צוותא
הכל התחיל מחילופי דברים בין אנשים משולהבים מינית בחדר שיחות קטן ועלום כמעט בפורטל זה או אחר…
מילים שבדרך-כלל מוצנעות נזרקו לחלל האוויר וכל אחד ואת מהמשתתפים החלו להרגיש בהתעוררות איבריהם הצמודים למדיי לכיסאותיהם. חמימות נעימה בגוף, ולחץ בלתי מוסבר של אנרגיה המשתוקקת להשתחרר ובכל מחיר. מתיחות מחשבתית העומדת על סף פיצוץ ונשימה כבדה. תחושות "למבוגרים בלבד". תחושות שגם בני 14 מרגישים, אולם בשיכול הספרות (41) הן לגיטימיות הרבה יותר, חופשיות הרבה יותר, ומעניינות הרבה יותר. הניסיון, אתם יודעים…
ואז נורתה לאוויר המילה "אורגיה".
ומייד בליל של תגובות מכל המשתתפים עלומי-השם, שהמילה עוררה בהם עוררות גופנית וחרמנות יוקדת, ושניסו להתייחס אליה בכל דרך אפשרית: מהתייחסות ישירה ועד הסוואה ומסכות. "התכוונת לאורגיה???", "מה זה אורגיה?", "מציעה?", "כולם פה שפנים מדיי", ואפילו "אצל מי, יללא!". לעתים זה משעשע למדיי לראות כיצד אפילו אנשים מבוגרים ומכובדים בקהילה (הוירטואלית, לפחות…) מתקשים לבטא את מה שמילה כמו "אורגיה" מעוררת בהם, ונאלצים להתייחס אליה בעקיפין, בבדיחות הדעת, בנאיביות מלאכותית, כי המבוכה מקשה עליהם את החיים. וגם כמה מאות שנות פוריטניות חברתית בתהליך הסוציאליזציה וההפנמה של הלא-מודע הקולקטיבי.
זה לקח עוד זמן מה של ניסיונות שכנוע מחד, וניסיונות התחמקות מאידך, אבל החלה להתגבש תוכנית מעשית לחלוטין של פגישה לילית עמוסת הורמונים ואפשרויות לפרוק אותם בדרך הכי נעימה שאפשר. אפילו נבחר המיקום: הבריכה של האלי. כבר נשמע טוב. לילה, נרות מפוזרים על המים ומשתקפים בהם כעשרות כוכבים שעוטפים את הגופות העירומים, מים מחוממים שמלטפים חודרים, אנשים מגורים ופתוחים ללמוד ולהתנסות. הסקס עוד התחיל רק מהדמיון, מהציפייה, מהטלפון למונית. עוד בדרך, בשילוב שבין הזיכרון, הדמיון, הגירוי והסקרנות. נהגי מוניות בכל הארץ עוד תוהים לגבי לילה אחד בתחילת מאי שבו היו להם נוסעים מחויכים באופן מסתורי, בלב ליבו של הלילה, מתנקזים להם כולם אל בית אחד. אי-שם בצפון.
רגעי מבוכה ראשונים לפני הדלת. מי בצלצול בפעמון ביד מהוססת ומי בדפיקה על הדלת.
"היי", "ערב טוב". חיוכים. עיניים בודקות, תוהות. כוסות יין ושמפניה. אפילו מרטיני עם זיית למהדרין שבמהדרין. האלי מארח למופת, בכך אין כל ספק.
שיחת חולין קצרה בחדר האורחים. "הלימודים? בסדר. איפה הסקסופון? אולי תנגן לנו הערב קצת?", "אולי. בהמשך. איך הייתה הנסיעה? מעייפת קצת?". לאחר דקה נגלתה לי הבריכה דרך חלון ענק שחצץ בינה לבין פנים הבית.
היו שם אנשים עירומים שלא היכרתי שחלקם במיים וחלקם על שפת הבריכה. הרפלקס הראשוני היה לברוח. מה לי ולזה? אפשר לחשוב שאני מהעשירון העליון. אולי אני יאיר לפיד? בסך הכל זיו הקטן שכל זה גדול עליו.
אבל נשארתי. הסקרנות, הארוטיקה הבוגרת, הפתוחה, המקבלת כל-כך שראיתי למולי מיסמרה אותי במקומי.
"אתה יכל לפרוש לחדר השינה להתפשט אם לא נוח לך להתפשט לפני כולם. זה בסדר, אתה לא הראשון שמתבייש קצת בהתחלה". אז באמת הלכתי לחדר השינה. עוד בעודי מוריד מעליי את פריטי הלבוש האחרונים זיקפתי הייתה מלאה. אוני הלך לפניי והרגשתי די טיפשי ללכת ככה עם גוש הבשר הזה מזדקר לו לפניי.
אז התיישבתי על קצה המיטה וחיכיתי שהדם יחזור לגוף. שיתפזר שווה בשווה בשאר האיברים ולא אבייש את עצמי בהתלהבות-יתר כבר עם כניסתי לבריכה, לעיני כולם. אני מאד מקווה שאין מצלמות נסתרות בחדר השינה של האלי. כמו אידיוט ישבתי שם, בוהה בקירות עד שהזין יירגע.
והוא נרגע.
והלכתי לבריכה.
עם כניסתי נשלחו מבטים לעברי ונשאלה השאלה :היי לך. מי כבודו?". "תנחשי" אמרתי לשחרחורת שרק שדיה נחשפו מעל המיים. מזמינים. מלאים.
לא הכרתי אף אחד ואף אחת. הרגשתי מבוכת מה מהולה בנינוחות מפתיעה. ידעתי שלמרות שמעולם לא נפגשתי עם אנשים אלו פנים אל פנים, או יותר נכון זין אל פנים, אני מכיר אותם והם אותי. משם. מהפורום.
על שפת הבריכה ישבה והביטה בי בחיוך נעים בלונדינית עגלגלה ונשית. אני ידעתי מייד שזו חתולה. אני לא יודע אם היא זיהתה אותי, אבל היא הביטה בסקרנות. היא הייתה בדיוק כפי שתיארתי אותה, לפי דבריה הנגלים לי כמעט מדי יום על מסך המחשב המנוכר. נשית, לבנה, רכה, מלאה ומשתוקקת להילטף בידיי. שפתיים אדומות ועיניים ירוקות-תכולות שהביטו בשובבות נעימה.
נכנסתי לבריכה בקפיצה ומייד חוויתי עונג גופני עז כשהמיים המשיים והחמימים עטפו את כל גופי וחדרו לכל נקב בו. המיים היו כמו עור נשי מלטף שכיסה את כל כולי בנשיקה אחת גדולה, סוחפת, רטובה.
ניגשתי אל האישה היפה שעל-שפת הבריכה ואמרתי "מיאו" בקול נמוך ובחיוך נבוך. היא צחקה בהנאה מופתעת ושאלה: "ה? איך ידעת?".
"אי אפשר לפספס".
"באמת"?
"בחיי". חייכתי.
שוב עמד לי מתחת למיים.
במיים התגפפו להם בעוז גבר עם שיער מאפיר במקצת ואישה דקת גוו. ידה חיבקה את מותניו והשנייה הייתה מתחת למיים. שפתיו נשקו לשפתיה כאילו אין מחר, וידו חפנה את שדה השמאלית הרטובה. לידם שחתה מישהי בעלת שיער שחור כפחם. פשוט שחתה. לא שום דבר מיני. שחתה בניחותא, עירומה. זה היה כל-כך יפה. צובט בלב.
על שפת הבריכה שמנגד מישהו גבוה ורזה כבר התענג וראשו מוטה לאחור משפתיה של מישהי שרק את אחוריה ראיתי פעורים לפניי, על ארבעותיה. יכלתי לראות את חריץ ישבנה הכהה מולי, ואת ורוד שפתי הפות שלה הנפערים נסגרים כל אימת שראשה יורד ועולה בין רגליו. לידם ישב עוד גבר עירום, שמנמן, הביט בהם ועיסה באיטיות את איברו הזקוף למחצה. מדי-פעם העביר את ידו השנייה על גבה של אותה אישה המעניקה טיפול אוראלי משובח לגבר השני, ולשניות היה פוער את שפתי ערוותה והיה מציץ בהם וחיוך עולה על שפתיו. של שביעות רצון.
גם אני הייתי מחייך כל פעם שאצבעותיו פשקו את שפתיה וחשפו את ארגמן בשרה הפנימי. זה היה כה יפה, כה טבעי, כה נינוח. הופתעתי מהשלווה הבוגרת שהשתררה בלב מעשה האהבים הקולקטיבי הזה.
להפתעתי נהניתי לראות את הקוס הפתוח-סגור לחליפות, וגם את האיש המאונן לא רחוק מולי. פעם ראשונה שראיתי גבר מאונן, ולא רק שלא נגעלתי, היה בזה משהו יפה כל-כך, טבעי, מקסים.
סבתי שוב קדימה לאישה העירומה הישובה מולי, ולפתע שמתי לב שהיא מגולחת. בכל מקום. חלקה ורכה בכל הגוף. גם במשולש שמעל לפרח האהבה שלה.
"טוב לראות אותך סופסוף, יקירתי. את כל-כולך". אמרתי בחיוך.
"גם אותך, פוקי", היא חייכה ולפתע ידה הייתה על כתפי, מלטפת אותה ברכות.
הופתעתי. עיניי כנראה נפערו בצורת שאלה כי היא אמרה "גם אני חכמה, מה אתה חושב? זיהיתי אותך מזמן…". לא ידעתי אם זה טוב או רע. שיערתי שזה טוב.
מישהי צעקה לפתע בטון צחקני "חתולה, אני רוצה לינג…!".
ומייד אחר-כך "בעצם לא, אני רוצה את הברך שההוא עושה באלי מקביל"…
צחוק משחרר.
ואז חתולה בין לחשה בין אמרה "גם אני…".
הנחתי את ידיי הרטובות על רגליה ולא אמרתי מילה. אני משער שהיא ידעה באינטואיציה הנפלאה שלה מה הולך לקרות, והחיוך כמעט נעלם מעל פניה. נשימתה הואטה קמעא.
ליטפתי קלות, בעדינות, את רגליה מעל הברך. בין בוהן לשאר האצבעות. מעלה מטה. ואז הפרדתי מעט את שתי רגליה הצמודות.
התנוחה הייתה אידיאלית, היות והיא ישבה על שפת הבריכה וכך הייתי לחלוטין בין רגליה, במיים, וראשי מול פטמותיה הנצבעות מתכהות.
כפות ידיי נעו אל מאחורי ברכיה בתנועה מתמשכת, ללא שארפה לשנייה ממנה. נשימותיה של החתולה הפכו איטיות יותר ויותר ומדי פעם הייתה משתנקת קצרות. הבשר שמאחורי ברכיה היה בתולי. רך. נימוח. מצאתי באיטיות את השקע העמוק שבין שני גידי המרכז שמאחורי כל ברך, ובשתי אצבעות ליטפתי ברכות, תוך הפעלת לחץ משתנה, את נקודות המגע הרגישות הללו שבהדרגה השיבו לי אהבה בפעימות חלושות.
מבטה של חתולה כבר מזמן לא היה בי. היא הביטה בתקרה, נושכת שפתיה, וכל צווארה נחשף אליי.
לאחר מספר דקות כאלו של מגע אצבעות אל רכות הברך, צירפתי את לשוני למחול האהבה. בשנייה בה הרגישה את לשוני על רגלה, צמוד לברך, הביטה בי חתולה, תוך הקשתת גווה, ואז בחיוך, חזרה והרימה את פניה מעלה מעלה, לגבהים.
לשוני החמה עלתה באיטיות מהברך אל מעלה הירך, טועמת את הבשר הרך והמתוק. ושוב מטה, ובחצי הדרך שוב מעלה… וחוזר חלילה.
שתי ידיי הרחיקו אז בעדינות אך בתקיפות את שתי הברכיים, וחתולה עברה למצב בו גופה נתמך על-ידי שתי ידיה שנשלחו לאחור. הנרתיק הגדוש והארגמני שלה נחשף לעיניי, ונדהמתי לגלות שכולו נטול שערות. לחלוטין. רקמה חלקה וורדרדה, לחה ומזמינה, שאינה מופרעת על-ידי דבר, פעורה ונוטפת צוף בטווח ידי, פי, פניי.
לשוני שבה ועלתה. ועלתה. ועלתה. והפעם דבר לא עצר אותי מללקק את שפתה השמאלית התפוחה.
גניחה עמוקה. קולנית. אולם היא לא מביטה בי. לא מעזה?
ולשוני
הכל התחיל מחילופי דברים בין אנשים משולהבים מינית בחדר שיחות קטן ועלום כמעט בפורטל זה או אחר…
מילים שבדרך-כלל מוצנעות נזרקו לחלל האוויר וכל אחד ואת מהמשתתפים החלו להרגיש בהתעוררות איבריהם הצמודים למדיי לכיסאותיהם. חמימות נעימה בגוף, ולחץ בלתי מוסבר של אנרגיה המשתוקקת להשתחרר ובכל מחיר. מתיחות מחשבתית העומדת על סף פיצוץ ונשימה כבדה. תחושות "למבוגרים בלבד". תחושות שגם בני 14 מרגישים, אולם בשיכול הספרות (41) הן לגיטימיות הרבה יותר, חופשיות הרבה יותר, ומעניינות הרבה יותר. הניסיון, אתם יודעים…
ואז נורתה לאוויר המילה "אורגיה".
ומייד בליל של תגובות מכל המשתתפים עלומי-השם, שהמילה עוררה בהם עוררות גופנית וחרמנות יוקדת, ושניסו להתייחס אליה בכל דרך אפשרית: מהתייחסות ישירה ועד הסוואה ומסכות. "התכוונת לאורגיה???", "מה זה אורגיה?", "מציעה?", "כולם פה שפנים מדיי", ואפילו "אצל מי, יללא!". לעתים זה משעשע למדיי לראות כיצד אפילו אנשים מבוגרים ומכובדים בקהילה (הוירטואלית, לפחות…) מתקשים לבטא את מה שמילה כמו "אורגיה" מעוררת בהם, ונאלצים להתייחס אליה בעקיפין, בבדיחות הדעת, בנאיביות מלאכותית, כי המבוכה מקשה עליהם את החיים. וגם כמה מאות שנות פוריטניות חברתית בתהליך הסוציאליזציה וההפנמה של הלא-מודע הקולקטיבי.
זה לקח עוד זמן מה של ניסיונות שכנוע מחד, וניסיונות התחמקות מאידך, אבל החלה להתגבש תוכנית מעשית לחלוטין של פגישה לילית עמוסת הורמונים ואפשרויות לפרוק אותם בדרך הכי נעימה שאפשר. אפילו נבחר המיקום: הבריכה של האלי. כבר נשמע טוב. לילה, נרות מפוזרים על המים ומשתקפים בהם כעשרות כוכבים שעוטפים את הגופות העירומים, מים מחוממים שמלטפים חודרים, אנשים מגורים ופתוחים ללמוד ולהתנסות. הסקס עוד התחיל רק מהדמיון, מהציפייה, מהטלפון למונית. עוד בדרך, בשילוב שבין הזיכרון, הדמיון, הגירוי והסקרנות. נהגי מוניות בכל הארץ עוד תוהים לגבי לילה אחד בתחילת מאי שבו היו להם נוסעים מחויכים באופן מסתורי, בלב ליבו של הלילה, מתנקזים להם כולם אל בית אחד. אי-שם בצפון.
רגעי מבוכה ראשונים לפני הדלת. מי בצלצול בפעמון ביד מהוססת ומי בדפיקה על הדלת.
"היי", "ערב טוב". חיוכים. עיניים בודקות, תוהות. כוסות יין ושמפניה. אפילו מרטיני עם זיית למהדרין שבמהדרין. האלי מארח למופת, בכך אין כל ספק.
שיחת חולין קצרה בחדר האורחים. "הלימודים? בסדר. איפה הסקסופון? אולי תנגן לנו הערב קצת?", "אולי. בהמשך. איך הייתה הנסיעה? מעייפת קצת?". לאחר דקה נגלתה לי הבריכה דרך חלון ענק שחצץ בינה לבין פנים הבית.
היו שם אנשים עירומים שלא היכרתי שחלקם במיים וחלקם על שפת הבריכה. הרפלקס הראשוני היה לברוח. מה לי ולזה? אפשר לחשוב שאני מהעשירון העליון. אולי אני יאיר לפיד? בסך הכל זיו הקטן שכל זה גדול עליו.
אבל נשארתי. הסקרנות, הארוטיקה הבוגרת, הפתוחה, המקבלת כל-כך שראיתי למולי מיסמרה אותי במקומי.
"אתה יכל לפרוש לחדר השינה להתפשט אם לא נוח לך להתפשט לפני כולם. זה בסדר, אתה לא הראשון שמתבייש קצת בהתחלה". אז באמת הלכתי לחדר השינה. עוד בעודי מוריד מעליי את פריטי הלבוש האחרונים זיקפתי הייתה מלאה. אוני הלך לפניי והרגשתי די טיפשי ללכת ככה עם גוש הבשר הזה מזדקר לו לפניי.
אז התיישבתי על קצה המיטה וחיכיתי שהדם יחזור לגוף. שיתפזר שווה בשווה בשאר האיברים ולא אבייש את עצמי בהתלהבות-יתר כבר עם כניסתי לבריכה, לעיני כולם. אני מאד מקווה שאין מצלמות נסתרות בחדר השינה של האלי. כמו אידיוט ישבתי שם, בוהה בקירות עד שהזין יירגע.
והוא נרגע.
והלכתי לבריכה.
עם כניסתי נשלחו מבטים לעברי ונשאלה השאלה :היי לך. מי כבודו?". "תנחשי" אמרתי לשחרחורת שרק שדיה נחשפו מעל המיים. מזמינים. מלאים.
לא הכרתי אף אחד ואף אחת. הרגשתי מבוכת מה מהולה בנינוחות מפתיעה. ידעתי שלמרות שמעולם לא נפגשתי עם אנשים אלו פנים אל פנים, או יותר נכון זין אל פנים, אני מכיר אותם והם אותי. משם. מהפורום.
על שפת הבריכה ישבה והביטה בי בחיוך נעים בלונדינית עגלגלה ונשית. אני ידעתי מייד שזו חתולה. אני לא יודע אם היא זיהתה אותי, אבל היא הביטה בסקרנות. היא הייתה בדיוק כפי שתיארתי אותה, לפי דבריה הנגלים לי כמעט מדי יום על מסך המחשב המנוכר. נשית, לבנה, רכה, מלאה ומשתוקקת להילטף בידיי. שפתיים אדומות ועיניים ירוקות-תכולות שהביטו בשובבות נעימה.
נכנסתי לבריכה בקפיצה ומייד חוויתי עונג גופני עז כשהמיים המשיים והחמימים עטפו את כל גופי וחדרו לכל נקב בו. המיים היו כמו עור נשי מלטף שכיסה את כל כולי בנשיקה אחת גדולה, סוחפת, רטובה.
ניגשתי אל האישה היפה שעל-שפת הבריכה ואמרתי "מיאו" בקול נמוך ובחיוך נבוך. היא צחקה בהנאה מופתעת ושאלה: "ה? איך ידעת?".
"אי אפשר לפספס".
"באמת"?
"בחיי". חייכתי.
שוב עמד לי מתחת למיים.
במיים התגפפו להם בעוז גבר עם שיער מאפיר במקצת ואישה דקת גוו. ידה חיבקה את מותניו והשנייה הייתה מתחת למיים. שפתיו נשקו לשפתיה כאילו אין מחר, וידו חפנה את שדה השמאלית הרטובה. לידם שחתה מישהי בעלת שיער שחור כפחם. פשוט שחתה. לא שום דבר מיני. שחתה בניחותא, עירומה. זה היה כל-כך יפה. צובט בלב.
על שפת הבריכה שמנגד מישהו גבוה ורזה כבר התענג וראשו מוטה לאחור משפתיה של מישהי שרק את אחוריה ראיתי פעורים לפניי, על ארבעותיה. יכלתי לראות את חריץ ישבנה הכהה מולי, ואת ורוד שפתי הפות שלה הנפערים נסגרים כל אימת שראשה יורד ועולה בין רגליו. לידם ישב עוד גבר עירום, שמנמן, הביט בהם ועיסה באיטיות את איברו הזקוף למחצה. מדי-פעם העביר את ידו השנייה על גבה של אותה אישה המעניקה טיפול אוראלי משובח לגבר השני, ולשניות היה פוער את שפתי ערוותה והיה מציץ בהם וחיוך עולה על שפתיו. של שביעות רצון.
גם אני הייתי מחייך כל פעם שאצבעותיו פשקו את שפתיה וחשפו את ארגמן בשרה הפנימי. זה היה כה יפה, כה טבעי, כה נינוח. הופתעתי מהשלווה הבוגרת שהשתררה בלב מעשה האהבים הקולקטיבי הזה.
להפתעתי נהניתי לראות את הקוס הפתוח-סגור לחליפות, וגם את האיש המאונן לא רחוק מולי. פעם ראשונה שראיתי גבר מאונן, ולא רק שלא נגעלתי, היה בזה משהו יפה כל-כך, טבעי, מקסים.
סבתי שוב קדימה לאישה העירומה הישובה מולי, ולפתע שמתי לב שהיא מגולחת. בכל מקום. חלקה ורכה בכל הגוף. גם במשולש שמעל לפרח האהבה שלה.
"טוב לראות אותך סופסוף, יקירתי. את כל-כולך". אמרתי בחיוך.
"גם אותך, פוקי", היא חייכה ולפתע ידה הייתה על כתפי, מלטפת אותה ברכות.
הופתעתי. עיניי כנראה נפערו בצורת שאלה כי היא אמרה "גם אני חכמה, מה אתה חושב? זיהיתי אותך מזמן…". לא ידעתי אם זה טוב או רע. שיערתי שזה טוב.
מישהי צעקה לפתע בטון צחקני "חתולה, אני רוצה לינג…!".
ומייד אחר-כך "בעצם לא, אני רוצה את הברך שההוא עושה באלי מקביל"…
צחוק משחרר.
ואז חתולה בין לחשה בין אמרה "גם אני…".
הנחתי את ידיי הרטובות על רגליה ולא אמרתי מילה. אני משער שהיא ידעה באינטואיציה הנפלאה שלה מה הולך לקרות, והחיוך כמעט נעלם מעל פניה. נשימתה הואטה קמעא.
ליטפתי קלות, בעדינות, את רגליה מעל הברך. בין בוהן לשאר האצבעות. מעלה מטה. ואז הפרדתי מעט את שתי רגליה הצמודות.
התנוחה הייתה אידיאלית, היות והיא ישבה על שפת הבריכה וכך הייתי לחלוטין בין רגליה, במיים, וראשי מול פטמותיה הנצבעות מתכהות.
כפות ידיי נעו אל מאחורי ברכיה בתנועה מתמשכת, ללא שארפה לשנייה ממנה. נשימותיה של החתולה הפכו איטיות יותר ויותר ומדי פעם הייתה משתנקת קצרות. הבשר שמאחורי ברכיה היה בתולי. רך. נימוח. מצאתי באיטיות את השקע העמוק שבין שני גידי המרכז שמאחורי כל ברך, ובשתי אצבעות ליטפתי ברכות, תוך הפעלת לחץ משתנה, את נקודות המגע הרגישות הללו שבהדרגה השיבו לי אהבה בפעימות חלושות.
מבטה של חתולה כבר מזמן לא היה בי. היא הביטה בתקרה, נושכת שפתיה, וכל צווארה נחשף אליי.
לאחר מספר דקות כאלו של מגע אצבעות אל רכות הברך, צירפתי את לשוני למחול האהבה. בשנייה בה הרגישה את לשוני על רגלה, צמוד לברך, הביטה בי חתולה, תוך הקשתת גווה, ואז בחיוך, חזרה והרימה את פניה מעלה מעלה, לגבהים.
לשוני החמה עלתה באיטיות מהברך אל מעלה הירך, טועמת את הבשר הרך והמתוק. ושוב מטה, ובחצי הדרך שוב מעלה… וחוזר חלילה.
שתי ידיי הרחיקו אז בעדינות אך בתקיפות את שתי הברכיים, וחתולה עברה למצב בו גופה נתמך על-ידי שתי ידיה שנשלחו לאחור. הנרתיק הגדוש והארגמני שלה נחשף לעיניי, ונדהמתי לגלות שכולו נטול שערות. לחלוטין. רקמה חלקה וורדרדה, לחה ומזמינה, שאינה מופרעת על-ידי דבר, פעורה ונוטפת צוף בטווח ידי, פי, פניי.
לשוני שבה ועלתה. ועלתה. ועלתה. והפעם דבר לא עצר אותי מללקק את שפתה השמאלית התפוחה.
גניחה עמוקה. קולנית. אולם היא לא מביטה בי. לא מעזה?
ולשוני