רצועה נפלאה שמהפנטת אותי כל פעם מחדש
המלודיות כל כך יפות בשיר הזה The Severed Garden והקו המוסיקלי כל כך עצוב באופן בלתי ניתן לביטול, אך מרומם רוח באופן שקשה לי להסביר.
בנוסף הקול של ג'ים מרחף לו מעל ובין תווי מוסיקה. כל כך מסתורי, מהפנט ובלתי פתיר. ג'ים מוריסון.
בשנה האחרונה האלבום WAITING FOR THE SUN הפך להיות אלבום הדלתות המושלם עבורי, למרות שלאורך השנים תמיד הייתי משאיר אותו די בצד לטובת שאר האלבומים.
היינו לפני שבועיים בהופעה של להקת הדלתות האוסטרלית - כלומר 4 גברברים בני 50-60 שמנגנים את המוסיקה של הדלתות מאז תחילת שנות ה-90 - היה נהדר.
זה היה במועדון קטנטן, אבל עם כל הציוד והתאורה הפסיכדלית ואווירה מקסימה, כאילו סיקסטיז עכשיו בעולם. הם ניגנו נפלא, והקלידן שלהם עושה עבודה משובחת ביותר, גרם לנו להרגיש כאילו ריי מנזארק מנגן ממש לידנו. אפילו לא היה אכפת לאשה ולי שאנחנו (40+) היינו היחידים שהורדנו במעט את רף הגיל הממוצע (-70+) של באי הערב. אנחנו הרי גם ככה בחיפוש תמידי אחרי סבא וסבתא אוסטרלים...
תמונה קטנה מצורפת למטה (אם התפוז לא יפקשש).