סיפור מימי הצבא
לפני הרבה שנים כשעוד הייתי חייל במסלול אמר לי המפק"צ להוציא את הצוות לאימון ריצה בהעדרו.באותו חורף מי שזוכר, בשנת 91' או 92' היה קר וגשום באופן ניבזי, במיוחד כשאתה חייל. היינו באזור ירושליים שלג ירד מידי פעם וגשם כל הזמן. עלינו על המיניבוס ונסענו לכביש "האהוב" עלינו לאימונים, עליות והרבה. יצאנו לריצה ואחרי בערך חצי מרחק מתחיל גשם שהופך לברד שהפך לשלג בקיצור קר ורטוב. אחריות או לא בסופו של דבר אני רק חייל ולוקח החלטה, מפסיקים את האימון בטענה שהתנאים לא נאותים. חזרנו לבסיס והמשכנו בלו"ז. אחה"צ קורא לי המפק"צ ושואל איך היתה הריצה ואז סיפרתי לו שרצנו רק חצי המרחק כי ירד שלג....תשובת המחץ שליוותה אותנו הרבה זמן אח"כ היתה - לקחת החלטה וזה טוב אבל יש החלטות לא נכונות ושלג זו בהחל לא סיבה לעצור אימון ולכן תישאר היום בבסיס .....מאז אותה ריצה היה תלוי לנו במגורים שלט עם הטבלה המופלאה : שלג - 7K גשם - 10K ברד - 12K