פינת היוצר

ת

תמר קאוליץ

New member
../images/Emo191.gif שני קטעי פרוזה.

זאת יותר פריקה: ואו, תודה. באמת שהייתי צריכה את זה, במיוחד עכשיו, כשרע לי, כשקשה לי, כשאני כל כך צריכה חיבוק. זה היה ברור, לא? בסוף אני תמיד יוצאת טיפשה. כי ככה אני, טיפשה. רק רציתי להבין, זה באשמתי? הייתי מגעילה? עשיתי משהו?! דאמט. בשיא הכינות? לא עשיתי דבר, אני מודה! כי רק רציתי, בדמעות, לומר- ואו, תודה. עכשיו כשרע לי, כשהדמעות פורצות בלי הפסקה. עכשיו שכבר לי, כשאני צריכה מישהו שיראה הבה, כשבדיוק אני צריכה חיבוק, חיבוק אחד ודי, חיבוק של בכי וגם חיוך ביחד, כדי שאדע שאני לא לבד, לא -שוב-בודדה, הו, ואו, תודה. היה דיי טוב אז, לא? אז למה זה בעצם קרה? כי אני טיפשה. כי אני רעה? כי רע לי, עצוב לי, בזכותך, אז באתי לומר לך- תודה ודיי, נשבר לי שאת מררת את חיי. נשבר לי לשבת בבית ולבכות, רק בגלל זה אני שולחת לך אלפי תודות. כי חיבוק לא קיבלתי, לא ממך, אז הבנתי את הרמז- אני יוצאת מחייך. רק אחת הייתה פה, וגם עכשיו, כאן איתי. ואו, תודה, נעמיקי, אני מודה לך בכל ליבי. תודה שהקשבת, שהיית כאן לידי כשרע, כשבא לי לבכות... את היחידה שנמצאת כאן, אלף תודות. אני רוצה שאת, שפגעת בי, תדעי שרע לי, בזכותך, אני שולחת לך תודה, ישר לליבך. אז אם בא לך? אני לא כאן, לא בשבילך, מיליון תודות, ישר לליבך. -- היית צריכה לראות אצלי חיוך כדי לדעת שזהו, זה עבר. את עוברת למשהו אחר, שזה לא אני. היית צריכה לראות גיחוך קטן כדי לדעת שאני בסדר, את שלך כבר עשית. ומה אם החיוך זה חיוך מזויף? ומה עם הגיחוך זה גיחוך של לפני בכי? ומה אם לא טוב לי? מה אז? עדיין בסדר? עדיין תעברי הלאה? כן, ברור, הרי זאת רק אני, חיוך וגיחוך והכל מסתדר. זאת רק אני, אני לא שווה כלום, אני אחכה לך בזרועות פתוחות כשיהיה לך רע, אני אביט בך ואחכה לאיזה חיוך וגיחוך ולא אעבור הלאה, כי זאת רק אני, רק אני. כי זה רק חיוך, רק גיחוך, בשבילך זה כבר משהו. בשבילי זה מה שלפני, את מה שאחרי כבר לא תראי, גיחוך וחיוך ואת כבר עוברת, כי זאת רק אני, רק אני. כי אני לא חשובה, את יותר. כי אני לא מבואסת, אני בסדר. אני אסתדר מתישהו, כשאת כבר תהיי מלאה בחיוכים וגיחוכים, כשיהיה לי טוב, את תראי את זה ולא תחלפי על פני, תחכי שאפרוש את זרועותיי ואראה אותך מחייכת ומגחכת. ומה אם לא ארצה? ומה אם בשבילי החיוכים שלך מסמלים רע? ומה אם כששוב אפול בפח, אתקשר אלייך, תעני? לא, כי זאת רק אני, רק אני.
 
ת

תמר קאוליץ

New member
../images/Emo191.gif שלושה קטעים.

יצא מוזר: עוד כוס, עוד כוס, שלושים ושמונה כוסות הוא שתה. הוא מרגיש מסוחרר, הוא רץ להקיא, להקיא את כל האלכוהול ואותך ממנו, את שפוגעת בו, את שלא מחכה לו כשהוא הולך לשתות שלושים ושמונה כוסות, את שלא תגישי לו כוס ועוד כוס, את. את והוא הייתם מטיילים יד ביד בין שבילי הפרחים שבגן, הכל נראה דיי טוב, לא? לא. עד פרח, עוד פרח, שלושים ותשע פרחים הוא קטף בשבילך, הוא מרגיש גאווה, הוא רץ לחבקך, אולי כשיחבק תביני אותו קצת, תחכי לו בזמן שהוא קוטף לך עוד ועוד פרחים, שלושים ותשע ליתר דיוק, את שלא תקטפי לו עוד ועוד פרחים, לא את. הוא לוקח מזוודה, דוחף עוד ועוד בגדים, ארבעים זוגות תחתונים, הרוב שלך, האמת. הוא מחכה שתבואי ותגידי לו שלא יכניס עוד, ואת באמת מגיעה, את מוציאה את התחתונים שלך והולכת, הוא נשאר עם זוג תחתונים אחד, אפור כזה, קודר כזה... עוד כוס, עוד כוס, ארבעים ואחת כוסות הוא כבר שפך, עלייך, על ראשך. הוא מרגיש קנאה, הוא רץ להביא גפרור, להצית אותך מחייו, להצית את כל הכעס, את כל העצב, אותך. את לא תחכי לו יותר כשהוא יקנה ארבעים ושתיים בירות, במיוחד בשבילכם, את לא תהיי שם להגיש לו ועד ועוד בקבוק, את לא. -- לילה טוב, אני הולכת לישון. אל תשכחי לכבות את האור, אחרת – איך אלך לישון? אחרת- איך אברח? אחרת- איך אוכל לבכות? אני לא רוצה שתראי אותי בוכה, אני לא רוצה שתראי אותי בכלל. אני לא רוצה לראות אותך, לילה טוב, אני הולכת לישון. כשאקום בבוקר אפגוש אותך שוב, כמו בכל יום בשבוע, שישה ימים של סבל, שישה ערבים של בכי, שישה קטעים ביום. כשאפגוש אותך תהיי קרירה, כי אני כנראה מעיל, לא? מתכסים רק כשקר, נזכרים רק בחורף, כשכבד ועצוב, כששאר הבגדים כבר לא נוחים, לא מחממים, רק אני. אני מעיל, אחכה לך כשתחזרי, אחכה לך שתרצי, אחכה לך. אני מעיל בחורף, את גופייה קיצית, תזכרי בי כשתרצי, אני כאן בינתיים. בסתיו תמצאי בי כאפשרות שנייה, בחורף תתחממי בי, באביב כבר פחות. וכשקיץ? לילה טוב, אני הולכת לישון. -- לולאה של תקווה קשרתי, הנפתי אותה באוויר, כמו במערב פרוע ישן כזה, שהיינו רואים פעם ביחד. פעם. ישבתי על הספה, ממש על הקצה, חיכיתי ליפול. בסוף זירזתי את התהליך, נפלתי על הרצפה, ישבני נחבט ברצפה, לא כאב לי. הפכתי להיות דיי אטום אחרי הקשר איתך, תודה על זה. לולאה של תקווה פרמתי, יותר נכון את פרמת, ברגע שניפצת על השמשה את אהבתנו, ברגע שמרחת על הרצפה את הכבוד שלנו. אותנו. אין יותר 'אנחנו', את הרסת את זה. ברגע שהלכת איתו, כשאני חיכיתי לך בנרות, עם נרות, ריחניים, כמו שאת אוהבת. לולאה של תקווה, ז"ל.
 
ת

תמר קאוליץ

New member
../images/Emo191.gif ...

שאריות : שאריות הדמעות שלי נאספו בקערה, כדי שתוכלי לאכול מחר, כשתחזרי מבית הספר, כדי שתוכלי לתת לי לאכול שוב, לבכות שוב. שאריות החיוך שלי נאספו בכפית, כדי שתוכלי להאכיל את עצמך בשטויות שאת בסדר, שאני בסדר. שאריות האוכל נשארו בקופסה, תחממי לעצמך למחר, לפחות משהו חם אחד יהיה כאן. למחרת תלכי לבית ספר, תראי שם שאריות של אנשים שאכפת להם ממני, תראי שאריות של אנשים שלא סוגדים לך, שאריות של אנשים. את תראי שארית שלי, אני לא שם, אני מול המחשב, שוב. כי שאריות הדמעות שלי כבר לא שאריות, ושאריות החיוך שלי נעלמו, ורק את נשארת. את ואלה שסוגדים לך. ואני מול המחשב, שוב, מחכה לשאריות שלך. -- בבית הקפה השכונתי[מוזר ביותר]: בבית הקפה השכונתי, בקצה רחוב אפור וקודר, ישבת. הרעפת חיוכים לכל עבר וגררת מבטים מכל אדם שפוי, וגם מאלה שלא. לא פעם צבטו בישבנך, ולא פעם שלחו לך משקה "על חשבון הבית, בובה.". היית מחייכת באי נעימות ולוגמת מעט מהמשקה, אחר כך היית מסיטה קווצות שיער מעינייך שבהן יכולתי לשקוע בחלומות בהקיץ ולהתעורר בתוך שלולית ריר אופיינית. בכל יום חמישי, בדיוק בשעה שלוש וארבעים, באמצע היום, היית מגיעה ומתיישבת. לרוב מזמינה נס-קפה, חצי כפית סוכר עם הרבה קצף, לעיתים גם עוגייה בצד. היית משלמת חמישה עשר שקלים בדיוק, ספרתי. בבית הקפה השכונתי, את יושבת. אני עובר שם, 'כאילו במקרה' ואת מחייכת אליי את אחד החיוכים המיוחדים שלך, ששמורים לאנשים כמוני, לאיש כמוני. אני מסתכל בתאווה על הכיסא שמולך, מחכה להזמנה, את מביטה בי, מחייכת בהתנצלות ומלמלת משהו על זה שחבר שלך אמור להגיע. אני מחייך בהבנה וחוזר לשבת במקומי הקבוע, צמוד לבית הקפה, בדיוק בנקודה שאפשר לראות את שאריות העוגייה בזוית פיך, בדיוק בזווית שאפשר לראות את לשונך מנקה את השאריות וחוזרת למקומה הקבוע, מחכה שהחבר שלך יגיע. ועברה שעה, עברו שעתיים, את עדיין יושבת, החבר לא מגיע. אני עובר שם שוב, את אפילו לא מביטה בי. אני חוזר לשבת בנקודה הקבועה שלי, שם אפשר לראות את הדמעות הגדולות חורכות את לחייך, את עינייך העצובות מביטות בי בשאלה, כאילו מזמינות לשבת. אני מסתכל אלייך, את מחייכת את אותו חיוך ששמור רק לי ומסמלת על הכיסא מולך. בבית הקפה השכונתי את יושבת, מרעיפה חיוך רק אליי, מביטה רק אליי, לשונך מחכה רק לי.
 
ת

תמר קאוליץ

New member
../images/Emo191.gif אחרון בהחלט !

הלילה הזה שונה[והקטע הזה מאוד משונה] : חייכת אליי בעצב, החזרתי לך חיוך, שנינו מחייכים בטיפשות, לא מדברים, אף פעם. תמיד יושבים, אצלי או אצלך, על הרצפה, על המיטה, אחד על השני, העיקר לשבת. תמיד שותים, שותים לפעמים כוס קפה ולפעמים קולה, העיקר שיהיה מה לשתות. תמיד מגחכים, שונאים שתיקות מביכות, שונאים שתיקות, שונאים אחת את השני. האמת? מעולם לא אהבנו אחד את השנייה, גם כשהיינו קטנים, וגם עכשיו, מתחת לחופה, שנינו יושבים ולוגמים מהיין, שנינו יושבים ומחייכים בטיפשות, שנינו מגחכים בשנאה. לא משנה כמה זמן עבר מאז שהכרנו, אנחנו לא אוהבים אחד את השנייה. אני שונא כשאת מחייכת אל כולם בלעג, את שונאת אותי. אני שונא כשאת מתעלמת ממני בהפגנתיות, את שונאת אותי. אני שונא את איך שהשיער שלך לועג לי ברוע, את שונאת אותי. אני שונא כששואלים, אני אומר: "זה באשמתה!", אני שונא את העובדה שבלילה אנחנו שוב ביחד במיטה. בלילה, אני כורך את ידי סביב ראשך, מאמץ אותך אליי, לכמה דקות את שלי, לכמה דקות אני אוהב. לכמה דקות את נראית כמו מלאך, מחייכת אליי בעצב מתוך שנתך. לרגע אני אף חושב שאני אוהב, לרגע אני טועה. את מתעוררת, לא מאמינה שאת שוב סיימת את הלילה איתי, לא מאמינה על היותך טיפשה כל כך, לא מאמינה. אני שונא כשאת מתעוררת, את שונאת להיות איתי. אני שונא כשאת לא אוהבת אותי, את עדיין שונאת אותי. אני שונא את עצם המחשבה שאת חושבת שבלילה לא הייתה לך שליטה, אני שונא את העובדה שבלילה אנחנו שוב במיטה. התעוררת הפעם לפניי, מצאתי עצמי מחובק לחיקך, את מחייכת אליי בעצב, אני מחייך, רק בשבילך. התרוממתי עד כדי ישיבה, שתינו קפה ואכלנו עוגה, העיקר לאכול, העיקר לשבת, העיקר שנשתוק. שנינו שוב מחייכים, שנינו שוב מגחכים, הפעם אני הלא מאמין, את האוהבת. התהפכנו, אני כבר לא כל כך מאושר, את שונאת כשאני מתעורר, אני שונא כל דבר, בעיקר אותך. אני שונא את העובדה שאת הלילה ביליתי איתך.
 
ד

דנטל

New member
הכל כה עגמומי, זה מלחיץ אותי

זה מוזר שאת כותבת בדמות גברית וגם מוזר שחלק עוסק ביחסים בין אנשים שאת, כביכול, עדיין לא אמורה להבין בהם ממש לעומק. הכי אהבתי את האחרון.
 
You must log in or register to reply here.

Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.

למעלה