סטיבן הוקינג בספרו האחרון: ''אין אלוהים''

pozetiv

New member
סטיבן הוקינג בספרו האחרון: ''אין אלוהים''

מסקנה זו מתבססת על ההנחה כי היקום התחיל במפץ גדול.
במקרה זה לא ניתן הסבר מה הביא לערעור שיווי המשקל בין החומר לבין האנרגיה וזה מאוד נוח משום שאם בשלב כלשהו אכן היה שיווי משקל הוא היה מתמיד לנצח .
אבל אם נדלג בקלילות על הבעיתיות של הלוגיקה הבסיסית הזו - אכן אין אלוהים, כי אם אדם יכול להמציא בראש שלו כל מה שהוא רוצה תוך כדי התעלמות מופגנת מהחורים הגדולים בהבנה שלו. אזי אותו אלוהים שאחראי לתת חוכמה לא נתן חוכמה מושלמת מכאן שאין לו יכולת מושלמת ולכן אין אלוהים .
 

BravoMan

Active member
כל הטענות של דתיים כמוך נגד הוקינג מתבסוסות על הבנתכם

הלקויה לחלוטין של מה הוא "המפץ הגדול".
למעשה, השם "המפץ הגדול" עצמו ניתן ע"י דתי טיפש שלא הבין את התאוריה ולכן חשב שהיא שגויה.
&nbsp
אז 2 דברים:
1. "המפץ הגדול" הוא עובדה מוכחת, הוא "תאוריה" באותו מובן ש-"כדור הארץ סובב סביב השמש" הוא תאוריה.
&nbsp
2. לא היה שום "לפני" המפץ הגדול, כי הזמן התחיל ממנו, לכן, השאלה שלך היא בכלל לא שאלה.
&nbsp
נ.ב.
אלוהים בהחלט קיים. למעשה קיימים יותר מ-1000 אלים.
הם קיימים בדיוק כמו שהארי פותר קיים, בתור המצאה שרירותית של בני אדם, למלא צורך מסוים שלהם.
 

Hameln

New member
למיטב ידיעתי הדחיה של פרד הויל את 'המפץ הגדול'

לא הייתה ממניע דתי. נראה לי שלגמרי להפך. הרעיון שליקום הייתה התחלה נתפס בעיניו כלא מדעי וכרעיון שיותר מדי דומה לטענות דתיות (הוא צידד בתאוריית 'המצב היציב' המתחרה).

He found the idea that the universe had a beginning to be pseudoscience, resembling arguments for a creator, "for it's an irrational process, and can't be described in scientific terms"

"The reason why scientists like the "big bang" is because they are overshadowed by the Book of Genesis. It is deep within the psyche of most scientists to believe in the first page of Genesis".

מתוך ערך הויקיפדיה: 'Fred Hoyle' / 'Rejection of the Big Bang'

חוץ מזה, הראשון להציע את תאוריית 'המפץ הגדול' (הוא אמנם לא כינה אותה כך) היה, בין היתר, כומר קתולי (כלומר, התאוריה כשלעצמה לא סותרת אמונה בחבר דמיוני אלא פרשנות ספציפית לטקסט ספציפי).

נראה לי שזה אד ורקונדיאם. דעתו של הוקינג על החבר הדמיוני תקפה בערך כמו דעה הפוכה של מדענים אחרים.
 

BravoMan

Active member
אוקיי, טעות שלי.

בכנות מה שזכרתי מהסיפור, הוא הניסיון להגחיך את התאוריה ע"י מתן שם מצחיק בתקשורת, במקום ניסיון להפריך אותה על בסיס מדעי, וזה מה שהציק לי.
&nbsp
אמוד ייתכן שהוייל התנגד לתאוריה על בסיס מדעי יציב, אבל מצער שהוא לא הציג אותו, לפחות בסוף, זה לא מה שנזכור ממנו...
 

pozetiv

New member
מילת המפתח היא שיווי משקל

הדבר הראשון שתינוק חווה ברגע צאתו לאוויר העולם הוא חשיפה לאור שהוא קרינה אלקטרומגנטית .

עד לרגע זה מוח ימין ומוח שמאל היו בשיווי משקל שהוא מצב של אין הכרה, מכאן שמה שמביא להכרה הוא אור .
כלומר רואים מכאן שיש אורגניזם מצד אחד ויש קרינה אלקטרו מגנטית מן הצד השני .

אור בא בגלים כמו גל סינוס שיש לו מחזור שעובר בין פיק מקסימאלי בפלוס לבין פיק מקסימאלי במינוס ויש לו שלב שהוא עובר דרך אפס אור .

אם נקח את המערכת הזאת ונשליך אותה על התחלת היקום ונתאר מצב של גלים של אור שמביא להכרה של כל מי שנמצא ביקום, נראה שאנחנו נמצאים בעיצומו של גל .

אפשר כמובן לבנות משוואות שמתארות שיווי משקל, אך הם לא יהיו ישימות בלי קבוע כלשהו שמוכנס למשוואות, הקבוע הזה שיוצר תדמית של התפתחות /התרחבות /התפשטות הוא בעצמו מעיד על כך שכל המערכת קבועה ונמצאת בשיווי משקל .

אותו הדבר, אם נקח את המערכת הזאת ונשליך אותה על זוג אוהבים שלב ההתאהבות הוא שיווי משקל שלאחריו מגיעות נסיבות שמפרות אותו וכן הלאה .

אם נקח את המערכת הזו ונשליך אותה על ההכרה של האדם. בשלב מסויים בחייו, אם באופן טבעי או על ידי שימוש בחומרים כימיים כלשהם, נוצר שיווי משקל בין מוח ימין לבין מוח שמאל, דבר שמביא לפרץ של יצירתיות .

הדוגמאות האלו שמתבססות על אינדוקציה מחייבות מסקנה של תכנון מוקדם ומעידות על תבונה שהיא מחוץ לאורגניזם ומחוץ לקרינה האלקטרומגנטית ושיש לה כוונה .
 

nightjar

New member
אפס אור? כלומר כשהגל יורד מתחת לאפס אור יש מינוס אור?

זה יותר או פחות מחושך?
 

Hameln

New member
אין לי מושג על מה תגובתך ומדוע שירשרת אותה אלי

לא מוצא קשר בין תגובתי ל-BravoMan (בעיקר על פרד הויל בהקשר ל'המפץ הגדול') לבין תגובתך על דבריי.
 

pozetiv

New member
משום שמשום מה

שמכל ההודעה שלי בחרת להתעלם מעיקר ההודעה שמדברת על שיווי משקל .
ומשום שדעתך אובייקטיבית ולא נוטה לערב התייחסות אישית (בלי לציין שמות ) ונוטה להתייחס באופן עינייני והוגן , חשבתי קצת להרחיב בעניין שיווי המשקל עם כמה דוגמאות שבלעדיהן יכולות לצוץ כמה תהיות כמו מאיפה הרעיון הזה צץ בכלל ? וכדי לראות האם עדיין תגובתך סובבת סביב יחסי דת מדע או בוחנת דברים לגופם, ההודעה שורשרה עבורך .
ד.א. שאר המשך ההודעה היה היתולי.
 

Hameln

New member
שוב

אין לי מושג על מה תגובתך וכיצד היא אמורה להיות קשורה לתגובתי בפתיל הזה (בכלל לא הגבתי על משהו שכתבת אלא על משהו ש-BravoMan כתב).


תגובתי לא סובבת סביב משהו שאתה אולי מכנה "יחסי דת מדע". האתאיזם של סטיבן הוקינג שווה ערך לקתוליות של ז'ורז' למטר לדעתי (זה שמישהו מדען לא הופך כל דעה שלו בכל נושא לתאוריה מדעית).
 

big ass blue

New member
בנאדם יכול להמציא בראש שלו מה שהוא רוצה

אבל בנאדם אינו מסוגל לייצר חיים, תוך המצאתם מחדש.
ולכן, הביסוס הלוגי שאין אלוהים, או יש אלוהים מבוטלים.
משום שאין ביסוס להנחה, ובחיים לא תהיה.
אי אפשר לחזור אחורה, אלא רק ללכת קדימה.
אפשר לכתוב על זה ספר, אפשר לכתוב תזה בעלת אלפי עמודים,
עם מסקנות "מלומדות" חסרות בסיס, חסרות טעם, מלאות במשקל כבד.

יש אלוהים.
אין אלוהים.

ברגע שיהיה לך אכפת, מאחרים, מעצמך,
מבלי לשפוט או להסתכל על אחרים בעין מתנשאת בוחנת,
אז החיים יהיו מרוצים.

המסקנה האחרונה בפוסט שלך, סבירה,
כי המצאת האדם מלאת בחופש,
וזו היא יצירה מושלמת,
יצירה עם הגבלות, נקרא אצל החברה שלנו,
בעלי מומים כאלה ואחרים...
אז תראה את הפוסט שלך די מבוטל.
 
עניין הצימצום שגזרה חכמתו יתברך

מבלי לשים לב או אולי מהשים לב, עלה על ליבו של הוקינג בסוף ימיו יאוש מחוסר היכולת של שכלו לתאר את המצב שקדם למפץ הגדול, ותלה זה בחוסר היכולת של שכלנו הבלתי שלם להבין מה הביא בעצם לחוסר איזון שגרם להיווצרות היקום.
ובמקום גאוותו כביכול שם שפלתו , ושפלתו זו שהוליד הינה יפה כי גירדה כלל גדול ומקיף שחז״ל כבר הקדימוהו בחקירתו והוא עניין חוסר השלמות הנמצאת בבריאה שאין מתאימה לפועל השלם.

אומנם אכן יש פה עניינים דקים שאין כל שכל ושכל יכול לסבול כמו שראינו משכלו של זה ,ובמיוחד שכל שאין בצידו חכמה אלקית שתאיר לו הפינות החשוכות הללו כפי שהיטיב להסיק שחכמתו אכן מוגבלת כי הגיע למקום בו שכלו אינו יכול לפעול ועורר בו השאלה מה בעצם נברא בכל המציאות הזו שלפנינו?

והאמת שחכמי הקבלה(חכמה אלקית,בואך שלמה) חקרו ומצאו בעזרתה באופן
נהיר ומבורר היטב לכל שכל ישר שיעיין בה בנקיות ויושרה שלא נברא יותר מאותו ״רצון לקבל הנאה ותענוג״, והוא בעצם ״חומר הבריאה״ והקוטב האמיתי של הבריאה, ממנו יש לחקור את המציאות שלפנינו בצורה שתסיק לפנינו מסקנות ישרות ואמיתיות אודות טבענו
כלומר שהוא ראשון והוא אחרון, ובכל מקום שנשים עינינו נרצה לקבל הנאה ותענוג על כל חילוק י ה למיניה
זה חוקו יתברך שחקק בכל הנבראים ,שמתוקף שחוק הטוב הוא להטיב נגזר מיד לברוא רצון גדול ועצום שירצה לקבל את העונג שלו

ואם כך הרי ברור שהוקינג היטיב לכת בדבריו כי הגיע לקצה הבנתו וגילה אותה בצורה יפה ומיוחדת
אומנם לא היה בכליו המעוף המיוחד שעמד לחז״ל היא היא חכמת הקבלה.
אשר מצריכה להתבוננות יתירה מחכמות אחרות, וביאוריה וטעמיה ונימוקיה מונחים לכל אחד המחפש את אלוקיו

אומנם בגלל שנדבק בשכלנו רבב, טחו עינינו מראות העניין הזה כי גדלנו מאוד בעינינו והנה גדול חכמי המדע שהכתרנו אותו לנשיא החכמה מעיד בעצמו על שכלו המוגבל, ומה נאמר אנחנו? ,ולפי כך , צריכים אנו לרועה נאמן שיוליכנו למסקנות ישרות ונאמנות כמו שהן באמת, באופן שנכיר מעצמינו את אמיתותן , כי לא אלמן ישראל
ויצא שבדורונו זה , הופיעה נשמת אפינו הוא הרב יהודה ליב הלוי אשלג - בעל הסולם שכתב קובץ מאמרים המבארים היטב את חכמת הקבלה, היא התורה.
כפי שתיאר היטב במאמרו : ״עת לעשות״
״זה זמן רב אשר מוסר כליותי ירדפני יום יום, לצאת מגדרי ולחבר איזה חיבור יסודי בדבר נשמת היהדות והדת ובידיעת מקוריות חכמת הקבלה ולהפיצו בקרב העם, באופן שישיגו מתוכו הכרות והבנה בכלל הדברים העומדים ברומו של עולם כראוי, באופים וצביונם האמיתי.״

חיבורו העיקרי בחכמה הזו הינו ״תלמוד עשר הספירות״
כמו כן יש מאמרי הקדמות הפונות ממש בשכל השווה לכל נפש, כמו מאמר החרות
המבאר את עניין הבחירה החפשית.
 

big ass blue

New member
אז מי שלא מאמין, יש לו בעיה בראש?

עזוב את העניין שאי אפשר להוכיח שאלוהים קיים, כמו שאי אפשר להוכיח שאלוהים לא קיים.
זה כלל לא משנה.
אבל זה נתון מאוד חברתי, להאמין, כמו שזה נתון מאוד חברתי לא להאמין, או להיות טבעוני פתאום, או צבע ורוד, כל הטרנדים האלה...
האם יש בהם תועלת? כן, הם מעבירים את השיעמום, כי אנשים לא יודעים איך לטפל בעצמם להתעסק, בחיים של עצמם... אז הם מעסיקיםן את עצמם לצערי בחיים של אחרים. כמ ושאני עושה, כשמאוד משעמם לי...
 
דווקא מי שלא מאמין נושא אמת פשוטה שנובעת מהסתכלות באי סדר

הנוראי הערוך לנגד עיני כל מי ששכל בראשו, כך שדווקא תפקוד השכל פועל את פעולתו בצורה סדירה , אומנם הקרואים ״מאמינים״ כאן ישנה בעיה חמורה...

ואתה צודק, הנתון ה״חברתי״ אשר נקבע לפי ערכים קדומים שאין לנו עליהן בחירה כלל מתואר היטב במאמר החירות :
״
"חרות על הלוחות" אל תקרי חרות
אלא חירות מלמד שנעשו חירות
ממלאך המות. [שמו"ר מ"א]

מאמר זה צריך באור, כי מה ענין קבלת התורה לשחרורו של האדם ממיתה? ועוד, לאחר שהשיגו על ידי קבלת התורה גוף נצחי, שאין המות חל עליו, א"כ איך חזרו ואבדו אותו, האם יוכל הנצחי לההפך לבחינה של העדר?
חרות הרצון
אולם כדי להבין את המושג הנעלה "חירות ממלאך המות", צריכים מתחילה להבין מושג החרות במובנו הרגיל כפי הבנת האנושות.
הנה בהשקפה כללית יש לחשב את החרות לחק טבעי, הפרוס על כל החיים, כפי שאנו רואים, שבעלי החיים הנמצאים תחת ידינו, מתים כשאנו עושקים מהם את החפש. וזאת עדות נאמנה, שההשגחה אינה מסכימה לשעבודה של שום בריה. - ולא לחנם לחמה האנושות במאות השנים האחרונות עד שהשיגו חרות היחיד בשיעורים מסוימים.
אבל בכל זאת המושג הזה המתבטא במלה "חרות" מטושטש אצלינו מאד, ואם נתעמק בפנימיותה של המלה הזאת, כמעט ולא ישאר ממנה כלום. כי בטרם שאתה מבקש חרותו של היחיד, עליך להניח שכל יחיד כשהוא לעצמו יש בו אותה התכונה הנקראת חרות, ז"א, שיכול לפעול על פי בחירתו לרצונו החפשי.

התענוג והמכאוב

אולם כשנתבונן במעשיו של היחיד, נמצא אותם כהכרחיים. ובעל כרחו יעשה אותם, ואין לו כל אפשרות של בחירה. והוא דומה בזה, לתבשיל השפות על כירה, שאין לו כל בחירה, והוא מוכרח להתבשל, כי ההשגחה חבשה את כל החיים בשני מוסרות, שהם התענוג והמכאוב. ואין לבעלי החיים שום בחירה חפשית, לבחור ביסורים, או לדחות את העונג. ומותר האדם על בעלי החיים הוא: שהאדם יכול להסתכל למטרה רחוקה, זאת אומרת: להסכים לקבל עתה שיעור ידוע של מכאובים, מתוך בחירתו את העונג, או התועלת שעתידה לבא אליו לאחר זמן.
אבל האמת, שאין כאן יותר מחשבון. שהוא לכאורה מסחרי. כלומר, שמעריכים את התענוג או את התועלת העתידים לבא, שיש בהם עדיפות ויתרון, על הצער שהם סובלים מהמכאובים, שהסכימו לקבל עליהם עתה. ורק ענין של נכיון יש כאן שמנכים את הצער והיסורים מתוך התענוג המקווה. ונשאר להם עודף מסוים.
הרי שנמשך בהכרח רק התענוג. וכן קורה לפעמים, שמתענים, היות שלא ימצאו בתענוג שהשיגו, שיהוה את העודף המקווה, לעומת היסורים שסבלו. ונמצאים על כן בגרעון, הכל כמנהג הסוחרים.
ואחרי הכל אין בזה הבדל בין האדם לבעלי החיים, ואם כן אין כלל בחירה חופשית מדעת. אלא כח מושך, המושכם אל התענוג המזדמן להם באיזה צורה שהיא - והמבריח אותם מסבות המכאיבות. ובכח שתים אלה ההשגחה מוליכה אותם לכל המקומות הרצויים לה, מבלי שאלת פיהם כלל.
ולא עוד, אלא אפילו קביעת האופי של התענוג והתועלת, אינה לגמרי מתוך בחירתו ורצונו החפשי של היחיד, אלא על פי רצונם של אחרים, שהם רוצים ולא הוא. למשל, אני יושב, אני מתלבש, אני שח, אני אוכל. כל זאת - לא משום שאני רוצה לשבת כך, ואני רוצה להתלבש כך, ולדבר כך, ולאכול כך. אלא מכיוון שאחרים רוצים שאשב ואתלבש ואדבר ואוכל בצורה זו. כל זה לפי רצונם וטעמם של החברה, - ולא רצוני החפשי. יתר על כן, אני עושה כל אלה על פי רוב בנגוד לרצוני, כי יותר נח לי להתנהג בפשטות בלי שום עול, אלא שאני משועבד בכל תנועותי, בכבלי ברזל, בטעמים ונמוסים של אחרים, שהם החברה.
אם כן אמרו נא לי, היכן חרות הרצון שלי? ומצד שני אם נניח שאין חרות לרצון וכל אחד מאתנו אינו אלא כמין מכונה הפועלת ויוצרת על ידי כחות חיצוניים, המכריחים אותה לפעול בצורה זו. זאת אומרת שכל אחד חבוש בבית האסורים של ההשגחה, אשר על ידי שני מוסרותיה התענוג והמכאוב, מושכת ודוחפת אותנו לרצונה, למקומות הנרצים לה. באופן שאין כלל "אנכיות" בעולם. כי אין כאן כלל בן חורין ועומד ברשות עצמו. אין אני בעל המעשה, ואין אני העושה, משום שאני רוצה לעשות, אלא משום שעובדים אתי בעל כרחי ושלא מדעתי, אם כן יוצא לפי זה חלף לו השכר ועונש.
ומוזר הדבר בתכלית, לא רק לדתיים המאמינים בהשגחתו ית', ויש להם על כל פנים לבטוח ולסמוך עליו ית' שיש לו בכל המנהג הזה מטרה טובה ורצויה. אלא הדבר מוזר עוד יותר למאמיני הטבע, אשר לפי האמור, כל אחד אסור במוסרות הטבע העור, שאין לו, לא דעת, ולא חשבון. ואנו מובחר היצורים, בני הדעה והשכל, נעשינו כמשחק בידי הטבע העור, המוליך אותנו שולל. ומי יודע להיכן?

חק הסיבתיות... "

ואם תתגבר בדעתך ותקרא עוד תראה שהוא ממש אומר את הדברים שדיברת בהם
לאחר פסקת ארבעת הגורמים

״והנך מוצא, אשר ארבעה גורמים מתחברים בחטה בכל משך זמן גדולה. אשר כל מצב ומצב הפרטי שהחטה מקבלת במשך הזמן ההוא, נעשה מותנה מארבעתם. שהכמות והאיכות שבמצב, נקבע על ידיהם. וכמו שציירנו בחטה, כן החק בכל מיני התהוות שבעולם. ואפילו במחשבות ומושכלות. למשל, אם נצייר איזה מצב במושכלות מאיזה אדם שהוא, דהיינו, מצב אדם דתי, או לא דתי, אם חרדי קיצוני, או לא דתי קיצוני, או בינוני - נבין גם כן שאותו המצב התהווה ונקבע באדם, על ידי ארבעת הגורמים האמורים

ובאשר לגילוי וקיום האלוקות הריני שוב להביא ציטוט על מה סובבת חכמת הקבלה ואולי תשמע דבר חדש , אשר לא שמעת
מתוך מהותה של חכמת הקבלה, בעל הסולם

״בטרם אבוא לבאר את תולדות חכמת הקבלה, שכבר דשו בה רבים, מצאתי לנחוץ לבאר מקודם היטב, את מהותה של חכמה זו, אשר לדעתי מעטים המה היודעים זאת.
וכמובן לא יתכן לדבר מתולדות איזה דבר בטרם שאנו מכירים את הדבר עצמו. והגם שידיעה זו היא רחבה ועמוקה מני ים, עם כל זה אתאמץ בכל כחי וידיעותי שרכשתי לי במקצוע זה, לבאר ביאור מקורי ולהאירו מכל הצדדים באופן מספיק לכל נפש, להוציא מהם מסקנות נכונות כמות שהן באמת. מבלי להניח מקום למעיינים להטעות את עצמם, כרגיל מאד בעיון בדברים הללו.

על מה סובבת החכמה.

שאלה זו כמובן עולה על כל בר דעת, וכדי לתת תשובה מספקת לשאלה זו אתן הגדרה נאמנה ומשומרת, כי חכמה זו היא לא פחות ולא יותר אלא סדר של שרשים המשתלשלים על דרך קודם ונמשך בחוקים קבועים ומוחלטים המתחברים וקולעים למטרה אחת מאד נעלה, הנקובה בשם "גילוי אלקותו ית' לנבראיו בעולם הזה". וכאן נוהגים כלל ופרט. "כלל" כלומר, כל האנושות המתחייבת בסופה, בהכרח ובחיוב מוחלט, לבא עד לידי ההתפתחות המופלגת הזאת, כמ"ש "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעי' י"א). "ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם" (ירמי' ל"א). ואומר "ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך" וגו' (ישעי' ל'). ״
 

big ass blue

New member
מה דעתך להשתמש במילים משלך

כי לצטט כל אחד יכול.

זה לא נחמד אם הייתי מצטט לך את כל האינצקלופדייה עכשיו ומטריל אותך לקרוא.

תשתדל לכתוב בקצרה, כי אני מאבד עניין מהר. ותשתדל לכתוב במילים שלך.
כי אז, זה אמין יותר.
 
לספר קוראים: "תשובות קצרות לשאלות הגדולות"

ואלוהים זה נושא ממש זניח בספר הזה.
 
למעלה