ראיון חביב עם איאן אנדרסון

arieltr

New member
בחור חביב עם תובנות מעניינות

לא יודע איך כמעט תמיד אקוואלאנג מצטייר כאלבום מופת או האלבום הכי טוב שלהם. ברור לי שזה מאוד אישי סוביקטיבי וכאלה, אבל אני חושב שאף פעם לא באמת החשבתי אותו כפיסגה של ג'טרו.

מבין עשרת האלבומים שלהם שאני מחזיק בבית ומכיר טוב מאוד - לטעמי - לפחות ארבעת הבאים יותר טובים מ-AQULUNG:
HEAVY HORSES
MINSTREL IN THE GALLERY
STAND UP
THICK AS A BRICK

כנראה שיותר נכון שאני אכתוב שהרביעיה הנ"ל אהובה עלי הרבה יותר ועושה לי נפלא בראש. ומבחינתי, HEAVY HORSES, זה האלבום שאני חוזר אליו באופן קבוע שאני רוצה שאיאן יעשה לי קצת טוב על הנשמה. אין לא באמת מתחרים מבחינתי, גם אם היופי של ג'טרו זה הגיוון המוסיקלי העצום בין האלבומים שלהם שהניב אלבומים מופלאים לגמרי.

הנה דוגמא ליצירה מושלמת שמרוממת אותי כל פעם מחדש ולא חשוב עד כמה מחורבן היה היום שלי עד אותו הרגע. הייתי מאוד רוצה להיות בהופעה, ובכל מקרה תהנה יקי:

 

giloni

New member
איזה כיף לראות כאן שרשור


אני אוהב את הלהקה ברוב הדברים שהם עשו (A passion play מעט מפונדרק אבל גם אותו אני מכיל, ולו רק בשל העובדה ההזויה שזה היה האלבום הראשון של יתרו טאל שקניתי), כולל כמה מהדברים שעשו בשנות השמונים והתשעים. אבל משום מה אני מוצא את עצמי חוזר תיד אל ימי התום הבלוזיים של שלושת האלבומים הראשונים (וגם חלק מ אקוולאנג והאוסף "חיים בעבר"). אני מוצא את Benefit אלבום מרגש ביותר. כל תו שבו וכל שיר שבו גורמם לי סוג של ערגה שאני לא יכול להסביר. יש בו משהו אפל אבל לא מפחיד אלא מזמין. צלילים קסומים כמו צפצופי החליל ב With you there to help me, והסלסולים השמימיים ב Inside הם רק דוגמית לקסם של האלבום הזה.
דברים לא שונים בהרבה אני יכול לומר על Stand Up שקדם לו, אבל זה דורש רשימה חדשה.
בכל מקרה תודה לאיאן האהוב שגרם לי לכתוב כאן אחרי שנות דור
 
גם stormwatch לא רע

יושב יפה בקטגוריה של האנדרייטד (לטעמי הקלאסי האחרון שלהם). כזה שאתה מוצא את עצמך חוזר אליו, ככל שהזמן עובר. הקונספט הוא קישקוש סיי-פיי דבילי להחריד כמובן. אבל יש כמה הברקות מוזיקליות ואפס בושות.

(מעניין אם איאן יצליח לפחות לא להיות מביש 100 אחוז מהזמן מחר בהופעה עם הקול הגמור שלו)

ואם בא לך אחד עוד יותר אנדרייטז, נסה את Dot com מהניינטיז. הדביליות זלגה פה אפילו לשם של האלבום, וההפקה מטאלית וזולה, אבל הוא הוא די מעולה יחסית לשנים האלו.

 

Feanor75

New member
חה

מסכים איתך לגבי מינסטרל ות'יק אז א בריק, לגבי השניים האחרים פחות.
האלבום שלהם המועדף עליי הוא A PASSION PLAY -מהפחות מוכרים, ולא רק זה אלא שהוא גם הושמץ על ידי אנדרסון עצמו בהופעה שהם נתנו בירושלים לפני כ15 שנה.
 
הלו מיסטר!

זה באמת מעבר למעבר של ההשפעה.

אי אפשר שלא לשמוע את סטיספקשן

הלכתי לבדוק מתי הלהקה הגרמנית
(Rattles) הוציאה את השיר,
והאם זה באמת אחרי הסטונס...
התשובה היא כן. 1968.

השיר לא על אנדרסון,
אבל מתאים.לפחות קצת.

 
למעלה