ספרו לשר ההדתה - ילד בכיתה ו׳, בבי״ס חילוני חוזר עם משימה
- פותח הנושא נירובי1
- פורסם בתאריך
שפיפון ים סינגפורי
New member
הדתה שמדתה.
והדבר היחיד שהייתי משנה (בבי"ס שאינו דתי, כמובן) הוא את הניסוח "פנייה ל-ה'". התלמידים לא חייבים להתפלל דווקא ליהוה (גם אם הם יהודים). הייתי כותבת "פנייה למי שאתם מתפללים אליו" או לכל הפחות "פנייה לאל" (אולי הם רוצים להתפלל לת'ור?
יש כמה שורות תמוהות במסמך הזה:
קודם כל, לא ממש הבנתי מה זה בדיוק "מחוון" בהקשר הזה? כאילו indicator?
מי בדיוק אמור לסמן את הציונים?
 
זה כאילו נתנו אותו לתלמידים כדי שידעו על מה לשים דגש, אבל בעצם מסמך שנועד לאפשר למורים לתת ציונים והוא לא כ"כ מוצלח בתור שניהם.
 
בכל אופן, איך בדיוק בודקים ונותנים ציון על "התייחסות לחוויית הלמידה שלי בעת כתיבת התפילה"?
מה הסעיף הזה אמור להביא? מכתיבים לתלמיד מה לחשוב בזמן שהוא כותב?
מצפים שמורה ינסה לתת ציון על מה שהתלמיד חשב?
 
או שהכוונה שתוכן התפילה איכשהו אמור להיות קשור ללימודים?
אם אני בתור אדם בוגר לא מבין מה הם רוצים, איך ילד יבין?
 
או למשל "מילים משלימות \ נרדפות \ חוזרות".
זה כל הסעיף - מה אני אמור להבין ממנו?
שזה טוב או רע להשתמש במילים נרדפות? מותר או אסור לחזור על מילים?
 
ואיך בדיוק מפרשים "ניסוח משפטים תקינים" בהקשר של תפילה?
 
והכי חשוב - אותה "פניה ל-ה'" שהזכרת:
איך בדיוק נותנים על דבר כזה ציון בין 5 ל-1? כאילו פנית ל-ד' קיבלת 4 במקום 5?
כתבת את השם המפורש קיבלת 2?
 
אני לא בטוח בכלל שכתיבת תפילה היא מטלה לגיטימית לתלמידי כיתה ו' בבית ספר ממלכתי.
מה בדיוק אמורים ללמוד מהמטלה? איך להעתיק את הסגנון של ספרי הקודש השונים של הדת היהודית?
 
קודם כל, לא ממש הבנתי מה זה בדיוק "מחוון" בהקשר הזה? כאילו indicator?
מי בדיוק אמור לסמן את הציונים?
 
זה כאילו נתנו אותו לתלמידים כדי שידעו על מה לשים דגש, אבל בעצם מסמך שנועד לאפשר למורים לתת ציונים והוא לא כ"כ מוצלח בתור שניהם.
 
בכל אופן, איך בדיוק בודקים ונותנים ציון על "התייחסות לחוויית הלמידה שלי בעת כתיבת התפילה"?
מה הסעיף הזה אמור להביא? מכתיבים לתלמיד מה לחשוב בזמן שהוא כותב?
מצפים שמורה ינסה לתת ציון על מה שהתלמיד חשב?
 
או שהכוונה שתוכן התפילה איכשהו אמור להיות קשור ללימודים?
אם אני בתור אדם בוגר לא מבין מה הם רוצים, איך ילד יבין?
 
או למשל "מילים משלימות \ נרדפות \ חוזרות".
זה כל הסעיף - מה אני אמור להבין ממנו?
שזה טוב או רע להשתמש במילים נרדפות? מותר או אסור לחזור על מילים?
 
ואיך בדיוק מפרשים "ניסוח משפטים תקינים" בהקשר של תפילה?
 
והכי חשוב - אותה "פניה ל-ה'" שהזכרת:
איך בדיוק נותנים על דבר כזה ציון בין 5 ל-1? כאילו פנית ל-ד' קיבלת 4 במקום 5?
כתבת את השם המפורש קיבלת 2?
 
אני לא בטוח בכלל שכתיבת תפילה היא מטלה לגיטימית לתלמידי כיתה ו' בבית ספר ממלכתי.
מה בדיוק אמורים ללמוד מהמטלה? איך להעתיק את הסגנון של ספרי הקודש השונים של הדת היהודית?
 
מַחְוָן מחווה, כלומר נותן חיווי, אינדיקציה, אכן. כלי מקובל
למורים כדי להעריך בצורה הוגנת, שוויונית ומדויקת וכלי גם לתלמידים, כדי לדעת מה מצופה מהם. במקרה הזה אני מעריכה שהמחוון ניתן כמשימת הערכה הדדית. חלק מהעבודה בכיתה כולל כיום "ביקורת עמיתים" בזעיר אנפין, כלומר תלמידים לומדים להעריך זה את זה (זו דרישה רשמית של משרד החינוך, לפחות בחלק מהמקצועות).
קשה לדעת למה הכוונה ב"התייחסות לחוויית הלמידה שלי בעת כתיבת התפילה" ללא הקשר; אני יכולה רק להעריך שכוונת המורה היא שהתלמיד יביא לידי ביטוי את מה שנלמד בכיתה בנושא. אתה בתור אדם בוגר שלא קשור לעניין לא נכחת בכיתה בשיעורים הרלוונטיים ואין לך יכולת לשאול את המורה...
"זה כל הסעיף - מה אני אמור להבין ממנו?"
אתה לא אמור להבין ממנו כלום, כי המטלה לא נועדה לך. התלמידים שנכחו בכיתה אמורים להבין את ההקשר של הסעיף למה שנלמד בכיתה (ואם לא מבינים, לשאול את המורה).
ניסוח משפטים תקינים (תחבירית, יש להניח) מתייחס לתקינות לשונית באופן כללי, לאו דווקא בהקשר לתפילה. הסעיף נמצא שם כי הוא חלק מרכיבי השיפוט וההערכה של כל מטלת כתיבה באשר היא, לפחות החל משלב מסוים. אני לא יודעת באיזו רמה ומה היו הדגשים, כי שוב, לא הייתי בכיתה...
מה בדיוק אמורים ללמוד מהמטלה? איך להעתיק את הסגנון של ספרי הקודש השונים של הדת היהודית?
שוב, לא יודעת מה בדיוק אמורים ללמוד ממנה, גם אני לא הייתי בכיתה. גם כאן לא נותר לי אלא לשער: היכרות עם תפילות במקרא (ואולי לא רק בו), מבנה תפילה, מאפיינים רטוריים, לשון התפילה במקרא ועוד.
באופן אישי אני לא מוצאת פסול בכך שתלמידים דוברי עברית יכירו גם את העברית המקראית על מאפייניה, ובכללם את לשון התפילה המקראית. זה רלוונטי לשיעורי תנ"ך, מורשת ובמידת מה גם לשיעורי עברית.
למורים כדי להעריך בצורה הוגנת, שוויונית ומדויקת וכלי גם לתלמידים, כדי לדעת מה מצופה מהם. במקרה הזה אני מעריכה שהמחוון ניתן כמשימת הערכה הדדית. חלק מהעבודה בכיתה כולל כיום "ביקורת עמיתים" בזעיר אנפין, כלומר תלמידים לומדים להעריך זה את זה (זו דרישה רשמית של משרד החינוך, לפחות בחלק מהמקצועות).
קשה לדעת למה הכוונה ב"התייחסות לחוויית הלמידה שלי בעת כתיבת התפילה" ללא הקשר; אני יכולה רק להעריך שכוונת המורה היא שהתלמיד יביא לידי ביטוי את מה שנלמד בכיתה בנושא. אתה בתור אדם בוגר שלא קשור לעניין לא נכחת בכיתה בשיעורים הרלוונטיים ואין לך יכולת לשאול את המורה...
"זה כל הסעיף - מה אני אמור להבין ממנו?"
אתה לא אמור להבין ממנו כלום, כי המטלה לא נועדה לך. התלמידים שנכחו בכיתה אמורים להבין את ההקשר של הסעיף למה שנלמד בכיתה (ואם לא מבינים, לשאול את המורה).
ניסוח משפטים תקינים (תחבירית, יש להניח) מתייחס לתקינות לשונית באופן כללי, לאו דווקא בהקשר לתפילה. הסעיף נמצא שם כי הוא חלק מרכיבי השיפוט וההערכה של כל מטלת כתיבה באשר היא, לפחות החל משלב מסוים. אני לא יודעת באיזו רמה ומה היו הדגשים, כי שוב, לא הייתי בכיתה...
מה בדיוק אמורים ללמוד מהמטלה? איך להעתיק את הסגנון של ספרי הקודש השונים של הדת היהודית?
שוב, לא יודעת מה בדיוק אמורים ללמוד ממנה, גם אני לא הייתי בכיתה. גם כאן לא נותר לי אלא לשער: היכרות עם תפילות במקרא (ואולי לא רק בו), מבנה תפילה, מאפיינים רטוריים, לשון התפילה במקרא ועוד.
באופן אישי אני לא מוצאת פסול בכך שתלמידים דוברי עברית יכירו גם את העברית המקראית על מאפייניה, ובכללם את לשון התפילה המקראית. זה רלוונטי לשיעורי תנ"ך, מורשת ובמידת מה גם לשיעורי עברית.
אני דווקא רואה הרבה פסול באופן שבו זה הונגש:
העברית המקראית היא שפה מתה.
עם כל הכבוד לך כבלשנית, את אדם בוגר ויש לך זמן ללמוד ולהתעסק במה שאת רוצה.
 
ללמוד שפות מתות בכיתה ו', גם אם הן חלק מהיסטוריה של העם שלך, זה מוקדם מידי.
קודם שילמדו את העברית המודרנית על שלל כלליה.
 
גם החובה לכתוב תפילה ספציפית (הבאת משאלה + מהללים) לאל ספציפי היא בהגדרה כפיה דתית:
הכרח לקיים מנהג דתי.
 
אם היו מבקשים לכתוב סיפור שהוא בפירוש בדיוני - למשל מעשיה על דמות כזו או אחרת שנפגשה עם סוכן ה', הייתי מסכים לראות את זה כעוד book report.
 
אבל לתפילה יש משמעות בחברה שלנו, שאי אפשר להתחמק ממנה.
העברית המקראית היא שפה מתה.
עם כל הכבוד לך כבלשנית, את אדם בוגר ויש לך זמן ללמוד ולהתעסק במה שאת רוצה.
 
ללמוד שפות מתות בכיתה ו', גם אם הן חלק מהיסטוריה של העם שלך, זה מוקדם מידי.
קודם שילמדו את העברית המודרנית על שלל כלליה.
 
גם החובה לכתוב תפילה ספציפית (הבאת משאלה + מהללים) לאל ספציפי היא בהגדרה כפיה דתית:
הכרח לקיים מנהג דתי.
 
אם היו מבקשים לכתוב סיפור שהוא בפירוש בדיוני - למשל מעשיה על דמות כזו או אחרת שנפגשה עם סוכן ה', הייתי מסכים לראות את זה כעוד book report.
 
אבל לתפילה יש משמעות בחברה שלנו, שאי אפשר להתחמק ממנה.
ערבבת כאן נושאים שונים
א. העברית המקראית אינה "שפה מתה" אלא רובד לשוני קדום, נדבך היסטורי של השפה החיה מאוד שאנחנו מדברים כיום. מילים רבות בעברית היום-יומית הן מקראיות, וגם הסגנון המקראי משמש לא פעם בצירופים, ביטויים, פתגמים, שירים וסיפורים. אין כל פסול שתלמידים ילמדו להכיר אותו, קל וחומר במסגרת שיעורי תנ"ך. אין קשר לבלשנות, אני בטוחה שבכיתה ו' לא מלמדים קורס שלם במערכת הזמנים/אספקטים של הפועל במקרא...
ב. "קודם שילמדו את העברית המודרנית על שלל כלליה" – מה הקשר?
ראשית, הם לא צריכים ללמוד את העברית המודרנית, הם דוברים אותה כשפת אם ולמדו לכתוב ולקרוא אותה החל מכיתה א'. בכיתה ו' אנחנו כבר חמש שנים אחרי.
שנית, למה זה סותר? בשיעורי לשון מעמיקים את האוריינות של התלמידים בעברית בת ימינו, ובשיעור תנ"ך קוראים בתנ"ך בעברית שבה הוא נכתב... (מטבע הדברים). האחד אינו בא על חשבון השני.
ג. סתם לידיעתך, באנגליה (ולא רק בה) היה מקובל (ואולי מקובל גם כיום, אין לי מושג מה קורה בתוכנית הלימודים שלהם) שתלמידים (ביסודי!) למדו לטינית. באמת שפה מתה שאין לך הרבה מה לעשות איתה (אלא אם אתה האפיפיור...
), ובמקרה שלהם, אפילו לא רובד קדום בשפה שלהם (אנגלית אינה שפה רומאנית). מוצדק או לא, לא יודעת, אבל זו סוגיה של תוכנית הלימודים שאין לה קשר להדתה או לפורום הזה.
לגבי תפילה לאל מסוים, כבר כתבתי שאני מסתייגת מהסעיף המסוים, ואף הוספתי שהיה ראוי לאפשר לתלמידים לכתוב תפילה בשם אדם/דמות אחרים ולא בהכרח בשמם. לדוגמה, אפשר היה להציע לתלמידים לכתוב את התפילה של חנה (אם שמואל הנביא).
א. העברית המקראית אינה "שפה מתה" אלא רובד לשוני קדום, נדבך היסטורי של השפה החיה מאוד שאנחנו מדברים כיום. מילים רבות בעברית היום-יומית הן מקראיות, וגם הסגנון המקראי משמש לא פעם בצירופים, ביטויים, פתגמים, שירים וסיפורים. אין כל פסול שתלמידים ילמדו להכיר אותו, קל וחומר במסגרת שיעורי תנ"ך. אין קשר לבלשנות, אני בטוחה שבכיתה ו' לא מלמדים קורס שלם במערכת הזמנים/אספקטים של הפועל במקרא...
ב. "קודם שילמדו את העברית המודרנית על שלל כלליה" – מה הקשר?
ראשית, הם לא צריכים ללמוד את העברית המודרנית, הם דוברים אותה כשפת אם ולמדו לכתוב ולקרוא אותה החל מכיתה א'. בכיתה ו' אנחנו כבר חמש שנים אחרי.
שנית, למה זה סותר? בשיעורי לשון מעמיקים את האוריינות של התלמידים בעברית בת ימינו, ובשיעור תנ"ך קוראים בתנ"ך בעברית שבה הוא נכתב... (מטבע הדברים). האחד אינו בא על חשבון השני.
ג. סתם לידיעתך, באנגליה (ולא רק בה) היה מקובל (ואולי מקובל גם כיום, אין לי מושג מה קורה בתוכנית הלימודים שלהם) שתלמידים (ביסודי!) למדו לטינית. באמת שפה מתה שאין לך הרבה מה לעשות איתה (אלא אם אתה האפיפיור...
לגבי תפילה לאל מסוים, כבר כתבתי שאני מסתייגת מהסעיף המסוים, ואף הוספתי שהיה ראוי לאפשר לתלמידים לכתוב תפילה בשם אדם/דמות אחרים ולא בהכרח בשמם. לדוגמה, אפשר היה להציע לתלמידים לכתוב את התפילה של חנה (אם שמואל הנביא).
ממש לא נושאים שונים:
נתחיל דווקא מ-ג':
מה זה משנה מה האמריקאים עושים?
באותה מידה אני יכול לספר לך שהם מלמדים על אבולוציה בשיעורי ביולוגיה בתיכון, ובארץ לא.
ולנו אפילו לא היית מקבילה של "משפט הקופים" או משפט Dover העדכני יותר.
 
ב. הקשר הוא בדיוק להשקיע בשיעורי לשון לפני שמעמיקים בשיעורי תנ"ך.
לא פעם תיקנת כאן שגיאות כתיב והגהה שלי (נדמה לי גם של אחרים).
זה לא מפריע לי, אבל ברור שמפריע לך לראות עברית לא תקינה.
 
ומה שלומדים בבית היא בהכרח עברית לא תקינה. הדיבור ברחוב הוא לרוב פגום מבחינה לשונית, ואני מניח שאני מבזבז לחיצות מקלדת לספר לך את זה...
 
אז כן - מה שלומדים בבית מספיק כדי לתקשר, אבל מפתיע אותי שאת מכל האנשים חושבת שזה מספיק כדי "לדעת את השפה"...
 
א. שום רובד לשוני ושום קדום.
העובדה היא, שאפילו הדתיים עצמם, אלה שלומדים הכי הרבה את הספרים האלה, לא מבינים לרוב מה כתוב שם.
בגלל זה יש להם "חכמים", ו-"תלמידי חכמים" ומפרשים ע"ג מפרשים, ע"ג מפרשים.
 
הנה סתם משפט אקראי מהחומש:
וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה
 
מישהו מדבר ככה היום? תלמיד כיתה ו' אמור להבין מה המשפט הזה אומר?
בחיאת...
מישהו בונה היום משפטים ככה בשפה מודרנית? תני בבקשה דוגמה מודרנית לשימוש במילה "וַיְכַל".
 
הבעיה עם בקשה לכתוב תפילה, ולא משנה בשמו של מי או לאיזה אל, היא שתפילה היא פעולה דתית.
עצם הראיון להכריח ילד בגיל צעיר לעסוק בפעולה כזו, גם עם כל ה-"הקלות" שהצאת, הוא לא לגיתימי במסגרת חינוך שאינה דתית.
 
גם אם אסכים איתך בעניין לימוד שפת המקרא, המתלה היית צריכה להיות כתיבת סיפור, לא כתיבת תפילה.
עצם הדרישה לכתוב משהו שמשבח ישות עליונה, לא משנה איזו, כפי שהתלמידים נדרשים במטלה זו, הוא כפייה דתית, שמקומה לא בבית ספרנו.
 
בקיצור - תתבששי לך על תמיכה בהדתה!
(זה ניסיון שלי להטות את "יִתְבֹּשָׁשׁוּ")
נתחיל דווקא מ-ג':
מה זה משנה מה האמריקאים עושים?
באותה מידה אני יכול לספר לך שהם מלמדים על אבולוציה בשיעורי ביולוגיה בתיכון, ובארץ לא.
ולנו אפילו לא היית מקבילה של "משפט הקופים" או משפט Dover העדכני יותר.
 
ב. הקשר הוא בדיוק להשקיע בשיעורי לשון לפני שמעמיקים בשיעורי תנ"ך.
לא פעם תיקנת כאן שגיאות כתיב והגהה שלי (נדמה לי גם של אחרים).
זה לא מפריע לי, אבל ברור שמפריע לך לראות עברית לא תקינה.
 
ומה שלומדים בבית היא בהכרח עברית לא תקינה. הדיבור ברחוב הוא לרוב פגום מבחינה לשונית, ואני מניח שאני מבזבז לחיצות מקלדת לספר לך את זה...
 
אז כן - מה שלומדים בבית מספיק כדי לתקשר, אבל מפתיע אותי שאת מכל האנשים חושבת שזה מספיק כדי "לדעת את השפה"...
 
א. שום רובד לשוני ושום קדום.
העובדה היא, שאפילו הדתיים עצמם, אלה שלומדים הכי הרבה את הספרים האלה, לא מבינים לרוב מה כתוב שם.
בגלל זה יש להם "חכמים", ו-"תלמידי חכמים" ומפרשים ע"ג מפרשים, ע"ג מפרשים.
 
הנה סתם משפט אקראי מהחומש:
וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה
 
מישהו מדבר ככה היום? תלמיד כיתה ו' אמור להבין מה המשפט הזה אומר?
בחיאת...
מישהו בונה היום משפטים ככה בשפה מודרנית? תני בבקשה דוגמה מודרנית לשימוש במילה "וַיְכַל".
 
הבעיה עם בקשה לכתוב תפילה, ולא משנה בשמו של מי או לאיזה אל, היא שתפילה היא פעולה דתית.
עצם הראיון להכריח ילד בגיל צעיר לעסוק בפעולה כזו, גם עם כל ה-"הקלות" שהצאת, הוא לא לגיתימי במסגרת חינוך שאינה דתית.
 
גם אם אסכים איתך בעניין לימוד שפת המקרא, המתלה היית צריכה להיות כתיבת סיפור, לא כתיבת תפילה.
עצם הדרישה לכתוב משהו שמשבח ישות עליונה, לא משנה איזו, כפי שהתלמידים נדרשים במטלה זו, הוא כפייה דתית, שמקומה לא בבית ספרנו.
 
בקיצור - תתבששי לך על תמיכה בהדתה!
(זה ניסיון שלי להטות את "יִתְבֹּשָׁשׁוּ")
ממש כן. אין קשר בין זה לבין הדתה.
ג. אנגליה, לא ארה"ב.
ב. שוב, לא קשור ולא סותר.
א. העברית המקראית היא רובד לשוני קדום של השפה העברית. זו עובדה בלשנית, לא דעה. אין לזה שום קשר למידת ההבנה של האוכלוסייה (דתית או חילונית) וודאי שאין לזה קשר לפרשנויות הלכה שרובן ככולן עוסקות בדרש ולא בפשט, כלומר בתוכן ולא בשפה. אתה סתם מתווכח על תחום שאינך מבין בו, ועשית כאן סלט מוחלט בין בלשנות לדת.
"מישהו מדבר ככה היום? תלמיד כיתה ו' אמור להבין מה המשפט הזה אומר?"
מי טען שמישהו מדבר ככה? זה רובד לשוני קדום, לא העברית בת ימינו. תלמידים מדברים עברית בת ימינו כשפת אם, לכן לא צריך ללמד אותם לדבר אותה...
ואכן, תלמיד כיתה ו' אולי לא יבין את הפסוק הזה ולכן מלמדים אותו בשיעורי תנ"ך את התנ"ך וכחלק מזה גם קצת את השפה המקראית. תהליך הלמידה אמור לעשות בדיוק את זה: לקחת את מי שלא יודע ולגרום לו לדעת. טה-דה!
"הבעיה עם בקשה לכתוב תפילה, ולא משנה בשמו של מי או לאיזה אל, היא שתפילה היא פעולה דתית."
כן ולא.
ראשית, תפילה היא פעולה דתית, אבל לא רק פעולה דתית. תפילה אישית היא חלק מהתרבות האנושית גם מעבר לדת. גם אנשים שאינם דתיים "מתפללים" לא פעם בדרכם (לאו דווקא לאלוהים). כמו כן, כפי שציינתי (כבר שלוש פעמים...) אני לא חושבת שצריך לחייב תלמידים לכתוב תפילה דווקא ל-ה' או דווקא בשמם.
ולגבי הנושא הדתי, גם התנ"ך הוא טקסט דתי... ותפילה מקראית היא חלק מהטקסט המקראי, אין לי בעיה שתלמידים יקבלו מטלה שבה הם אמורים לשלב בין הפנמת הידע שנלמד בכיתה לבין יכולת הביטוי והיצירתיות שלהם. זה לא אמור שמדובר ב"הדתה", הכול שאלה של הקשר ובאיזה אופן הדברים נלמדים.
כמובן, אתה יכול להתנגד ללימוד תנ"ך בבי"ס (אני לא) ואז יש כאן מחלוקת הרבה יותר בסיסית... ובכל מקרה נראה לי שהגענו לשלב של הסכמה על אי-הסכמה: מבחינתך זה לא לגיטימי, מבחינתי זו מטלה לגיטימית בהינתן הקשר ותנאים מסוימים.
ג. אנגליה, לא ארה"ב.
ב. שוב, לא קשור ולא סותר.
א. העברית המקראית היא רובד לשוני קדום של השפה העברית. זו עובדה בלשנית, לא דעה. אין לזה שום קשר למידת ההבנה של האוכלוסייה (דתית או חילונית) וודאי שאין לזה קשר לפרשנויות הלכה שרובן ככולן עוסקות בדרש ולא בפשט, כלומר בתוכן ולא בשפה. אתה סתם מתווכח על תחום שאינך מבין בו, ועשית כאן סלט מוחלט בין בלשנות לדת.
"מישהו מדבר ככה היום? תלמיד כיתה ו' אמור להבין מה המשפט הזה אומר?"
מי טען שמישהו מדבר ככה? זה רובד לשוני קדום, לא העברית בת ימינו. תלמידים מדברים עברית בת ימינו כשפת אם, לכן לא צריך ללמד אותם לדבר אותה...
ואכן, תלמיד כיתה ו' אולי לא יבין את הפסוק הזה ולכן מלמדים אותו בשיעורי תנ"ך את התנ"ך וכחלק מזה גם קצת את השפה המקראית. תהליך הלמידה אמור לעשות בדיוק את זה: לקחת את מי שלא יודע ולגרום לו לדעת. טה-דה!
"הבעיה עם בקשה לכתוב תפילה, ולא משנה בשמו של מי או לאיזה אל, היא שתפילה היא פעולה דתית."
כן ולא.
ראשית, תפילה היא פעולה דתית, אבל לא רק פעולה דתית. תפילה אישית היא חלק מהתרבות האנושית גם מעבר לדת. גם אנשים שאינם דתיים "מתפללים" לא פעם בדרכם (לאו דווקא לאלוהים). כמו כן, כפי שציינתי (כבר שלוש פעמים...) אני לא חושבת שצריך לחייב תלמידים לכתוב תפילה דווקא ל-ה' או דווקא בשמם.
ולגבי הנושא הדתי, גם התנ"ך הוא טקסט דתי... ותפילה מקראית היא חלק מהטקסט המקראי, אין לי בעיה שתלמידים יקבלו מטלה שבה הם אמורים לשלב בין הפנמת הידע שנלמד בכיתה לבין יכולת הביטוי והיצירתיות שלהם. זה לא אמור שמדובר ב"הדתה", הכול שאלה של הקשר ובאיזה אופן הדברים נלמדים.
כמובן, אתה יכול להתנגד ללימוד תנ"ך בבי"ס (אני לא) ואז יש כאן מחלוקת הרבה יותר בסיסית... ובכל מקרה נראה לי שהגענו לשלב של הסכמה על אי-הסכמה: מבחינתך זה לא לגיטימי, מבחינתי זו מטלה לגיטימית בהינתן הקשר ותנאים מסוימים.
מה המקור שלך לכל הדברים האלה, אגב? (יהיה נחמד אם תציין)
לפי התוכן אלה דברי הקדמה והסבר לתפילה שהוא כתב ולא התפילה עצמה (ואגב, הוא טועה; במחוון כתוב מפורשות לפנות לאלוהים היהודי; הקיצור ה' לא מתייחס לאף אל אחר). אני ממש לא בטוחה שהורה כתב זאת, אם כי ייתכן שהורה ישב ועזר. צריך להכיר את התלמיד כדי לדעת אם הכתיבה הנ"ל מתאימה ליכולותיו.
 
אגב, אני לא חושבת שמטלת כתיבת תפילה היא כפייה דתית בהכרח; תלוי איך בונים אותה. כפי שכבר כתבתי, לא אהבתי את הסעיף שבו יש לפנות דווקא ל-ה'. כמו כן בעיניי חשוב לאפשר לתלמידים גם לכתוב תפילה בשם אדם כלשהו, אולי דמות ספרותית/היסטורית שהם מכירים ומזדהים איתה ולאו דווקא בשם עצמם. לא לכל תלמיד מתאים להיחשף כך וזה משהו שצריך לקחת בחשבון.
 
תלמיד לא נדרש ולא צריך לשקר כי מטלות כאלה לא נועדו להכיר אותו אישית או לשפוט אותו פסיכולוגית; מטלות כאלה נועדו כדי להראות הפנמה של החומר הנלמד ולהתנסות בכתיבה. עצם החשיבה, יכולת ההבעה ואופן הביטוי הם החשובים. באופן דומה כשמבקשים מתלמידים לכתוב מאמרי טיעון הם לא חייבים להזדהות אישית עם הנימוקים שהם מעלים ואפילו לא עם העמדה שהם נוקטים (זה בד"כ קל יותר, אבל לא לכולם). תלמיד צריך להראות שהוא יודע לשקף ידע, לעבד מידע, לחשוב, להביע את עצמו, להתבטא בכתב וכו'. כל עוד התוכן ענייני ומתאים למטלה, לא אמור להיות רלוונטי עד כמה הבודק מזדהה עם תחושותיו / מסכים עם עמדתו / משתכנע ממנה (זה לא דיבייט).
לפי התוכן אלה דברי הקדמה והסבר לתפילה שהוא כתב ולא התפילה עצמה (ואגב, הוא טועה; במחוון כתוב מפורשות לפנות לאלוהים היהודי; הקיצור ה' לא מתייחס לאף אל אחר). אני ממש לא בטוחה שהורה כתב זאת, אם כי ייתכן שהורה ישב ועזר. צריך להכיר את התלמיד כדי לדעת אם הכתיבה הנ"ל מתאימה ליכולותיו.
 
אגב, אני לא חושבת שמטלת כתיבת תפילה היא כפייה דתית בהכרח; תלוי איך בונים אותה. כפי שכבר כתבתי, לא אהבתי את הסעיף שבו יש לפנות דווקא ל-ה'. כמו כן בעיניי חשוב לאפשר לתלמידים גם לכתוב תפילה בשם אדם כלשהו, אולי דמות ספרותית/היסטורית שהם מכירים ומזדהים איתה ולאו דווקא בשם עצמם. לא לכל תלמיד מתאים להיחשף כך וזה משהו שצריך לקחת בחשבון.
 
תלמיד לא נדרש ולא צריך לשקר כי מטלות כאלה לא נועדו להכיר אותו אישית או לשפוט אותו פסיכולוגית; מטלות כאלה נועדו כדי להראות הפנמה של החומר הנלמד ולהתנסות בכתיבה. עצם החשיבה, יכולת ההבעה ואופן הביטוי הם החשובים. באופן דומה כשמבקשים מתלמידים לכתוב מאמרי טיעון הם לא חייבים להזדהות אישית עם הנימוקים שהם מעלים ואפילו לא עם העמדה שהם נוקטים (זה בד"כ קל יותר, אבל לא לכולם). תלמיד צריך להראות שהוא יודע לשקף ידע, לעבד מידע, לחשוב, להביע את עצמו, להתבטא בכתב וכו'. כל עוד התוכן ענייני ומתאים למטלה, לא אמור להיות רלוונטי עד כמה הבודק מזדהה עם תחושותיו / מסכים עם עמדתו / משתכנע ממנה (זה לא דיבייט).
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.