פסק דין

פסק דין

שלום לכולם,
אני מחפש את פסק דין הבא:
עת"מ (חיפה) 1356/05 - פרופ' דוד כרמלי ואח' נ' יגאל שחר - יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז חיפה ואח'

אני מאוד אודה למי שיכול לאתר את פסק הדין.
תודה רבה מראש.
 
עת"מ (חיפה) 1356/05 - פרופ' דוד כרמלי ואח' נ' יגאל שחר

https://datacheck.co.il/PsakDin.asp?id=137813 עת"מ 001356/05 בבית המשפט לענינים מינהליים בחיפה 08/12/2005 תאריך: ס. הנשיא השופט ש. ברלינר בפני : העותרים 1. פרופ' דוד כרמלי 2. יאיר ואסתר פיקנר 3. גדעון אריאלי 4. ברוקמן יצחק ורוחמה 5. כרוב שלמה ואיריס 6. אינג' אליהו פבר 7. פורר תמר ויהושע 8. פישל שלום 9. וילהלם מרדכי וסוניה בענין: - נ ג ד - המשיבים 1. יגאל שחר - יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז חיפה 2. הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז חיפה 3. אפריקה ישראל להשקעות בע"מ פסק דין 1. ביום 28.6.05 החליטה ועדת המשנה להתנגדויות של הועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז חיפה (להלן-"ועדת ההתנגדויות") לאשר את התכנית "מכ/376-סביוני עתלית" תוך דחיית התנגדות העותרים. יושב ראש הועדה המחוזית לתכנון ולבנייה חיפה, בהחלטתו מיום 31.8.05, דחה את בקשתם של העותרים למתן רשות לערור על החלטת ועדת ההתנגדויות בפני המועצה הארצית לתכנון ולבנייה. מכאן העתירה שלפני. 2. הרקע העובדתי הוא כדלקמן: העותרים הנם בעלי זכויות במקרקעין (כ- 100 דונם) המצויים בתחום תכנית מתאר מקומית מכ/376-סביוני עתלית (להלן-"העותרים" ו"התכנית"). התוכנית הנה ביוזמת המשיבה מס' 3 -אפריקה ישראל להשקעות בע"מ שהנה הבעלים של יותר מ- 50% מהמקרקעין שבתחום התכנית ומשתרעת על פני שטח של כ- 259.5 דונם הצמוד לדרך הגישה לעתלית, מערבית לכביש חיפה- תל-אביב. מטרתה של התכנית לשנות את ייעודה של הקרקע שבתחומה מייעוד חקלאי ולהקים שכונת מגורים של כ- 452 יחידות דיור, הכוללת שטחים ציבוריים, מרכז מסחרי ומערכת דרכים עורקיות ומקומיות. התוכנית קובעת הוראות איחוד חלקות וחלוקתן מחדש בהתאם לפרק ג' סימן ז' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן-"חוק"), ללא הסכמת הבעלים. על פי התכנית, הוקצה שיעור של 55% מהמקרקעין לשטחי ציבור, דרכים ומבני ציבור ושיעור של 45% לאיזור מגורים ושטחי מסחר. יש לציין כי חלק מהשטח הציבורי של התכנית מיועד לבניית בית הספר המקיף של עתלית המתוכננת בשטח (מתגובת ועדת ההתנגדויות לעתירה עולה כי מתחם בית הספר אינו מצוי בתכנית דנן בלבד וכי חלקו ממוקם גם בתכנית גובלת אחרת). התוכנית כוללת, כמו כן, טבלאות איזון המתחייבות מן החלוקה החדשה על פי פרק ג' סימן ז' לחוק. טבלאות אלה נבדקו ואושרו בידי שמאי הועדה המחוזית. 3. הודעה על הפקדת התכנית פורסמה ביום 23.1.05 והתנגדות העותרים לתכנית הוגשה ביום 24.3.05. כאמור לעיל, ועדת ההתנגדויות דחתה את התנגדות העותרים ואישרה את התכנית. יושב ראש הועדה המחוזית לתכנון ולבניה במחוז חיפה דחה את בקשת העותרים למתן רשות לערור בפני המועצה הארצית לתכנון ולבניה, שהוגשה לפי סעיף 110(א) לחוק. העתירה שבפני מופנית הן כנגד החלטת הועדה המאשרת את התכנית והן כנגד החלטת יושב ראש הועדה שלא להרשות ערעור. 4. כנגד התכנית העלו העותרים בפני ועדת ההתנגדויות שתי טענות במישור התכנוני והם חוזרים על טענות אלה בעתירה שבפני : האחת, חוסר סבירות קיצוני בהקצאת שיעור של 55% לשטחי ציבור, דרכים ומבני ציבור. השנייה, ליקויים בטבלת האיזון. 5. אשר לטענה הראשונה, לשיטת העותרים, הקצאת שיעור של 55% משטח התכנית לצורכי ציבור מהווה עקיפה של הוראות החוק והוראות פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור), 1943, המגבילות את השטח הניתן להפקעה, בלא תמורה, לשיעור של 40% בלבד. כמו כן, לטענתם, יש בהקצאת שיעור כזה לצורכי ציבור משום אפליה בלתי סבירה ובלתי מידתית בין התוכנית דנן לבין התוכניות הגובלות והסמוכות שאושרו במהלך השנים האחרונות ושבמסגרתן הוקצו לצורכי הציבור שיעורים יותר נמוכים. העותרים מוסיפים כי בשל הקצאת שטח נכבד להקמת בית הספר בתכנית דנן, מן הראוי להפחית ו/או לבטל את מבני הציבור האחרים המצויים בתכנית ולהקצות שטחים למבני ציבור אלה בשטחים אחרים, בין אלה הגובלים בתכנית ובין אלה המצויים במרחב עתלית בכלל. בעניין זה מלינים העותרים על כך שהועדה המחוזית דחתה את מיקומו של שטח בית הספר דווקא לתכנית דנן לעמת תכניות גובלות אחרות שאושרו בעבר. ועדת ההתנגדויות דחתה התנגדותם של העותרים בנקודה זו (ראה נספח ג' לעתירה),ונימקה זאת כדלקמן: "א. הועדה בחנה שנית את התכנית ואת שיעור ההפקעות החל בה. שטחים אלו נדרשים לטובת התכנית בפרט ועתלית בכלל. שיעור ההפקעות הגבוה יחסית נובע מהסיבות הבאות: .... 2. הפקעה למבני ציבור הינה לטובת התכנית והשכונה וכן לטובת בית ספר תיכון שיישרת את כל היישוב עתלית. כמו כן, השטחים המיועדים לשצ"פ הינם לטובת שמירת קווי בניין מדרך מס' 2 והקמת מיגון אקסוטי בתחומם, לטובת רצועה ירוקה לאורך דרך מס' 7110, וכן לטובת גנים פנים שכונתיים לטובת תושבי השכונה". 6. במסגרת הטענה השנייה, בדבר ליקויים בטבלאות האיזון, טענו העותרים לליקויים מהותיים ועתרו לאימוץ העקרונות המותווים בטבלאות איזון שערכה שמאית מקרקעין מטעמם (הגב' אהובה בנדיט). בעתירה שבפני מתייחסים העותרים לליקוי אחד בלבד שנפל לטענתם בטבלאות האיזון והמהווה ליקוי בסיסי; לטענתם, שטח הדרך המוכרזת כ"דרך" והמהווה חלק מחלקה 24 בגוש 10534 בשטח של התכנית, הוכנס לטבלת האיזון לפי מקדם ייעוד זהה ובשווה הערך של המקרקעין האחרים שבתכנית, דבר אשר העלה את שוויה של הדרך לעומת שוויה האמיתי לפי כללים שמאיים מקובלים (10%-15% משווי המקרקעין שבתכנית) ובכך יש כדי לפגוע בזכויות הקנייניות של כל יתר בעלי המקרקעין שבתחומי התכנית. בעניין זה דחתה ועדת ההתנגדויות את התנגדות העותרים בהסתמכה על חוו"ד שמאי הועדה שקבע כך: "...חלקה 24 הוכנסה לפי שוויה המלא במסגרת שחזור שטחים מאחר ובעליה לא קיבלו פיצויים בגין השטח שהפך לדרך.....עפ"י הבהרות שהתקבלו מהשמאי עורך הטבלאות, השטח בחלקה זו שוחזר מאחר ובעלי החלקה לא קיבלו פיצויים. במצב בו בעל קרקע לא מקבל פיצויים על קרקע בבעלותו, מבוצע שחזור שטחים על מנת להשוות את מצבו היחסי עם בעלי זכויות אחרים במתחם. כל שטח החלקה קיבל מקדם ייעוד 1".
 
המשך פסה"ד 2

לטענת העותרים, סוגיית השחזור מצויה בחילוקי דעות בין המלומדים, בין אם יש כלל וכלל לבצע שחזור ובעיקר באלו תנאים יש לבצע שחזור שכזה. מעבר לכך, בעניין התכנית דנן, "שחזור שטחים" אינו כלל ממין העניין ולא היה מקום לבצע שחזור כיוון ששמאי הועדה להתנגדויות לא בדק בעצמו באם נתקיימו תנאי השחזור, אלא סמך ידו על הבהרות שנתקבלו מאת השמאי שערך את טבלאות האיזון מטעם החברה שיזמה את התכנית, מבלי לשמוע ראיות בעניין. יתרה מכך, טוענים העותרים, באם סברו בעלי החלקה שהוכרזה כ"דרך" בשנת 1962 כי המקרקעין שבבעלותם נפגעו כתוצאה מכך, הרי שקמה להם אז הזכות לתבוע פיצויים מכוח הוראות סע' 197 לחוק וכיום זכותם זו התיישנה. 7. יושב ראש הועדה המחוזית לתכנון ולבניה-המשיב מס' 1- החליט לדחות את בקשת העותרים למתן רשות לערור בפני המועצה הארצית לתכנון ולבניה (ראה נספח ה' לעתירה), משני נימוקים: 1. התכנית והשגות העותרים אינן מעלות סוגיות עקרוניות בעלות חשיבות או רגישות ציבורית מיוחדת, המצדיקות דיון נוסף במועצה הארצית 2. ועדת ההתנגדויות דנה באופן מעמיק ויסודי בתוכנית שבנדון, ובכלל זה בטענות העותרים והתכנית מהווה איזון ראוי וסביר בין האינטרסים של יזמי התוכנית ובעלי הקרקע לבין צורכי הציבור הנדרשים בתוכנית מסוג זה. לטענת העותרים, החלטה זו מוטעית ובלתי סבירה; סוגיית השחזור השנויה במחלוקת ושאלת היחס בין השטחים הציבוריים לשטחי המגורים כפי שנקבע בתכנית על פי חוק התו"ב, הנן, לגישתם, שאלות חשובות בעלות השלכה רחבה שיש להביאן להכרעת המועצה הארצית לתכנון ובניה. בנוסף לכך, אין זה סביר כי ועדת ההתנגדויות תדון בטענות ובהתנגדויות המתייחסות למחדליה ככל שהדבר נוגע לדחיית מיקומו של שטח בית הספר המקיף לתכנית דנן. על כן מן הראוי שועדה עליונה וגבוהה בהיררכיה מועדת ההתנגדויות תשקול את האיזון הנכון ואת המידתיות הראויה בין כלל המקרקעין והשטחים באיזור הנדון. 8. המשיבים מס' 1 ו- 2, טוענים כי ההחלטה לאשר את התכנית נתקבלה כדין, לאחר שמיעת ההתנגדויות, דיון והכרעה בהן, על יסוד שיקולים תכנוניים מקצועיים ומנומקים; ההחלטה מהווה ישום מלא ונאות של מדיניות התכנון המקומית והכלל ארצית בישראל בנושא פיתוח למגורים על חשבון שטחים חקלאיים ומתן מענה לצרכי הציבור בתוך השטח. יתרה מכך, התכנית דנן משביחה מאוד את חלקות העותרים הן בדרך של שינוי ייעודם והן בדרך של תגבור זכויותיהם במקרקעין (זכויות בניה וכו'). התכנית דנן הנה תכנית של איחוד וחלוקה מחדש שגלומים בה הרבה יתרונות ואינה יוצרת פגיעה בקניין, על כן, אינה כבולה בדיני ההפקעה ובכללים בדבר הפקעת שטחים לצרכי ציבור. אשר לסוגיית שחזור השטחים, טוענים המשיבים מס' 1 ו- 2 כי היקף השטח ששוחזר הנו זניח והשפעתו, במידה ותתקבל טענת העותרים, זניחה. מעבר לכך, החלטת הועדה, הנסמכת על חוות דעת שמאי מטעמה, ניתנה כדין ועל סמך תשתית עובדתית נאותה. עיקרון היעילות המנהלית מצדיק יישום עקרון שחזור שטחים, בפרט בהיקפו הזניח, בנסיבות העניין הנדון. לטענת המשיבים מס' 1 ו-2 ההחלטה שלא ליתן לעותרים רשות לערור הנה מוצדקת ונכונה; השאלות שמעלים העותרים (שאלת שיעור ההקצאה לצורכי ציבור ותיקון טבלאות האיזון) הנן שאלות תכנוניות נקודתיות וקונקרטיות שאינן מצדיקות דיון בפני המועצה הארצית לתכנון ולבניה. גם אם ניתן לראות בסוגיות המועלות בעתירה כסוגיות משפטיות חשובות- הזכות לפיצוי בגין ההפרשות לצרכי ציבור וחוקיות יישום עקרון שחזור שטחים- המועצה הארצית לתכנון ובניה אינה הגוף המתאים לדון בשאלות אלה. 9. המשיבה מס' 3- החברה שיזמה את התכנית, מציינת בתגובתה כי חלק מן העותרים רכשו את חלקותיהם ממנה בעבר וכי במהלך השנים 1990-1992 כאשר החלה החברה להכין את התכנית דנן, נחתם בינה לבינם תוספת להסכם הרכישה שבמסגרתו ייפו את כוחה לפעול להכנת התכנית דנן ואף ייפו את כוחה לבצעה. (העתק של התוספת להסכמי הרכישה צורף לתגובת המשיבה מס' 3 בנספח ג'). גם בישיבה שערכה המשיבה מס' 3 ביוני 2002 עם בעלי הקרקע שבשטח התכנית ובהם נציגי חלק מן העותרים, לצורך קידום התכנית, הסכימו העותרים (או מי מטעמם) לתמוך ולקדם את התכנית. לאור האמור, העותרים מנועים ומושתקים היום מלהעלות טענות כנגד התכנית. לטענת המשיבה מס' 3, העותרים לא צירפו, כמצוות תקנה 6 לתקנות בית המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"ב -2002, את כל מי שעלול להיפגע כתוצאה מקבלת העתירה, דהיינו את כל בעלי הזכויות בשטח התכנית, שהרי קבלת העתירה תעכב את הליכי אישור התכנית וביצועה. כן לא צירפו העותרים את בעלי הזכויות בחלקה 24 שחלקה כאמור הוכרז "כדרך" ושוחזר במסגרת התכנית דנן. חלקה זו מצוייה בבעלות המשיבה מס' 3 ובבעלות עיזבון המנוחה אבדיק ציפורה ז"ל, ואלה עלולים להיפגע באופן ישיר מקבלת טענת העותרים בכל הנוגע לסוגיה שחזור השטחים. פגם זה הנו פגם מהותי בעתירה ודי בו כדי להביא לדחיית העתירה. אשר לתכנית דנן, טוענת המשיבה מס' 3 כי היא היתה ערה לקושי הקיים באישור התכנית, בהתחשב בהנחיות וועדות התכנון אשר דרשו כי חלק נכבד ממקרקעי התכנית ייוחדו לצרכי ציבור. אך במצב הדברים שנוצר, התכנית היא האופטימלית ביותר שיכולה לצאת כיום לפועל, במענה לצרכים ציבוריים, מזה, ולצרכים קניינים של בעלי הזכויות בתחומה, מזה. אין מקום להשוואה בין התכנית דנן לתוכניות גובלות וסמוכות, כיוון שהנסיבות וצרכי הזמן המשתנים, הם שמכתיבים את שיעורי ההקצאה לצרכי הציבור. כך גם באשר להחלטה שלא ליתן לעותרים רשות לערור, טוענת המשיבה מס' 3 כי אין לדון בטענות העותרים פעם נוספת בפני המועצה. החלטת ועדת ההתנגדויות ניתנה כדין ובגדר סמכותה. מדובר בהחלטה אשר על פי החוק, נתונה לשיקול דעתו של הגורם המקצועי. גם אם נפל פגם בהחלטות נשוא העתירה, הרי לפי תורת הבטלות היחסית, מדובר בפגמים שבנסיבות העניין אינם מצדיקים התערבות בית המשפט וביטול ההחלטה.
 
המשך פסה"ד 3 - סוף פסה"ד.

10. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים המפורטות בהרחבה בכתב, שמעתי טיעונים בעל פה ביום 30.11.05 ועיינתי בחומר ובמסמכים שהוגשו, הגעתי לכלל דעה שיש לדחות את העתירה. 11. אינני רואה מקום להתערב בהחלטת יושב ראש הועדה המחוזית לתכנון ולבניה שלא להרשות ערעור על החלטת הועדה המאשרת את התכנית; המקרה דנן, אינו מעלה שאלה עקרונית או בעלת חשיבות, המצדיקה דיון במועצה הארצית לתכנון ולבניה. בעניין זה אני מפנה לעע"ם 3663/02 ועד שכונת עין כרם נ' הועדה המחוזית לתכנון ולבניה, פ"ד נז(2) 882. שם סקר כבוד השופט ת' אור את הגישה המרחיבה והגישה המצמצמת בה נקטו בתי המשפט המחוזיים, ובסופו של דבר, מבלי לקבוע אמות מידה נוקשות, קבע כי: "נדרש שהעניין יהיה חשוב עד כדי הצדקה לערב את המועצה, אם בשל היותו בעל השלכה רחבה, אם בשל אופיו העקרוני, אם בשל היותו מלווה ברגישות ציבורית מיוחדת ואם בשל היותו נתון למחלוקת ציבורית קשה". טענותיהם של העותרים אינן חורגות מעבר לתוכנית המקומית נשוא העתירה, אינן חדשניות ואין להן השלכה מעבר לחלקות המקרקעין נשוא התוכנית, והן אינן דורשות ראייה כלל ארצית על-ידי המועצה, כך שאין למועצה כל יתרון על-פני הועדה המחוזית שדנה בהן. ככל שהדבר נוגע לשאלת היקף ההפרשות לצרכי ציבור במסגרת תכנית מקומית מסויימת, כבר נפסק כי השגות בעניין זה מעצם טיבן וטיבען הינן השגות שעניינן מוגבל לבעלי הקרקע וזכויותיהם שכנגד הפגיעה האפשרית בהן הם טוענים (עת"מ (ת"א) 1200/04 פז חברת נפט בע"מ ואח' נ' לסלקר ואח' , תקדין-מחוזי, 2004(3), 1261). 12. באשר להחלטת ועדת ההתנגדויות, אני סבור כי אישור התכנית בתנאים כפי שנקבעו על ידי הועדה אינה מהווה החלטה החורגת ממתחם הסבירות ואין הצדקה להתערב בה; מדובר בהחלטה שניתנה לאחר דיון ענייני בהתנגדויות העותרים ומתנגדים אחרים, בלי שרירות לב, בתום לב ובהגינות ובשים לב לכל השיקולים התכנוניים המקצועיים והשמאיים הנוגעים לענין. הלכה היא כי בית המשפט המנהלי לא יתערב בשיקול דעת מקצועי של הרשות אלא במקרים בהם חוסר הסבירות גלוי על פני הדברים. לא שוכנעתי כי זה המקרה בענייננו. (ראה לעניין זה עת"מ (חיפה) 2116/04 - הסביבה - אגודה ישראלית לשמירת הסביבה ואח' נ' הועדה המקומית לתו"ב גבעת אלונים ואח' , תק-מח 2005(2), 3639 ,עמ' 3649 והאסמכתאות המאוזכרות שם). יתרה מכך, התכנית דנן משביחה את מקרקעי העותרים תוך עריכת איזון ראוי ונכון בין הצרכים הציבוריים לבין הצרכים הקניינים של בעלי החלקות שבתחומה, תוך יישום עמדת משרד החינוך ויתר משרדי הממשלה הרלוונטים לעניין (כפי שעולה מתשובת המשיבים מס' 1 ו- 2 על נספחיה) ומתוך ראייה תכנונית רחבה. 13. מעבר לנדרש אציין כי גם לגופו של עניין, אין להתערב בהחלטת הועדה לדחות את התנגדות העותרים; מדובר בתכנית המבצעת איחוד וחלוקה מחדש של השטח ללא הסכמת הבעלים (בהתאם לפרק ג' סימן ז' לחוק). מהוראות סעיף 122 לחוק (חלוקה שלא בהסכמה) הסיקו בתי המשפט כי כל עוד נשמר השווי היחסי בין המקרקעין של בעלי המקרקעין אין כל מגבלה על היקף ההפרשות לצרכי ציבור, אשר יכול לעלות על 40% (המגבלה שנקבעה בפקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור)).[ראה לעניין זה עמ"נ(ת"א) 807/96 זאב הרטבי נ' שר הפנים, פורסם באתר נבו הוצאה לאור בע"מ ואוזכר בהחלטת יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה). לאור האמור, בצדק דחתה הודעה את טענת העותרים לפיה אחוז ההפקעות המירבי הכולל לצרכי ציבור לא יכול לעלות על 40%. איני רואה הצדקה להתערב בהחלטה לשחזר את החלקה שהוכרזה כ"דרך" בשנת 1962 במסגרת התכנית דנן (חלקה 24); החלטה זו מעוגנת בכללים שמאיים הנהוגים במקרים דומים ושאינם נתונים בדרך כלל להתערבות בית המשפט, ניתנה על סמך תשתית עובדתית מספקת (נסחי רישום והבהרות של שמאי החברה שיזמה את התכנית) וטענות העותרים כנגד הסתמכות על עובדות אלו נטענו באופן סתמי ובלתי מבוסס. 14. צודק בא כוח המשיבה מס' 3 בטוענו כי היה על העותרים לצרף כמשיבים לעתירה את יתר בעלי הזכויות בחלקה 24 (המופיעים בנסח הרישום המצורף בנספח ב' לתגובת המשיבה מס' 3) שעלולים להיפגע מקבלת טענות העותרים בסוגיית שחזור השטחים. זאת, כדרישת תקנה 6 לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, המורה כי כל מי שעלול להיפגע מקבלת העתירה יהיה משיב לעתירה. 15. לאמור לעיל יש להוסיף את העובדה שציין בא כוח המשיבה מס' 3, כי חלק מן העותרים חתמו על תוספת להסכם הרכישה כאשר רכשו את החלקות מהמשיבה מס' 3 בעבר והסכימו לייפות את כוחה לפעול בשמם ומטעמם בביצוע תכנית בנין עיר חדשה שמטרתה שינוי ייעוד המקרקעין שבבעלותם. בישיבה שהתקיימה בשנת 2002 הסכימו נציגי חלק מן העותרים שהשתתפו בישיבה עם המשיבה מס' 3 לתמוך ולקדם את התכנית כאשר הוראות התכנית ידועות להם. בעובדות הנ"ל, שלא נסתרו על ידי העותרים ולא הוצגו בעתירה, יש כדי להטיל ספק אם כלל הוגשה העתירה בניקיון כפיים. 16. מן המקובץ לעיל, נדחית העתירה. 17. העותרים ישלמו למשיבים 1 ו - 2 סך של 7,500 ₪ + מע"מ, וסכום זהה למשיבה מס' 3. המזכירות תמציא העתק הפסק לב"כ הצדדים, בדואר. ניתן היום ז' בכסלו, תשס"ו (8 בדצמבר 2005) בהעדר הצדדים. ש. ברלינר - שופט ס. נשיא
 
למעלה