ADHD היא לקות למידה- כן או לא?

לא ממש רציתי

להיגרר לדיון הזה, אבל מה שנכתב (לא זוכרת מי כתב) וכולם התלהבו, תקף לגבי כל אדם שיש לו קושי ופתאום מתגבר עליו, כך שאין לדעתי בהצלחה שום חריגה מהתגברות רגילה על קושי והשמחה שבכך. אני חושבת שהשירשור הזה מנסה בצורה לא מודעת לגרום לאנשים בוגרים שמודעים היטב למצבם לחשוב אחרת, להכניס להם מעין שיכנועים עצמיים כפויים. אני בטוחה ששבט יודעת בדיוק מה היא שווה וכך גם אני ורובינו, לא חושבת שההודעה היפה הזו גילתה לה את אמריקה. נכון שהניסוח נעים, אבל אין בו תגלית. אני מקווה שלא תכעסו על התגובה הזו, אבל זה פשוט קצת מאוס.(זו הסיבה שבגללה מלכתחילה נמנעתי מלהגיב). לכל אחד יש את החבילה שלו, הרי לא תנסו לשכנע מישהו ממשפחה הרוסה חס וחלילה שיש בזה יופי כי הוא יכיר חברים בפנימיה - אלף אלפי הבדלות. אז אנחנו מתמודדים, לפעמים מקטרים, לפעמים חולקים רגעי אושר והצלחה, אבל בעיקר מודעים למצב הנתון ולא יעזור כלום, המצב דיי בעסה. מקווה שהצלחתי להבהיר את דעתי. אני.
 

שבט

New member
ללי היקרה!

אני מאוד מסכימה איתך בכל מה שאמרת. אבל אני חושבת, למרות שקשה לי להאמין שיש אנשים שבאמת מרגישים ואולי שכנעו את עצמם לכך ש"החבילה" שלהם היא יתרון. אולי זה מחוסר קבלה ואולי באמת מאמונה שהלקות מביאה לטוב . אני אישית יודעת שאין מה לעשות ומודה שיש לי דפקטים, והם דפקטים! אין בהם שום יתרון ואין טעם לשאוב מהם כאלה בכוח. והמצב כפי שאמרת די בעסה ועבורי יותר מזה.
 
ולכן גם

התגובה החדשה של שלום לא מרעידת עולמות. שלום - סליחה מראש, כמובן שלרגע אני לא מזלזלת בנסיונך ומה שאתה כותב בהחלט נכון, אבל עדיין לא משנה את העובדות, זה מה שאני מנסה לומר ולדעתי גם מה ששבט אומרת וגם ווינג. אנחנו לא בורחים מהמציאות ואולי אפילו מתמודדים איתה בצורה טובה, הרי אנחנו לומדות (אני באמצע תואר שני, בלי לסיים תואר ראשון בגלל תלאות רבות - נחש מהן?? ועכשיו מורחקת מהלימודים.). אז לא צריך לשכנע אותנו, זו התחושה, של נסיונות שכנוע.אני חושבת שזה מאוד ראוי לתת לצעירים חסרי הבטחון שמגיעים לפה לפעמים, שיש סיכוי ויש תקווה אבל אנחנו צעדנו כבר קדימה לדעתי. מפוכחים ומודעים ליכולות ולמגבלות שלנו. גם אני התחלתי לחשוב על שינוי כיוון בעתיד, או שילוב עיסוקיי עם עזרה לאחרים עם קשיים, לא בגלל שאני יותר טובה , אלה בגלל הנסיון המר שיש לי שאולי יביא תועלת למישהו, לא בגלל ההצלחות המסחררות שלי כדוגמה להערצה. הרי לא עשיתי שום דבר שמישהו אחר לא יכול לעשות, בעצם בכלל עוד לא עשיתי, כי יש לי מגבלות שעומדות בדרכי! זה שפעם לא היתה מודעות והיום יש יותר, אני יודעת, לצערי הרבה זה לא עוזר לי, אני נתקלת באטימות וזוכה ליחס הפוך ממה שהייתי אמורה וצריכה ללחום מלחמות לא יאומנות, יום יבוא והסיפור שלי יסופר במלואו. מקווה ששוב הצלחתי להבהיר את הנקודה, אנחנו יודעים מה אנחנו שווים, אבל כולנו היינו מוותרים על התענוג המפוקפק בכל זאת. לא חושבת שהיינו שווים פחות במידה שהיינו זוכים לאותם תנאים בהם גדלנו, רק אולי הכל היה קל יותר. שבת שלום.
 
ועוד משהו

זה לא קשור לאמונה שיהיה טוב. ברור שיהיה טוב!
 

Wing Chan

New member
עם זה דווקא אני לא מסכים ../images/Emo3.gif

יהיה די חרא לדעתי. אבל אני מניח שזה לא המקום לפטפט על זה...
 

user1000000

New member
לשבט ללי ווינג צ'אן גם

אני לא רוצה להמשיך ולשכנע אתכם כמו איזו דודה טרחנית שיהיה טוב עד שתסכימו איתי. אתם מדברים על דפקטים, על קושי מיוחד ועל הרבה כשלונות. זה נכון. יש מבחנים סטנדרטים בחיים שיהיו בשבילכם תמיד סיוט. ותמיד תמיד אנשים אחרים יצליחו בהם, ואפילו בקלות. גם אם הם הרבה פחות אינטיליגנטים מכם. אפשר להתפוצץ מזה ואני מבין ומזהה את המבט המפוקח שלכם על החיים והאפשרויות שמציע העתיד. אז בסדר. אבל בכל זאת אני מבין ששבט נלחמת ולומדת, וללי נופלת וקמה, ולגבי וינג אני לא יודע, אבל גם הוא נשמע מהנלחמים. הקושי הכי גדול שלכם עכשיו הוא שאתם נלחמים בשדה הקרב שבו אתם הכי נחותים. האוניברסיטה דורשת הישגים סטנדרטים, ומודדת אתכם במדדים סטנדרטים. וזה גהינום לפעמים. אבל הלימודים זה רק שלב!!! החיים אחר כך יכולים להיות יותר גמישים, יכולים לתגמל אתכם על יכולות אחרות מאלו שנדרשות באוניברסיטה. קשה מאוד לראות את זה מהמקום שלכם עכשיו. זה לא שפתאום הכל ישתנה ואור גדול יזרח, עם כינורות ברקע. רק שהקושי פוחת בהדרגה, והזרות, ואפשר שיקרו דברים יותר טובים. ו-כן. זה תמיד יהיה קשה יותר מלאחרים. הלואי שתמשיכו והלואי שתצליחו. אני אסיים כעת את חלקי בשרשרת הזו שלום
 

Wing Chan

New member
האמת

לי דיי נמאס להילחם. נלחמתי בעבר, וזה נמאס אחרי כמה זמן. חלאס כמה אפשר? אז פשוט נתקעים בחרא עד שמתים או משהו. אני בתיכון כרגע (י"א) עוד לא באוניברסיטה סביר להניח שגם לא ממש יקבלו אותי לאף אוניברסיטה, ויהיה לי מזל אם אני בכלל אצא עם תעודת בגרות סבירה... אבל לי כבר לא איכפת מכול הבולשיט הזה. נהיה מנקה רחובות, לפחות נהיה יעילים או משהו.
 

שבט

New member
WIING CHAN - עד כה הסכמנו לגבי

הכל! אבל עכשיו יש לי משהו מאוד חשוב להגיד לך. אתה כבר יודע כמה שאנחנו מרגישים אותו הדבר עם "המתנה שזכינו בה" ובהלחם בה אני הכי מבינה בעולם. כי זה מה שאני עושה כל החיים. וזה באמת נמאס , מתסכל ומייאש! כמה כוח עוד אפשר לתת למען המלחמה הזאת? גם הוא נגמר מתישהוא. בחרא אנחנו תקועים אין לי ספק בזה! אבל למרות שנראה שהכוחות אוזלים, אנחנו מוצאים עוד קצת ועוד קצת מהם כדי להמשיך ולהלחם. גם לי אין עבר של הצלחה בלימודים: לא משנה כמה הייתי קורעת את התחת, לומדת וחורשת בלי הפסקה בזמן שחברות שלי מבלות ויוצאות עם גברברים הציונים בסוף ממש לא היו משהו וכשלונות לא היו חסרים. אבל תמיד היה לי הכוח הזה להמשיך, הידיעה שיום אחד ייצא ממני משהו למרות הכל. שאני יכולה להגיע למקום הזה אפילו עם דורכים על החרא כל כך הרבה פעמים. גם אני חשבתי שאין סיכוי בחיים שלי שאתקבל למוסד אקדמאי כשלהו, אבל עובדה שעשיתי זאת! ואני באמת מאמינה שגם אתה תוכל! למרות שאני בקושי מכירה אותך אבל אני קולטת ממך בהודעות שאת הרצון, האכפתיות והמוטיבציה יש לך וזה מה שנותן את הכוח להמשיך למרות שהכל נראה רע ובלתי אפשרי. כל פעם עוד צעד קטן. וגם אם לא יצליח בבגרויות אפשר להשלים אחר כך אוווו כמה חברות שלי עכשיו משלימות בגרויות. לדעתי כל עוד יש לך את המוטיבציה השאר יתגלגל מעצמו והכוח שבך יתגלה לך כל פעם מחדש. גם אני נדהמת כל פעם מחדש מאיפה הוא בא לי ואיך לא נגמר.
 
יוזר

תסלח לי מראש, כי ברורה לי הכוונה הטובה שלך, אבל לא הפנמת ואפילו מילה מכל מה שניסיתי להסביר. ידעתי שזה יהיה מיותר בכלל לנסות. אני בת 30, אני יודעת שהחיים לא מתחילים ונגמרים באוניברסיטה וטוב שכך! האמת שמשתמע ממה שאתה כותב זה שאנחנו לא רואים כלום חוץ מאת כרגע, אבל ההפך הוא הנכון, לדעתי אתה הוא זה שלא הצליח לרדת לעומק הדברים, לפחות אלו שלי. שוב תודה על הכוונה הטובה(באמת באמת מכל הלב, אם חס וחלילה השתמע אחרת), מקווה שהיא תביא תועלת למישהו.
 
וללי לא נופלת וקמה

היא רק צועדת קדימה ולמעלה, אבל אחרי כל עליה יש ירידה, אז לפעמים מהצד השני לא רואים אותה, אבל היא שם ורק בכיוון אחד!!!
 
למעלה