גיד אכילס ו FiveFingers

YaakovGG

New member
גיד אכילס ו FiveFingers

שלום, האם למישהו יש נסיון בנוגע לריצה ב Vibram בכל הנוגע לגיד אכילס? היתה לי שם פעם דלקת וההגיון שלי אמר שהריצה ב FiveFingers תעמיס אותו יותר מאשר ריצה בנעל "רגילה". אבל, זה רק הגיון שלי. אני מתלבט כי למעט החשש הזה זה נשמע לי כמו דבר מעניין מאוד ואני מתלבט לפני הקניה. האם מישהו יכול לחלוק איתי מה קורה כאשר עוברים מנעל רגילה לריצה כזו? אני רץ 3-4 פעמים בשבוע, בין 10 ל 14 ק"מ כל פעם. בקטנה. אשמח לכל מידע ותודה!
 
FiveFingers ופציעות

אין לי ניסיון ספציפי לגבי VFF ודלקות בגיד אכילס. מצד שני, מכיון שהנעליים האלו נמכרות בארץ רק מזה פחות משנה, הרי שכנראה שאין ניסיון מעשי (להבדיל מתאורטי, אולי) רב בתחום. עם זאת, בתור מי שרץ עם VFF, ובעיקר יחף או עם סנדלי הוארצ'י (מזה כשנתיים בצורה משמעותית, ויותר מכך במעבר הדרגתי), הרי שריצה יחפה או כמעט יחפה (כמו עם VFF) אמורה להוריד את העומסים ברגל כך שבטווח הארוך זה אמור בהחלט למנוע פציעות. בטווח הקצר, המעבר חייב לעשות מאד בהדרגה, אחרת באמת יתכנו פציעות. באתר של פרופ' ליברמן "http://www.barefootrunning.fas.harvard.edu/5BarefootRunning&TrainingTips.html" מדברים בדיוק על הבעיה שהעלית - פגיעה בגיד אכילס. יש שם מספר עצות ספציפיות, אבל בעיקר מדובר על מעבר הדרגתי - יחד עם שינוי בטכניקת הריצה. זה אומר בעיקר נחיתה על קדמת הרגל, אך עוד מיני פרטים קטנים שתצטרך ללמוד להקפיד עליהם. אישית אני יכול לציין שעם מעבר הדרגתי, לא מצאתי כל בעיה לרוץ עשרות (בודדות) של ק"מ בסגנון הזה - להפך הריצה נהייתה לי יותר קלה. אולם, כאשר תעשה את המעבר - בודאי לא תוכל לרוץ מרחקים של 10 ק"מ על ההתחלה. תצטרך למוד לרוץ נכון, ולתת לגוף, על מרכיביו להתרגל לשיטה החדשה. בטווח הארוך זה ישתלם מאד, לדעתי.
 

Amir Shvoong

New member
Vibram - ריצה בהדרגה

לא איש מקצוע, אבל מהידע והניסיון שצברתי מעבר לריצה עם Vibram חייב להיות מאוד הדרגתי. כיוון שיש עומס גדול מאוד על התאומים חשוב לבצע הליכות עם Vibram ולאט לאט להכניס מקטעי ריצה. מסיוני המר רצתי עם Vibram שישה ק"מ מיד שקיבלתי אותם והיו לי כאבים איומים בתאומים. הצעתי אליך, גש לאיש מקצוע מהסיבה שגיד אכילס לא שופע בכלי דם ופציעה בו תדרוש מנוחה של הרבה חודשים. יום טוב, אמיר
 

liorsion

New member
הנסיון שלי לא טוב כל כך בנוגע לאכילס

אני מוסיף למה שדני כתב, מנסיוני בלבד. כמו שהוא כותב, לא ברור אם יש מספיק זמן ונסיון למישהו עם VFF כדי לדעת, אבל בכ"ז. עד כמה שראיתי בכתב ומנסיוני, ריצה ניאטרלית (יחפה או בסגנון) בעיקר עוזרת עם בעיות ברכיים וגב, אבל פחות טובה לאנשים עם בעיות באיזור הקרסול (כמוני). אני רץ עם vff ויחף בערך שנה, דווקא כדי לנסות לחזק את האיזורים הבעייתים האלה אצלי, ועד כה הנסיון לא היה מוצלח כל כך..
 

shohat

New member
ריצה יחפה - השאלות

(פוסט ראשון מבין שניים) מדי פעם אני חוזר וכותב פוסט על אפנת הריצה היחפה. היו לנו על זה מספר דיונים בעבר. אני מקפיד להזהיר אבל אני מקפיד גם שלא להביע דעה נחרצת בנושא. מדוע להזהיר? משום שזו דוגמא קלאסית למצב שבו מחקר (מכובד וחשוב, של פרופ' ליברמן ושות') וספר (כיף באופן יוצא מן הכלל לקריאה, של כריס מקדוגל) מעוררים תהיה על צורך בחשיבה מחדש, והתהייה הזו מעוררת מגמה (שהיום כבר שותפים לה גם גורמים ושחקנים חדשים בעלי אינטרס כלכלי), והמגמה הזו מייצרת הייפ, וההייפ הזה מייצר אופנה. ובסוף ניצב לו הרץ המוצף אינפורמציה, בדרך כלל ללא יכולת לסנן ולאבחן. מדוע לא להביע דעה נחרצת? משום שאני לא חושב שלאור הידע המחקרי שנאסף עד היום (ואולי גם בעתיד) אפשר להביע דעה נחרצת בנושא, לכאן או לכאן. והקורא הסקרן הרגיל יתקשה לא פעם להבדיל בין גיבוי מדעי רציני (כמו המחקר של ליברמן, שהוא לא קונקלוסיבי) לבין טענות פסבדו-מדעיות, סלקטיביות וספקולטיביות (מהסוג שבולט בספר של מקדוגל, ובכל זאת מהנות לקריאה) ולבין האספקט הרליגיוזי משהו (והרומנטי) שיש במעבר לגישה ה"טבעית-טבעונית". ההתרשמות שלי היא שמרבית המובילים את הנושא כאן בארץ והכותבים בפורום הזה נוהגים באחריות ומדגישים את חובת המעבר ההדרגתי ואת הניסוי והטעיה. ולכן מה שאני אכתוב להלן לא מכוון כביקורת. בכל זאת, זהו אחד הנושאים הפופולריים ביותר מצד אחד, והפחות ברורים וחד-משמעייים מצד שני. אני מציע לכל רץ ששוקל לעבור לריצה יחפה לעשות ארבעה דברים: הראשון הוא לגשת אל הנושא בגישה ספקנית בריאה. כלומר, להבין שאין בנושא הזה אמת אחת ברורה. אין גם עומק מחקרי (לאורך זמן) אין תשובות ברורות. ולכן נדרשת זהירות, ורוב הרצים שינסו לעשות מעבר wholesale ולקדש את הריצה היחפה מועדים לטעות ופציעה. הסכנה הזו תמיד קיימת כאשר מחליפים אידיאולוגיה אחת באידיאולוגיה הפוכה. כאשר עוברים מקיצון (נעלי motion control מפלצתיות ומיתוסים של טכנולוגית נעליים שחלשו משך שנים ארוכות) לקיצון ההפוך (כל נעל מפריעה). אל תמהרו לאמץ תפיסות מוחלטות. הדבר השני הוא ללמוד ולקרוא כמה שיותר על הנושא. לא להתפתות סתם כך אחרי עצה או אפנה, אלא להבין מספיק כדי להחליט עבור עצמכם. כלומר, להכיר גם את הטענות המסתייגות או מבקרות את הגישה. וישנן לא מעט כאלו. הדבר השלישי הוא לשאול את עצמכם בכנות לגבי הניסיון שלכם (ומועדות מיוחדת, כולל מבנה גוף, משקל, היסטוריית פציעות וסגנון ריצה). והדבר הרביעי הוא להבין שכמו בכל דבר, יש מקום לחשוב על מידה. לא בהכרח ללכת לקיצון, ובטח שלא מייד.
 

shohat

New member
המשך

(פוסט שני). שימו לרגע בצד את כל הדיונים התיאורטיים האבולוציוניים על סגנון הריצה האידילי. הבינו שכשאתם יוצאים לריצה יחפה על משטח קשה אתם לא הופכים להיות המודל של הרץ האידיאלי האפריקאי. מה שאתם עושים זה לבקש מכפות הרגליים שלכם, משרירי וגידי השוקיים (כולל האכילס) לעשות משהו שהם לא נדרשו לעשות משך 30 שנה. ומה שאתם עושים זה מנסים לכפות שינוי ביומכאני בפתאומיות. הבנת המוצא הזו צריכה להנחות אתכם בשאלה אם לעבור לריצה יחפה, באיזה אופן לעבור (כיצד לייצר את ההדרגה) ובאיזו מידה לעבור (נעלים קלות יותר לעומת ריצה יחפה מייד, כל הריצות או שילוב של ריצה או שתים לשבוע, מרחק הריצות, וכו'). אני ממליץ לקרוא את שני המקורות הבאים, שכוללים הסתייגויות מן המגמה לעבור לריצה יחפה. מאט פיצ'ג'ראלד מתיימר לאפיין תופעה של פציעות חדשות עקב מעבר (או מעבר לא נכון) לריצה מינימליסטית. http://running.competitor.com/2010/05/features/the-barefoot-running-injury-epidemic_10118 ד"ר רוס טאקר סוקר בסדרה של רשימות את מה שידוע (או נטען) במחקרים לעומת המידע החסר, ויוצא מזה עם גישה מזהירה-מסייגת אבל לא שוללת (וגישתי כאמור דומה), וזו כתיבה ממש מאירת עיניים בנושא. http://www.sportsscientists.com/2010/05/barefoot-running-and-injuries.html (דרך הלינק תוכלו להגיע לכמה מאמרים נוספים שלו בנושא, באותו אתר). קחו בחשבון שלרצים שונים מאפיינים שונים, הפתרונות מצד אחד, הסיכונים מצד שני - יכולים להיות בהחלט שונים. הסיכום של טאקר כולל שתי עצות מאד חשובות. אחת, נסו את זה בעצמכם. לאט. בהדרגה. התחילו מריצה קלה של 20 דקות על הדשא (בשביל זה לא צריך למהר לקנות ויבראם כמובן). התרגלו והרגישו. תראו איך הגוף מגיב, מה כואב. קחו את הזמן ותגלו בעצמכם, בתהליך של ניסוי וטעיה. תראו אם אתם נהנים. שתיים, אם אתם מרגישים שזה לא עובד, אל "תאשימו את עצמכם" (או את הריצה שלכם). אולי זה פשוט לא מתאים לכם. (באופן אישי, מזה שנים אני נהנה לרוץ פעם-פעמיים בשבוע יחף על הדשא, כריצת התאוששות או ריצת שחרור אחרי אימון. את רוב הריצות שלי אני עושה עם נעליים שאני רגיל אליהן, ואני מאמין שמה שלא שבור לא דורש תיקון). בהצלחה.
 

jalydie

New member
המלצה

ממליצה להיות בקשר עם רבקה REBECCA ) [email protected] ) שביצע מחקר בארה"ב בנושא השוואה בין ריצה עם נעלים וריצה בצורה "חופשית". לעניות דעתי היא גם קוראת עברית. קבל מידע לגבי % פציעות כולל מה שמעניין אותך.
 

gbetser

New member
ביום העיון בנושא מרתון שנערך בוינגייט

ביום שישי האחרון, התייחס שלי בר סלע, מנהל מרפאת מאוחדת ספורט ופיזיוטרפיסט בר סמכא המרצה בקורסים למניעת פציעות ספורט, לנושא ה-FiveFingers - לדעתו מדובר בטרנד שיוביל לבעיות אנטומיות ופיזיולוגיות אשר יגרמו בטווח הבינוני והארוך לפציעות ספורט רבות.
 
ריצה יחפה ופציעות

ראשית, אני רוצה לציין שאני מאד נהנה מהדיון כאן על ריצה יחפה, על היתרונות והחסרונות. הקריאה להדרגתיות וזהירות, ביחד עם הקריאה לפתיחות נראית לי הדרך הנכונה. אני גם אציין שאני נמנה עם אלה שהם גם בעלי אינטרסט כלכלי (אם כי מכמות הכסף שאני מרוויח מסדנאות ריצה יחפה כנראה לא אהיה עשיר גדול:)) וגם בעל גישה רומנטית (במידה זו או אחרת), כך שכל מי שקורא את דברי בהחלט מוזמן לבחור אם לקבל אותם או לא. עם זאת הטענה שריצה יחפה היא שתגרום בעיות ריצה נראית לי טיפה בעייתית. יכול להיות שזה נכון. מצד שני, גלישה קצרה עם גוגל מעלה שיש כיום, בריצה רגילה המון פציעות. למשל באתר "http://www.sportsinjurybulletin.com/archive/0123-common-sports-injuries.htm" כתוב 65 percent of runners are injured in an average year, one running injury occurs for about every 100 hours of running, and runners miss about 5-10 per cent of their workouts due to injury ('Incidence and Severity of Injury Following Aerobic Training Programs Emphasising Running, Racewalking, or Step Aerobics,' Medicine and Science in Sports and Exercise, vol. 25(5), p. S81, 1993). זה מאמר קצת עתיק, אך נתקלתי בעובדות אלו בכל מיני מקומות (שוב, 65% מהרצים נפצעים בכל שנה). כלומר בהחלט יש כאן בעיה שדורשת פתרון. לא ברור לי אם ריצה היחפה היא הפתרון, או הפתרון לכל אחד. לי אישית היא עזרה להמנע מפציעות (לפחות בינתיים). יש היום עוד שיטות שמופיעות - כמו צ'י רנינג ו POSE. שתיהן מדברות על נחיתה על קדמת הרגל, שתיהן שמות דגשים שונים במקצת. בצ'י רנינג גם מדובר כיום (ממה שקראתי) על מעבר לריצה עם נעליים מינימליות, כמו שמופיע באתר שלו "http://www.chirunning.com/shop/pages.php?tab=r&pageid=18&id=534". בסיכומו של דבר, נראה לי שיש פוטנציאל רב במעבר לריצה יחפה או "כמו יחפה", מעבר מלא או מעבר חלקי. כמו שאמרו כאן - בארץ גם קל להתנסות - לרובנו הים לא מאד רחוק (אפילו לירושלמים) - אפשר לנסות לרוץ יחף באזור חולי (אם כי אני ממליץ לבחור דרכים חוליות, לא חול עמוק, ולא החול המשופע שממש צמוד לים)
 

liorsion

New member
הנתונים על ריצה באמת בעיתיים

ונראה לי שכל אדם עם כמה חברים רצים יודע את זה. אולי בגלל האימפקט, אולי בגלל שצריך סבלנות שלרוב אין לאנשים. אני לא יודע אם זה יותר או פחות מסוגי ספורט אחרים (אני לא מכיר שחקן כדורסל שלא מלא פציעות) - ואלי זה אומר המון.
 
פייבפינגרס וגיד אכילס

ההגיון שלך בהחלט עובד בכיוון
אני מצטרף לחלוטין להמלצות של נחשון לגבי הסקפטיות והזהירות הנדרשת. כמו כל שינוי אחר בציוד הריצה ו/או בסגנון הוא חייב להעשות בזהירות ובהדרגתיות, ובעצם בצורה של "ניסוי של אחד". אחד המאפיינים העקריים בפייבפינגרס הוא הסוליה השטוחה והמשמעות לגבי גיד אכילס הוא שללא הגבהת העקב ביחס לכריות האופיינית לנעלי ריצה "סטנדרטיות", זוית הקרסול חדה יותר בנחיתה ומכאן שגיד אכילס נדרש להמתח יותר. אם כיום, לאחר תקופה ארוכה של שימוש בנעליים גיד האכילס שלך איבד מגמישותו ומאורכו משום שלא נדרש להמתח לכל טווח הפעולה שלו תאלץ להתמודד עם תקופת הסתגלות לא קצרה בה יופעל עומס על גיד אכילס (והסוליאוס והתאומים להם הוא מחובר, וכן מערכות שונות בכף הרגל ובשאר הרגל) ובתקופה זו הסיכוי שלך להפצע כתוצאה מן השינוי יגדל! אולם לאחר ההסתגלות טענת המצדדים בריצה יחפה היא שהסכוי לפציעה יירד משום שהביו מכניקה תשתפר כתוצאה מההתאמה למנח הטבעי של כף הרגל ללא התערבות הנעליים. המשמעות הפרקטית היא שאו שתשלב פעילות בפיבפינגרס בהדרגה כחלק מהשיגרה הרגילה (משימוש יומיומי בהתחלה להליכה, משם להליכה/ריצה בחימום / שחרור, אז ריצה איטית למרחקים קצרים ובהדרגה להעלות מרחקים ולבסוף לשלב מקטעים מהירים יותר ובהדרגה להעלות קצב ממוצע) או, להבדיל, אם תתאהב ותרצה לבצע הסבה מלאה, תתכונן לקחת צעד רציני אחורה ולבנות תוכנית אימונים למעשה כמעט מאפס. אחרת, אם תרוץ את המרחקים והקצבים שאתה רגיל אליהם כיום, רק בפייבפינגרס, קרוב לודאי שתמצא את עצמך פצוע תוך זמן קצר.
 

yaronyar1

New member
הניסיון שלי

מהניסיון הפרטי שלי מעבר לריצה יחפה תחילה (באופן איטי להחריד). ולאחר מכן שילוב נעליים מינימליות בתחרויות (כגון ויבראם או נעלי תחרות ללא הגבהה) עשה לברכיים שלי מה שמדרסים יקרים (כן של "מומחה" לריצה שמגיע למכור את מרכולתו בהרבה מרוצים והיה לדעתי גם בטבריה) בשילוב נעליים מתקנות לא הצליחו במשך כמה שנים (שלא נדבר על "הכיס" שמודה לי על כך כל יום מחדש). במקרה שלי הייתי קרוב מאוד לוותר לגמרי על ריצה ולכן גם "לא היה לי מה להפסיד". למעבר היה מחיר של ירידה בקילומטראז' והבנה ששיפור שיאים (לפחות באופן משמעותי) לא יהיה בעונה הנוכחית (כולל בית שאן וטבריה). יחד עם זאת היום אני מבצע חלק ניכר מהריצות שלי יחף (על אספלט לרוב) ואפילו נהנה מזה. דרך אגב קראתי את סדרת המאמרים המעניינים מ- sportscientist. בסופו של דבר לזכרוני המחבר סיכם כי אמנם אין ראיות לכך שריצה יחפה מונעת פציעות אבל הוא מסכים עם חלק ניכר מהטיעונים.
 
למעלה