אתאיסטים יקרים

[noname151]

אתאיסטים יקרים

אתם צודקים.
אין אלוהים, אין משמעות, אין סיבה לעולם, אין נשמה.
אם כך, מדוע לא להתאבד?

 

[Hameln]

מדוע כן להתאבד? משמעות היא רבגונית.

 

[חנוך25]

ואם יש את כל אלה - מדוע לא להתאבד?

 

[ugu1211]

כי החיים יפים

במיוחד כשאדם צעיר.
תתפלא - יש הנהנים מהחיים.

 

[ItsikH]

אז בגיל 40 להתאבד? אולי 50? מתי בדיוק החיים כבר
לא שווים יותר ולמה?

 

[ugu1211]

באמת לא הבנת?

כתבתי "במיוחד"...
זה לא שולל אפשרות להנות מהחיים גם בגיל 40, 50 ואף יותר. הכל תלוי באופי, מצב בריאותי וכלכלי של האדם.

אבל מה?
ממרומיי גילי, הנני יכול לגלות לך שבגיל צעיר העולם נראה יותר ססגוני ומלא רגשות.
זאת הרגשתי לעת עתה.
אגב, בפוסט הקודם כתבתי מדוע ל-א להתאבד, ולא להיפך.

 

[ItsikH]

ממרומי גילי גם כן

יש רגעי שיא בחיים [ו"רגע" אין כוונתו הרף עין דווקא, אלא פרק זמן שאתה חווה כמשמעותי במיוחד, אולי הרף עין ואולי שנה], אין שום סיבה להניח שרגעי השיא האלו יגיעו דווקא בגיל צעיר ולא בגיל מבוגר יותר, או בכלל לייחס אותם לגיל מסוים. נכון שאם תשאל אנשים רבים, סביר שרוב התשובות שתקבל מתייחסות לגיל צעיר יותר מזה שהם כרגע נמצאים בו, אבל רק תחשוב למה זה כל כך הגיוני

השאלה הקובעת היא לא איך אתה מסכם את מה שכבר היה - כי בכך אתה כבר מחליט שהשיא כבר היה - אלא איך אתה רואה ומתייחס למה שעוד צפוי לך.
אישית - אוכל לומר שרגעי השיא הנחשבים ביותר בעיני שחוויתי עד כה היו בגילאים 30-45. לא לפני כן. חוויה נפלאה ומיוחדת היתה לי שוב רק לפני פחות משנה, בגיל 52. הדרך לחוות רגעים מיוחדים כאלו היא לתת לדברים לקרות, ליזום מצב שבו הפתעות וריגושים צפויים להגיע, ואתה רק תדרש להענות לעצמך ולחוות אותם.

 

[ugu1211]

בורחים מהנושא

והוא היה - התאבדות.
כתבת: "ובגיל 40 להתאבד?" ועל זה עניתי

וכן, אישית אני מרגיש שכבר עברתי את השיא, והייתי מעוניין להכיר אדם מן השורה וללא תסביכים, שבגילי מסוגל לשכנע את עצמו שהשיא של חייו עוד לפניו.
אולי גם אני אשתכנע.

כל טוב.

 

[ItsikH]

המונח "שיא" בהקשר זה לא רלוונטי
עוצמת הזכרון היא זו שמייצרת את החוויה שאתה מתאר, ככל שהשנים עוברות יש לך יותר זכרונות, כמותם ואיכותם כאחד יוצרת את החוויה שאתה קורא לה "רגעי שיא", עדיין אתה יכול לבחור מהו השיא בעיניך ולקבוע אותו בכל נקודה שהיא בזמן, ולכן אמרתי שהרציונל בחוויה הזו די מובן מאליו, למה אנחנו מייחסים את השיא הזה בדיעבד לשלב מוקדם יותר בחיינו. כל מי שאני היום כולל את הזכרונות האלו ומעוצב לפיהם, לכן גם מה שאעשה ואחווה בהמשך תלוי בהם.

 

[ugu1211]

.

 

[trilliane]

יש אותו עולם בדיוק. פשוט אין לחלקנו פרשנויות כאלה כלפי העולם

אני חיה על אותה פלנטה, אני פשוט לא חשה צורך להאמין שהיא נבראה ע"י ישות אלוהית או שבעצם קיומו של המין "אדם" יש איזושהי "סיבה" מיוחדת. לכן אני לא צריכה להתפלל אליה או לקיים בדקדקנות מצוות הזויות, זה מפנה לי לא מעט שעות ביממה לפעילויות ראויות בהרבה ומפנה לי לא מעט תאי מוח לחשיבה עצמאית, למחקר, ללמידה, להשכלה.

אני לא חייבת לשאול את הרב; אני חופשייה לחיות ולפעול לפי הערכים שלי, ההשקפה שלי, מה שעושה לי טוב. אני יכולה להיות לא פחות אכפתית כלפי הזולת, לעזור לחלשים, לפעול למען צדק חברתי, להיאבק על מטרות חשובות בעיניי, לרצות לשפר את העולם וכו'. אני לא פחות אדם ולא חושבת פחות רק כי אני לא כורכת את כל הנ"ל במונח הערטילאי "נשמה".

לסיכום, מדוע לא להתאבד? כי אני רוצה להמשיך לחיות.

 

[Schrodingers Dog]

עצוב

אתה בעצם אומר שאם לא היה לך אלוהים בחיים, היית מתאבד? קצת עצוב הייתי אומר.

 

[corrector]

הרבה סיבות:

אם תופסים אותך מנסה להתאבד,וזה נכשל,אתה תהיה על זריקות
פסיכיאטריות ארוכות טווח,ואכזריות,לכל החיים כנראה.
אולי אני טועה,כאן,אבל זה מה שהבנתי.

מנסיוני,הגעתי לאשפוזים פסיכיאטריים,בשלוש שנים האחרונות,
(גם בעבר היותר רחוק,אבל זה לא רלוונטי).
בשנתיים שלוש האחרונות,הם דפקו בי זריקה ארוכת טווח,
שמשתקת רגשות,דמיון מרחבי,מאגר זכרונות,חשיבה תהליכית,ועוד.
והשאירה אותי,עם פונקציה מחשבתית מאוד נקודתית.
עשו ממני רובוטון.
כשיצאתי מהאשפוז,בקושי יכולתי לעשות אינטגרציה בין עניינים פשוטים.

מעבר לזה,כפי שהוכחתי בפורום,אנו חיים במציאות מדומה,
המציאות האמיתית היא מרחב מלא במשהו,והנפשות סמוכות כמשבצות,
במחברת חשבון,בלי תנועה,עם השפעה מנקודה לנקודה.
ההוכחה בקיצור נמרץ:איך יתכן שדווקא ערימת חומר המוח שלך,
עלתה לחיות מכל החומר הדומם בכדוה"א,כאשר יש פי 100 אלף מיליארד,
חומר דומם,מחומר מוחות,שלא לדבר על כל החומר ביקום.
אם ערימת חומר אחרת,הייתה עולה להיות במבנה מוח כשלך,
זה לא היית אתה אלה ההעתק שלך.
אם יש מציאות בה רוב הסבסטנציה הפכה למוחות,ומיעוט גוף ביחס למוח,
אז זה מסביר למה גם הערימה שלך שם הפכה למוח.
המציאות היא מציאות מדומה.
נוצרה שם רובוטיקה לפני כנצח,וגם ארעה שם אבולוציה לפני כנצח.
מציאות מסוג אחר,על מתמטית,על כמותית,עם איכיות הרגשה,חוויה,
ומשהו כמו אחדות. בנוסף לאספקט כמותי,שביחד הם משהו אחר,
בלתי נתפס למוח שלנו,שהוגבל לפיסי גרפי,כמותי.

והיות הוראות הרובוטיקה,למנוע רצח,ומינימום חלל ריק בלי חיים.
המיניות שם היא בעיה,
ראה גוגל-איך יתכן שזה קרה לי לנקודה מבין אינספור אתאיזם.

משמה,שאם אתה מתאבד אתה נוצר מחדש,וחלק מאיתנו עשויים
להווצר עם נקודת פתיחה,עוד יותר גרועה מהנוכחית.

 

[RubberSoul92]

באיזה מצב מאשפזים בן אדם?

למה אותך אשפזו?

 

[dojee]

שאלה

האם לדעתך זריקות פסיכיאטריות ארוכות טווח עושות את האדם יותר אתאיסט

 

[RubberSoul92]

אתה צריך לדעת יותר טוב מכולם את התשובה

כי בניגוד אלייך והמשתמש שהגבתי אליו, איש פה לא אובחן כחולה נפש ולא קיבל זריקות פסיכיאטריות ארוכות טווח. הו, כמעט שכחתי - גם המשיח - פיאנור75 - אמור לדעת את התשובה.

 

[dojee]

תשובה

אינני אתאיסט בניגוד אליך, מחכה לתשובה עיניינית לשאלתי

 

[corrector]

אשפזו אותי כי:

הייתי בתת תנאים ומזוהם,עם פצע על הצוואר,שנשנה והזדהם.
בכמה מקרים.זה ברוב הפעמים.
פצע שנגרם,ואז מאשימים אותי,בפציעה עצמית.
מצב שאם לא תסיר את הזיהום,הוא עושה בעיות נוראיות,לא סתם זיהום.

ואגב בואי סתם אספר לך על מצב,
הייתי יום אחד בסוף שנת 2014 ברחוב בתל אביב,נזרקתי מהבית.
הייתי ב ~שיא~ הסבל,אבל לא כל מצב צריך להיות שיא הסבל,אומנם.
הייתי צריך כסף דחוף,ניסיתי להשיג כסף בדרך מאולתרת.
פניתי לחבר,אבל הוא לא עזר,אמר שהוא לא מבין איך לעזור.
גם התקשרתי לקרוב אחד,שתפתי אותו במצבי,יותר מאוחר,
גם הוא לא נתן תשובה לא תשובה.

 

[RubberSoul92]

אז כל המשמעות של החיים שלך היא אלוהים?

משפחה? קריירה? מה בת/בן זוג? תחביבים? שאיפות?
&nbsp
רק באלוהים אתה תולה משמעות? ונניח, שאלוהים היה קיים. מה הייתה משמעות חייך ללא כל אלה שהזכרתי למעלה?
&nbsp
תמצא מטרה לחייך. הסיבה להיווצרות העולם לא תקנה לך שום משמעות חיים, אולי רק הסבר כיצד נוצרת ולמה. תמצא סיבה לפעול, לעשות, לחוות.
&nbsp
עצוב שאנשים מחפשים משמעות באלוהים.
&nbsp

 

[ItsikH]

הפוך, גוטה
ראשית, ארבע ה"קביעות" שציטטת כביכול לא קשורות זו לזו [ובכלל, "נשמה" היא המצאה של הדת היהודית להבדיל מ"נפש" סתם שיש גם לגוי שמשול לבהמה].
אבל בעיקר, עוד לפני דיון בכל אחת מהן לגופן: ההבנה שאין לך ברשותך באמת דבר זולת חייך

, שאחריהם אין שום כלום, היא לבדה סיבה רציונלית לחלוטין לשמור עליהם עד כמה שניתן.

וזו גם דעתי על זכות הקנין המקודשת כל כך בדת החדשה, הליברטריאניזם, שום דבר לא באמת שייך לאיש, כי כל אדם כמעט כל הזמן הוא במצב "מת", קיים רק הרף עין ממילא.