עונת הפסטיבלים והתחפושות החלה בעולם. רק היהודים חושבים שהם
המציאו את פורים והתחפושות, וזה חג יהודי מקורי.
[URL]https://news.walla.co.il/item/3136629[/URL]
ההתחפשות לא רק שלא הייתה חלק מהחג היהודי, היא אפילו הייתה בגדר מוקצה בקרב מנהיגי היהדות לאורך שנים. למעשה, עד סוף המאה ה-13 יהודים פשוט לא התחפשו וגם לאחר שהמנהג השתרש בקרב מספר קהילות הושמעו כלפיו אין ספור גינויים עד המאה ה-17.
מנהג התחפושות הגיע בכלל מאיטליה. הקרנבלים בנסיכויות הצפון התקיימו בתאריכים דומים לאלו של חג הפורים ובהם השתרשו מנהגים פגאניים של שתייה לשוכרה, אכילת בשר ו....התחפשות. היהודים באותן קהילות עמדו על הדמיון והחליטו שאם הם שותים כמו הגויים, ואוכלים ארוחות פאר כמו הגויים, אז למה שגם לא יתחפשו כמו הגויים? האמת, אין סיבה.
והמאמינים חייבים למצוא לזה צידוק והם אומרים שלמנהג ההתחפשות יש רמזים כבר במגילת אסתר (שזה סיפור בפני עצמו). המוטיבים העיקריים במגילה הם ההיפוך וההסתר. ההיפוך הוא בגורל היהודים - "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב", וההסתר מרומז בשם "אסתר" (הסתר) עצמו, המלמד על גודל ההסתר שקיים לאורך המגילה כולה. גם שם ה', כידוע, נעדר ממנה באופן מפתיע, אך ריבונו של עולם מסתתר מאחורי הקלעים ומושך בחוטים כל הזמן. מעבר לכך במגילת אסתר מתואר, שבזמן מרדכי ואסתר, התרחש מצב של "ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם", כלומר, המצב התהפך.
חכמי יהדות ההלכה לא הסתפקו במנהגי החג כפי שהם מוצגים במגילת אסתר והוסיפו מסורות ומצוות משלהם, בהשראת קרנבלים ונשפים פגאניים. דהיינו, נמצא כי חגיגות הפורים המסורתיות, הושפעו במידה ניכרת מהילולות פגאניות מימי הביניים ובעיקר מהקרנבל הנוצרי העירוני באירופה. הנה כמה דוגמאות למקבילות בין הפורים הרבני לבין הנשף והקרנבל הפגאני:
א. מנהג לבישת המסכות בחג הפורים אומץ על ידי חז"ל מנשפי המסכות הפגאניים באירופה העתיקה כמו למשל, נשף ה"קלנדס", המוזכר אף בתלמוד (בבלי, עבודה זרה ו' ע"א, ח' ע"א).
ב. מסורת תהלוכת ה"עדלידע" הודבקה לחג הפורים מתוך תהלוכת הרחוב הקרנבלית אשר היתה שכיחה בימי הביניים, בעיקר בפסטיבלים החילוניים ואף בקרב חוגים נוצריים. גם תהלוכות אלו כללו חגיגות של תחפושות אשר תכליתן היתה לשם בידור, צחוק ולעג לעולם הרשמי והשגרתי.
ג. בנוסף למצעדים ולתחפושות, כלל הקרנבל הפגאני שתייה מופרזת של אלכוהול. לא באופן מפתיע, שורשי הקרנבל נעוצים בעת העתיקה, בחגיגות ביוון העתיקה (במאה ה- 6 לפנה"ס) לכבוד אל היין. חז"ל אמצו זאת בחפץ לב ואף קבעו הלכה מחייבת לחג: "מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי"
ומהיכן מנהג אוזן המן? בגרמניה קיים מאפה בצורה משולש הקרוי בשם מוֹן-טאשֶה (Mohntasche), כלומר "כיס פרג", היהודים, כמקובל, גנבו את המאפה הזה ועשו לו הסבה ובאידיש הם קוראים לו "הומאן טאַש ("כיס המן", נהגה: homen tash).
המציאו את פורים והתחפושות, וזה חג יהודי מקורי.
[URL]https://news.walla.co.il/item/3136629[/URL]
ההתחפשות לא רק שלא הייתה חלק מהחג היהודי, היא אפילו הייתה בגדר מוקצה בקרב מנהיגי היהדות לאורך שנים. למעשה, עד סוף המאה ה-13 יהודים פשוט לא התחפשו וגם לאחר שהמנהג השתרש בקרב מספר קהילות הושמעו כלפיו אין ספור גינויים עד המאה ה-17.
מנהג התחפושות הגיע בכלל מאיטליה. הקרנבלים בנסיכויות הצפון התקיימו בתאריכים דומים לאלו של חג הפורים ובהם השתרשו מנהגים פגאניים של שתייה לשוכרה, אכילת בשר ו....התחפשות. היהודים באותן קהילות עמדו על הדמיון והחליטו שאם הם שותים כמו הגויים, ואוכלים ארוחות פאר כמו הגויים, אז למה שגם לא יתחפשו כמו הגויים? האמת, אין סיבה.
והמאמינים חייבים למצוא לזה צידוק והם אומרים שלמנהג ההתחפשות יש רמזים כבר במגילת אסתר (שזה סיפור בפני עצמו). המוטיבים העיקריים במגילה הם ההיפוך וההסתר. ההיפוך הוא בגורל היהודים - "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב", וההסתר מרומז בשם "אסתר" (הסתר) עצמו, המלמד על גודל ההסתר שקיים לאורך המגילה כולה. גם שם ה', כידוע, נעדר ממנה באופן מפתיע, אך ריבונו של עולם מסתתר מאחורי הקלעים ומושך בחוטים כל הזמן. מעבר לכך במגילת אסתר מתואר, שבזמן מרדכי ואסתר, התרחש מצב של "ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם", כלומר, המצב התהפך.
חכמי יהדות ההלכה לא הסתפקו במנהגי החג כפי שהם מוצגים במגילת אסתר והוסיפו מסורות ומצוות משלהם, בהשראת קרנבלים ונשפים פגאניים. דהיינו, נמצא כי חגיגות הפורים המסורתיות, הושפעו במידה ניכרת מהילולות פגאניות מימי הביניים ובעיקר מהקרנבל הנוצרי העירוני באירופה. הנה כמה דוגמאות למקבילות בין הפורים הרבני לבין הנשף והקרנבל הפגאני:
א. מנהג לבישת המסכות בחג הפורים אומץ על ידי חז"ל מנשפי המסכות הפגאניים באירופה העתיקה כמו למשל, נשף ה"קלנדס", המוזכר אף בתלמוד (בבלי, עבודה זרה ו' ע"א, ח' ע"א).
ב. מסורת תהלוכת ה"עדלידע" הודבקה לחג הפורים מתוך תהלוכת הרחוב הקרנבלית אשר היתה שכיחה בימי הביניים, בעיקר בפסטיבלים החילוניים ואף בקרב חוגים נוצריים. גם תהלוכות אלו כללו חגיגות של תחפושות אשר תכליתן היתה לשם בידור, צחוק ולעג לעולם הרשמי והשגרתי.
ג. בנוסף למצעדים ולתחפושות, כלל הקרנבל הפגאני שתייה מופרזת של אלכוהול. לא באופן מפתיע, שורשי הקרנבל נעוצים בעת העתיקה, בחגיגות ביוון העתיקה (במאה ה- 6 לפנה"ס) לכבוד אל היין. חז"ל אמצו זאת בחפץ לב ואף קבעו הלכה מחייבת לחג: "מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי"
ומהיכן מנהג אוזן המן? בגרמניה קיים מאפה בצורה משולש הקרוי בשם מוֹן-טאשֶה (Mohntasche), כלומר "כיס פרג", היהודים, כמקובל, גנבו את המאפה הזה ועשו לו הסבה ובאידיש הם קוראים לו "הומאן טאַש ("כיס המן", נהגה: homen tash).