בעייה עתיקה בגישה חדשה - בעיית האדם וגופו.

dojee

New member
מנסה לעבוד על אנשין שלא מבינין


חחח חחח חחח חחח חחח חחח חחח חחח חחח חחח חחח חחח
 

dojee

New member
אתה לא אשם, הוריך לא איפשרו לך לימודי ליבה,יא פגוע חיידר

 

מדור 26

New member
הבורא לא קיים גם לא אצלך,

אתה"חש" אותו בדמיון הפרימיטיבי והבלתי מציאותי שלך, כי כך הכניסו לך לראש, כמו את יתר ההבלים הדתיים, ואתה מאמין, מבלי לבדוק. אין שום סימן וזכר לקיומו. אז לבטח כמו כל בור תשאל : "אז איך נוצרת"? אז אומר לך רק זאת: "בלי אלוהים" היו לי אבא ואמא ז"ל, כפי אולי עדין יש גם לך (שיהיו בריאים)
באשר לבהמות שאתה כלכך מרבה להזכיר אותם - הם יותר טובים ממך.
 

aetzbarr

Member
ספר בראשית נפתח בתיאור הבריאה, ובבחירת צירופי אותיות עבור

שמות לבריאה.

ספר בראשית נפתח בתיאור הבריאה,
ובבחירת צירופי אותיות עבור שמות לבריאה.

מכאן ברור כי צירוף אותיות נבחר, יכול למלא תפקיד אחד ויחיד,
והוא תפקיד של שם.

שם של מה ?? של המציאות שנבראה

השפה האנושית הטבעית היא שפה של שמות
כל צירוף אותיות נבחר...הוא רק ממלא תפקיד של שם.

אין טעם לשאול ...מה זה צירוף האותיות הזה....פלמורינוקי ..... כי זה רק שם.
יש טעם לשאול...שם של מה ? הוא צירוף האותיות הזה......פלמורינוקי

המענה לשאלת...שם של מה ? לא יכול להיות עם צירופי אותיות אחרים.
המענה לשאלת ..שם של מה ? הוא בתיאור מעשה שיש לעשותו, ובעקבות העשייה
באה אל עולמו הפנימי של עושה המעשה...ידיעה.
ידיעה זו היא התשובה.

לכן נשאל

צירוף האותיות א ד ם הוא שם של מה ?

א.עצבר
 

aetzbarr

Member
מכאן קצרה הדרך אל הקשר המופלא בין עולם פנימי לחיצוני.

גוף האדם קיים בעולם החיצוני הפיזיקלי .
האדם קיים בעולמו הפנימי שלו.

גוף האדם זקוק לאוויר, למים, למזון , למחסה.
האדם זקוק לתשובות על שאלותיו.

העולם החיצוני - מספק מעצמו תשובות - של אמת ושקר..
העולם הפנימי - מספק מעצמו תשובות - של טוב ורע .

הקשר הפלאי בין העולם החיצוני לעולם הפנימי.
הקשר בין עולמו הפנימי של האדם לעולם החיצוני,
מתרחש דרך מעשה בעולם החיצוני.
בעקבות מעשה כזה , באה אל עולמו הפנימי של עושה המעשה - ידיעה .
וכאשר באה ידיעה אל עולמו הפנימי של האדם, רק אז הוא יודע.
האדם יודע לעשות, וכאשר הוא עושה מעשה, באה אל עולמו הפנימי ידיעה.

האדם נולד יודע, והוא יודע כי הוא יודע.
הידיעה באה אל עולמו הפנימי של האדם,
בעקבות מעשה שהוא עושה בעולם החיצוני.
הידיעה באה אל עולמו הפנימי של האדם, ללא מלים.
אין צורך במלים כדי לדעת, יש צורך במעשים.

אבל עד עתה נכתבו הרבה מלים, ומאיפה הם הופיעו ?
איך אפשר להסביר את הופעת המלים שנכתבו עד עתה ?
התשובה היחידה האפשרית היא....האדם יודע ליצור מלים.

תשובה זו מובילה למלכודת.
איך מסבירים את הופעת המלים, במלים שעוד לא נוצרו ?
והתשובה היא......באמצעות מעשים.
האדם יודע לעשות.


חברה טבעית ושפה טבעית
כאשר חברת בני אדם - עושים אותם מעשים בעולם החיצוני -
בהכרח הם משיגים ידיעות זהות הבאות אל עולמם הפנימי.
חברה כזו ראויה לשם..... חברה טבעית.

חברה טבעית יודעת ליצור שפה טבעית.
שפה טבעית היא שפה של שמות, וכל שם הוא רק צירוף של אותיות.
לכל צירוף של אותיות יש צליל ייחודי וצורה ייחודית.
האדם יודע ליצור אותיות וצירופי אותיות.
הצליל של צירוף אותיות, ( פללו , מיסביקו, קורניטו ....) הוא השם של הצירוף.
שם של צירוף אותיות, יכול להיות שם מוסכם של ידיעה שבאה אל העולם הפנימי.
לאחר הסכמה כזו , מתחילה להופיע במציאות..... שפה טבעית.


וכך מתנהלת לה תקשורת בשפה טבעית
ראובן מתרגם ידיעות מעולמו הפנימי לצירופי אותיות המופיעים בעולם החיצוני.
לוי שומע צירופי אותיות בעולם החיצוני, והוא מתרגם אותם לידיעות בעולמו הפנימי שלו.
תרגום כפול נדרש, כדי לתקשר בין עולמו הפנימי של ראובן לעולמו הפנימי של לוי.
זהו תרגום בלתי מודע , אוטונומי, המתרחש מעצמו בזמן אמיתי.
התרגום פועל, רק אם ראובן ולוי שייכים לאותה חברה טבעית, שיצרה שפה טבעית.

בשפה טבעית, לא שואלים ...מה זה ? צירוף האותיות ר מ ח ח ר ק ( כי זה רק שם )
בשפה טבעית שואלים....שם של מה ? הוא צירוף האותיות ר מ ח ח ר ק
על שאלה זו אי אפשר לענות עם צירופי אותיות אחרים, כי הם רק שמות.

על שאלה זו עונים בתיאור של מעשה שיש לעשותו בעולם החיצוני , והוא מביא ידיעה אל עולמו הפנימי של האדם.
( הידיעה שבאה היא התשובה לשאלת...שם של מה ? )

צירוף האותיות צ ו ר ה זה שם של מה ?
זה שם של ידיעה שבאה אל העולם הפנימי, בעקבות מבט.
ידיעה זו באה ללא מלים, ואי אפשר לתאר אותה עם מלים .
בשפה טבעית כל מלה היא רק צירוף של אותיות, ותפקיד הצירוף הוא רק שם.


צירוף האותיות צ ל י ל זה שם של מה ?
זה שם של הידיעה שבאה אל העולם הפנימי, בעקבות שמיעה.
ידיעה זו באה ללא מלים, ואי אפשר לתאר אותה עם מלים .
בשפה טבעית כל מלה היא רק צירוף של אותיות, ותפקיד הצירוף הוא רק שם.


צירוף האותיות כ מ ו ת זה שם של מה ?
זה של הידיעה שבאה אל העולם הפנימי בעקבות ניסיון מעשי .
יש כמות של פרות בעדר, וכמות של תפוזים בארגז, וכמות של זמן בין שתי פעימות לב.
בשפה טבעית כל מלה היא רק צירוף של אותיות, ותפקיד הצירוף הוא רק שם.
כמות זה שם של ידיעה טבעית הבאה אל עולמו הפנימי של האדם, בעקבות ניסיון מעשי.

ידיעת הכמות היא חשובה מאוד, והאדם המציא לה שפה.
בשפה זו יש צירופי ספרות במקום צירופי אותיות.
שפה זו מבוססת על הידיעה הטבעית, ששמה המוסכם הוא כמות.


א.עצבר
 
למעלה