3 יולי 1971

arieltr

New member
3 יולי 1971

47 שנים, מלך הלטאה נח לו בפרבר פריזאי

 

RIDE TO LIVE

New member
17 בנובמבר 1978 קולו נשמע אך הוא נמצא במקום אחר לגמרי

The Severed Garden

Wow, I'm sick of doubt Live in the light of certain South Cruel bindings
The servants have the power dog-men and their mean women pulling poor blankets over our sailors (And where were you in our lean hour) Milking your moustache or grinding a flower?


I'm sick of dour faces Staring at me from the TV Tower, I want roses in my garden bower; dig? Royal babies, rubies must now replace aborted Strangers in the mud These mutants, blood-meal for the plant that's plowed.
They are waiting to take us into the severed garden Do you know how pale and wanton thrillful comes death on a strange hour unannounced, unplanned for like a scaring over-friendly guest you've brought to bed Death makes angels of us all and gives us wings where we had shoulders smooth as raven's claws No more money, no more fancy dress This other kingdom seems by far the best until it's other jaw reveals incest and loose obedience to a vegetable law.
I will not go Prefer a Feast of Friends To the Giant Family.


 

arieltr

New member
רצועה נפלאה שמהפנטת אותי כל פעם מחדש

המלודיות כל כך יפות בשיר הזה The Severed Garden והקו המוסיקלי כל כך עצוב באופן בלתי ניתן לביטול, אך מרומם רוח באופן שקשה לי להסביר.
בנוסף הקול של ג'ים מרחף לו מעל ובין תווי מוסיקה. כל כך מסתורי, מהפנט ובלתי פתיר. ג'ים מוריסון.
בשנה האחרונה האלבום WAITING FOR THE SUN הפך להיות אלבום הדלתות המושלם עבורי, למרות שלאורך השנים תמיד הייתי משאיר אותו די בצד לטובת שאר האלבומים.

היינו לפני שבועיים בהופעה של להקת הדלתות האוסטרלית - כלומר 4 גברברים בני 50-60 שמנגנים את המוסיקה של הדלתות מאז תחילת שנות ה-90 - היה נהדר.
זה היה במועדון קטנטן, אבל עם כל הציוד והתאורה הפסיכדלית ואווירה מקסימה, כאילו סיקסטיז עכשיו בעולם. הם ניגנו נפלא, והקלידן שלהם עושה עבודה משובחת ביותר, גרם לנו להרגיש כאילו ריי מנזארק מנגן ממש לידנו. אפילו לא היה אכפת לאשה ולי שאנחנו (40+) היינו היחידים שהורדנו במעט את רף הגיל הממוצע (-70+) של באי הערב. אנחנו הרי גם ככה בחיפוש תמידי אחרי סבא וסבתא אוסטרלים...
תמונה קטנה מצורפת למטה (אם התפוז לא יפקשש).



 
עם השנים אני יותר סלחנית כלפי הדורז

גם אם אני מכירה במגבלותיהם (דהיינו, הסולן שלהם). שני השירים שהועלו כאן הם אולי הטובים ביותר שלהם.
עוד מחשבה: במבט לאחור, אנו יודעים שהם ו-love של ארתור לי ישבו באותה משבצת. שתי הלהקות התחרו זו בזו על אותו קהל, באותם מועדונים, באותו זמן. ההשפעה ההדדית ביניהם ניכרת לאוזן כיום. הדורז ניצחו בטווח הקצר; Love ניצחו בטווח הארוך. סיפור מעניין, בכל מקרה.
 

RIDE TO LIVE

New member
מגבלות הסולן שלהם?
את רצינית? מוריסון הוא לא פחות מזהב

טהור!

 

RIDE TO LIVE

New member
בבקשה, עוד כמה שהפכו את מוריסון לזהב טהור :

וזה רק על קצה המזלג











 
למעלה