והערות לא במקום.
במריבה המדוברת לעיל, הטחתי בפניו משהו שהוא די מעוות בעיני כל מי שסיפרתי לו על כך
בתוך התסכול שלי והלחץ שאני מרגישה בכלל בחיים ומצד הוריי והוריו ההגיון שלי משווה בין האמהות שלנו
ואני אומרת לעצמי, אמא שלו היא שתלטנית שאין מסופקת במה שיש לה ללא קשר למחלה ובמקום להתמקד בחיובי שזה חיי המשפחה הנהדרים שיש לה היא מתמקדת בשלילי תמיד ולא מסוגלת לשחרר ובכך מוציאה מהכלים את כל מי שסביבה והם עדיין נשארים שם. לעומתה, אמא שלי שתקה כל השנים, היתה אם למופת ועקרת בית מדהימה ולא קיבלה יחס אוהב ומסור מבעלה ולא קיבלה את מה שמגיע לה.
בעצם למה לאמא שלו מגיע ולאמא שלי לא ??
מעוות אני יודעת, אבל זה מה שאני מרגישה כרגע ויש לי רגשות טינה כלפיי אמא שלו אולי כתוצאה מההשוואה או כתוצאה מהיחס לבעלי או שניהם יחד...
כמובן שהסיפור הוא מפורט יותר וארוך יותר ובאמת ניסיתי להיות איכשהו אובייקטיבית ואני מתנצלת מראש אם זה פוגע במישהי בפורום כי בהחלט באיזשהו מקום אני מתביישת במה שכתבתי אבל לא יכולה לשקר לעצמי שזה מה שאני מרגישה
בבקשה אשמח לתגובות ולדעות גם אם הן קשות ביותר
תודה
שלום לכם,
באמת שהיה נדרש ממני אומץ רב לרשום בפורום זה ובכלל להביע את דעתי בצורה פומבית... מאחר שבעלי כבר ספג את הדיעות והרגשות שלי במריבה שהתחילה ממשהו קטן כל כך והתפתח להבעת מילים מאוד קשות שלי וספיגה שלו משום מה את הכל...מתנצלת מראש על אורכו של הסיפור אבל בבקשה תקראו
נתחיל מכך שאנחנו עדיין לא נשואים שנה ומכירים מספר שנים בלבד...
הוריי התגרשו לפני מספר שנים והמתיחות ביניהם ארכה שנים ועדיין נמשכת, אמא שלי חטפה את המכה הרצינית מאחר וספגה בגידה מאבי שטוען שלא היתה לו אשה שנים אז חיפש בחוץ
אז יוצא שאני שומעת על הסבל של אמי שהיא אשה כל כך טובה, חכמה ויפה ואמא למופת שאין דברים כאלה...
בכוונה התחלתי בכך כי אולי זה יעזור להמשך...
הורים של בעלי נשואים ואוהבים עדיין, אמו של בעלי היא בן אדם שחייב תשומת לב תמידית. היא לא מאפשרת אפילו לבעלה לומר משפט שלם ללא התערבות שלה.
היא מטיחה בילדים שלה רגשות אשם. בעלי כבן בכור מקבל את רוב ההטחות.חייבת שדברים יעשו באופן שהיא רוצה בלבד.
בשנים האחרונות גילו אצלה איזושהי בעיה רפואית די חמורה (לא סופנית חס וחלילה אפילו לא קרוב אך לא ארחיב) והיא לא מצליחה להגיע לפתרון, מה שבאמת מדאיג.
אני יכולה להבין את התלונות שלה והטענות אבל היא מגזימה ומטיחה את כל התסכול שלה בבעלי עד דמעות לפעמים (מצידו).
זה מתסכל אותי כל כך כי בעלה כל כך דואג לה ואוהב אותה ועושה בשבילה הכל פשוט הכל. ובעלי והאחים שלו גם כן תמיד שואלים לשלומה ודואגים בכל מצב רק שהיא תהיה בסדר ותקבל תשומת לב.
אני לא מבינה למה בן אדם שכל כך אוהבים אותו מסביב ויש לו בעל כל כך תומך ואוהב וילדים מדהימים יכול להתלונן ללא הפסקה על גורלו המר?? קשה להבין איך היא מסוגלת להתנהג בצורה כזאת "דורשת" מהילדים שלה ללא מצפון וללא דאגה שיש להם חיים משלהם.
אני מודה שאני ממש "ילדה טובה" לידה ושותקת ולא מעיזה לומר מילה שלא במקום העיקר שלא יהיה לה מה לומר ואפילו לעיתים מצדיקה אותה. אפשר להגיד שאני לא מפגינה את האני העצמי שלי אל מולה כדי לא להיות פגיעה בשום צורה אבלזה מחלחל בי ואני מוציאה את הכל על בעלי והוא סופג עקיצות מצידי והערות לא במקום.
במריבה המדוברת לעיל, הטחתי בפניו משהו שהוא די מעוות בעיני כל מי שסיפרתי לו על כך
בתוך התסכול שלי והלחץ שאני מרגישה בכלל בחיים ומצד הוריי והוריו ההגיון שלי משווה בין האמהות שלנו
ואני אומרת לעצמי, אמא שלו היא שתלטנית שאין מסופקת במה שיש לה ללא קשר למחלה ובמקום להתמקד בחיובי שזה חיי המשפחה הנהדרים שיש לה היא מתמקדת בשלילי תמיד ולא מסוגלת לשחרר ובכך מוציאה מהכלים את כל מי שסביבה והם עדיין נשארים שם. לעומתה, אמא שלי שתקה כל השנים, היתה אם למופת ועקרת בית מדהימה ולא קיבלה יחס אוהב ומסור מבעלה ולא קיבלה את מה שמגיע לה.
בעצם למה לאמא שלו מגיע ולאמא שלי לא ??
מעוות אני יודעת, אבל זה מה שאני מרגישה כרגע ויש לי רגשות טינה כלפיי אמא שלו אולי כתוצאה מההשוואה או כתוצאה מהיחס לבעלי או שניהם יחד...
כמובן שהסיפור הוא מפורט יותר וארוך יותר ובאמת ניסיתי להיות איכשהו אובייקטיבית ואני מתנצלת מראש אם זה פוגע במישהי בפורום כי בהחלט באיזשהו מקום אני מתביישת במה שכתבתי אבל לא יכולה לשקר לעצמי שזה מה שאני מרגישה
בבקשה אשמח לתגובות ולדעות גם אם הן קשות ביותר
תודה