ועדת מקומית טבריה נתנה היתר, ביטלה אותו...ותשלם פיצוי

[הנדלניסט מהבקעה]

ועדת מקומית טבריה נתנה היתר, ביטלה אותו...ותשלם פיצוי

תמצית פסה"ד. [ת"א : שלום טבריה - 22550-03-14]

רשות ציבורית [הועדה המקומית טבריה] אינה חותמת גומי: כך עלה בפסה"ד של בימ"ש השלום בטבריה שקבע השבוע שהוועדה המקומית בעיר תפצה בעלי מועדון בכ-300 אלף שקל עקב הוצאת "היתר בנייה" על סמך נתונים מוטעים.

השופטת אפרת הלר דחתה את טענות הוועדה כאילו הוטעתה והבהירה לה שהיא זו שהייתה צריכה לבדוק את הנתונים.

הפרשה אירעה בשנים 2006-2008. בעלי המועדון "או-בן-דוש" בטבריה, התבקשו על-ידי בעלת הנכס, להעביר את המועדון מקומת הקרקע לקומה הראשונה בבניין, כתוצאה מכך היו בעלי המועדון חייבים להתקין מדרגות חירום חיצוניות לצורך קבלת רישיון עסק חדש.

מדובר על בניין בן 3 קומות ברחוב העמקים 100 בטבריה והידוע כגוש 15033 חלקה 25 , ראו המיקום - https://www.google.com/maps/@32.788...4!1s7do2bBpFclsD9qGjG3yA1Q!2e0!7i13312!8i6656

השוכרים בשם בעלי הבנין , חברת "קולנוע בית מעון טבריה בע"מ" פנו למחלקת התכנון והבנייה בעיריית טבריה לבירור, לאחר סיור במקום הודיעה להם הועדה כי לא אמורה להיות כל בעיה להוציא היתר בנייה למדרגות מאחר שהשטח הצמוד לבניין הוא שטח ציבורי פתוח. [שצ"פ] ואכן, במאי 2007 ניתן היתר והמועדון הועבר לקומה הראשונה.

אלא שלאחר חצי שנה , בינואר 2008 הודיעה הוועדה המקומית על ביטול היתר הבנייה כיוון שהתברר שהקרקע שמעליה נבנו המדרגות אינה שצ"פ כהגדרתו אלא נמצאת בבעלות פרטית של חברת "יחזקאל מורד בע"מ" שבקשה את פירוק המדרגות שנבנו על שטחה.

כתוצאה מביטול ההיתר נאלצו בעלי המועדון למצוא פתרון חלופי, ורק באוגוסט 2008 הצליחו להוציא היתר בנייה למדרגות שהועתקו למקום אחר.

בתביעה שהגישו בעלי המועדון במרס 2014 הם טענו כי הוועדה הטעתה אותם כשהעניקה להם את ההיתר הראשון בטעות ושלא כדין.

לטענתם, רשלנותה הסבה להם נזקים שמסתכמים ביותר מ-6 מיליון שקל, אולם מטעמי אגרה הם הגישו את התביעה על מיליון שקל בלבד.

אולם הוועדה המקומית דחתה את טענות התובעים.

טענתה העיקרית הייתה כי התובעים הם שהטעו אותה והציגו בפניה מצגים שקריים על הקרקע אף שידעו שהיא שייכת לחברה פרטית, והיא הסתמכה על הנתונים השקריים.

באשר לנזקים היא טענה כי התובעים אחראים לנזקיהם, וממילא הם לא הוכיחו אותם.

בפסק דין שניתן השבוע השופטת הלר דחתה את טענות הוועדה בנוגע להטעייתה. השופטת קבעה כי "בטענתה זו פוטרת עצמה הנתבעת למעשה, מכל אחריות לבדיקת המסמכים על ידה, לרבות בדיקת בעלי המקרקעין ו'מגלגלת' את כל האחריות לתקינותן של הבקשות המוגשת לה לידי מגישי הבקשות ומשימה עצמה כ'חותמת גומי' בלבד".

השופטת הדגישה שהנתבעת צריכה לערוך בעצמה בירורים ולא להסתמך על נתונים שהוצגו לה, בפרט כשהיא עצמה דרשה מהם להוכיח את הבעלות בשטח. אלא שבסופו של דבר היא לא קיבלה מהם אסמכתה ולמרות זאת הוציאה את היתר הבנייה – רק בהסתמך על דבריהם. כך לא מצופה מרשות ציבורית לנהוג.

בהמשך השופטת דנה בשאלת הנזק שהנתבעת גרמה לתובעים היא לא קיבלה את חישובי הנזק שלהם, ולבסוף פסקה להם על דרך האומדן פיצוי של 250 אלף שקל (25 אלף שקל לחודש לתקופה של 10 חודשים – ממועד ביטול ההיתר הראשון ועד מתן ההיתר השני). השופטת הסבירה כי הנזק היחיד שהוכח הוא הפסד הכנסות בתקופה זו, ועל כך נפסק הפיצוי.

לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום, ועוד 50 אלף שקל הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

פסה"ד במלואו - https://www.psakdin.co.il/Court/ת-א...מקומית-לתכנון-ובניה-עיריית-טבריה#.WWIMnxXysdU