סיפור חיים...

[טומי*]

סיפור חיים...../images/Emo16.gif

סיפור חייה של אמא Junger Regina - Hutterer אמא נולדה בקובולקוט-Kobolkut כיום סלובקיה, ב 1917.במשפחה עוד שני בנים. אחרי מלחמת העולם השנייה ב: 1920 המשפחה עוברת לראקושפלוטה-Rakospalota.מדובר במשפחה דתית אורטודוקסית...אמא מנהלת את הסניף של "ברוריה" משנת 1937.ב:1941 אמא מתחתנת עם בן למשפחת קינד.נשואיה קצרים ביותר כבר ב: 1942 לוקחים את הבעל למחנה עבודה.אמא שנמצאת בחודש השמיני להריונה, נשארת לבדה. לאחר כחודש נולד בן שבגיל חודשיים נפטר ממחלה.הבעל במכתבו האחרון כותב לאמא (שלי) מהחזית הרוסית,שהוא חולה מאוד ומבקש ממנה להנשא שנית לאחר מותו. לפי עדויות של חבר ילדות הבעל נפטר זמן קצר לאחר שליחת המכתב מטיפוס. ב:29.6.1944 יום לפני איסוף האנשים ושליחתם למחנות, אמא מצליחה לברוח רגלית למרכז בודפשט עם ניירות של חברה גוייה. לפי מודעה בעיתון אמא מתקבלת לעבודה אצל משפחה בעיר דברצן.אמא עבדה בתור עוזרת בית של המשפחה...עד השיחרור. אמא חוזרת לראקושפאלוטה ומגלה שלמעשה נשארה לבדה. ההורים השני אחים כולם נספו באושוויץ. ב: 1946 לאחר שהרב המקומי לאחר בדיקה מעמיקה, הוציא אישור שבעלה של אמא נפטר...אמא התחתנה עם אבא ז"ל. ב: 1947 נולדה אחותי וב: 1949 אנוכי. חיינו חיים דתיים כמה שאפשר בין כל האוכלוסיה הלא יהודית, עד 1964...ואז עלינו ארצה. אמא הייתה בת 47 שעלינו ארצה לפני 40 שנה.לכן את השפה העברית כבר לא יכלה ללמוד על בוריה. אמא עבדה שנים רבות במזנון של אוניברסיטת תל אביב, בדלפק. הכירה את כל המרצים ובמיוחד את אלו שדיברו איתה הונגרית, כמו פר' שמיר ופר' רבינוביץ' שהיה שגרירנו בארה"ב.שאמא הגיעה לגיל שבעים התחילה לעבוד בשמירה על נשים מבוגרות בלילה. כך עבדה למעשה עד גיל 80.אמא הייתה אשה חרוצה וישרה, שהיום כבר קשה למצוא אנשים כאלו...כמעט. לפני כשבע שנים אמא עברה לגור לנתניה, בחצר של אחותי נבנה לה בית קטן. כל שישי-שבת אמא הייתה אצלי, עד שחל התדרדרות במצבה לפני כשלוש שנים ואז עברה להתגורר לבית אבות בנתניה.למעלה מחצי שנה שאמא כבר כמעט ולא אכלה וממש היום לפני חודש ב: 25.8. התגלה גידול על הלבלב. הרופא בלניאדו נתן לה בין שבוע לחודש, ועכשיו אנחנו רואים כמה שהוא צדק. אלו היו ימים ארוכים חודש ימים כשנה. בשבוע האחרון המצב התדרד עוד יותר, לכן יום ביומו ישבתי ליד מיטתה, ובערב אחותי החליפה אותי. אמא כמה שהייתה קטנה, היא הייתה אשה ענקית..אמא וסבתא נהדרת לנכדותיה. יהיה זכרה ברוך!

 

[יוליקה]

שהיום כבר קשה למצוא אנשים כאלו...

משפט שחובק בתוכו עולם ומלואו. אתה ואחותך יכולים להיות גאים באמא כזאת בדיוק כמו שהיא היתה גאה במסירות שלכם. שלא תדעו צער לעולם.

 

[עב]

נשים חזקות

כשאני קוראת סיפורי חיים כאלה, אני חושבת שאמא שלך ונשים אחרות בדורה, היו חזקות ובעלות תושיה מופלאה. אינני יכולה להפסיק להתפעל מה(א)נשים האלה שהיה להם כוח להתחיל את חייהם מהתחלה כל כך הרבה פעמים. אפשר רק לשאוב כוח מסיפור כזה.

 

[kropacsek]

סיפורה של עדה

טומי, הסיפור של אמא שלך הוא סיפורה של העדה, סיפור השואה ובעצם אם מסתכלים על התמונה הגדולה זהו סיפורו של העם היהודי שעבר עליות ומורדות, חורבן ובנייה, שואה וגבורה. בעיניי, כל מי שעבר את השואה והלך לעולמו הוא הפסד כפול. אני מפחד מהיום שלא ישאר מישהו לספר מה היה. וגם מה היה אח"כ. יהי זכרה ברוך

 

[יוליקה]

גיל, צריך לתעד כמה שיותר

מסכימה עמך, שבקרוב מאד לא ישארו עדים לספר את אשר היה. רובם כבר או עברו או ממתקרבים לגבורות. לכן אנו הדור השני צריכים לתשאל את הורינו וקרובנו על מנת שילדנו יוכלו לספר זאת לילדים שלהם. אבי שכתב את הספר "אתמול" שבו מסופר על מחנה העבודה, אנשי צלב החץ וברגן בלזן, הקדיש את הספר לי במילים: "למען תדעי ותזכרי".

 

[vera2]

טומי אתה מדבר על דור של נפילים../images/Emo16.gif

|מאט מאוד אנשים כאלה יש בדורינו. אנשים שחיו בכבוד .ככל שהחיים היו יותר קשים ומסוכנים האנשים פיתחו יותר כלים נפשיים וגשמיים להישרדות.וידעו לשמוח לכל דבר קטן. אני אחרי אמירת יזכור(בבית) לזכר אבי שלא חזר ממחנות עבודה באוקראינה העלו את כל הגדוד על שדה מוקשים.אומת ע"י שני אנשים שניצלו פגשו את אימי ז"ל וסיפרו לה. לאחר מכן אומת ע"י הצלב האדום. אימי ספרה עליו שהיה חרוץ מאוד עבד יום ולילה על מנת לקיים את משפחתו הקטנה בכבוד הוא היה KARPITOS ,אני חושבת רפד בעיברית.אמא סיפרה שביום עבד במפעל ובלילות אצל היהודים העשירים בואצי אוטצה. יהי זכרו ברוך.

. אמי ז"ל שרדה את מטהאוזן הידוע לשימצה גם שם הודות לחריצותה עבדה בפריקת משאיות עם הלחם ותחת אפם של הנאצים ימח שמם גנבה לחם לתוך מכנסי הטרנינג שלה.פעם נתפסה והקלגסים נתנו לה לרוץ בין שני שורות והכו אותה עם מוטות עם גומי בקצה עד יום מותה נשאה את הצלקות על מצחה ובליבה.אחרי השיחרור חזרה לבודפשט.ולא בחלה בשום עבודה תפרו חולצות בבית עם בעלה השני ויצאו לימי שוק בעיירות ובכפרים ומכרו את סחורתם וכך חיינו אומנם מהיד לפה אבל, בכבוד. אחרי עלייתינו ארצה אבי המאמץ ואימי הלכו לגור במושב עין-ורד גם שם לא היתה הפרנסה טובה לכן פיקסלר יעקוב בעלה השני של אימי יצא בלילות להשקות את השדות של החקלאים הותיקים במושב וב- 1951 נרצח ע"י הפדאיון.יהי זכרו ברוך

. שוב אמא נשארה לבד ובמושב עשו לה טובה ונתנו לה לנקות את כל המוסדות הציבוריים לעיתים שחטה עופות והבריחה לתל-אביב ומכרה, זה היה תקופת הצנע. חיה בכבוד ופרנסה את שתינו. לאחר מכן עברה לגור אצל אחותה בשכונת התקוה ועבדה במסעדות העיקר לחיות בכבוד. אצל אימי עבודה היה ערך עליון ואף פעם לא חיכתה שמישהוא ייתן לה. המשך חייה היו עם עבודה קשה וחיים בכבוד.נפטרה ב ו' בתשרי בין ראש השנה ליום כיפור לאחר מחלה קשה.. לפני שש שנים.יהי זכרה ברוך.

. טומי הורינו היו דור מיוחד. אמך חיה בכבוד וזכתה לכבוד מילדיה עד יום מותה.יהי זכרה ברוך.

 

[אילן סקלי]

../images/Emo14.gif טומי - קבל את תנחומי.

מאד מאד עצוב לאבד אמא. תתנחם לפחות בכך שסיבלה נמשך פחות ממה שיכול היה להיות. תזכור את הימים היפים אתה. והעיקר - בטוח שאמא הייתה רוצה שתמשיך לחיות ולתפקד גם עכשיו. מניסיון שלי (בשנה שעברה) זה נורא קשה. אז קח את עצמך בידיים ותשקיע את כל כולך בעשייה. תנהל את הפורום, תמשיך לצלם (צילומיך נפלאים) ועשה משהו מיוחד כדי להנציח אותה. שלא תידעו עוד צער. ועוד משהו - אישתי קראה את דבריך ומצאה שיש לנו כמה דברים נוספים שהם משותפים. למשל - אישתי היתה בדברצן ללימודים. אישתי גדלה בבודפשט ברחוב Koblkut... וכמובן הרבה זכרונות מהונגריה. אנחנו נשמח אם תבוא לבקר אותנו. אנו גרים במקום יפה ליד ירושלים. אידאלי לצילום נופים בחורף...

 

[בלאו אלעזר]

צער של בן

במוצא יום כיפור העברתי לך השתתפותי בצערך הבוקר אני קראתי את תולדות חייה אני חייב להגיד לך אחרי מות אמא שלך או של כל משהו אחר אני מרגיש שלא לא זכיתי לקבור את אמי ואבי הי"ד שנהגרו באושביץ בבנית ירושלים ומדינתינו נתנחחם כולנו אלעזר