ביה"ד הרבני דן בשאלה האם ניתן לחזור מעסקת מתנה במקרה גירושין

ביה"ד הרבני דן בשאלה האם ניתן לחזור מעסקת מתנה במקרה גירושין

כשבני זוג מתגרשים,עולים מה"אוב" פרשיות שונות הנוגעות ברכוש לסוגיו, הנה לנו סכסוך על רכוש שבו טען הגרוש שהסכם המתנה שנחתם לפני כעשור ובמסגרתו העביר לאשתו/גרושתו את חלקו בדירה המשותפת היה פיקטיבי.
מהצד השני הגרושה מתעקשת שמדובר בהסכם אמתי.

הסכסוך הגיע לפתחו של ביה"ד הרבני בירושלים.
בית דין רבני אזורי ירושלים תיק מס' - 734891-8 פס"ד - 07/05/2017

וזה קיבל לאחרונה את תביעת ההשבה של הגרוש כלומר ביטול הסכם המתנה. הדיינים קבעו כי הבעל עדיין רשאי לחזור בו מהמתנה ומעבר לכך, מדובר ממילא בהסכם פיקטיבי שנועד להברחת הדירה מפני נושים.

בני הזוג התגרשו ב-2011 ומאז הם רבים על הזכויות בדירה המשותפת, שהועברה במלואה לאישה בהסכם מתנה בשנת 2006.

בהליכים שהתנהלו בבית הדין הרבני טען האיש שהסכם המתנה היה רק "למראית עין" ונחתם כדי להבריח את זכויותיו בדירה מפני נושים שצבאו על דלתותיו.

האישה לעומת זאת טענה שההסכם חוקי, וכי בעלה דאז העביר לה את זכויותיו כפיצוי על כך שבגד בה עם חברתה.

במרץ 2014 קבעו שניים מתוך שלושה רבנים כי הסכם המתנה היה פיקטיבי ולכן הוא מבוטל. דיין אחד בדעת מיעוט קבע לעומת זאת, כי הראיות שהוצגו אינן מאפשרות לקבוע חד-משמעית שהבעל דאז דובר אמת.

האישה ערערה לבית הדין הגדול על פסה"ד, שם נקבע כשנה לאחר מכן, שעל מנת להגיע להחלטה סופית בעניין על בית הדין האזורי לשוב ולבחון את ההסכם, העדים והשאלות המשפטיות.

בהתאם לכך, הדיינים אוריאל לביא, דוד מלכה ושלמה תם התכנסו לדון בתיק מחדש. הרב לביא, אב בית הדין שפתח את הדיון, סבר שלפני השאלה האם ההסכם פיקטיבי או לא, כדאי לענות על השאלה - האם ניתן לחזור מהסכם המתנה – שכן מענה חיובי יפטור את הצורך בדיון בשאלת פיקטיביות ההסכם.

מסתבר שבמקרה הנדון : עפ"י עמדת הדיין אוריאל לביא , האישה לא הסתמכה על הדירה כנכס ששייך לה וזאת משום שרובצת עליה משכנתה של 1.6 מיליון שקל והזכויות בה לא ברורות.
מלבד זאת, הבעלות בדירה לא הועברה על שמה בטאבו ולזכותה רק "הערת אזהרה". ומשכך, המתנה נחשבת להתחייבות ולא ל"מתנה מושלמת" , מצב שהחוק מאפשר חרטה ממתן המתנה.

לעומתו, הדיין השני הרב דוד מלכא, בחן את שאלת הפיקטיביות והגיע למסקנה שבני הזוג חתמו על ההסכם כדי לעשות "יד אחת" נגד הרשויות והנושים של הבעל, ולפיכך הוא פיקטיבי לחלוטין.
אחד מהסבריו היה טמון דווקא בטענותיה של האישה, לפיהן הבית ניתן לה כפיצוי על בגידותיו של בעלה.
הרב ציין שמעדותו של האיש עלה שהאישה היא זו שהביאה את חברתה לדירת הזוג, והם שלושתם קיימו יחסים, ביזמתה. בנוסף, האישה עצמה בגדה באיש עם בעלה של החברה. מכאן שלא "בגידה" הביאה לחתימת הסכם המתנה.

הרב השלישי בהרכב- שלמה תם הסכים עם דברי שני חבריו הדיינים והצביע על ראיות נוספות המוכיחות שלהסכם אין תוקף, למשל העובדה שבטיוטת הסכם הגירושין נכתב כי הזוג מבקש למכור את דירתם המשותפת ולחלק את תמורתה שווה בשווה, וכן עדותו של עורך הדין שאישר כי הסכם המתנה נערך בזמן שיחסי הזוג היו טובים ונחתם כדי להבריח נושים.

לפיכך נקבע פה אחד כי ההסכם מבוטל, ויש למחוק את הערת האזהרה לטובת האישה וכי הדירה שייכת לשני הצדדים שווה בשווה.
 
בנותיה של קשישה הוכיחו בבימ"ש כי אמן חשופה לניצול ע"י האחיין

א"פ - בית משפט לעניני משפחה תל אביב - יפו, 68383-03-16 , 13/08/2017

בנותיה של קשישה כבת 84 הצליחו להוכיח בביהמ"ש כי אמן לא מסוגלת לדאוג לענייניה וחשופה לניצול והשתלטות עוינת מצד האחיין שלה.
ביהמ"ש החליט למנות לה אפוטרופסיות.

סכסוך בין אם קשישה לבין שתי בנותיה בעקבות הידרדרות במצבה הקוגניטיבי הוכרע לפני כשבוע בבית המשפט למשפחה בתל-אביב. השופטת שפרה גליק נענתה לבקשת עוה"ד של הבנות, זאב ולנר, למנות לאימן אפוטרופוס מאחר שהיא אינה מסוגלת לדאוג לעצמה וישנו חשש מפני האחיין שלה שמימן מכספה פרויקט בנייה עצום תוך החתמתה על ערבויות.

הסכסוך בין האם (84) לבין בנותיה התגלע בשנה שעברה לאחר שהאם עברה ניתוח שהשתבש ומאז היא בטוחה שהבנות מייחלות למותה. התנהגות האם והיעלמות כספים רבים מחשבונה עוררו את חשדן של הבנות כי בן דודן – שיזם פרויקט בנייה גדול במימון אמן – מנצל את מצבה הבריאותי הירוד.

משכך, הן הגישו באמצעות עו"ד ולנר תביעה להתמנות כאפוטרופסיות של אמן. לתביעה צורפה חוות דעת נוירולוגית שהעידה כי אמן סובלת מדמנציה (שטיון) ומבעיות זכרון.

התובעות הבהירו כי הן אוהבת את אמן ודואגות לה אולם מצבה הנוכחי חושף אותה לניצול מצד בן דודן, שהשתלט על כל ענייניה, לווה ממנה מיליוני שקלים ואחראי לבידודה ולמינוי עורכי הדין שמייצגים אותה.

האפוטרופסיות הזמניות שמונו לאם במסגרת ההליך תמכו בתובעות וציינו כי עורכי הדין של האם מנעו מהן לתקשר איתה, וכי הן מאוד מוטרדות מהמצב כיוון שהתרשמו שאין לה יכולת לנהל את ענייניה הכלכליים.

האם כמובן התנגדה למינוי, תוך שציינה כי היא צלולה וכשירה ואף צירפה חוות דעת התומכת בעמדתה. היא טענה כי כל הכספים שהוציאה נועדו לצרכיה וכי בנותיה מרגיזות אותה ודווקא האחיין שלה דואג לה.

בעקבות חוות הדעת הסותרות שהוגשו בתיק מינתה השופטת גליק מומחה שסבר כי האם אינה זקוקה לאפוטרופוס. אלא שחוות דעת זו קועקעה בחקירתו הנגדית של עו"ד ולנר שהוביל את המומחה להודות כי שגה.

ממצאים אלה הובילו את השופטת גליק להעדיף, באופן חריג ונדיר יש לציין, את חוות הדעת מטעם התובעות על פני חוות דעתו של המומחה מטעמה.

מלבד העובדה שהמומחה הודה לבסוף כי הנתבעת אינה כשירה להחליט לגבי ענייניה הכלכליים, השופטת מצאה בחוות דעתו פגמים לאחר שהסתבר כי נשענה רק על נתונים שהוצגו על ידי עורכי הדין של הנתבעת תוך התעלמות מנתונים חשובים שהעלו כי הנתבעת לא יודעת כמה נכסים יש לה, על מה היא חתומה, מהן זכויותיה ואפילו לא זוכרת באיזה בית ספר למדה.

השופטת מצאה כי הנתבעת סובלת מבעיות בריאות וזכרון, נמצאת בבידוד חברתי ותלויה באופן מוחלט בזולת, וליתר דיוק באחיין שלה ש"על פיו יישק דבר", וזאת כאשר "אין ספק שיש ניגוד עניינים מובנה בין תפקידו בפרויקט ובין דאגתו (לפחות לכאורה) לנתבעת".

בנסיבות אלה השופטת הגיעה למסקנה כי הנתבעת אינה יכולה לדאוג לעצמה וחשופה לניצול מצד "גורמים שלישיים המבוססים אותה מן הסביבה", תוך שליחת רמז עבה לאחיין.

לפיכך, השופטת מצאה לנכון להגן על הקשישה ולמנות את האפוטרופסיות הזמניות כקבועות. כדי שלא להחריף את הקרע במשפחה, לא נפסקו הוצאות לטובת התובעות.
 
נימוקי ביהמ"ש למינוי האופוטרופוסים נפרשים בפסה"ד המלא.

פסה"ד במלואו - https://www.psakdin.co.il/Court/הכר...אופוטרופוס-לגופה-ורכושה-של-נתבעת#.WZr_DPiGMdU

יש לציין ש"החסוייה" בת ה-84 מחזיקה בנכסי נדל"נ בשווי מאות מיליוני שקלים, כשבפועל אינה מודעת/זוכרת את מירב נכסיה, היא סבורה שבנותיה מנסות "להרוג" אותה.

חוו"ד של הפסיכאטר שמונה ע"י ביהמ"ש כדי לקבוע את היכולת "הקוגנטיביות" של החסוייה לא התקבלה ע"י השופטת עקב פגמים מהותיים במקור המידע שהיה מונח לפניו.

קטעים רלוונטיים מפסה"ד :
47.1 תיאור האפוטרופוסיות הזמניות, בסיכומיהם לגבי אי היכולת של הנתבעת 1 לנהל את ענייניה הכלכליים מטריד עד מאד. תימוכין לכך אני מוצאת בין היתר בבקשה מס' 46, שהגישו האפוטרופוסיות הזמניות בתיק זה, ממנה אצטט להלן :

"3. לגבי י.מ [החסוייה] נכסי נדל"ן רבים ביניהם : דירת מגוריה ב...., 1/4 זכויות ב... , אשר הוקמו ב...,, מגרש ב..., , 7 דירות ..., 21/32 זכויות בפרויקט ...

שיתוף במגרש בכיכר המדינה בת"א, ומשרד ברחוב ז'בוטינסקי בר"ג.
במהלך תקופת המינוי הראשונה של האפוטרופסות, לא עלה בידיהן לבצע בדיקה מקיפה אודות מצבת נכסיה וזכויותיה המדויקות של גב' י.מ, וזאת מפאת זמן המינוי הקצר (3 ח').
לאחר הארכת המינוי החלו האפוטרופסיות לבדוק את מצבת נכסיה של הגב' י.מ באופן מדוקדק,ועולה החשש כי בכל הנוגע לפרויקט .. .... על שני שלביו המתבצעים בימים אלו, לא קיבלה הגב' י.מ., את מלוא זכויותיה מהסכומים שנחתמו. במסגרת הפרויקט ידוע כי נבנו כ- 150 יחידות דיור, לאחר שהתב"ע תוקנה וניתן אישור תוספת לזכויות בניה. לגב' מ.י. 14 אחוז מהזכויות בקרקע זו, ואולם בהתאם לנסחים שהוצאו, עולה כי בבעלותה רק 6 יחידות דיור, אשר מתוכן נמכרו בשנים האחרונות 4 יחידות, ולא ברור להיכן הופקדו כספי התמורה.
יודגש כי למעט סכום כספי המשועבד בבנק לאומי לאור הפרויקט, ואשר ככל הנראה חלקו היה במצבת נכסי בעלה המנוח של הגב' י.מ אין ביטוי ביתרות הכספיות בחשבונותיה נכון למועדי המינוי, בשים לב להכנסות ולהוצאות של הגב' י.מ, אין כדי להעיד על קבלת התמורה ממכירת 4 יחידות דיור בפרויקט יוקרתי זה."

....47.3 עיון בחקירתה הנגדית של הנתבעת 1 מבהיר, כי הנתבעת אינה מודעת להיקף רכושה, ואין היא מתמצאת בנוגע לרכושה, ואם אלה פני הדברים, אין היא יכולה לנהל את רכושה בעצמה.

האפוטרופוסיות מטעם ביהמ"ש צינו שעו"ד אורלי לוי ברון [מטעם האחיין והחסוייה] הפריעה להם ביצירת קשר עם החסוייה בטענה שאינה יכולה לקבלם.

ציטוט - המסקנה המתבקשת אפוא, לא רק שהנתבעת מבודדת עקב מצבה, אלא שיש גורמים שלישיים המבודדים אותה מן הסביבה. בעניין זה ראה גם האמור בסעיפים 17 ו-18 ; 20 ו-21 לסיכומי האפוטרופסות.

52. המסקנה העולה מן המקובץ – בשל כל האמור לעיל, יש למנות לנתבעת אפוטרופוס, ובהתחשב בכך שהאפוטרופסיות הזמניות הן, מקצועיות וניטרליות, אני מורה כי מנויין הן לגוף הנתבעת והן לרכושה, יהיה מינוי קבע.
 
פס"ד נוסף בביהמ"ש למשפחה שביטל צוואה בהשפעת המוטבים.

עוד פס"ד של השופטת שפרה גליק בביה"ד לענייני משפחה בת"א שמבטל צוואה מוטה עם השפעה לא הוגנת של המוטבים בצוואה, גם כאן עו"ד אורלי לוי ברון [יצגה את התובעת - האחיינית] והפסידה [כמו בדין הקודם].

פסה"ד במלואו - https://www.psakdin.co.il/Court/1301542#.WZsWtviGMdV

סיפור המעשה :
אחייניותיה של הקשישה שנפטרה ב-2014 ביקשו לקיים צוואה שהעבירה להן את כל רכושה אך השופטת שפרה גליק קיבלה את טענת אחיה שהיא לא הייתה כשירה

לפני כשלוש שנים נפטרה קשישה בת 94 והותירה אחריה כ-7 דירות וכ- 3.5 מיליון שקל. היא הייתה גרושה ללא ילדים ילדים וב-2011 היא כתבה צוואה בכתב ידה בה הורישה את כל רכושה לשתי בנותיה של אחותה.

כחצי שנה לאחר מותה הגישה אחת האחייניות תביעה לקיים את הצוואה.
אחיה של הקשישה התנגד וטען שאחותו לא הייתה כשירה לערוך אותה ושהאחייניות ניצלו את מצבה הנפשי והפעילו עליה השפעה בלתי הוגנת.

לדבריו, בזמן עריכת הצוואה אחותו סבלה מדמנציה. הוא סיפר שב- 2010 ביקש למנות לאחותו אפוטרופוס לאחר שהאחייניות העבירו אותה לבית אבות ובקשתו התקבלה. במסגרת ההליך בית המשפט מינה מומחה שבדק את אחותו ומצא אצלה התדרדרות קוגניטיבית משמעותית ובעיות בתפיסת המציאות.
כחודש לאחר מכן כתבה אחותו את הצוואה.

עוד לדבריו, האחייניות נטלו חלק בעריכת הצוואה וסייעו למנוחה לכתוב אותה ולהפקיד אותה אצל רשם הירושות.

בתגובה להתנגדויות טענה התובעת שדודתה הייתה כשירה בהחלט לכתוב את הצוואה והייתה מודעת להיקף רכושה ולמשמעות המסמך שכתבה.
עוד לדבריה, המומחה שמונה בהליך האפוטרופסות קבע שהיא מסוגלת להיות אחראית על עצמה ולא המליץ על מינוי אפוטרופוס לגוף. לטענתה, היא לא הייתה נוכחת בזמן כתיבת הצוואה ולא "דחפה" את המנוחה לכתוב אותה.

התובעת הוסיפה שאין בסיס לטענת ההשפעה הבלתי הוגנת שכן המנוחה הייתה לה ולאחותה "כאמא, והן לה כבנות" ומדובר באישה דעתנית שכלל לא הייתה תלויה בהן.

השופטת שפרה גליק מבית המשפט למשפחה בתל אביב ציינה שמחוות דעתו ועדותו של המומחה מתיק האפוטרופסות עולה שהיא לא ידעה מהו היקף רכושה, כמה דירות יש לה, מה היקף כספיה בבנק וכמה שכר דירה היא מקבלת.
גם תסקיר שירותי הרווחה שהוגש במסגרת אותו הליך הצביע על ירידה כללית במצבה הקוגניטיבי.

עוד עלה מחוות הדעת שאף שהמנוחה הגיעה לבדיקה עם שתי אחייניותיה היא לא ידעה שאמן היא אחותה כך שהוכח שהיא לא הייתה מודעת לא להיקף רכושה ולא לזהות היורשים.

בנסיבות אלה קבעה השופטת שהמנוחה הייתה בלתי כשירה לערוך את הצוואה.
השופטת גם קיבלה את הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת וכתבה בהקשר זה שאמנם המנוחה הייתה עצמאית מבחינה פיזית אך היא לא הייתה כשירה מבחינה קוגניטיבית.

לדבריה, ניכר שהמנוחה הרבתה להסתייע בתובעת ובבנה בכל המגעים מול בית האבות, הביטוח הלאומי ורשויות הרווחה ושהאחייניות קיימו עמה קשר הדוק בתקופה שקדמה לצוואה.

לעומת זאת, כשלושה חודשים לאחר עריכת הצוואה הועברה המנוחה למחלקת התשושים בבית אבות "עקב קשיי תפקודה והזנחה אישית וסביבתית".

השופטת הוסיפה שגם נסיבות עריכת הצוואה מעוררות קושי שכן היא נערכה בכתב יד לאחר שעורכת דין שאליה לקחה התובעת את המנוחה סירבה לערוך לה צוואה בפני עדים.

בנסיבות אלה קיבלה השופטת את ההתנגדות וביטלה את הצוואה. התובעת חויבה בהוצאות של 30,000 שקל.
 
למעלה