יום השפה העברית
היום הוא "יום השפה העברית".
זוכרני את הימים בהם גרתי בשכונה לא מהטובות בארץ, שבה היה שטח מגודר שנקרא "האולפן".
ב"אולפן" הזה שהיה בעצם מה שהים קוראים לו "מרכז קליטה" שיכנו עולים חדשים בחודשים (ולעתים בשנים) שלאחר עלייתם לארץ, בכדי לאפשר להם הסתגלות נכונה ומדורגת לחברה, לכלכלה ולקיום וההווי הישראלי.
בפתח האולפן היה שער נעול עם שומר, כך שלא תתקיים כניסה חופשית אליו למי שאינו גר בו.
אולם אני וחבריי אהבנו להיכנס אליו דרך פרצה בגדר, ולהתרועע עם העולים והעולות בני גילנו. היה שם מגרש כדורגל מטופח יותר מאשר בבית הספר שלנו, והרבה חברים וחברות צערים עם שפות חדשות וסיפורים מעניינים.
זוכרני את אולגה שהיית יפה כמו השחר במדבר. שערה זהוב כשמש שעולה כתומה צהבהבה קורנת מן המזרח בבוקר, עיניה התכולות כפני הים וחיוכה ששבה אותי.
אולגה עלתה אז מברה"מ, מה שהיום אנו קוראים לו "חבר העמים". אני לא זוכר, ואני אף לא בטוח שידעתי אם הגיעה מאוקראינה, או ביילרוס, או מולדובה או מוסקבה. היא הייתה "רוסיה" בעינינו וגם בהגדרתה.
היא לא ידעה כמעט אף מילה בעברית אבל כשישבנו בחבורה בנים ובנות ושמענו מוסיקת רוק (ה"רוסים" היו אשפי הרוק והכירו את המוסיקה הזו שהגיטרות שלה ייללו בליבנו הצעיר וההומה), ראינו ושיחקנו כדורגל ועשינו מסיבות ביחד.
לא יכולתי להתיק מאולגה את מבטי. היא הייתה כה יפה, ועורה הצח וקולה הדק עם המבטא המדהים והייחודי שלה עם ל' עגולה ובשרנית ו-ר' מתגלגלת ומתוקה כבשו אותי.
מצאתי עצמי מחפש סיבות לשבת לידה תמיד, ולהסביר לה ברוסית רצוצה (למדתי רוסית "תוך כדי הליכה") ובעברית שבורה (מצידה) כל מיני משפטים ומלים בשפת הקודש. וחיפשתי כל הזדמנות להתקרב אליה, להביט בעיניה מקרוב, להריח את שיערה החפוף.
התאהבתי.
במסיבה אחת שערכנו ליום הולדתו של דיאגו שעלה מארגנטינה, באחד מהצריפים באולפן ביקשתי ממנה לרקוד עמה סלואו בשיר STILL OVING YOU. היא הסכימה. מצאתי עצמי מחבק אותה קרוב והלב שלי הצעיר הלם. חיבקתי אותה וראשה הונח על כתפי ותלתלי הזהב שלה גלשו על גבי ויכולתי להריח את הניחוח הפרחוני של עורה או שיערה - איני יודע.
הזמר שר HERE WE GO AGAIN ALL THE WAY FROM THE START והיא הרימה מבטה והביטה בעיניי בחיוך. אזרתי אומץ ונשקתי לשפתיה. הטעם היה מתוק ורך ולבי הלם כמוכה טירוף. היא נענתה לי ולשונותינו נפגשו. היא נשכה מעט את שפתי התחתונה, וידי עלתה ואחזה בערפה והצמידה את פניה אליי עוד מעט.
ליטפתי את שיערה וידי השנייה אחזה במותניה וליטפה קלות את ישבנה הרך.
רקדנו לצלילי המוסיקה. נענו יחד בתנועה אחת, צמודים ולהוטים.
ואז היא לחשה לי במבטא כבד "אני אוהבת אתה".
מעולם לא אהבתי את העברית יותר.
היום הוא "יום השפה העברית".
זוכרני את הימים בהם גרתי בשכונה לא מהטובות בארץ, שבה היה שטח מגודר שנקרא "האולפן".
ב"אולפן" הזה שהיה בעצם מה שהים קוראים לו "מרכז קליטה" שיכנו עולים חדשים בחודשים (ולעתים בשנים) שלאחר עלייתם לארץ, בכדי לאפשר להם הסתגלות נכונה ומדורגת לחברה, לכלכלה ולקיום וההווי הישראלי.
בפתח האולפן היה שער נעול עם שומר, כך שלא תתקיים כניסה חופשית אליו למי שאינו גר בו.
אולם אני וחבריי אהבנו להיכנס אליו דרך פרצה בגדר, ולהתרועע עם העולים והעולות בני גילנו. היה שם מגרש כדורגל מטופח יותר מאשר בבית הספר שלנו, והרבה חברים וחברות צערים עם שפות חדשות וסיפורים מעניינים.
זוכרני את אולגה שהיית יפה כמו השחר במדבר. שערה זהוב כשמש שעולה כתומה צהבהבה קורנת מן המזרח בבוקר, עיניה התכולות כפני הים וחיוכה ששבה אותי.
אולגה עלתה אז מברה"מ, מה שהיום אנו קוראים לו "חבר העמים". אני לא זוכר, ואני אף לא בטוח שידעתי אם הגיעה מאוקראינה, או ביילרוס, או מולדובה או מוסקבה. היא הייתה "רוסיה" בעינינו וגם בהגדרתה.
היא לא ידעה כמעט אף מילה בעברית אבל כשישבנו בחבורה בנים ובנות ושמענו מוסיקת רוק (ה"רוסים" היו אשפי הרוק והכירו את המוסיקה הזו שהגיטרות שלה ייללו בליבנו הצעיר וההומה), ראינו ושיחקנו כדורגל ועשינו מסיבות ביחד.
לא יכולתי להתיק מאולגה את מבטי. היא הייתה כה יפה, ועורה הצח וקולה הדק עם המבטא המדהים והייחודי שלה עם ל' עגולה ובשרנית ו-ר' מתגלגלת ומתוקה כבשו אותי.
מצאתי עצמי מחפש סיבות לשבת לידה תמיד, ולהסביר לה ברוסית רצוצה (למדתי רוסית "תוך כדי הליכה") ובעברית שבורה (מצידה) כל מיני משפטים ומלים בשפת הקודש. וחיפשתי כל הזדמנות להתקרב אליה, להביט בעיניה מקרוב, להריח את שיערה החפוף.
התאהבתי.
במסיבה אחת שערכנו ליום הולדתו של דיאגו שעלה מארגנטינה, באחד מהצריפים באולפן ביקשתי ממנה לרקוד עמה סלואו בשיר STILL OVING YOU. היא הסכימה. מצאתי עצמי מחבק אותה קרוב והלב שלי הצעיר הלם. חיבקתי אותה וראשה הונח על כתפי ותלתלי הזהב שלה גלשו על גבי ויכולתי להריח את הניחוח הפרחוני של עורה או שיערה - איני יודע.
הזמר שר HERE WE GO AGAIN ALL THE WAY FROM THE START והיא הרימה מבטה והביטה בעיניי בחיוך. אזרתי אומץ ונשקתי לשפתיה. הטעם היה מתוק ורך ולבי הלם כמוכה טירוף. היא נענתה לי ולשונותינו נפגשו. היא נשכה מעט את שפתי התחתונה, וידי עלתה ואחזה בערפה והצמידה את פניה אליי עוד מעט.
ליטפתי את שיערה וידי השנייה אחזה במותניה וליטפה קלות את ישבנה הרך.
רקדנו לצלילי המוסיקה. נענו יחד בתנועה אחת, צמודים ולהוטים.
ואז היא לחשה לי במבטא כבד "אני אוהבת אתה".
מעולם לא אהבתי את העברית יותר.