הצעה וקיבול בנדל"נ - התייחסות.
מדובר על סוגיה משפטית מורכבת שהתשובה אליה נעוצה במושג משפטי הקרוי בחוק החוזים- "
הצעה וקיבול", במצב עניינים כשאין מדובר בנדל"נ יכול ותהיה הסכמה מחייבת שבע"פ בין הצדדים גם באמצעות לחיצת יד ובלבד שהוכחה הסכמה בין הצדדים.
אלא שבנדל"נ, ה"
הצעה והקיבול" מורכבים יותר שכן סעיף 8 ל"חוק המקרקעין קובע שהסכמים בנדל"נ
יתבצעו בכתב בלבד והסכמות שבע"פ ובלחיצת יד אינן מספקות את ה"משהו הנוסף" שמייצר התחייבות חוזית [בדר"כ]
ראי את
סעיף 1 לחוק החוזים (בחלק כללי): "
חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול" וכאשר קיימת הצעה ברורה והסכמת הצד שכנגד להצעה [קיבול] הרי שיש לנו "סוג של חוזה"
חריגים:
כאשר צד שלישי מכין את החוזה בין הצדדים (עו"ד שמכין חוזה עבור שני הצדדים לקניית נכס)
כאשר הצדדים מנהלים מו"מ ארוך ובסופו של דבר יש הסכמה.
סעיף 2 לחוק החוזים (חלק כללי): "פנייתו של אדם לחברו היא בגדר הצעה, אם היא מעידה על גמירת דעתו של המציע להתקשר עם הניצע בחוזה והיא מסויימת כדי אפשרות לכרות את החוזה בקיבול ההצעה, הפניה יכול שתהיה לציבור".
מהי ההגדרה ל"הצעה" –
פנייה של אדם לחברו. המעידה על גמירת דעתו של המציע להתקשר
והיא מכילה מספיק פרטים על העסקה ומהותה שממנה ניתן ללמוד על תוכן ההתקשרות .
מהי ההגדרה ל"קיבול" (הניצע)
הסכמה המעידה על "
גמירת דעת" עפ"י מכלול מרכיבי ההצעה
גמירת דעת -
כוונה מגובשת ורצינית להתקשר בחוזה, וצריך גם לומר שאין הגדרה ברורה לגבי המושג "
גמירת דעת", ואנו למדים זאת מהפסיקה העניפה בבתי המשפט השונים שהמבחן לגמירת דעת הוא מבחן נקודתי המתייחס לכל מקרה עפ"י תרחיש שונה. ביהמ"ש ישאל את עצמו האם "האדם הסביר" אשר היה עומד בנעליים של המתקשרים היה מחליט שיש
הצעה ,כוונה, וקיבול.
נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר "שמגר" הסביר כי "
מבחן האדם הסביר נועד כדי להגן על הניצע (מקבל ההצעה). הניצע אינו יכול לבדוק סובייקטיבית האם התכוון המציע ברצינות להצעתו או שלא" , מצב זה נקרא
אינטרס ההסתמכות של הניצע. ורק אז מרגע שניצע מקבל את ההצעה בכתב הוא יכול להסתמך עליה.
התוצאה לדעתי -
בשלב זה שטרם הוכן הסכם כתוב כל שהוא לבחינת ההצעה ולכן - אין כל התחייבות [קיבול] של הצד השני.
===================================================================
פרל דוד , סלולרי - 052-8964914
